ביום שבת, 22 בספטמבר 1928, ילדה קטנה בת ארבע, בשם ברברה גריפית', הלכה לאיבוד במסֵנה, עיירה תעשייתית קטנה בצפון מדינת ניו יורק.

למחרת הופיעה גריפית' בריאה ושלמה, לאחר שאיבדה את דרכה בין גבעולי עשב גבוהים בשדות איכרים. "הבגדים שלה היו מעט קרועים והיא הייתה עייפה ורעבה, אבל חוץ מזה לא נגרם לה כל נזק", נכתב בעיתון המקומי, האובזרבר.

אולם לפני שברברה חזרה הביתה ללא פגע, יהודים מקומיים הואשמו כי הם חטפו והרגו אותה כדי להשתמש בדמה למטרות פולחניות. הייתה זו עלילת דם – היחידה הידועה בהיסטוריה של ארצות הברית.

בתוך שעות מהיעלמותה, הרשויות כבר הניחו שמדובר במקרה רצח, וזימנו לחקירה חברים מהקהילה היהודית הזעירה, בכללם רב העיירה ברל ברנגלאס.

ההיסטוריון אדוארד ברנסון (70) כתב על התקרית יוצאת הדופן ספר חדש, בשם "ההאשמה: עלילת דם בעיירה אמריקאית". ברנסון, שנולד במסנה למשפחה יהודית ממזרח אירופה שני עשורים אחרי התקרית, הכיר את הסיפור מאז ילדותו.

"תמיד ידעתי על זה. אני לא זוכר אפילו מתי שמעתי את הסיפור לראשונה, אבל זה היה לפני זמן רב. לא גדלתי במסנה, הייתי בן שנתיים כשעברנו משם. אבל ביליתי שם כל קיץ, מפני שקרובי משפחתי עדיין התגוררו שם. הסיפור לא היה נוכח בתודעה שלי, אבל הוא תמיד היה שם, מתחת לפני השטח", אומר ברנסון.

רק לאחרונה החליט ברנסון לחזור למה שאירע יומיים לפני יום כיפור של 1928, ולהשתמש בכישוריו כדי לנסות להבין כיצד ומדוע עלילת דם נגד יהודים – דבר שהיה נפוץ מאוד באירופה מאז ימי הביניים – התרחשה בארצות הברית.

אדוארד ברנסון (צילום: סטיבן ברנדה/אוניברסיטת נ"י)

ברנסון, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת ניו יורק, בחן את מקרה מסנה מכל זווית אפשרית. כמומחה להיסטוריה צרפתית, ברנסון בקיא הן באנטישמיות היסטורית והן באנטישמיות בת זמננו בצרפת ובמדינות אחרות באירופה.

את המחקר שלו הוא ערך בצורה השוואתית – הוא השווה והנגיד בין הופעותיה השונות של האנטישמיות משני צידי האוקיינוס האטלנטי, ומצא קשרים ביניהן.

לדבריו, "המחקר היה תהליך של גילוי. זה לא היה בדיוק סיפור בלשי, אבל במובנים מסוימים זה כן היה. לא ידעתי איך להסביר את התקרית המוזרה הזאת, כך שזה באמת נבע מתוך המחקר. ואז נהיה ברור לי שהיו לזה הרבה מקורות".

בתחילת הספר, ברנסון מניח את היסודות לחקירה שלו בהצגתה של מסנה, עיירה קטנה על גבול קנדה, ששוכן בה מפעל גדול של יצרנית האלומיניום אלקואה.

הרקע של עובדי אלקואה ושל תושבי העיר, שהגיעו מ"חממות" של אנטישמיות וממדינות עם היסטוריה של עלילות דם נגד יהודים, הוכח כמכריע כדי להבין כיצד ייתכן שתושב מסנה הפיץ את השמועה שיהודים רצחו את ברברה

באמצעות בחינת מסמכים היסטוריים של, ברנסון הצליח לקבל תמונה ברורה על עובדי המפעל. רבים מהם היו מהגרים מאירופה שטרם קיבלו אזרחות אמריקאית, וקבוצה גדולה אחרת באה מקוויבק הסמוכה, פרובינציה קנדית בעלת היסטוריה ותרבות צרפתיות חזקות. לא מעט מאותם לא-אמריקאים שמרו על קשרים קרובים עם מדינות המוצא שלהם, וחלקם נסעו אליהן הלוך ושוב.

הרקע של עובדי אלקואה ושל תושבי העיר, שהגיעו מ"חממות" של אנטישמיות וממדינות עם היסטוריה של עלילות דם נגד יהודים, הוכח כמכריע כדי להבין כיצד ייתכן שתושב מסנה הפיץ את השמועה שיהודים רצחו את ברברה.

כותרת אנטישמית בשבועון של הנרי פורד, ה"דירבורן אינדיפנדנט", 1920 (צילום: רשות הציבור, באמצעות ויקישיתוף)

היסטוריה של עלילות דם

ברנסון איתר את עלילת הדם הראשונה נגד יהודים באנגליה של המאה ה-12. ההאשמה נעשתה על ידי הנזיר תומס מִמונמאות, שטען בחיבורו "חייו וייסוריו של הקדוש המעונה ויליאם מנורוויץ'" כי יהודי נורוויץ' "קנו ילד נוצרי לפני חג הפסחא, ועינו אותו בכל העינויים שעינו בהם את אדוננו; וביום שישי הטוב הם תלו אותו על צלב". תומס טען ששמע את הסיפור הזה מיהודי שהתפכח.

להערכתו, תושבי העיירה האמריקאית הקטנה מסנה הכירו עלילות דם מארצות המוצא שלהם או של הוריהם, והיו עשויים לרחוש טינה ליהודים.

ברנסון גם בחן יסודות אנטישמיים בחברה האמריקאית בתקופה שבה התרחשה התקרית. הוא מדגיש בספרו את פעילותם של הקו קלוקס קלאן וכן את "תאוריית הקנוניה היהודית העולמית" שהפיץ יצרן המכוניות ואיל ההון הנרי פורד.

"אחד הדברים העיקריים שגיליתי היה איזו תקופה איומה היו שנות העשרים של המאה הקודמת עבור יהודים אמריקאים", אומר ברנסון בראיון עמו.

הנעל הקרועה של ברברה גריפית' (צילום: באדיבות אן סלואן)

"ידעתי רק במעורפל שהנרי פורד היה אדם דוחה, לא ידעתי עד כמה חמור זה היה. פורד פרסם את העיתון היחיד בהיסטוריה האמריקאית שהיה אנטי-יהודי ואנטישמי באופן מובהק. באירופה, עיתונות אנטישמית הייתה רווחת. בכל מדינות אירופה הגדולות, בכלל זאת מדינות מערב-אירופאיות כמו צרפת ואיטליה, היו תנועות פוליטיות ועיתונים אנטישמיים איומים, אבל הדברים האלה לא היו קיימים בארה"ב, למעט ה'דירבורן אינדיפנדנט', השבועון של הנרי פורד".

ברנסון סבור שלא במקרה התרחשה תקרית עלילת הדם של מסנה בשנת 1928. זו הייתה השנה של "אחד ממסעות הבחירות האינטנסיביים והמכוערים ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית", לדבריו. הרברט הובר הפרוטסטנטי מהמפלגה הרפובליקנית התמודד נגד מושל ניו יורק אל סמית, דמוקרט קתולי שעמד לצד המהגרים העירוניים. אנטישמיות הייתה חלק בלתי נפרד מרגשות העוינות שהביע סמית כלפי המהגרים, במהלך אותה תקופה של שינוי עצום בחברה האמריקאית.

למרבה המזל, לאחר שברברה הקטנה שבה ללא פגע, מעשי האלימות שמהם חששו "חברי הקהילה היהודית במסנה, שהצטופפו בבית הכנסת", לא התממשו.

אולם שניים מראשי הקהילה היהודית האמריקאית התערבו – ודרשו התנצלות מראש העירייה ומרשויות אכיפת החוק המקומיות על שהאמינו לעלילת הדם.

נשיא הוועד היהודי-אמריקאי לואיס מרשל והרב סטיבן שמואל וייז מהקונגרס היהודי האמריקאי פעלו בדרכים שונות להפצתו של המקרה ולקבלת ההתנצלות.

ברנסון סבור שהתערבותו של וייז, שהיה מקורב למועמד לנשיאות סמית ולפוליטיקאים דמוקרטים אחרים בעלי השפעה, הייתה משמעותית יותר. אבל לשני המנהיגים היהודים הייתה השפעה לא מבוטלת בנושא.

לדבריו, "ההשפעה שהייתה לשני האישים האלה היא סיפור מצוין, כי אני לא מכיר שום מקבילה אירופאית של מנהיג יהודי עם חשיבות כזו וגישה כזו לבעלי כוח".

תפוצה נרחבת באמריקה

למרות שהמקרה נשכח מתושבי מסנה במהלך העשורים שחלפו מאז, הידיעה על עלילת הדם נפוצה למרחקים באותה תקופה – בעיקר הודות למאמציו של וייז. ברנסון נדהם לגלות שעיתונים קטנים בכל רחבי ארה"ב פרסמו את הסיפור.

"הודות לדיגיטציה של עיתונים שונים, גיליתי שהסיפור הפך לשערורייה לאומית. מצאתי עיתונים ממש קטנים בטקסס, ארקנסו ומונטנה שסיפרו את הסיפור. אני חושב שאף אחד לא היה מודע לתהודה שהייתה לסיפור הזה", הוא אומר.

ברברה גריפית' עדיין חיה. היא באמצע שנות התשעים לחייה, ומתגוררת לא רחוק ממסנה. ולמרות שהספר שלו עוסק במה שקרה לה לפני 89 שנים, ברנסון מאמין שיש למקרה רלוונטיות עצומה לארצות הברית של 2019

ברברה גריפית' עדיין חיה. היא באמצע שנות התשעים לחייה, ומתגוררת לא רחוק ממסנה. ולמרות שהספר שלו עוסק במה שקרה לה לפני 89 שנים, ברנסון מאמין שיש למקרה רלוונטיות עצומה לארצות הברית של 2019.

"ההאשמה: עלילת דם בעיירה אמריקאית" מאת אדוארד ברנסון (צילום: W.W. Norton & Company)

כמו ב-1928, ארה"ב נמצאת כעת בתקופת קיטוב, תמורות ואי-ודאות. והאינטרנט והמדיה החברתית יכולים – כמו פורד – ללבות ולהפיץ שנאה. האדם שהפיץ את עלילת הדם במסנה לא זוהה מעולם, אומר ברנסון, אבל זה פחות חשוב בעיניו.

"אני חושב שעלילת הדם במסנה צריכה לעודד יהודים, וגם לא-יהודים, להיות ערניים, להתייחס ברצינות לאיומים נגד יהודים וקבוצות מיעוט אחרות. חוסר הסובלנות כלפי מיעוטים גלוי לעין מאוד", סבור ברנסון.

"אני לא חושב שאנחנו נתונים בסכנה חמורה, זה לא אומר שאנחנו נמצאים על סף התפוצצות של שנאה אנטישמית. לארצות הברית יש היסטוריה שאינה מעודדת דברים כאלה, אבל אסור לנו להיות שאננים", הוא אומר.