1
ההצבעה הגורפת של תושבי פריז בעד ביטול השכרת קורקינטים חשמליים בעירם עוררה הדים רבים בביצה המקומית שלנו: אם בצרפתים, מחלוצי הדו-גלגליים השיתופיים, נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר מהמזרח התיכון?
ציפי ברנד, שמתמודדת על ראשות עיריית תל אביב, כבר יזמה ברשת משאל עם משלה. לא מופרך להניח שגם שם הקורקינטים לא יזכו לאהדה רבה.
ברמת הנוחות האישית, כרוכב אופניים שמדווש במו רגליו, הייתי שמח לרכוב בעיר שרחובותיה נקיים מכלים חשמליים שטסים במהירות חסרת רסן לכל הכיוונים. לפעמים זה מפחיד ממש, לפעמים סתם מטרד, וכל הזמן מחייב אותך – כרוכב אופניים, כהולך רגל וגם כנהג מכונית – לערנות ודריכות מקסימליות.
הזכות להליכה נינוחה ונטולת דאגות על המדרכה נלקחה מאיתנו, כאילו חסרות סיבות לסטרס בישראל.
רק שהמציאות מעט יותר מורכבת, ולא רק בגלל שבמשאל בפריז השתתפו רק כ-5% מתושבי העיר – זה יותר קרוב לקלפי מאשר ל"משאל עם".
כמו שהבריטים למודי ניסיון הברקזיט יודעים, במבחן הזמן מתברר שלא תמיד הרוב במשאלי עם צודק. המבחן של הפריזאים יתחיל ב-1 בספטמבר, כש-15 אלף כלים אמורים להיעלם בבת אחת מרחובות העיר.
כמו שהבריטים למודי ניסיון הברקזיט יודעים, במבחן הזמן מתברר שלא תמיד הרוב במשאלי עם צודק. המבחן של הפריזאים יתחיל ב-1 בספטמבר, כש-15 אלף כלים אמורים להיעלם בבת אחת מרחובות העיר
בכל הנוגע לישראל, השאלה היא מה החלופה. לפי נתוני עיריית תל אביב, מתוך כ-200 אלף רכיבות בדו-גלגל חשמלי שמבוצעות מדי יום בעיר, כ-30% נעשות באמצעות חברות ההשכרה שקיבלו זיכיון מהעירייה. הרוב, עדיין, מבוצעות באמצעות כלים פרטיים.
אם העירייה תפסיק את פעילותן של חברות ההשכרה, סביר שזה יביא מייד לגידול ניכר בתפוצת הכלים הפרטיים. אלה שמשדרגים באופן פיראטי את מהירותם, אלה שאין בקרה עירונית וממוחשבת על המיקום והחנייה שלהם, אלה שאי אפשר להחיל עליהם כמעט שום סוג של רגולציה.
בתחושת הולכי הרגל בעיר, כשקורקינט חשמלי טס על המדרכה ומאיים עליהם, אין הבדל בין מושכר ומפוקח לפרטי. במציאות יש הבדל משמעותי.
הקורקינטים השיתופיים מאטים באופן אוטומטי באזורים צפופים, ומי שמשליך אותם מחוץ למקום חנייה מוסדר חוטף קנס. בתחום הזה כבר ניכר שיפור בחודשים האחרונים, ורואים פחות דו-גלגליים שזרוקים סתם כך על מדרכות העיר.
הקורקינטים השיתופיים מאטים באופן אוטומטי באזורים צפופים, ומי שמשליך אותם מחוץ למקום חנייה מוסדר חוטף קנס. בתחום הזה כבר ניכר שיפור בחודשים האחרונים
הקורקינטים החשמליים הם גם הכלי המשלים עבור רבים שמגיעים לתל אביב מבחוץ, יורדים בתחנת האוטובוס או הרכבת וצריכים להגיע ליעד בתוך העיר. בהיעדר כלי משלים כזה, לפחות חלקם יחזרו להעדיף את המכונית הפרטית והפקקים.
