אני כותב את הדברים הבאים בבוקר 27 במרץ 2023.
מחלון ביתי, ממנו נשקפים מגדלי עזריאלי בתל אביב הנמצאים רק כחצי קילומטר מכאן, כבר עולה המיית התנועה בנתיבי איילון, שחודשה רק לפני זמן קצר, אחרי שהנתיבים נחסמו לתנועה דרומה וצפונה במשך רוב שעות הלילה.
בטלוויזיה הפתוחה משדרים שוב ושוב את תקציר אירועי הלילה הזה, שכמוהם לא היו.
השתתפתי – כמפגין, כעיתונאי וכמתעד – במאות הפגנות. עמדתי בהפגנות קטנות וצנועות, עם קומץ אנשים שאחזו שלט בפינת רחוב; צעדתי בהפגנות המוניות וקולניות, לצד מאות אלפים ששאגו יחד קריאת מחאה זו או אחרת; השתתפתי בהפגנות שזכו שיהיה להן שם ומקום בהיסטוריה; סיקרתי הפגנות שאפילו מי שהשתתף בהן כבר לא זוכר על מה הן היו.
בהפגנה כמו זו שהסתיימה לפנות בוקר לא הייתי מעולם.
עשרות אלפי הישראלים שנהרו מכל עבר אל מקטע הכביש שנחסם לתנועה שבין גשר יהודית לגשר השלום בתל אביב, לא ידעו דקות ספורות לפני שיצאו מהבית, שהם עומדים להעביר את שעות הערב והלילה בשירת "התקווה" ו"כל העולם כולו גשר צר מאוד", מתחממים לאש מדורות גדולות שהוצתו באמצע הכביש שנחסם.
אם הייתם שואלים אותם עד לא מזמן, האם יש סיכוי שהם ייצאו מהבית בלילה, יסתכנו במעצר ובאלימות ויפגינו נגד פיטוריו של יואב גלנט, הם היו מתפקעים מצחוק. גלנט אינו אדם פופולרי במיוחד, והוא בוודאי לא קרוב לליבם של מאות אלפי הישראלים שיצאו הלילה בספונטניות להפגין – בתל אביב, בירושלים, בחיפה, ברחובות, ובעשרות מוקדי מחאה אחרים ברחבי הארץ.
אם הייתם שואלים אותם עד לא מזמן, האם יש סיכוי שהם ייצאו מהבית בלילה, יסתכנו במעצר ובאלימות ויפגינו נגד פיטוריו של יואב גלנט, הם היו מתפקעים מצחוק
אם כך – מה היה הדבר הזה, שהבעיר ככה את ישראל הלילה?
תשובה אפשרית אחת: זה היה שיאו של גל המחאה נגד ההפיכה המשטרית. המשך ההפגנות נגד בליץ החקיקה שיריב לוין ושמחה רוטמן מובילים בחודשים האחרונים ביהירות.
תשובה אפשרית אחרת: זה היה פרק נוסף במערכה רבת השנים שמתנהלת בצורות שונות נגד בנימין נתניהו ונגד הלגיטימיות שלו ושל תומכיו הרבים, להנהיג את המדינה.
אלו שתי תשובות, שגם אם יש בהן גרעין קטן של אמת, הן מחמיצות את מלוא המשמעות והעומק של מה שהתחולל הלילה בישראל.
פגשתי הלילה בנתיבי איילון מכרים רבים. חברים בני גילי. חברים של ילדיי. מורים של ילדיי מבית הספר. הבוקר שמעתי את חברת הכנסת הצעקנית טלי גוטליב מכנה אותם "שמאל רדיקלי מופקר ואנרכיסטי". ארבע מילים שבעידן נתניהו איבדו לחלוטין את משמעותן.
להבדיל מגוטליב, אני לא מתיימר לקבוע מי הם מאות האלפים שיצאו להפגין הלילה ומה התחולל בליבם ובראשם. אני לא יודע אם הם הצביעו בבחירות ולמי הם הצביעו. אף אחד לא מוסמך להגדיר אותם או לדבר בשמם. פשוט כי הם לא ציבור הומוגני, צייתן ובעל דעות אחידות.
אני יכול להעיד שהמפגינים שאני כן מכיר, כולל אלה שפגשתי הלילה על הבריקדות המאולתרות באיילון, הם לא רדיקלים ובוודאי שאינם מופקרים או אנרכיסטים. רובם בורגנים חרוצים, שנושאים בעול הקריירות והמשפחה, משלמים מיסים ובדרך כלל פשוט רוצים שיעזבו אותם במנוחה.
הם לא רדיקלים ובוודאי שאינם מופקרים או אנרכיסטים. רובם בורגנים חרוצים, שנושאים בעול הקריירות והמשפחה, משלמים מיסים ובדרך כלל פשוט רוצים שיעזבו אותם במנוחה
ואני גם יכול להעיד שהדעה הרווחת אצל רבים מהם אחרי הבחירות בנובמבר הייתה שהגיע הזמן לקפל את דגלי ה"רק לא ביבי" מהפגנות בלפור, לכבד את הכרעת הבוחר ואת פסיקת בג"ץ, ולהניח לממשלה הנבחרת ולנתניהו בראשה לנהל את המדינה.
רבים מאנשי ה"שמאל הרדיקלי המופקר והאנרכיסטי" האלה העידו על עצמם, שלצד זה שתוצאות הבחירות בנובמבר ביאסו אותם, הם גם חשו הקלה שהן היו חד-משמעיות והעניקו לנתניהו ולמפלגות שתומכות בו מנדט ברור להקים ממשלה יציבה, שגם אם לא תמכו בה – היא לפחות תוכל לחלץ את ישראל מסבבי הבחירות ההרסניים של השנים האחרונות.
אבל נתניהו, בתאוות שליטה שלא יודעת רסן, איבד שליטה לחלוטין.
מה שהוציא את מאות אלפי האזרחים הלילה לרחובות למפגן המחאה הספונטני המדהים ביותר בתולדות ישראל, לא היה אהבה לגלנט ולא שנאה לנתניהו. זה גם לא היה הכעס על בליץ החקיקה, שנגדו רבים מהם הפגינו רק ערב קודם.
מה שהוציא הלילה מאות אלפים לרחובות בלי שום תכנון מוקדם, עם ברק שלא נראה בעיניים כבר שנים היה האהבה לישראל והדאגה לעתידה.
מה שהוציא הלילה מאות אלפים לרחובות בלי שום תכנון מוקדם, עם ברק שלא נראה בעיניים כבר שנים היה האהבה לישראל והדאגה לעתידה
מה שמשותף לכולם הוא הרצון לחיות בישראל ליברלית, חופשית והגונה.
ישראל שבה נבחרי הציבור לא מבזים את הציבור, גם אם הוא לא בחר בהם.
ישראל שבה המנהיגים מכבדים לא רק את בעלי הכוח והשררה מהרוב אלא גם את נציגי המיעוט. מקשיבים להם, מתווכחים איתם, לפעמים גם מתחשבים בעמדתם.
ישראל שבה שר יכול וחייב למתוח ביקורת על ראש הממשלה ולהתריע מפני סכנה קרובה, אם הוא מזהה כזאת, בלי שידיחו אותו למחרת מתפקידו.
ישראל שבה שר יכול וחייב למתוח ביקורת על ראש הממשלה ולהתריע מפני סכנה קרובה, אם הוא מזהה כזאת, בלי שידיחו אותו למחרת מתפקידו
ישראל שבה החלטות עקרוניות על מבנה המשטר מתקבלות בתהליך ארוך וסבלני, באבולוציה איטית והדרגתית.
ישראל שבה מכבדים את החוק ואת מערכת המשפט – גם מי שחושבים שצריך לתקן אותם.
ישראל שמוסדותיה נבנו נדבך על גבי נדבך לאורך דורות, ומי שמנסה לפרק אותם בבת אחת ובגסות, הוא לא פחות מסכנה קיומית שצריך להתגונן מפניה.
האש שנדלקה הלילה בנתיבי איילון היא בדיוק האש הזו.
ישראל הליברלית והדמוקרטית נדלקה.
יכול להיות שגל המחאה הנוכחי ידעך בהדרגה אל תוך החגים הדתיים והלאומיים הקרובים. אבל האש הזו כבר לא תיכבה.
Ayalon highway #TelAviv
27.03.2023 00:04 #TelAviv #protest #bonfire pic.twitter.com/Q3VPkSiuHW
— Thomas Schlijper תומאס סלייפר????️ (@schlijperisrael) March 26, 2023
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו