על שפת ים המלח, לא רחוק מעין גדי, מונח כבר שבועיים מצבור פסולת. אשפה תמיד נראית בים כמו נטע זר, אבל כאן, על רקע הלובן המסנוור של גבישי המלח והטורקיז הצלול של המים, נוכחותם של חלקי הפלסטיק הצבעוניים, השקיות והבקבוקים הריקים צורמת במיוחד, וגם מעלה את השאלה: מאיפה הם הגיעו?

רובם, כנראה, הגיעו באדיבות הסופה ברברה. זו הזרימה כמויות גדולות של מי גשמים באפיקי הנחלים שיורדים בתלילות מהרי ירושלים לים המלח, ובדרכם למטה המים גרפו איתם שפע של פסולת אנושית.

מצבורי פסולת הם מפגע מוכר בחופי ישראל, בדרך כלל מנקים אותם בתוך כמה שעות או ימים. אבל על גדות ים המלח, באזור מוכה הבולענים, זה לא אפשרי. אין ביטוח. פעילי הסביבה ושומרי הים שגרים באזור, ביניהם ג'קי בן זקן מקיבוץ מצפה שלם, ביקשו לארגן מבצע ניקיון, אבל נתקלו בסירוב מצד המועצה האזורית.

קו הפלסטיק שמעטר את החוף הוא מפגע זעיר וצעיר יחסית המתווסף לשורה ארוכה של מפגעים בסביבת ים המלח שתקועים כבר שנים בלי טיפול בגלל שאין מי שיבטח את עבודות השיקום.

קו הפלסטיק שמעטר את החוף הוא מפגע זעיר וצעיר יחסית המתווסף לשורה ארוכה של מפגעים בסביבת ים המלח שתקועים כבר שנים בלי טיפול בגלל שאין מי שיבטח את עבודות השיקום

פסולת שהצטברה על גדות ים המלח, מרץ 2023 (צילום: אדיבות מיזם 'להציל את ים המלח')

הריסותיו של חוף מינרל עדיין עומדות כמו באותו יום ב-2014 שבו החוף קרס לתוך בולען ענק. האספלט הקרוע של החניון, סוכת המציל הנטושה, חנות מוצרי הספא – כולם ניצבים כמו אנדרטה לדרמה שהתרחשה כאן. אי אפשר להכניס כלים כבדים שיפנו את ההריסות וישקמו את השטח. אין ביטוח.

כך גם מטע התמרים הנטוש של עין גדי, למרגלות הקיבוץ, שקרס לתוך בולען גדול והגזעים הערומים של הדקלים עדיין ניצבים בתוכו, וכך גם כביש 90 בקטע שנסגר לתנועה והוחלף במעקף.

אנשי המיזם "מצילים את ים המלח", בהובלת הח"כ לשעבר מיקי רוזנטל, סימנו את היעדר הביטוח כאחד החסמים העיקריים בפני התנעת תהליך השיקום של הים והאזור.

אנשי המיזם "מצילים את ים המלח", בהובלת הח"כ לשעבר מיקי רוזנטל, סימנו את היעדר הביטוח כאחד החסמים העיקריים בפני התנעת תהליך השיקום של הים והאזור

היעדר הביטוח בולם לא רק את הניקיון ושיקום התשתיות ההרוסות שפזורות במרחב ומשרות דכדוך, אלא גם את הנגישות של הציבור הרחב לנופים המהממים ולאוצרות הטבע החד-פעמיים שהים מציע.

מפלאי ים המלח, מרץ 2023 (צילום: אביב לביא)

ים המלח הוא אזור אסון, אבל כגודל האסון גודל הפלא: במהלך שייט של שעתיים בסירה של ג'קי בן זקן, אנחנו נתקלים בשורה ארוכה של תופעות טבע שספק אם קיימות במקום אחר בעולם – מפטריות מלח עצומות ועד ארובות בעומק 13 מטר שנפתחות בקרקעית הים; מבולעני ענק ועד נביעות שמשלבות מים מתוקים ומלוחים. וכל הדברים המופלאים האלה קורים כל כך קרוב אבל גם כל כך רחוק מהציבור הישראלי.

את בן זקן זה מוציא מהכלים. מבחינתו מדובר בכסת"ח ישראלי אופייני: "נכון, ליפול לתוך בולען זה מסוכן. אבל ב-30 השנים האחרונות הנזק הפיזי מסתכם באדם אחד שנפצע כשנפל לתוך בולען בנחל בוקק. הייתי שם.

"חברות ביטוח מבטחות אותך כל יום כשאתה יוצא לכביש, למרות שכל יום נהרגים ונפצעים אנשים בתאונות דרכים. אבל רק תגיד 'ים המלח' ואין אף אחד שמוכן לבטח בגלל הבולענים, למרות שמדובר במקרה אחד ב-30 שנה".

"חברות ביטוח מבטחות אותך כל יום כשאתה יוצא לכביש, למרות שכל יום נהרגים ונפצעים אנשים בתאונות. אבל רק תגיד 'ים המלח' ואין אחד שמוכן לבטח בגלל הבולענים, למרות שמדובר במקרה אחד ב-30 שנה"

הבולענים נפערים בקצב מסחרר: מדי יום, תשעה בולענים חדשים נוספים לאלפים הרבים שכבר קיימים – וזה רק בצד הישראלי של הים. אלא שלפי אנשי ים המלח, הסכנה היום פחותה בהרבה מאשר בעבר בגלל יכולת החיזוי של המכון הגאולוגי.

ג'קי בן זקן בסירת השייט שלו בים המלח (צילום: "כאן" תאגיד השידור הציבורי)

המפה של המכון עוקבת אחרי כל שינוי בגובה פני האדמה, ברמת הלחות ובתזוזות תת קרקעיות, ומסמנת בולענים חדשים עוד לפני שהמתבונן מהצד יבחין בהם. "למי שמכיר את השטח ובודק את המפה לפני שהוא יוצא, אין שום בעיה להימנע מכניסה לאזור שבו עלול להיפתח בולען", אומר רוזנטל.

רוזנטל וחבריו לקואליציה להצלת ים המלח מבינים שכדי לקדם מהלכים משמעותיים להצלת הים יש צורך בתמיכה ציבורית רחבה; וכדי לגייס את הציבור, צריך לעזור לו להכיר את הים ולהתיידד איתו. ובשביל שזה יקרה צריך לצלוח את מחסום הביטוח.

רוזנטל וחבריו לקואליציה להצלת ים המלח מבינים שכדי לקדם מהלכים משמעותיים להצלת הים יש צורך בתמיכה ציבורית רחבה; וכדי לגייס את הציבור, צריך לעזור לו להכיר את הים ולהתיידד איתו

בשנים האחרונות עלו וירדו רעיונות יצירתיים, וכולם נשארו בינתיים על הנייר: רכבל מעל בולענים? אי אפשר, אין ביטוח; שביל טיול מסומן בין בולענים? אין ביטוח.

"לא מדובר על פתיחה של אזור הבולענים להסתערות של מיליוני מטיילים בבת אחת", אומר רוזנטל, "זה צריך להיעשות באמצעות אנשי מקצוע, מדריכים, שעוברים הכשרה לאזור, שמחויבים לבדוק כל הזמן את מפת המכון הגאולוגי ושעומדים בקריטריונים ברורים".

מיקי רוזנטל בים המלח, דצמבר 2022 (צילום: עמוד הטוויטר של מיקי רוזנטל)

את הפסיכולוגיה של שוק הביטוח הפרטי כנראה יהיה קשה לפצח; התוכנית של רוזנטל ושות' היא לשכנע את הממשלה להקים מאגר ביטוח ממשלתי, בנוסח הפול של ביטוח החובה לרכב.

לדבריו, מדובר בסכום זניח במונחים תקציביים – הממשלה צריכה להשקיע בפרויקט כזה לא יותר מ-10 מליון שקל. כסף קטן לעומת פוטנציאל הרווח התיירותי והכלכלי מהנגשת הים.

גם המכון הגאולוגי, במסמך עמדה שפרסם לפני כשנה תחת הכותרת "הנגשת חופי ים המלח – ממטרד למשאב", ממליץ להסדיר את סוגיית הביטוח בדומה לפארקים לאומיים בחו"ל, ומציע להעמיד את הידע המקצועי שלו לטובת הנגשת הים.

"חוקרי המכון הגאולוגי ותלמידי המחקר במכון", נכתב בדוח, "ישמחו להירתם לבניית הפן המקצועי של המסלולים. הם פרסמו עשרות עד מאות מחקרים חדשניים הנוגעים לים המלח בשנים האחרונות, ואת הממצאים והתובנות של חלקם ניתן להנגיש לציבור ובכך להפוך את מטרד הבולענים והשטחים הנחשפים לחוף ים המלח – למשאב".

אם הצלת ים המלח היא פרויקט סבוך, הסדרת סוגיית הביטוח והנגשת הים היא צעד ראשון מתבקש ופשוט למדי. בזמן הקרוב רוזנטל וחבריו מתכוונים להניח הצעה מסודרת לפני משרדי הממשלה.

אם הצלת ים המלח היא פרויקט סבוך, הסדרת סוגיית הביטוח והנגשת הים היא צעד ראשון מתבקש ופשוט למדי. בזמן הקרוב רוזנטל וחבריו מתכוונים להניח הצעה מסודרת לפני משרדי הממשלה

צריך להיות אופטימיסט מושבע כדי להאמין שבמציאות הנוכחית יימצא קשב בממשלה ליוזמה מבורכת כזו, אבל מלכתחילה רק אופטימיסטים מושבעים לוקחים על עצמם את המשימה להציל את ים המלח.