קיוויתי להצעה אחרת. אבל למרות האכזבה שלי, אני תומך ביוזמה של הנשיא יצחק הרצוג.

להלן הסיבות.

כשהייתי אסיר בגולאג, החיים היו קשים אבל פשוטים מאוד. אולי סבלתי ממחסור, מבידוד ומקור, אבל כל מה שהייתי צריך לעשות – המשימה הקבועה היחידה שלי – היה לומר "לא" לקג"ב. ותמיד, גם ובעיקר ברגעים הקשים ביותר, ידעתי שכל העם היהודי עומד מאחוריי, תומך בי כשאני ממשיך לומר "לא".

כשנחַתי בישראל, החיים נעשו שמחים יותר, אבל גם הרבה יותר מסובכים. מוקף ביקיריי ובבני עמי, לא יכולתי עוד להקדיש את עצמי למשימה הפשוטה של דחיית לחציו של האויב. במקום זאת, הייתי צריך להחליט היכן לומר "כן" והיכן לומר "לא" בזירה ענקית של דעות, קווי מדיניות ורעיונות, היכן שאף אחד לא היה האויב שלי והמטרה העליונה לא הייתה להביס יריב אלא לעצב את העתיד ואת המרחב המשותפים שלנו.

כשהתחלתי לנווט בזירה הזאת, תמיד זכרתי איך בני עמי – כל בני עמי – נתנו לי כוח בתא המאסר. תמיד זכרתי שגם היריבים הפוליטיים הכי קולניים שלי כאן בישראל הם עדיין, מטבעם, בעלי בריתי במיזם משותף גדול. תמיד זכרתי שגם אם אמרתי "לא" כשהם אמרו "כן", או להפך, המטרה העליונה שלנו היא לא להיפרד זה מזה אלא לעצב את הארץ האהובה שאנו חולקים.

תמיד זכרתי שגם היריבים הפוליטיים הכי קולניים שלי כאן בישראל הם עדיין, מטבעם, בעלי בריתי במיזם משותף גדול

אני חושש שבחודשים האחרונים שכחנו את האמיתות האלה. הקואליציה דוחפת את הרפורמה שלה מבלי להתחשב בכאב ובתקוות של מיליוני אזרחים. חלק מהמפגינים מכריזים, בצורה די ברורה, שהם שוללים יותר מאשר רפורמה מסוימת – שהם שוללים את הלגיטימיות של הממשלה הנבחרת עצמה, ובכך מבטלים את קולותיהם של אזרחים אחרים.

הרבה מהרטוריקה שאנו שומעים כעת כל יום אינה מכוונת למשא ומתן על העתיד המשותף שלנו; במקום זאת, היא מדברת על רצון לאחוז בעתיד הזה הרחק מ"הצד השני" ולעצב אותו באופן חד-צדדי, בכוח.

אני תומך ביוזמה של הנשיא הרצוג מפני שהיא מציעה דרך מוצא מהמצב המסוכן הזה. האם אני מסכים עם כל פרטי המתווה? לא. האם אני חושב שצריך לשנות אותו? כן. אבל ההצעה הזו אינה צריכה להתקבל או להידחות באופן גורף. היא גם אינה שוללת מהכנסת את תפקידה לאשר את מה שיוסכם עליו לבסוף, או מהרשות השופטת את תפקידה להגיב על ההשלכות המשפטיות שלה.

תחת זאת, ההצעה של הנשיא מעניקה לנו הזדמנות להתכנס שוב יחד ולהתיישב סביב שולחן המשא ומתן. לומר "לא" באותה תקיפות שהייתה הולמת כאשר עמדתי מול הקג"ב זה טעות טרגית כאשר אנחנו עומדים זה מול זה.

ההצעה של הנשיא מעניקה לנו הזדמנות להתכנס שוב יחד ולהתיישב סביב שולחן המשא ומתן. לומר "לא" באותה תקיפות שהייתה הולמת כאשר עמדתי מול הקג"ב זה טעות טרגית כאשר אנחנו עומדים זה מול זה

האיום הגדול ביותר שאנו ניצבים בפניו כיום הוא לא אישורה או ביטולה של המהפכה המשפטית. למרות חששותיי האישיים בנוגע לתוכן הרפורמה במתכונתה הנוכחית, אני לא מאמין שישראל תחדל להיות דמוקרטיה תוססת, כך או כך. החלטה זו או אחרת שנקבל כעת לא חייבת בהכרח להיות המילה האחרונה.

לא, הסכנה האמיתית היא שנפסיק לדבר זה עם זה, נפסיק לבנות הסכמות רחבות, נפסיק למצוא מקומות שבהם אנו יכולים לומר "כן" זה לזה ולערכים שאנו עדיין חולקים. הסכמה רחבה היא חשובה, אפילו מהותית, לתפקודה של כל דמוקרטיה. אך היא חיונית במיוחד בישראל, שבה אנו מתמודדים עם משימות כבדות משקל הדורשות שיתוף פעולה והסכמה.

משימות אלו כוללות שמירה על משטר דמוקרטי בסביבה העוינת של המזרח התיכון, הגנה על עצמנו מפני אויבים חסרי רחמים באמצעות צבא העם ושמירה על שיתוף הפעולה שלנו עם יהודי התפוצות, שכן אנו נשענים על תמיכתם כנגד מאמצים עיקשים לשלול את הלגיטימיות של עצם קיומה של ישראל.

כיצד נוכל לעשות דבר מכל אלה מבלי לדון בדרכים המיטביות להמשיך קדימה? כיצד נוכל להשיג את מטרותינו המשותפות אם איננו יכולים אפילו לשבת סביב אותו שולחן משא ומתן?

כיצד נוכל לעשות דבר מכל אלה מבלי לדון בדרכים המיטביות להמשיך קדימה? כיצד נוכל להשיג את מטרותינו המשותפות אם איננו יכולים אפילו לשבת סביב אותו שולחן?

אני לא מסכים עם כל פרט במתווה הנשיא, כשם שאני לא מסכים עם כל פרט בנאום שלו. הייתי שמח אם הנשיא הרצוג היה קורא למפגינים להפסיק להשתמש בסיסמאות קיצוניות ששוללות את הלגיטימיות של הממשלה הנבחרת. הייתי שמח אם הוא היה דוחק בממשלה לבלום את דהירתה לאישור הרפורמה במתכונתה הנוכחית.

ידידיי המפגינים, סיסמאות רעילות על דיקטטורה לא רק מעוותות את המציאות אלא גם גורמות לנו נזק עצום, שכן הן מעמיקות את השסעים ומספקות לאויבינו נשק נגדנו.

ידידיי מהימין, אני מאמין שאחרי קריסת אוסלו וההשלכות ההרסניות של ההתנתקות מעזה, תהיה לכם הזדמנות להנהיג את המדינה במשך שנים רבות כל עוד תעמדו בראש קואליציה רחבה. מדוע למהר ולהרוס בתוך כך את המרקם החברתי של ישראל? לכו לאט, התקדמו בהדרגה, המשיכו קדימה בד בבד עם בניית קשרים וגשרים, או שתשרפו את הקרקע שעליה אנו עומדים.

ואולם דעותיי על פרט זה או אחר מנאומו ומהצעתו של הנשיא הרצוג אינן חשובות.

מה שחשוב הוא שאם ננצל את הצעתו של הנשיא כהזדמנות לשוב אל שולחן המשא ומתן, אולי נוכל למנוע אסון ולהתחיל לבנות מחדש את השיח המשותף שישראל – שכולנו – זקוקים לו.

מה שחשוב הוא שאם ננצל את הצעתו של הנשיא כהזדמנות לשוב אל שולחן המשא ומתן, אולי נוכל למנוע אסון ולהתחיל לבנות מחדש את השיח המשותף שישראל – שכולנו – זקוקים לו

נתן שרנסקי הוא פוליטיקאי, פעיל זכויות אדם ומחבר ספרים, ששהה תשע שנים בבתי כלא סובייטיים בתור מסורב עלייה בברית המועצות בשנות השבעים והשמונים. הוא שימש כיושב ראש הנהלת הסוכנות היהודית מיוני 2009 ועד אוגוסט 2018.