אנחנו בעיצומה של התקוממות אזרחית מופלאה. יוזמה של אזרחים משמאל ומימין, דתיים וחילונים, מרכז ופריפריה. ישראלים שערכי מגילת העצמאות, ההומניסטית והליברלית, הם נשמת אפם והם רוצים לחיות על פיהם במדינה יהודית דמוקרטית. רוח גדולה מנשבת במפרשי ההתקוממות והיא מפליאה לבטא את נחישותנו לעמוד על הערכים בשמם נבנתה המדינה הישראלית.

"מה נשתנה הלילה הזה", שרנו לאחרונה. ההבנה שללא דמוקרטיה מלאה, ללא חוקה המסדירה את שיטת הממשל וערכי היסוד של המדינה, ללא חוקי יסוד המבטיחים שוויון, חרויות פרט, הפרדת דת ממדינה, חופש לדת ומדת, ללא איזון אמיתי בין שלוש הרשויות וללא שוויון בנטל, המדינה לא תמשיך להתקיים. מה שהיה לא יחזור.

ללא דמוקרטיה מלאה, ללא חוקה, ללא חוקי יסוד המבטיחים שוויון, חרויות פרט, הפרדת דת ממדינה, חופש לדת ומדת, איזון אמיתי בין שלוש הרשויות ושוויון בנטל, המדינה לא תמשיך להתקיים

צריך לשמור בקנאות על זכותם של מיעוטים כמו החרדים לחיות על פי צו אמונתם בקהילותיהם, אך הם לא יכולים להכתיב עוד ערכים ודרך, והם חייבים לקחת חלק משמעותי במימון רצונותיהם הייחודיים.

ההתקוממות מובלת בצורה מרשימה על ידי קואליציה של עשרות קבוצות, שרובן קמו תוך התגלגלות האירוע. נוצרה יש מאין מערכת מרשימה של שיתופי פעולה, שנתמכת במערך לוגיסטי יעיל מבוסס מתנדבים. המחאה ממומנת על ידי תרומות של עשרות אלפי אזרחים מודאגים. חלקים מעם קמו והתחילו ללכת ודבר לא יעצור אותם.

עם זאת, העניין שצריך לעמוד בראש דאגתנו הוא הקרע העמוק בציבור הישראלי. החודשים האחרונים חשפו את עומק ורוחב השסעים בין אזרחי המדינה. זו לא הפתעה ולא חידוש אבל האופן בו מתנהגים ומדברים את השסע, מכל הצדדים, מטלטל את אמות הסיפים.

קודם כל, המתקוממים כנגד צעדי הממשלה חייבים להבהיר לעצמם ולכלל הציבור הישראלי כי המטרה היא לא להכריע ולא להכניע.

בהינתן האתגרים והאיומים העומדים עלינו, ובמצב של חוסר במכנה משותף מלכד ומאחד שיאפשר לכל הקבוצות לחיות זו בצד זו תוך נטילת חלק במאמץ הכלכלי והחברתי הדרוש לקיום המדינה, צריך לומר בכנות ובכאב: כמו שזה נראה היום, זה סופו של המפעל הציוני כפי שחלמו אותו אבותינו משמאל ומימין.

בראש דאגתנו צריך לעמוד הקרע העמוק בציבור הישראלי. החודשים האחרונים חשפו את עומק השסעים בין אזרחי המדינה. האופן בו מתנהגים ומדברים את השסע, מכל הצדדים, מטלטל את אמות הסיפים

הניחו את הפוליטיקאים בצד ובואו, תומכים ומתנגדים, ונדבר על איך מנסים לבנות גשרים גם אם זה ייקח זמן. ואני ממש מבקש לא לדבר על "אהבת חינם" משום שאין דבר כזה, וגם לא על "אחים אנחנו". נפנוף בסיסמאות האלה, כמו שכבר כתבתי פה לאחרונה ואמרו גם אחרים, לא קידם ולא יקדם דבר.

אנחנו בני אדם שמבינים שגורלנו תלוי ביכולת שלנו לחיות ביחד תחת ייעוד וערכים משותפים. אנחנו, העם, בלי תיווך של פוליטיקאים, צריכים להגיע להסכמה מה אנחנו רוצים. אפשר לעשות זאת בקבוצות דיון אזרחיות, במעגלי שיח, בהקמת פורומים וקבוצות עבודה המביאות לידי ביטוי את כל חלקי העם.

אני מציע לתומכי הרפורמה המשפטית, כהגדרתם, שיגבשו את רשימת הערכים והעקרונות של המדינה שהם רוצים לחיות בה – התמונה הגדולה והשיטה המשפטית להשגתה. אני מעז לנחש כי מהר מאד יתברר שהמשותף לתומכים ולמתנגדים רב מהמשוער, אם מוציאים קבוצות מיעוט שתפיסת עולמן הבסיסית לא דמוקרטית.

אז בואו נעשה את זה.

מתנגדי ההפיכה, כפי שאנחנו מגדירים את האירוע, יודעים מה הם רוצים. מי שרוצה לראות את פירוט הדברים יכול להיעזר בעיקרי תפיסת הדמוקרטיה של מטה המאבק שהופצו בציבור וגם במסמך של המכון הישראלי לדמוקרטיה שאת עיקריו אפשר לראות באתר המכון.

ועוד בקשה, בואו לא נתחיל את השיח עם ההוא אמר כך וההיא אמרה אחרת. בלי היסטוריה ומובאות מאירועים כאלה ואחרים. לכל צד הנרטיב שלו וכל צד נושא עימו כעסים וכאבים. ואכן, הממשלה המכהנת לגיטימית אבל אין לה מנדט לשנות את המהות של בסיס קיומנו. דמוקרטיה לא מסתיימת ולא מסתכמת בבחירות.

אני מציע לתומכי הרפורמה, כהגדרתם, שיגבשו את רשימת ערכי המדינה שהם רוצים לחיות בה – והשיטה המשפטית להשגתה. אני מעז לנחש כי יתברר שהמשותף לתומכים ולמתנגדים רב מהמשוער

אז בואו נביט קדימה ונסתכל לעתיד שאנחנו מייחלים לו בלבן של העיניים ונעשה מעשה. ביחד.

ובינתיים נמשיך להתקומם במלוא כוחנו על מנת שהממשלה לא תמשיך בדרכה לביצוע ההפיכה. זה לא יקרה.

חיים רובוביץ היה ראש אגף בדימוס בשב"כ והמנכ"ל הראשון וממייסדיה של עמותת "דרך כפר יוזמות חינוך", שפעילה ב-70 קהילות חינוך בפריפריה החברתית והגיאוגרפית. חיים הלך לעולמו ב-16 בדצמבר 2023. יהי זכרו ברוך.