עיר חפורה שקולטת מדי יום יותר מחצי מיליון מכוניות שמגיעות מבחוץ, לא יכולה להכיל גידול במספר הזה. אפשר לבטל קורקינטים אבל אי אפשר לבטל אנשים; אם הם לא ייסעו בדרך אחת, הם ייסעו בדרך אחרת – וגם לה יש חסרונות.
בסופו של דבר, הכול מוביל אל סוגיית האכיפה. לפני מספר חודשים הכריזו עיריית תל אביב והמשטרה על תחילת עידן חדש באכיפה על תנועת הדו-גלגליים החשמליים במרחב. מאז באמת ניכרת יותר נוכחות של שוטרים ופקחים ויש גם שיפור מסוים, רחוק מלהספיק, בתחושת הביטחון על המדרכות.
אבל עם הזמן ניכרת שחיקה גם באכיפה, ובעיקר התמקדות בעבירות השוליות יחסית, כמו אי חבישת קסדה. כשאדם בוחר לרכוב על קורקינט חשמלי בלי קסדה הוא מסכן את עצמו; מוטב שהרשויות יתמקדו בעבירות שמסכנות את שלום הציבור.
קבוצה מיוחדת שהאכיפה צריכה להתמקד בה הם השליחים, בראשם אלה של "וולט". הם מונעים מתמריץ ולחץ כלכלי מובהק להגיע אל היעד כמה שיותר מהר, שמא הפיצה תתקרר בטרם תימסר ללקוח.
קבוצה מיוחדת שהאכיפה צריכה להתמקד בה הם השליחים, בראשם אלה של "וולט". הם מונעים מתמריץ ולחץ כלכלי מובהק להגיע אל היעד כמה שיותר מהר, שמא הפיצה תתקרר בטרם תימסר ללקוח
רובם, אגב, נעים באופניים חשמליים ולא בקורקינטים, אבל כשהם דוהרים על המדרכות או על הכביש נגד כיוון התנועה הם מהווים סוכני כאוס אורבניים ומייצרים סיכון אדיר.
רון חולדאי אמנם יצא בהכרזה לוחמנית מול "וולט" ישראל, אבל בשטח בינתיים המצב רק מחמיר. אחרי שפקחי העיריות הוסמכו לאכיפה, יש לעיריית תל אביב את כל הכלים להפסיק לאיים ולהתחיל לייצר משילות.
הדיון בישראל מתמקד בתל אביב, אבל הערים האחרות צועדות אחריה במהירות. ברבות מהן ניתן לראות כבר היום בני נוער ואחרים דוהרים על המדרכות בדו-גלגליים חשמליים.
הדיון בישראל מתמקד בתל אביב, אבל הערים האחרות צועדות אחריה במהירות. ברבות מהן ניתן לראות כבר היום בני נוער ואחרים דוהרים על המדרכות בדו-גלגליים חשמליים
בערים האלה, האשמה והאחריות מונחות לפתחם של ראשי הערים שלא דואגים, כשלב ראשון, לרשת את העיר בשבילי אופניים שיפרידו את תנועת הרוכבים מהולכי הרגל. מדובר בראשי ערים שחוששים להתעמת עם ציבור הנהגים ודורשי החנייה, ומקריבים את הולכי והולכות הרגל על מזבח האספלט ונתיבי הנסיעה.
כשהסכנה על המדרכות תגבר ותתעורר מחאה, הם יאשימו את הקורקינטים – אבל הם עצמם לא עושים את המינימום הנדרש כדי לייצר מרחב עירוני חכם ובטוח יותר לכולם.
2
ליעד, תושב חדרה שמבלה את זמנו הפנוי ברכיבת אופניים ספורטיבית, דיווש לפני מספר ימים כהרגלו על השבילים בקרבת הים. כשהתקרב אל הגשר שחוצה את נחל חדרה, הופתע לגלות שהוא חסום. מישהו עשה עבודה יסודית למדי ואטם את הגשר כדי למנוע מעבר אל הגדה הצפונית.
עדי ברש, חוקרת כרישים ויו"ר עמותת "כרישים בישראל", נתקלה בחסימה החדשה כשהובילה סיור במקום עם קבוצת תלמידים מעמק חפר.
