זה היה אחד האירועים המבישים אפילו במונחי ערוץ 14 הביביסטי: "ריאיון" עם הנאשם והספינולוג, בנימין נתניהו, שנראה זחוח ומנותק (אולי כי הוא קורס בסקרים) ודקלם את הסיסמאות הנדושות שבא איתן מהבית.

זה מהצד האחד. מהצד השני חבורת "הפטריוטים" – תועמלנים, שקוראים לעצמם עיתונאים או פרשנים, ובראשם המראיין הדגול ינון ("ביבי הוא מלך") מגל, שלא שאל אף שאלה אחת קשה כפי שהובטח בפרומואים. אז מה הפלא שהמרואיין נראה זחוח, לפחות כלפי חוץ? הוא אפילו התקבל במחיאות כפיים כשנכנס לאולפן. כיאה לנשיא צפון קוריאה.

המראיין ינון ("ביבי הוא מלך") מגל לא שאל אף שאלה קשה, אז מה הפלא שהמרואיין נראה זחוח, לפחות כלפי חוץ? הוא אפילו התקבל במחיאות כפיים כשנכנס לאולפן. כיאה לנשיא צפון קוריאה

הבעיה אינה הדעות הימניות (שהן לגיטימיות כמובן), אלא היחס של החבורה המפוקפקת וההזויה הזו לתפקידה של העיתונות במדינה דמוקרטית. הם לא רואים בתקשורת את כלב השמירה של הדמוקרטיה. אצלם, הכלב הזה מכשכש בזנב. חלק מהם בכלל לא מכירים בדמוקרטיה.

ביום ראשון שמעתי את עירית לינור, אחת "הפרשניות", שביבי לחץ את ידה לפני הריאיון, מספרת ב"המילה האחרונה" בגל"צ, כמה התרגשה לשבת לידו. את ידו של אלדד יניב, שישב לידה, הנאשם לא לחץ. יניב הוא אומנם אופורטוניסט, אבל לא נחשב לביביסט.

אחד הרגעים המביכים בריאיון היה כאשר נתניהו הודה פתאום, שפסקת ההתגברות, הסעיף הראשי במהפכה המשפטית שהציג שר המשפטים יריב לוין, היא קיצונית ובלתי מקובלת עליו. אז למה פירקת מדינה שלמה על זה? את השאלה הזו הוא לא נשאל. כמובן.

הריאיון המזעזע היה רצוף בשקרים, כרגיל אצל הנאשם, ואף אחד מחברי הפאנל לא קם ואפילו לא נע באי נוחות בכיסא. גם לא כאשר הנ"ל האשים את כל העולם (מלבד את עצמו) בכישלון הממשלה שלו.

הריאיון המזעזע היה רצוף בשקרים, כרגיל אצל הנאשם, ואף אחד מחברי הפאנל לא קם ואפילו לא נע באי נוחות בכיסא. גם לא כאשר הנ"ל האשים את כל העולם (מלבד את עצמו) בכישלון הממשלה שלו

נתניהו הוא אכן שקרן בחסד. שקרן בלתי נלאה. שקרן-על. השקרן של כל השקרנים. הפוליטיקאי הכי שקרן בעולם. תשאלו את ברק אובמה, ג'ו ביידן ואפילו את דונלד טראמפ. תשאלו את אנגלה מרקל ואת עמנואל מקרון. וזו רק רשימה חלקית. הכישרון הכי גדול שלו הוא לשקר. הוא לא קוסם. הוא שקרן.

כל אלה שתוקפים אותו על שקריו הם או תמימים או שאינם מבינים דבר אחד: השקרים הם כלי הנשק הכי חזק שלו כפוליטיקאי. הם משתלבים היטב בארסנל ההסתה שלו.

נתניהו יודע שהוא משקר. זה לא מפריע לו להאמין לשקרים שלו. זה לא מרגש אותו. להיפך. זה מעורר אותו. מלהיב אותו. זה הדלק שמניע אותו. זו האורגזמה שלו. זה מה שמחזיק אותו בשלטון. וזה עובד. עובדה.

אפילו הביביסטים יודעים שהוא משקר. לא אכפת להם. מבחינתם למלך מותר לשקר. לגנוב. לקבל שוחד. להסית. לסכסך. לכנות את המפגינים "שמאלנים", "אנרכיסטים", "משתמטים". העיקר שלמלך קוראים ביבי נתניהו. נכון, כל הפוליטיקאים משקרים לפעמים. נתניהו משקר תמיד.

כל אלה שתוקפים אותו על שקריו הם או תמימים או שאינם מבינים דבר אחד: השקרים הם כלי הנשק הכי חזק שלו כפוליטיקאי. הם משתלבים היטב בארסנל ההסתה שלו

הריאיון המדומה של נתניהו בערוץ 14 היה נקודת שפל חדשה עבור הערוץ הזה. זו לא עיתונות. זו הזניה של המקצוע, שבלאו הכי לא נשאר ממנו הרבה.

ירמי עמיר הוא עיתונאי, יוצר וחיית תרבות. עורך תרבות וכתב בכיר לשעבר ב"ידיעות אחרונות", כתב את דרמת הטלוויזיה הבועטת "סקס, שקרים וארוחת ערב", ערך את הסדרה "מי מפחד מצופית גרנט", הגיש תוכניות ברשת ב' וברדיו FM 103, הופיע בתיאטרון הקאמרי, כתב שלושה ספרים: "ירמיהו כוס קקאו" (לילדים), "השליפות של המדינה" ו"יש לי בלעדיות". אין דמוקרטיה בלי עיתונות חופשית.