לפני שבוע בקושי, נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר לאזרחי ישראל כי בדיונים המרתוניים שמתקיימים מאחורי הקלעים בחסותו, הסכם פשרה על המהפכה המשפטית שדוחפת הקואליציה הוא "קרוב מתמיד".

ביום רביעי אחר הצהריים, ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה את נסיעתו לגרמניה, ובמקום זאת נשאר בכנסת כדי להתייעץ – לפי דיווחים בתקשורת – פנים אל פנים ובטלפון עם עמיתיו העיקריים לקואליציה – שר המשפטים יריב לוין, יושב ראש ועדת החוקה של הכנסת שמחה רוטמן, מנהיג ש"ס אריה דרעי ואחרים – בנוגע לתנאים שהושגו בתיווכו של הרצוג.

ובכל זאת, ברגע שהנשיא סיים להציג את המתווה שלו בנאום לאומה ביום רביעי בערב, פוליטיקאים מהליכוד מיהרו לגנות אותו ולדחות את רעיונותיו. זמן קצר לאחר מכן בנמל התעופה, לפני המראתו שהתעכבה, נתניהו דחה באופן גורף את תנאיו של הרצוג וטען כי "סעיפים מרכזיים במתווה רק מנציחים את המצב הקיים". ראשי כל סיעות הקואליציה פרסמו אז הודעה משותפת שמוקיעה את תוכניתו של הנשיא כ"חד-צדדית, מוטה ולא מקובלת".

הרטוריקה נגד הרצוג המשיכה להסלים כששרת התחבורה מירי רגב, למשל, לגלגה על ההצעות ותקפה את יושרתו של הרצוג: "נראה שאת המתווה הכתיבה הנשיאה (של בית המשפט העליון) לנשיא המדינה", היא טענה. "המתווה הוא זלזול באינטליגנציה של הציבור. זהו מתווה שלוקח צד ברור, נגד העם והריבון".

ראש הממשלה בנימין נתניהו יוצא מלשכתו בכנסת, 15 במרץ 2023 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

כל זה מעורר לא מעט שאלות – שאלות בעלות חשיבות עליונה, בהתחשב בכך שמאמציו של הרצוג נתפסו בעיני רבים כתקווה המעורפלת האחרונה לבלימת החבילה המשפטית החפוזה של הקואליציה, שבמתכונתה הנוכחית תבטל את עצמאותה של הרשות השופטת ותשלול ממנה כמעט כל אמצעי למנוע ניצול הכוח השלטוני ולהגן על זכויות יסוד.

כיצד ייתכן שהרצוג הכריז כי הצדדים קרובים מתמיד לפשרה, ומדוע שנתניהו ידחה נסיעה דיפלומטית, לכאורה כדי לנסות לסגור את התנאים הללו, אם אז הקואליציה שללה באופן מיידי ומוחלט את הצעת הנשיא והחלה לעשות לו דה-לגיטימציה מכוּונת?

כיצד ייתכן שהרצוג הכריז כי הצדדים קרובים מתמיד לפשרה, ומדוע שנתניהו ידחה נסיעה דיפלומטית, לכאורה כדי לנסות לסגור את התנאים הללו, אם אז הקואליציה שללה באופן מיידי ומוחלט את הצעת הנשיא?

האם הצדדים למעשה מעולם לא היו קרובים להסכם? האם נתניהו למעשה מעולם לא חיפש תנאים שיש סביבם הסכמה רחבה יותר? או האם המתווה שהציג הרצוג לציבור ביום רביעי בערב שונה בצורה משמעותית מההצעות ששני הצדדים שקלו ברצינות והיו קרובים להסכים עליהן?

ככל שהצלחתי לברר, הנשיא, בדיוק כפי שאמר ביום רביעי בערב, אכן ניהל במשך שבועות התייעצויות מרתוניות עם פוליטיקאים, משפטנים ואינספור גורמים אחרים במאמץ קדחתני לתווך הצעה לרפורמה רחבת היקף, שמכסה את הנושאים המסוימים שבהם עוסק הבליץ המשפטי של הקואליציה אך גם חורגת הרבה מעבר להם.

הנשיא יצחק הרצוג בטקס הענקת אזרחות כבוד של עיריית תל-אביב-יפו, 13 במרץ 2023 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

ההתייעצויות הללו כללו מעורבות עמוקה של חברים מרכזיים בקואליציה, בהם נתניהו, לוין ורוטמן – בין באופן ישיר ובין באמצעות באי כוחם הנאמנים. מנהיגי האופוזיציה, לעומת זאת, לא היו מעורבים בהתייעצויות בצורה מרכזית.

נתניהו היה מעדיף, לטענתו, להגיע להבנות. והצדדים השונים שהשתתפו במאמציו של הרצוג אכן היו קרובים להסכמה על הרבה ממה שהוצג לציבור.

יתר על כן, "מתווה העם" שהציג הנשיא היה מנוסח במילים שלו, בשפה שלו, אבל ייצג בצורה נאמנה, בפרמטרים רחבים, את העקרונות שנדונו, ושרבים מפרטיהם סוכמו באופן כללי.

אולם הבעיה העיקרית – שאיננה צריכה להפתיע אף אחד שעקב אחר הסערה הלאומית הקשה שפרצה בעקבות חשיפת תוכניותיו המשפטיות של לוין ב-4 בינואר – היא שנתניהו וחבריו לקואליציה הביעו התנגדות חסרת פשרות לכל נוסחה שאינה מאפשרת להם לבחור את שופטי בית המשפט העליון.

הבעיה העיקרית היא שנתניהו וחבריו לקואליציה הביעו התנגדות חסרת פשרות לכל נוסחה שאינה מאפשרת להם לבחור את שופטי בית המשפט העליון

הצדדים גם לא הגיעו להסכמה מלאה בנושא מרכזי נוסף – הגבלת היקף הביקורת השיפוטית – אף שאולי ניתן היה להשיג הסכמה כזאת לו הייתה מתקבלת דרישתה של הקואליציה למנות את השופטים.

שר המשפטים יריב לוין מציג את הרפורמה שלו במערכת המשפט, 4 בינואר 2023 (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

כשחלפו השעות והימים והשבועות, והממשלה נותרה נחושה בבירור לעגן את החבילה המשפטית שלה בחוק עד סוף החודש, הרצוג הבין שהקואליציה אינה מתכוונת לזוז מדרישתה העיקרית, לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים לטובתה.

כשחלפו השעות והימים והשבועות, והממשלה נותרה נחושה בבירור לעגן את החבילה המשפטית שלה בחוק עד סוף החודש, הרצוג הבין שהקואליציה אינה מתכוונת לזוז מדרישתה העיקרית

הוא ככל הנראה הסיק שיש שתי אפשרויות.

הראשונה: להכיר בכך שלא הצליח לתווך תנאים מוסכמים לרפורמה, להימנע מפרסום התנאים שנדונו, לשוב ולהביע את אמונתו שהחקיקה הנוכחית מאיימת על הדמוקרטיה ושהתוכן שלה ותהליך העברתה המהיר מהווים סכנה חריפה ואף קיומית למדינת ישראל. ולסגת.

השנייה: להכיר בכך שפשרה אינה ניתנת להשגה אבל להציג תנאים לרפורמה שתואמים את הצרכים האמיתיים של מדינת ישראל ותושביה – התנאים שהוא ניסה לתווך: לכונן איזון נכון בין רשויות השלטון, לשמור על עצמאותה של הרשות השופטת, להבטיח את ההגנה על זכויות יסוד, לדבוק בעקרונות מגילת העצמאות ולחזק את ישראל היהודית והדמוקרטית.

וזה מה שהוא ניסה לעשות ביום רביעי בערב.

הוא אמר בנאומו שהוא "איננו נאיבי" וכי ציפה להתנגדות, אבל הוא ככל הנראה המעיט ברמת הארסיות של תגובת הקואליציה – שכן נתניהו ובעלי בריתו פעלו כדי לנסות ולהבטיח שהתנאים של הרצוג לא יהפכו בסיס לדיון ציבורי.

אולי הוא גם היה נאיבי במיוחד במחשבה שנתניהו, לוין, רוטמן ועמיתיהם יוותרו אי פעם על מטרתם למנות את השופטים – המפתח לתהליך ששולל מבית המשפט את עצמאותו ולפיכך מכפיף את הרשות השופטת לרצונו של הרוב הנבחר.

סביר להניח שההתייעצויות לכאורה שקיים נתניהו בכנסת ביום רביעי היו למעשה תיאום תוכנית לדחייה מיידית וגורפת של תוכניתו של הרצוג, תוך תיאור הנשיא כמי שנקט צד ותיאור הקואליציה כקורבן.

סביר להניח שההתייעצויות לכאורה שקיים נתניהו בכנסת ביום רביעי היו למעשה תיאום תוכנית לדחייה מיידית וגורפת של תוכניתו של הרצוג, תוך תיאור הנשיא כמי שנקט צד ותיאור הקואליציה כקורבן

קשה להאמין לדיווחים מיום רביעי אחר הצהריים שלפיהם נתניהו נטה לקבל את התנאים של הרצוג אבל לוין ואחרים הניאו אותו מכך. אם ראש הממשלה באמת היה מעוניין בסוג הפשרה שניסה הנשיא להשיג, מעטים מטילים ספק בכך שהוא היה כופה את רצונו על מינוייו הפוליטיים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו מחבק את שר המשפטים יריב לוין אחרי שהשלב הראשון במהפכה המשפטית עבר בקריאה ראשונה, 20 בפברואר 2023 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

אף על פי כן, הרצוג אולי מאמין שהמאמץ היה כדאי ולא חסר תועלת, גם אם נכשל, היות שהוא סיפק לציבור מתווה להגנה על הדמוקרטיה ולייצוב הממשל, גם כשהקואליציה הימנית, הקיצונית, החרדית צועדת בנחישות בדרך שונה מאוד.

מה שקרוב לוודאי יקרה כעת הוא שהקואליציה תגביר את הבליץ המשפטי שלה – ללא התנגדות רבה מתוך הקואליציה, ובכלל זאת סיעת הליכוד בכנסת – והשסעים ההרסניים שקיימים כמעט בכל תחומי החיים בישראל ימשיכו להתרחב.

מה שקרוב לוודאי יקרה כעת הוא שהקואליציה תגביר את הבליץ המשפטי שלה, והשסעים ההרסניים שקיימים כמעט בכל תחומי החיים בישראל ימשיכו להתרחב

בג"ץ ככל הנראה ישעה, ובסופו של דבר יבטל, חקיקה שתסרס את הרשות השופטת. מומחים אחדים מאמינים כי הקואליציה תנסה להימנע מהתנגשות חזיתית עם השופטים, ולא תפר פסיקות ישירות של בית המשפט. אחרים פחות בטוחים בכך.

לאחרונה נתניהו קיים באי רצון את פסיקתו של בית המשפט שפסלה את אריה דרעי מלכהן כשר בממשלה. האם יציית באופן דומה לפסיקה שתמנע את העדיפות החקיקתית שלו? או שמא הוא ימרה את פי השופטים שבהם הוא נחוש לשלוט וימשיך להסית את תומכיו נגדם ונגד מגיניהם, דבר שיהיו לו השלכות הרסניות עוד יותר על האומה המפולגת הזאת?

יו"ר ש"ס, ח"כ אריה דרעי, נכנס ללשכת ראש הממשלה בכנסת לפני שנשיא המדינה הציג את המתווה שלו, 15 במרץ 2023 (צילום: אורן בן חקון/פלאש90)

מה שברור הוא שהמאמץ של הרצוג היה הסיכוי המציאותי האחרון לרפורמה שתתבצע בהסכמה רחבה כדי להימנע מהנפילה לתהום שהוא שב ומזהיר מפניה. והקואליציה של נתניהו החליטה, באופן מיידי ומלא בוז, להשליך את ההצעה של הרצוג הצידה.

המאמץ של הרצוג היה הסיכוי המציאותי האחרון לרפורמה שתתבצע בהסכמה רחבה כדי להימנע מהנפילה לתהום שהוא שב ומזהיר מפניה. והקואליציה של נתניהו החליטה, באופן מיידי ומלא בוז, להשליך את ההצעה הצידה

הנשיא ניסה למצוא פתרון למשבר חוקתי. אבל הוא ניהל משא ומתן עם הקואליציה שיצרה את המשבר, ושמטרתה הנחושה היא שליטה ללא סייג ברשות השופטת. או, אם לנסח זאת בצורה בוטה, הרצוג חיפש רפורמה בונה; הקואליציה נחושה להרוס.