הסיור מתחיל בפארק הגדול ששוכן על גדת נחל חדרה. בשלב מסוים חוצים לגדה הצפונית לכיוון מרפסת התצפית שהוקמה מעל השפך ומשקיפה על תופעת הטבע הנדירה שמתארחת כאן מדי חורף – עשרות כרישים שמגיעים להשתכשך במים החמימים למרגלות תחנת הכוח "אורות רבין".
"בשבתות וחגים מגיעים לכאן אלפי אנשים", אומרת ברש, "אנחנו כעמותה מעבירים הדרכות, מנגישים לציבור את הטבע ואת נושא הכרישים וכבר היום נתקענו עם מספר קבוצות שלא יכולות לעבור. אנחנו בזמן מאוד רגיש, מאות אנשים אמורים להגיע להדרכות ואין לנו איך לעבור. מישהו הלחים חתיכת מחסום מכוערת וזהו".
דווקא בשיא האביב, החגים ועונת הטיולים, הטבע הישראלי סופג רצף של סגירות וחסימות והפקעתו מידי הציבור הרחב. רק לאחרונה דיווחנו כאן על הסגירה של כביש 171 בנגב שנובעת ממחלוקת תקציבית על האחריות לתיקון הליקויים הבטיחותיים. החברה להגנת הטבע עתרה לבג"ץ בעניינו של הכביש, אבל בפסח הזה הוא כבר יישאר סגור.
גם הסגירה בחדרה היא לא עניין מקומי: הגשר החסום הוא חלק משביל ישראל. שביל ישראל הוא פרויקט לאומי מהמרשימים שנעשו כאן, אבל אין לו תוקף סטטוטורי ומעמד רשמי שמאפשר לאכוף את פתיחתו ולהסיר חסימות. מדהים כמה קל לסגור אותו ולמנוע מהציבור לצעוד ולטייל.
הגשר החסום הוא חלק משביל ישראל. שביל ישראל הוא פרויקט לאומי מהמרשימים שנעשו כאן, אבל אין לו תוקף סטטוטורי ומעמד רשמי שמאפשר לאכוף את פתיחתו ולהסיר חסימות
השורשים של סגירת הגשר טמונים במחלוקת היסטורית באשר לאחריות על הגדה הצפונית של הנחל. מבחינה סטטוטורית, הגדה הצפונית ומרפסת התצפית על הכרישים שייכות לחברת החשמל.
אלא שלחברת החשמל אין קשר לטיולים וטבע, ולכן כבר לפני שנים סוכם שהאחריות על האזור הזה תעבור לידי גורם אחר – בשעתו דובר על רשות הטבע והגנים. זה לא קרה.
הגדה הצפונית הפכה למעין אזור דמדומים עתיר בעיות תחזוקה, ניקיון ובטיחות. עיריית חדרה, בדיוק כמו חברת החשמל, מסרבת לקחת אחריות על המקום, אבל גם החליטה לא לקחת אחריות על שלום המטיילים – ולכן סגרה את המעבר, שהרי לסגור הרבה יותר קל מלטפל.
במהלך החג התברר שהחסימה היא גזירה שהציבור לא מוכן לעמוד בה: אלמונים פירקו את חלקה וכעת נותרה חסימה חלקית ובעיקר שלט אזהרה גדול.
השעטנז הכה-ישראלי הזה פוגע בעיקר באנשים שמתניידים בכיסא גלגלים וזקוקים להנגשה, וכמובן שלא מן הנמנע שמחר או מחרתיים העירייה תתעשת ותחדש את החסימה.
השעטנז הכה-ישראלי הזה פוגע בעיקר באנשים שמתניידים בכיסא גלגלים וזקוקים להנגשה, וכמובן שלא מן הנמנע שהעירייה תתעשת ותחדש את החסימה
בטווח המיידי, חברת החשמל ועיריית חדרה חייבות להידבר ולהגיע לסיכומים, ומעבר לזה מתבקש שכל המתחם יעבור לידי גוף שמתמחה בניהול אתרי טבע וטיילות, למשל קק"ל.
קובי טובול, עוקב בדף הפייסבוק של "כרישים בישראל", הציע שהנשיא יתווך בין הצדדים ויחתור לפשרת "גשר חדרה – מתווה העם". ייתכן שכאן דווקא יש לו סיכוי להצליח.
3
כמו נתיבי איילון שחולפים מתחתיו, גם גשר יהודית – הממשיך את שדרות יהודית הנקראות על שמה של יהודית מונטיפיורי – עלה השבוע לכותרות סביב אירועי המחאה והפגנות תומכי ומתנגדי ההפיכה המשטרית.
בהזדמנות זו, ההתעקשות המביכה של עיריית תל אביב לקרוא לגשר "יצחק נבון" נחלה מפלה ניצחת: בכל דיווחי התקשורת וברשתות החברתיות הגשר כונה "גשר יהודית".
הכתבים, עורכי החדשות וכותבי הפוסטים כנראה כלל לא ידעו שזה לא שמו הרשמי, ואם ידעו הרי שהיה להם ברור שאם יכנו אותו "יצחק נבון", איש לא ידע במה מדובר.
בהזדמנות זו, ההתעקשות המביכה של עיריית תל אביב לקרוא לגשר "יצחק נבון" נחלה מפלה ניצחת: בכל דיווחי התקשורת וברשתות החברתיות הגשר כונה "גשר יהודית"
את החותמת הסופית הטביעו המוחים שתלו עליו את השלט עם הסלוגן המוצלח "גשר יהודית ודמוקרטית". העם אמר את דברו.
4
השרה להגנת הסביבה עידית סילמן ממשיכה להתנהל תוך השפרצת כמויות מסחריות של חוסר מודעות לכל עבר.
השבוע היא הגיעה לסיור בפרדס חנה-כרכור ופגשה את פעיל הליכוד המקומי יואב קעטבי. הפגישה עצמה נערכה דווקא בבנימינה-גבעת עדה, שם ממוקם המפעל של קעטבי, ושם הם גם חייכו למצלמה על רקע פוסטר ענק של כלי פלסטיק חד-פעמיים שמתוח על הקיר.
הסיבה: המפעל של קעטבי, כפי שנכתב באתר האינטרנט שלו, "מתמחה בייצור, בשיווק וביבוא מגוון רחב של מוצרים חד-פעמיים ממגוון סוגי הפלסטיק".
מעניין אם השרה דנה איתו בדרכים להרחבת פעילות המפעל.
5
לפני כשלושה חודשים דיווחנו כאן על המאבק נגד תוכניות ההריסה של מגדל הספירלה הייחודי, שמתנשא בלב מתחם מכבי האש בצפון תל אביב.
שני סטודנטים ערניים לאדריכלות, שירי שגיא ושלומי וולמן, גילו כמעט במקרה שהוא מיועד להריסה בגלל הקו הירוק של הרכבת הקלה שאמור לעבור באזור. הם עדכנו את האדריכלית עדנה לרמן (שתכננה אותו עם בן זוגה המנוח, רפי לרמן), וביחד פנו לכל גורם אפשרי כדי לבטל את רוע הגזירה.
לאחר בדיקה מעמיקה התברר שהמגדל בכלל לא יושב על תוואי המסילה העתידית, ובעיריית תל אביב הודיעו שיבחנו את האפשרות להשאירו, בכפוף לקשיים הנדסיים ולסכנת הקריסה המאיימת עליו לנוכח הבנייה המאסיבית ושינויי המפלס הצפויים בסביבתו.
ובכן, הבחינה הניבה תוצאה חיובית. ערב החג קיבלה לרמן הודעה חגיגית ממהנדס העיר תל אביב יואב דוד:
"שמח לבשר כי היום אושר על ידי גורמי ההנדסה הבינוי והתשתיות מסמך התיאום ההנדסי שיאפשר ביצוע תמיכה וחיזוק למגדל כיבוי האש. עבודת שכנוע ותיאום ארוכה הושקעה במהלך. מקווה שהחברה המבצעת תיכנס לעבודה מיד אחרי החג".
שוב התברר שהריסה היא הפתרון הקל והזמין ביותר, אבל לא תמיד הכרחי. מגדל הספירלה יישאר על תילו, בתקווה שבעתיד ייפתח לציבור ויהפוך לנקודת תצפית מהסוג שמאוד חסרה בתל אביב.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם