ההשתלטות המהירה של קבוצת הג'יהאד הסונית "היאת תחריר א־שאם" (HTS) על השלטון בסוריה מעוררת דאגה לגבי גורל המיעוט הנוצרי במדינה.

לפני פרוץ מלחמת האזרחים ב־2011, מנתה הקהילה הנוצרית כ־1.5 מיליון איש, שהיוו כ־10% מאוכלוסיית סוריה. בתוך עשור, המספרים ירדו בצורה דרמטית, וב־2022 נותרו כ־300,000 נוצרים בלבד, שהם כ־2% מאוכלוסיית סוריה הנוכחית, כך לפי דוח של ארגון הסיוע לכנסייה במצוקה בארצות הברית.

בדרך כלל עשירים ומשכילים יותר מאזרחי סוריה הממוצעים, הנוצרים היגרו בהמוניהם כדי להימלט מרדיפות מצד דאעש, אך גם כדי לברוח מהמצב הכלכלי המתדרדר במדינה.

בדרך כלל עשירים ומשכילים יותר מאזרחי סוריה הממוצעים, הנוצרים היגרו בהמוניהם כדי להימלט מרדיפות מצד דאעש, אך גם כדי לברוח מהמצב הכלכלי המתדרדר במדינה

מנהיגי HTS הבטיחו שוב ושוב לסורים ולקהילה הבינלאומית כי יגנו על כל המיעוטים – הכוללים גם שיעים, עלווים, דרוזים, כורדים ואחרים – וראש הממשלה בפועל מוחמד אל־בשיר קרא למיליוני פליטים סורים בחו"ל לשוב הביתה והבטיח כי "זכויות כל העם וכל העדות בסוריה" יובטחו.

נוצרים משתתפים במיסה בכנסייה הלטינית בחלב, 12 בדצמבר 2024 (צילום: Ozan KOSE / AFP)

עם זאת, נותר לראות האם המדינה תהפוך שוב למקום סובלני ורב־תרבותי כפי שטוענים מנהיגיה החדשים. דאגה לגבי עתידה של הנוכחות הנוצרית בת אלפי השנים בסוריה הובעה לאחרונה על ידי "הארגון להגנת נוצרים" שממוקם בוושינגטון.

בהצהרה שפורסמה לאחר השתלטות המורדים על חלב לפני שבועיים, ציטט הארגון מקורות בחלב שסיפרו כי הנוצרים "חיים בפחד" והיו "מטרות לפשע ולהשחתה נרחבים".

בהצהרה שפורסמה לאחר השתלטות המורדים על חלב לפני שבועיים, ציטט הארגון מקורות בחלב שסיפרו כי הנוצרים "חיים בפחד" והיו "מטרות לפשע ולהשחתה נרחבים"

עם זאת, נוצרים מחלב שהתראיינו על ידי "המרכז לתקשורת שלום", ארגון ללא מטרות רווח בניו יורק, במהלך חגיגות פסטיבל ברברה הקדושה – אירוע המצוין על ידי נוצרים במזרח התיכון – אמרו כי פחדו ביומיים־שלושה הראשונים לאחר השתלטות HTS, אך כעת אינם רואים סיבה לדאגה, והכנסיות פועלות כרגיל.

במהלך 13 שנות מלחמת האזרחים, הנוצרים ברובם נותרו נאמנים למשטר אסד, שהציג את עצמו כמגן חילוני על מיעוטים דתיים.

How are the Christians of Aleppo faring as Syria's Assad regime falls to a coalition of rebel forces? On St. Barbara's Day (Dec. 4), we asked them directly.

Watch:@JusoorNews pic.twitter.com/tGgVWnMUwq

— Center for Peace Communications (@PeaceComCenter) December 8, 2024

הנוצרים לא נקטו בצעדים פעילים לתמוך במשטר, כמו הקמת מיליציות חמושות להגן עליו, כך אמר האנליסט הסורי חאזם אלג'ברה, יועץ בכיר לשעבר במשרד החוץ האמריקאי, שמנהל חברת ייעוץ לביטחון במזרח התיכון בוושינגטון.

"ברוב המקרים, הנוצרים היו מפוחדים. הם חששו מהאלמנטים האסלאמיסטיים של המרד הסורי – וזה קשה להתעלם מכך. אך הם גם חזרו על המסרים של המשטר כי כל מי שהתנגד למשטר הוא טרוריסט אסלאמיסטי", אמר אלג'ברה, יליד דמשק, לזמן ישראל. הוא ציין כי לתאר אותם כתומכי המשטר כיום, לאחר הפלת בשאר אל־אסד, יהיה "עלבון".

"ברוב המקרים, הנוצרים היו מפוחדים. הם חששו מהאלמנטים האסלאמיסטיים של המרד הסורי – וזה קשה להתעלם מכך. אך הם גם חזרו על המסרים של המשטר כי כל מי שהתנגד למשטר הוא טרוריסט אסלאמיסטי"

המורדים מחזירים רכוש נוצרי שהוחרם

כמו רוב הסורים, גם הנוצרים נראו נלהבים מנפילתה של הדיקטטורה האכזרית. בהג'ת קראקאש, נזיר פרנציסקני שמשרת ככומר הקהילה הלטינית בחלב, סיפר השבוע ל־Vatican News כי הנוצרים היו "מותשים לחלוטין מהחיים תחת משטר אסד" בשל הקשיים הכלכליים.

הכומר ציין גם כי בשנים האחרונות הראו המורדים סובלנות גוברת כלפי נוצרים ואף החזירו רכוש שהוחרם. באזור אידליב, שהיה בשליטת HTS במשך העשור האחרון, דווח כי נוצרים הורשו להמשיך לקיים את פולחן הדת.

כומר מוביל את טקס שטיפת הרגליים המסורתי בכנסייה הארמנית בחלב, 28 במרץ 2024 (צילום: AFP)

הארכיבישוף חנא ג'לוף, הכומר האפוסטולי של חלב, סיפר ל־Vatican News כי נפגש עם מנהיג HTS, אחמד אל־שערא – המוכר יותר כאבו מוחמד אל־ג'ולאני – שקיבל ממנו "הבטחות כי הנוצרים ורכושם לא ייפגעו וכי [המורדים] ייענו לכל בקשותינו הלגיטימיות".

עם זאת, בשנת 2015, ג'ולאני אמר בראיון נבואי ל"אל־ג'זירה" כי ברגע שהקבוצה תשלוט על כל סוריה, היא תטיל את חוקי השריעה במדינה. לדבריו, נוצרים, כ"אנשי הספר", ייהנו ממעמד מועדף ויורשו לתרגל את אמונתם, אך לפי החוק האסלאמי, הם יחויבו לשלם את מס הג'יזיה – אף על פי שבאותה תקופה HTS לא הטיל מס זה באזורים שבשליטתו.

בשנת 2015, ג'ולאני אמר בראיון נבואי כי ברגע שהקבוצה תשלוט על כל סוריה, היא תטיל את חוקי השריעה במדינה. נוצרים, אמר, ייהנו ממעמד מועדף ויורשו לתרגל את אמונתם, אך הם יחויבו לשלם את מס הג'יזיה

באותו זמן, ג'ולאני אמר כי גורל שונה צפוי למיעוטים דתיים אחרים בסוריה, כמו עלווים ודרוזים, שדתותיהם התפתחו מתוך האסלאם לפני מאות שנים אך התרחקו מהאורתודוקסיה המוסלמית. שתי הקבוצות הללו, לדבריו, יידרשו "לתקן את טעויותיהן הדוקטרינריות ולאמץ את האסלאם".

בשנת 2013, שנתיים לפני הריאיון, חטף חזית א־נוסרה, סניף אל־קאעדה בסוריה שג'ולאני הנהיג באותה תקופה, 13 נזירות במהלך קרבות עם כוחות המשטר. הן שוחררו שלושה חודשים לאחר מכן לאחר שקטאר הסכימה לשלם לחוטפים 16 מיליון דולר.

אחמד אל־שערא – המוכר יותר כאבו מוחמד אל־ג'ולאני – נואם במסגד האומיי בדמשק, 8 בדצמבר 2024 (צילום: AP Photo/Omar Albam)

כיום, נראה שג'ולאני נטש את עמדותיו הפונדמנטליסטיות. בשנת 2016 הוא התנתק מאל־קאעדה וכעת מציג את עצמו כתומך הפלורליזם והסובלנות.

בימים האחרונים, המנהיג המורד זנח את כינויו והחל להתייחס לעצמו בשמו האמיתי, אחמד אל־שערא. הוא ויתר על לבושו כלוחם אסלאמיסטי קיצוני, לבש חליפות בראיונות לתקשורת ודיבר על בניית מוסדות מדינה ועל ביזור הכוח כדי לשקף את הגיוון של סוריה.

בימים האחרונים, המנהיג המורד זנח את כינויו והחל להתייחס לעצמו בשמו האמיתי. הוא לבש חליפות בראיונות לתקשורת ודיבר על בניית מוסדות מדינה ועל ביזור הכוח כדי לשקף את הגיוון של סוריה

ישועה בעיני המתבונן

הממשלה הזמנית מונתה ביום שלישי וכוללת רק חברים מהנהגת HTS שבאידליב. היא מכונה "ממשלת ההצלה" ואין בה נציגים מפלגים חילוניים או מקבוצות דתיות שאינן מוסלמיות סוניות.

"החששות אינם ייחודיים לנוצרים. הם משותפים גם לאוכלוסייה הסונית המתונה", אמר אלג'ברה לזמן ישראל. "אם נגיע למצב של ממשל בסגנון טליבאן בסוריה, הנוצרים יהיו הראשונים שיפנו נגדם, אך בהמשך גם הסונים המתונים ייפגעו".

הארכיבישופ בוטרוס מריאטי מוביל את מסת חג המולד בכנסיה הארמנית בחלב, סוריה. 25 בדצמבר 2023 (צילום: AFP)

ניסיונה של HTS לשלוט באזור אידליב בשנים האחרונות עשוי לספק אינדיקציה להתנהגותה בעת שליטה על המדינה.

אהרון זלין, עמית בכיר במכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, אמר לאחרונה בריאיון ל-France 24 כי שלטון HTS באידליב היה "מודל שלטון סמכותני, לא גרוע כמו הטוטליטריות של משטר אסד. אבל זו לא הייתה דמוקרטיה ליברלית בשום דרך". עם זאת, הוא ציין כי הקבוצה האסלאמיסטית ככל הנראה זנחה שאיפות ל"ג'יהאד עולמי".

במאמר שפרסם לאחרונה, זלין ציין כי נוצרים באזורים הללו הוגדרו כאזרחים סוג ב', מאחר שלא היו מיוצגים בממשל המקומי, במועצת השורא הכללית, ואינטרסים שלהם טופלו על ידי "מנהל ענייני המיעוטים".

עיתונאי מ־France 24 ביקר באידליב בשנת 2023 ודיווח כי כמה מאות נוצרים שנותרו באזור הורשו לערוך מיסות, אך נאסר עליהם להציג צלבים או לצלצל בפעמוני כנסיות

העיתונאי ואסים נסר מ־France 24 ביקר באידליב בשנת 2023 ודיווח כי כמה מאות נוצרים שנותרו באזור הורשו לערוך מיסות, אך נאסר עליהם להציג צלבים או לצלצל בפעמוני כנסיות.

כנסייה שנפגעה מירי מרגמות בכפר ג'דידה במחוז אידליב בסוריה. פברואר 2013 (צילום: AP Photo/Hussein Malla)

האנליסט הסורי אלג'ברה הביע אופטימיות שברגע ש־HTS תוכר כממשלת סוריה הבינלאומית, היא תיאלץ להתפשר ולהפגין פתיחות רבה יותר.

"באידליב, HTS לא נאלצה להתמודד עם החששות של הקהילה הבינלאומית", אמר אלג'ברה. "אבל כעת היא תצטרך תמיכה טכנית, סיוע, דלק והרבה דברים נוספים. כך שהגישה של הקהילה הבינלאומית צריכה להיות עסקית.

"HTS תצטרך לאפשר לכל קבוצה דתית לתרגל את אמונתה ללא הפרעה כדי לקבל סיוע חיצוני".

"באידליב, HTS לא נאלצה להתמודד עם החששות של הקהילה הבינלאומית. אבל כעת היא תצטרך תמיכה טכנית, סיוע, דלק והרבה דברים נוספים. כך שהגישה של הקהילה הבינלאומית צריכה להיות עסקית"

מעולם לא בגדתי בחניה אשתי.

אני יודע שזו הצהרה שעשויה להישמע קצת מוזר, אבל במציאות הישראלית בה אני חי ואותה הכרתי במהלך שנות נישואיי לחניה זוגתי-לחיים-ארוכים, יש בהצהרה הזו משהו מתבקש. זאת מאחר שנאמנות בחיי הנישואים מבלי "להתפרפר מהצד", כפי שהדבר קרוי בלשון עממית, אינה דבר מובן מאליו.

היה לי עד לפני זמן לא רב חבר טוב, נקרא לו לצורך העניין גולן. אני אומר "היה לי" כי כפי שהוא הגדיר את הדברים בעת שסיפר על כך לחבר משותף, "עבר בינינו חתול שחור" ומאז אנחנו בנתק הדדי, אבל כשעדיין הוגדרנו כחברים טובים וגם היינו כאלה, סיפרנו זה לזה הכול.

וכך שמעתי על מעלליו של גולן עם נשים.

היה לי עד לא מזמן חבר טוב. אני אומר "היה לי", כי כפי שהוא הגדיר זאת לחבר משותף, "עבר בינינו חתול שחור" ומאז אנחנו בנתק הדדי. אבל כשעדיין היינו חברים טובים סיפרנו זה לזה הכול. וכך שמעתי על מעלליו עם נשים

גולן עוסק בתחום של מתן שרות כלשהו לבתים ולעסקים. השרות הוא פיזי ועל כן, לשם מתן השירות, גולן או מישהו מעובדיו מגיע בגופו למקום, בין אם מדובר בבית הלקוח ובין אם מדובר בעסק שלו, ושם מתבצע השירות.

מטבע הדברים, הוא מגיע כך לבתי מגורים רבים של לקוחותיו, ובמרבית המקרים מדובר בשעות שבהם האישה מצויה לבדה בבית ובן-הזוג שלה נמצא במקום עבודתו, מה שמביא את גולן מעת לעת לפתח עם האישה רומן, קצר או ארוך. "רומן" משמעו כאן קיום יחסי מין, שגולן והנשים שאיתו עומלם לא עשו זאת כאירוע חד-פעמי אלא כמערכת-יחסים מתמשכת לזמן מסוים, חודש או יותר. זאת, משום שגולן מגדיר עצמו אדם רציני שאינו מתעסק ב"סטוצים".

"סטוץ" משמעו משגל חד-פעמי ולא עוד.

אני מניח שהיו לגולן עשרים או שלושים, ואולי יותר, מערכות יחסים כאלו במהלך עבודתו, מה שלא מנע ממנו לחזור ולהדגיש בפניי עד כמה אין הן נחשבות בעיניו, מערכות היחסים הללו, ושהן בסך הכול יחסי-מין, ועד כמה הוא אוהב ומעריך את אשתו.

זה מסוג הדברים שאינני מבין, אבל כבר למדתי שבחיים אי-אפשר להבין הכול.

פגשתי פעם עובדת רווחה מתחום כלשהו, אגב, בתקופה שעזרתי למישהו שנזקק לשירותי רווחה וסעד, וכשסיפרתי על הפגישה איתה לגולן הוא אמר: "אה, העו"סית הג'ינג'ית? מכיר. שכבתי איתה. אתה צריך שאדבר איתה? רק תגיד – היא ואני חברים ממש טובים".

כי העולם הוא מקום קטן יותר ממה שאנחנו חושבים, מסתבר.

אני מניח שהיו לו 20-30, ואולי יותר, מערכות יחסים במהלך עבודתו, מה שלא מנע ממנו לחזור ולהדגיש עד כמה מערכות היחסים הללו אינן נחשבות בעיניו, שהן בסך הכול יחסי-מין, ועד כמה הוא אוהב ומעריך את אשתו

יום אחד אשתו של גולן נקלעה למשבר נפשי מתמשך, ובמהלכו פגשה במישהו שהיה נתון אף הוא בתקופה קשה, ומפה לשם בעת שבכו האחת על כתפי השני מצאו עצמם יחד במיטה, אצלו בדירה.

שלא כמו גולן, אשתו נמלאה ברגשות אשם ובתחושת חטא קשה, והדבר הראשון שעשתה כדי להגיע לשלום עם עצמה היה לספר על האירוע לבן-הזוג שלה, גולן.

כצפוי, ובאורח המקובל, גולן נפגע עד עמקי נשמתו. הוא היה מזועזע ומרוסק וככל שעבר הזמן גם זעמו וכעסו ותחושת העלבון וההיפגעות שלו גברו ועלו. במשך חצי שנה הסתובב בביתו כארי בסוגר וכאדם זר ולא החליף כמעט מילה עם אשתו. יש לגולן ואשתו שני ילדים, בן ובת, ולכן החלטה על פרידה לא עלתה על הפרק מייד, וגם נדחתה אני מניח, כי בבסיסו של דבר גולן ואשתו אהבו זה את זו וזו את זה, אבל הכעס והעלבון של גולן עמדו לפרק את המשפחה.

שלושים או יותר ה"רומנים" שלו שמחוץ לנישואין כלל לא נחשבו בעיניו כמשהו שמאזן ולו במעט את התמונה.

"אבל עשית את זה מהצד לפחות שלושים פעם!", אמרתי לגולן באחת השיחות בינינו. "וחן עשתה את זה פעם אחת בלבד! איך אתה לא מוכן לסלוח לה?".

"אתה לא מבין", אמר גולן. "אצלי זה רק סקס, אצל חן זה היה עם מעורבות רגשית. זה בכלל לא דומה".

זה משפט קלאסי אצל גברים בוגדים, אגב, אם לא ידעתם את זה. אין לי מושג אם מה שהם טוענים נכון או לא.

בסופו של דבר החליטו גולן ואשתו לקחת יעוץ זוגי. אשתו אמרה שהיועץ היחיד שהיא מוכנה לשבת מולו ולדבר הוא אני, כותב שורות אלו.

כצפוי, גולן נפגע עד עמקי נשמתו. הוא היה מזועזע ומרוסק, וככל שעבר הזמן גברו גם זעמו ותחושת העלבון והפגיעה שלו. במשך חצי שנה הסתובב בביתו כארי בסוגר וכאדם זר ולא החליף כמעט מילה עם אשתו

אינני ומעולם לא הייתי יועץ זוגי, אבל מאחר שיש לי ניסיון חיים כזה או אחר שנצבר במשך מה שהיה אז שישים שנה, ומאחר ששני בני הזוג היו אהובים עלי וחששתי שייפרדו, הסכמתי.

הפגישה המשותפת היחידה שקיימנו ארכה שלוש שעות, ובסיומה נתתי להם תדריך איך להתנהל בבית מדי יום ביומו ואיך לתת לדברים להמשיך ולהתפתח, אם הכיוון יהיה חיובי, כפי שהיה צפוי לפי ראות-עיניי.

כעבור שישה חודשים הם דיווחו לי שהם חזרו לזוגיות קרובה כמו פעם, וגולן נתן לצלקת שלו להגליד. הם חזרו להיות זוג יונים, וגולן המשיך עם היחסים שלו שמחוץ לנישואין, כאילו כלום לא קרה.

בגלל החתול השחור שעבר בין גולן לביני מאז, בלי קשר למה שסופר כאן, איננו נפגשים יותר, אבל אני מניח שהוא ממשיך ביחסים שמחוץ לנישואין גם היום. יש הרגלים שקשה להיפטר מהם.

*  *  *

למדריך טיולים בחו"ל יש אינספור הזדמנויות לבגוד באשתו.

למה אני אומר זאת? כי בשנות התשעים הייתי, במקביל לעיסוקיי האחרים, גם מדריך קבוצות לטורקיה. על הפיתויים וההזדמנויות שניקרו בפניי אכתוב בטור נפרד, כי יש בהם למלא טור כזה, אבל די אם אציין כאן שעמדתי בכול הפיתויים כולם, גם כאלו שנראו למדריכים אחרים שפגשתי בטיולים ויתורים בלתי נסבלים ממש. מיותר לציין שהכרתי מדריכים מקבוצות אחרות שהריחוק מהבית, יחד עם החדר הנפרד למדריך ונוסעות בודדות שיצאו להתאוורר קצת בטורקיה היו עבורם פיתוי שקשה לעמוד בפניו.

כעבור שישה חודשים הם דיווחו לי שהם חזרו לזוגיות קרובה כמו פעם, וגולן נתן לצלקת שלו להגליד. הם חזרו להיות זוג יונים, וגולן המשיך עם היחסים שלו שמחוץ לנישואין, כאילו כלום לא קרה

תמיד ברור היה לי שחלק מהיופי בחיים המשותפים הוא הידיעה שחניה, זוגתי לחיים ארוכים, היא האישה האחת, גם אם לפני שהכרתי אותה ידעתי אחרות. וכך, במשך ארבעים שנה, לא קרה ולו גם פעם אחת שבה הרגשתי שאני בוגד בה.

עד החודש שעבר.

*  *  *

זה קרה לפני שבועיים-שלושה.

פתחתי את הקופסה הגדולה שבה אנחנו שומרים תמונות מהסוג שהיה פעם, כאלו שצולמו במצלמת-פילם – היה פעם דבר כזה. פילם שעבר פיתוח והתמונה שבו הודפסה על נייר, ואחר-כך נשמרה באלבום תמונות, או במקרה שלי – בקופסה. חיפשתי בקופסה הזו תמונה שתתאים לאחד הטורים ששלחתי ל"זמן קיבוץ", עיתון הקיבוצים שגם בו אני כותב.

ופתאום התגלגלה לידי תמונה של אישה צעירה, שיופיה המם אותי. הרגשתי פרפרים בבטן והתרגשות ארוטית החלה לחלחל בי ולטפס לאורך עמוד השדרה ולהכות במוחי. הרגשתי מאוהב באישה שבתמונה עד שהוצפתי רגשות-אשם והרגשתי שאני בוגד בחניה זוגתי-לחיים-ארוכים עם האישה שבתמונה.

הרגשתי לא נעים.

בתמונה שהחזקתי ראו אישה צעירה, לבושה בבגדי כלה.
זכרתי את החתונה הזו – הייתי נוכח בה.

למעשה, ככל שזכור לי, אני הייתי החתן.

והאישה שבתמונה שהחזקתי, הכלה היפהפייה, הייתה חניה, זוגתי מזה ארבעים שנה.

ארבעים שנה אנחנו יחד, עברנו תקופות קשות יותר וקשות פחות, גידלנו חמישה ילדים יחד, עברנו ארבעה טיפולים זוגיים, אולי חמישה, עד שמצאנו את הדרך לחיות זה עם זו ולדעת להתרכך ולוותר. אחרי כל התלאות שעברנו, אחרי כל הטלטלות שידענו כולל אסון לא-פשוט ודרך ייסורים בעקבותיו, אחרי כל המריבות והוויכוחים, אני עדיין מאוהב באשתי. לפעמים אני מאוהב בה כמו צעיר בן עשרים, למרות שאני בן שבעים כיום.

אחרי התלאות שעברנו, אחרי הטלטלות שידענו, כולל אסון לא-פשוט ודרך ייסורים בעקבותיו, אחרי כל המריבות והוויכוחים, אני עדיין מאוהב באשתי. לפעמים אני מאוהב בה כמו צעיר בן עשרים, למרות שאני בן שבעים

ועדיין תהיתי בעת שהחזקתי בידי את התמונה ואני תוהה גם עכשיו, כשאני מקליד את הדברים:

האם הפרפרים בבטן וההתרגשות שמעוררת בי האישה שבתמונה, פירושו שאני בוגד בחניה אשתי מהיום עם חניה הצעירה הלבושה בגדי כלה שבתמונה שבידי?

בכל העולם מנסים עכשיו להבין מה בעצם קורה בסוריה. ארגוני המודיעין ששוב הופתעו, מותחים את שריריהם ושולחים זרועות ארוכות פנימה. בוחשים בציניות בקלחת הרותחת, שבה מנסים לשרוד 23 מיליון סורים אומללים.

אלה נאנקים כבר שלושה דורות לפחות תחת שלטון האימים של משפחת אסד, ונרמסים על ידי ארגוני טרור אסלאמיים קיצוניים, שמחליפים פעם בחודשיים את ראשי התיבות, רוצחים זה את זה, מתאחדים וחוזר חלילה וחס.

אלה נאנקים כבר שלושה דורות לפחות תחת שלטון האימים של משפחת אסד, ונרמסים על ידי ארגוני טרור אסלאמיים קיצוניים, שמחליפים פעם בחודשיים את ראשי התיבות, רוצחים זה את זה, מתאחדים וחוזר חלילה וחס

הם תקועים באזור האסון שבין איראן ללבנון ובין ישראל לטורקיה, מנוהלים על ידי ברוני סמים, מארחים עוד ועוד "מומחי ביטחון" שמגיעים לבחוש ממוסקבה ומטהרן.

הסורים כבר לא מסוגלים אפילו לדמיין איך זה להיות אדם חופשי במדינה ריבונית שחיה בשלום עם סביבתה ודואגת לרווחת אזרחיה. האם עכשיו הם יוכלו להתחיל לדמיין ולקוות? הלוואי, אבל קשה להאמין. סוריה שבורה, מפורקת, מצולקת, מפולגת, מסוכסכת, ענייה וחלשה מכדי להתמודד עם מסכת הלחצים הבלתי אפשרית הזו.

אזרח סורי מצלם סלפי בזמן שהוא מנופף בדגל סוריה החדשה כשהוא משקיף על כיכר אומיה במרכז דמשק, 11 בדצמבר 2024 (צילום: akr ALKASEM / AFP)

ההתפתחויות בסוריה השבוע היו כה מסחררות ומהירות שלא הספקנו להיפרד כראוי מבשאר אל-אסד, הרודן הרזה והמשופם שניצל ברגע האחרון מגורלו של מועמר קדאפי ונמלט מדמשק למוסקבה לפני שהמורדים הגיעו אליו. פוטין העניק לו מקלט "מטעמים הומניטריים" – עוד אקט ציני של הזניית השפה ומחיקת המרחק שבין אמת לשקר.

והוא בכלל לא ידע שהוא כזה. הוא בכלל לא אמור היה להיות היורש. לא אמור היה להנהיג. אחיו הגדול באסל קיבל חינוך צבאי, הוכשר להנהגה ותמונותיו כבר התנוססו ברחובות לצד אלה של האב, חאפז אל-אסד, שאימץ לעצמו את הכינוי "אבו באסל".

ואז, ב-21 בינואר 1994, ביום שאין ברירה אלא לכנותו "יום באסל", היורש המיועד נהרג בתאונת דרכים ואסד האב, שכבר היה אז חולה וחלש, הזעיק מלונדון את בשאר

ואז, ב-21 בינואר 1994, ביום שאין ברירה אלא לכנותו "יום באסל", היורש המיועד נהרג בתאונת דרכים ואסד האב, שכבר היה אז חולה וחלש, הזעיק מלונדון את בשאר, שהתמחה שם ברפואת עיניים, ונשא לאישה את אסמא אל-אח'רס, מוסלמית סונית בעלת רקע בריטי.

חזרתם של בשאר ואשתו לדמשק עוררה תקוות גדולות בסוריה, במזרח התיכון ובעולם. הוא הצטייר כמשכיל רך דיבור, שהתעדן והשתכלל בשנותיו במערב, וכמי שיביא איתו רוח חדשה לאזור.

משפחת אסד ב-1992. בשורה הקדמית, חאפז אל-אסד ואשתו אניסה מכלוף. מאחוריהם חמשת ילדיהם, מימין: בושרה, מג'יד, באסל, בשאר ומאהר (צילום: World History Archive / Alamy)

בשאר קיבל עליו את כל תפקידיו של אחיו המנוח, ענד דרגות קולונל בצבא סוריה, והכין עצמו לרשת את אביו. נאומו הראשון כנשיא, אחרי מותו של חאפז אל-אסד בשנת 2000, בישר על תחילתה של התקופה שזכתה לכינוי "האביב של דמשק".

בשאר קיבל עליו את כל תפקידיו של אחיו המנוח והכין עצמו לרשת את אביו. נאומו הראשון כנשיא, אחרי מותו של חאפז אל-אסד בשנת 2000, בישר על תחילתה של התקופה שזכתה לכינוי "האביב של דמשק"

בשאר אל-אסד הבטיח שהוא מתכוון להוביל תהליכים של מודרניזציה ורפורמות כלכלית, ואפילו אותת שפניו לשלום עם ישראל כשאמר "סוריה בחרה בחירה אסטרטגית לשלום, המבוססת על החלטות בינלאומיות ולגיטימציה בינלאומית".

הוא גם שחרר מאות אסירים פוליטיים, סגר את כלא מאזה ששימש את אביו לכליאת מתנגדי משטר והודיע על הקלת הצנזורה הכבדה שהוטלה עד אז על אמצעי התקשורת בסוריה.

התקשורת העולמית התאהבה במהירות ברפורמטור החדש ובאשתו המהממת והאלגנטית, שהזכירה לרבים את ז'קלין קנדי ולרבים אחרים את הנסיכה דיאנה.

בשאר אל-אסד עם רעייתו אסמה ובנם הבכור חאפז כשהיה בן שנה, 18 בדצמבר 2002 (צילום: Ammar Abd Rabbo/ABACA via Alamy)

מגזיני האופנה הגדולים התחרו ביניהם מי יפרסם כתבות מחמיאות יותר לאישה עם החיוך הממיס והטעם המשובח, שהתחנכה במוסדות היוקרתיים ביותר באנגליה ולפני שובה לדמשק עבדה בבנקים גדולים בלונדון ובניו יורק (כלומר "אחת משלנו", כמו שאנחנו נהנים לדמיין את עצמנו).

משפחת אסד התמסרה בחדווה בלתי מוסתרת לטובי צלמי האופנה שנשלחו לדמשק לתעד את חיי המשפחה המלכותית החדשה ואת האישה שאולי מבשרת תחילת עידן חדש בתולדות הנשים הערביות.

משפחת אסד התמסרה בחדווה בלתי מוסתרת לטובי צלמי האופנה שנשלחו לדמשק לתעד את חיי המשפחה המלכותית החדשה ואת האישה שאולי מבשרת תחילת עידן חדש בתולדות הנשים הערביות

ב"פארי מאץ'" התפעמו מ"עקבי הסטילטו שלה בגובה 12 סנטימטרים". ב"האפינגטון פוסט" שוררו שיר תהילה ל"יופי הטבעי של הגברת הסורית הראשונה". ב"אל" של צרפת הכתירו אותה "האישה האלגנטית ביותר בפוליטיקה העולמית". ב"סאן" של אנגליה היא הייתה "בריטית סקסית המשיבה את סוריה מהכפור".

וכל אותו הזמן בשאר אל-אסד ביסס את שלטונו, לא מעט בעזרתה ובעידודה, ואף זכה ב-2007 ב-97% מקולות האזרחים בבחירות שבהן היה המתמודד היחיד על הנשיאות.

הארמון של בשאר אל-אסד בדמשק ביום שהמורדים השתלטו עליו, 8 בדצמבר 2024 (צילום: Omar HAJ KADOUR / AFP)

בעולם גיחכו לנוכח מה שנתפס כהצגת ראווה של דמוקרטיה, אבל אסד המשיך לשווק לעולם את "זוהרה של הדמוקרטיה שלנו". וככל שיחסי החוץ ויחסי הפנים שלו הלכו והסתבכו, הוא בגד בכל ההתחייבויות המקוריות שלו, והפך אכזרי יותר ויותר.

אסד המשיך לשווק לעולם את "זוהרה של הדמוקרטיה שלנו". וככל שיחסי החוץ ויחסי הפנים שלו הלכו והסתבכו, הוא בגד בכל ההתחייבויות המקוריות שלו, והפך אכזרי יותר

כשפרצו ההפגנות בסוריה ב-2011 כחלק מגל הפגנות "האביב הערבי", אסד דיכא את ההתקוממות העממית באכזריות בלתי נתפסת.

הוא טבח במאות אלפים מבני עמו, גם בעזרת נשק כימי. מיליוני פליטים סורים נמלטו לאירופה, מיליונים נוספים התדרדרו לחרפת רעב.

כל זה התרחש במדינה שתוארה באותה שנה ממש ב"ווג" האמריקאי כ"מדינה הבטוחה ביותר באזור… שהגברת הראשונה שלה היא אישה שנמצאת בשליחות – ליצור תדמית של תרבות וחילוניות באזור שיושב על חבית של אבק שריפה", ולכן מקימה בחריצות מפעלי צדקה ודואגת לרווחתם של ילדים עניים, כשהיא מחליפה בקלילות של ברבורה ענוגה אאוטפיטים מעוררי השראה של מיטב מותגי האופנה.

Vogue Magazine on Assad's wife, 2011: pic.twitter.com/BgdK00zqlw

— Alec MacGillis (@AlecMacGillis) December 8, 2024

קצת קשה להאמין, אבל מפעל ההלבנה התקשורתי המביש הזה המשיך להתקיים ממש עד לאחרונה, ולא במקרה.

משפחת אסד השקיעה ממון רב והעסיקה סוכנות יחסי ציבור אמריקאית גדולה, כדי לטפח את התדמית הרכה והשקרית הזו, שבחסותה היא המשיכה לבזוז את בני עמה.

משפחת אסד השקיעה ממון רב והעסיקה סוכנות יחסי ציבור אמריקאית גדולה, כדי לטפח את התדמית הרכה והשקרית הזו, שבחסותה היא המשיכה לבזוז את בני עמה

בארכיונים אפשר לראות צילום מ-2022 של בשאר, אסמה ושלושת ילדיהם – חאפז, קארים וזיין – מהלכים כאילו לתומם בסמטאות חלב, לבושים כותנות מגוהצות בצבעים בהירים (הבנים), חליפה תפורה על פי מידה (האבא) ובגדים רפויים ואלגנטיים ושיער גולש (האמא והבת).

באותו זמן ממש – אנחנו יודעים היום, אחרי שצפינו השבוע בצילומים מארמון המשפחה שנבזז – הם החזיקו בחניון ארמונם עשרות מכוניות פאר השוות מאות מיליונים, וחיו חיי פאר מנקרי עיניים, כשהם מוקפים במותגי יוקרה ובמשרתים, בשעה שבני עמם שוקעים יותר ויותר, גוועים למוות בבתי הכלא ונרמסים תחת מגפי המוחבראת.

תמונה שהוציא ארמון הנשיאות בסוריה של בשאר אל-אסד עם אשתו אסמה וילדיהם, מטיילים בחלב, 8 ביולי 2022 (צילום: Syrian Presidency / AFP)

מה ייכתב בפרק הבא בהיסטוריה של סוריה, אנחנו עדיין לא יודעים. אבל אולי אפשר להסיק כבר עכשיו כמה מסקנות, בזהירות המתבקשת:

סוריה מלמדת אותנו שכדאי להיזהר ממנהיג שמרחף מעליו צילו של אח גדול שמת בנסיבות דרמטיות. וגם לא להתפעל יתר על המידה מכך שהוא התחנך והתבגר במערב ודובר אנגלית משובחת.

סוריה מלמדת אותנו שכדאי להיזהר ממנהיג שמרחף מעליו צילו של אח גדול שמת בנסיבות דרמטיות. וגם לא להתפעל יתר על המידה מכך שהוא התחנך במערב ודובר אנגלית משובחת

ולזכור שאם הוא יישאר בעמדת כוח שנים רבות, הוא ואשתו הדומיננטית עלולים להתמכר לאורח החיים הזה, להנהיג שלטון נאמנות של מקורבים ולחיות חיי מותרות, תוך שהם עסוקים באובססיה בטיפוח הדימוי הציבורי של המשפחה.

סתם, נו. ינון ושמעון, אל תהיו כבדים. צוחק איתכם. ברור שאסור להשוות.

תמונה של בשאר אל-אסד שנמצאה בארמון הנשיאות אחרי נפילת משטר אסד, דצמבר 2024

סדרת הטלוויזיה התיעודית "המו"לים", ששודרה בערוץ כאן 11 נחתמה השבוע בהבעת ספק בנוגע לעתידה של עיתונות הדפוס, ובקינת עיתונאים ותיקים על איכויות מקצועיות שהיו – ואבדו.

"אני לא מסתכל היום על 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב', עיתונים שאינם מנסים לפנות אל קוראים כמוני", אמר יוסי קליין, האיש שהקים וערך את "כל העיר", מקומון הדגל הירושלמי של מקומוני רשת שוקן. קליין הקים וערך בהמשך את העיתון היומי "חדשות". כיום הוא מפרסם טורי דעה ב"הארץ". "בעיתונות של פעם היו אידיאלים, הייתה רוח גבית לכותבים", קוננה עמליה ארגמן-ברנע, אקסית "ידיעות אחרונות".

"אני לא מסתכל היום על 'ידיעות אחרונות' ו'מעריב', שאינם מנסים לפנות לקוראים כמוני", אמר העיתונאי והעורך יוסי קליין. "בעיתונות של פעם היו אידיאלים, רוח גבית לכותבים", קוננה העיתונאית עמליה ארגמן-ברנע

ואני שוב נזכרתי בקטע מעברי ככתבת ב"ידיעות אחרונות". בשיחה עם עיתונאי מוכשר שהיה רכז הכתבים אי אז בשנות התשעים הראשונות, הוא אמר שהציפייה העיקרית המופנית אלי כמסקרת את הקיבוצים היא להקדים עיתונים אחרים בחשיפת פרשיות קרימינליות המתחוללות בקיבוצים. דבריו הבלתי נשכחים המחישו לי באופן בוטה את תרבות הרייטינג שהשתלטה על העיתון.

אין ספק שאירוע קרימינלי בקיבוץ אמור לעשות כותרות. עם זאת, למותר לציין שלא קרימינליות היא הסיפור הייחודי של הניסוי החברתי המתגלם בקיבוצים, ביצירה הכי בלעדית ומקורית תוצרת כחול-לבן. יצירה אשר לקחיה, הישגיה ונפילותיה רלוונטיים לעולם המערבי כולו.

*  *  *

הסדרה "המו"לים", שחשפה בחמשת פרקיה את אחורי הקלעים של העיתונים המובילים, לא התעכבה על השתלטות תרבות הרייטינג על עיתוני הערב (לשעבר) "מעריב" ו"ידיעות אחרונות". נקודת ההתחלה של התהליך הזה ברורה למדי: כניסתו לזירה ב-1983 של שחקן חדש – העיתון היומי "חדשות" – שהיה שלוחה של רשת שוקן. אותו יומון היה צעיר ותוסס, הצמיח כוכבים חדשים, אבל נסגר אחרי תשע שנים עקב קשיים כלכליים. הופעתו לוותה בחשש של מתחריו מהצהבת העיתונות וגרמה לוויתור על נוסחת הפלא שהייתה לסוד ההצלחה הגדולה של "ידיעות אחרונות".

העורך הראשי של ידיעות, דוב יודקובסקי המיתולוגי, הוא האיש שהגה ושכלל את הנוסחה שעשתה את עיתונו ל"עיתון של המדינה", לשיאן התפוצה. שיטה לפיה העיתון מדבר בניסוחים פשוטים ובהירים אל הפרופסורים וגם אל העמך, אלו שאלכס גלעדי תייג כעבור שנים, עם פריצת ערוץ הטלוויזיה השני, כ"מסעודה משדרות".

רכז הכתבים בראשית שנות ה-90 אמר לי שציפייתו העיקרית ממני כמסקרת הקיבוצים היא הקדמת האחרים בחשיפת פרשיות קרימינליות שם. דבריו המחישו לי את תרבות הרייטינג שהשתלטה על העיתון

בעידן הרייטינג של העיתון הנוסחה הזאת כבר לא נשמרה והשתנו הפרופורציות בין קל וכבד. "הפרופסורים" כבר חשו קיפוח. עיתונאים ותיקים שנתבעו לפשט ואף לרדד את כתיבתם התלוננו שעיתונם מתחיל להעליב גם את האינטליגנציה שלהם ולא רק את זו של הקוראים.

העיתון הצהיב והנמיך. גברה ציפייתם של עורכים לכתבות גדושות ריגושים ומלודרמות, לתיאורים שטוחים-פשטניים בשיטת השחור-לבן, להימנעות ממסרים מורכבים. כנראה שסיקור נושא כמו הקיבוץ נפגע מהתהליך הזה בעוצמה גדולה במיוחד.

אני מניחה שלא היה אפשר לדלל ולכווץ הרבה את הטיפול העיתונאי בנושאים הקשורים בתחומים הכי נחשבים: פוליטיקה, ביטחון וכלכלה. ואילו רשימת הנושאים הקיבוציים שעניינו את העורכים הצטמצמה מאוד.

בראש הנושאים הפופולריים לטעמם היו כאמור סיפורי קרימינלים המתחוללים בחצר הקיבוץ. נושאים מבוקשים נוספים היו מעילות בכספים, מתנדבים מחו"ל שהדביקו קיבוצניקים באיידס, או ויכוחים נצחיים כגון: האם להתיר הקרנת סרטים כחולים ברשתות כבלים מקומיות. עדיפות מיוחדת ניתנה כמובן ל"סיפורים אנושיים" שהיו ועודם הבשר והלחם של "ידיעות אחרונות".

באותה תקופה, במקביל, חלה התדרדרות במעמדם של הקיבוצים, והעניין התקשורתי בהם נחלש. ואני כבר נזכרתי בגעגועים בראשית שנות השמונים, בימי תחילת עבודתי בעיתון. אז גיליתי בשמחה שנושא הקיבוצים הוא מורכב, רבגוני ורב תחומי, ומאפשר לי להשתלב ברוב חלקי העיתון. בעמודי החדשות והכלכלה, במדורי הבידור, הנשים והחברה, גם במדורי הספרות לא נפקד מקומו של הנושא הזה. באותן שנים רחוקות ניתן לי לפרסם במוספי סוף השבוע כתבות נרחבות על נושאים מורכבים כמו זקנה בקיבוץ, עזיבות של בני הדור השני, קליטת עירוניים בקיבוצים, או הבעייתיות שנלוותה להחזקת רכוש פרטי עשרות שנים לפני עידן ההפרטה.

בין הנושאים הפופולריים לטעם העורכים היו סיפורי קרימינלים בחצר הקיבוץ, מעילות בכספים, מתנדבי חו"ל שהדביקו קיבוצניקים באיידס, או ויכוחים נצחיים כמו: האם להתיר הקרנת סרטים כחולים בכבלים

אני נזכרת בהתבטאויות של עיתונאים ותיקים שנצרבו חזק בזיכרוני. ירון לונדון היה חבר מערכת "ידיעות אחרונות" בשנים 1988-2007. הוא הרבה לפרסם ראיונות וכתבות מגזיניות נפלאות. אחרי פרישתו לגמלאות הוא המשיך לפרסם בעיתון טורי דעה. עוד קודם לפרישתו היה אומר בראיונות שהוא משמש להם בעיתון כעלה תאנה. פירושו של הדימוי ברור. לונדון נתפס כהוכחה לקיומה בעיתון של כתיבה איכותית ותרבותית. ממרום מעמדו המוצדק ירון לונדון היה פטור מחשש שמא יבולע לו בגלל התבטאויותיו הישירות.

רות בונדי הדגולה, יוצאת עיתון "דבר" המנוח, אמרה: "לא הייתי יכולה להשתלב בעיתונות של היום". עיתונאים לשעבר רבים הזדהו עם תחושתה. הדה בושס מ"הארץ" נחשבה למבקרת הטלוויזיה האולטימטיבית עד לפריצתם של שידורי הערוץ השני לפני 31 שנים. בושס טענה כבר לפני קרוב לארבעים שנה שעיתונה, "הארץ", הוא "אי של שפיות" על רקע הצהבהבות הכללית.

ויהודית אוריין הייתה מבקרת ספרות ב"ידיעות אחרונות" ובעלת טור שבועי משובח ואנין שפורסם ב"זמנים מודרניים", מוסף הנשים של העיתון. לאחר פרישתה היא סיפרה בראיון שבעשור האחרון לעבודתה בעיתון הופעל עליה לחץ מתמיד מלמעלה להשטיח את כתיבתה. במערכת ציפו, כדבריה, לכתיבה "נמוכה מעשב".

*  *  *

בקטע הקינה על עיתונות הדפוס, שחתם כאמור את הסדרה "המו"לים", אמנון אברמוביץ ציטט את שירה של תרצה אתר "שבת בבוקר", שיוני רכטר הלחין ואריק איינשטיין שר:

"שבת בבוקר! יום יפה,
אבא שותה המון קפה, אבא קורא המון עיתון (המון עיתון)
ולי יקנו המון בלון".

אברמוביץ התחיל את הקריירה המזהירה שלו בעיתוני הדפוס "על המשמר" המנוח ו"מעריב", ובהמשך המריא בחדשות הטלוויזיה. הוא אמר שאבא כבר לא "קורא המון עיתון", כי עיניו נעוצות בסמרטפון. הרמז ברור: כיום אבא צורך עיתונות דיגיטלית.

מבקרת הספרות ובעלת הטור יהודית אוריין, סיפרה אחרי פרישתה מידיעות, שבעשור האחרון שלה בעיתון הופעל עליה לחץ מתמיד מלמעלה להשטיח את כתיבתה. במערכת ציפו, לדבריה, לכתיבה "נמוכה מעשב"

דורון רוזנבלום, פובליציסט וסטיריקן מבריק, פרש מעבודתו ב"הארץ" בשנת 2013. בשנת 2019 הוא חזר לעיתון עם מדור הקצרצרים השבועי "דורון לשבת". בטור הפרידה מ"הארץ" שהוא פרסם ב-2013 הוא הביע געגועים לעיתונות של צעירותו שקדמה לעידן הסטוצים, השטיקים והטריקים. והוא קישר את תחושת המיצוי אחרי יותר מארבעים שנות כתיבה בעיתונות המודפסת למעמדה המתדרדר של עיתונות זאת. דורון רוזנבלום כתב על "דור שלם של אנשי תקשורת הנע ונד בסערות מזחיחות של שפע מדומה למצב של התכווצות. מתרוצץ משמועה לשמועה, חותר לאיזו הצלה, ירא מכוכב המוות".

לא מזמן, לאחר שבוע של מתיחות באמסטרדם, מועצת העיר קיבלה הצעת החלטה הקוראת לממשלת הולנד לפעול בהתאם לחוק הבינלאומי ולהביע עמדה ברורה נגד האלימות בעזה.

ההצעה התייחסה ל"ג'נוסייד הממשי והמאיים" בעזה, בהתבסס על החלטת ביניים של בית המשפט הבינלאומי (ICJ). אישור ההצעה, באמצע התלקחות האירועים, אותת לקהילות השונות בעיר שלקול שלהן יש חשיבות ושהן מוגנות תחת החוק הבינלאומי. כיהודייה ישראלית יש לכך חשיבות גדולה לביטחוני האישי כאן, עכשיו ובעתיד.

אותו שבוע התחיל אחרת לגמרי. כשבאנו להפגין בכיכר הדאם נגד האיסור להפגין, כמות השוטרים בכיכר הייתה גדולה מכמות המפגינים. המפגינים היו מוקפים בטבעת של שוטרים. כדי להצטרף אל חבריי הייתי צריכה לבקש להיכנס לטבעת. השוטר ממנו ביקשתי סירב. אחרי כמה רגעים שוטר אחר הכניס אותי פנימה.

כשבאנו להפגין בכיכר דאם נגד האיסור להפגין, כמות השוטרים בכיכר הייתה גדולה מכמות המפגינים, שהוקפו בטבעת שוטרים. כדי להצטרף לחבריי נאלצתי לבקש להיכנס לטבעת. השוטר הראשון ממנו ביקשתי סירב

למעשה, מהרגע שהגענו לכיכר היינו עצורים. השוטרים החלו להוביל אותנו לכיוון מסוים. אחרי כמה רגעים הבנו שמובילים אותנו לאוטובוסים. החלו לעלות אותנו לאוטובוס תוך כדי חלוקת חבטות עם אלות, גם לאלו שלא התנגדו. האוטובוסים הביאו אותנו לניו ווסט – אזור מרוחק מאוד ממרכז העיר. שם פרקו אותנו ושחררו אותנו.

במשך שמונת החודשים האחרונים, מדי יום ראשון בשעה חמש, מתאספות ישראליות שחיות בהולנד בכיכר ספאו באמסטרדם לעצרת הקוראת להפסקת המלחמה.

בחמש עשרים וחמש מתחילה הצעדה השקטה; במשך עשרים וחמש דקות צועדות המשתתפות במעגל סביב הכיכר, אוחזות שלטים בעברית ובאנגלית עם מסרים נוקבים וברורים. במרכז תלוי שלט הקורא לעוברי אורח לבחור שלט ולהצטרף, ולוח שחור עליו מספר ההרוגים המעודכן.

זו כיכר סואנת, מוקפת בתי קפה, ברים וחנויות. טראם, מוניות, רוכבי אופניים והולכי רגל מתרוצצים מסביב. ובמרכז, קבוצה של אנשים צועדת בדממה. פעם בשבוע, בתוך שנה שכולה צרחה אחת ארוכה של כאב ופחד, מאוחדות בקריאה להפסקת המלחמה ומעגל האלימות, מרגישות קצת פחות לבד והרבה יותר בטוח.

אנשים עוצרים להתבונן במעגל הצועדות ובמסרים על השלטים. חלקם מצטרפים למעגל, חלקם עומדים או מתיישבים על אחד הספסלים ומתבוננים במשך זמן מה. כמעט בכל פעם יעברו בכיכר קבוצה או משפחה דוברת ערבית, הם זורקים מבט לכיווננו וממשיכים ללכת. אבל אז הם מאטים, חוזרים אחורה ומנסים להבין מה קורה כאן. הם יוצרים קשר עין, מהנהנים, מחייכים בזהירות. חלקם מצטרפים לצעידה, וחלקם מצלמים לסטורי, חלקם ישארו לדבר אתנו גם אח"כ, דואגים שהמסר המשותף שקורא להפסקת האלימות יעבור הלאה.

מדי ראשון מתאספות ישראליות שחיות בהולנד בכיכר ספאו באמסטרדם לעצרת הקוראת להפסקת המלחמה. בשנה שכולה צרחה ארוכה של כאב ופחד, מאוחדות בקריאה זו, מרגישות קצת פחות לבד ויותר בטוח

לעיתים עוברים תיירים ישראלים. תגובותיהם מעורבות: חלקם מבולבלים, חלקם מעודדים או מצטרפים, חלקם כועסים. אחת הצועדות תצא מהמעגל ותדבר איתם על למה אנחנו כאן ומה אנחנו והם מרגישים לגבי זה. גם המפגש הזה הזה ייגמר בהבנה עמוקה יותר.

בחודשים שעברו, המעגל שלנו התרחב. ליד הכיכר שוכנת כנסייה. הכומר הבחין בעצרת בשבועות הראשונים ומאז הוא מגיע כל שבוע יחד עם אנשים מקהילתו להשתתף במעגל. תושבים הולנדים – יהודים ולא יהודים – החלו להצטרף באופן קבוע, מברכים על היכולת להשמיע קול ביקורתי ובלתי מתלהם שמכיר במורכבות המצב.

אמסטרדם היא עיר שמקדשת סובלנות ושונות, לא רק לזהויות אישיות, אלא גם לעמדות פוליטיות. בשנה האחרונה היו באמסטרדם כ-3000 הפגנות, רבות מהן קשורות למצב בישראל-פלסטין. העירייה, כך נראה, עושה מאמץ להכיל את כל הקהילות והקולות בעיר. כשרוצים להתכנס ולמחות בעיר אין צורך באישור להפגנה. מספיק ליידע את המשטרה לגבי הכוונה להפגין. במקרה שיש איזשהו מכשול, המשטרה תיצור קשר ותנסה לעזור למצוא פתרון.

מאז אירועי התקופה האחרונה (סביב משחק הכדורגל מכבי-אייאקס) העירייה וכמוה מרקם החיים המשותפים פה, תחת מתקפה. בתגובה, אסרה העירייה על קיום כל הפגנה שהיא.

בימים שלפני המשחק של מכבי תל אביב, חלק מאוהדי הקבוצה, קבוצת כדורגל ישראלית, ראו לנכון להסתובב בעיר בעודם מתנהגים בגזענות, אדנות ואלימות, בפומבי ובקולי קולות. הם תלשו דגלי פלסטין שנתלו מחלונות הבתים בעיר על ידי אזרחים שעבורם הם ביטוי של הזדהות וזהות. הם שרו שירים המהללים את ההרס וההרג שצבא ישראל זורע בעזה ("בעזה אין מחר לימודים כי כבר הרגנו להם את כל הילדים"). הם תקפו באלימות נהג מונית ועובר אורח לבוש בכאפייה. האוהדים לא התנהגו כמי שבאו להתארח, אלא כמי שמרגישים בעלות, שבאו לספח ולאבטח עוד טריטוריה ולעשות בה כרצונם.

בהדרגה המעגל שלנו התרחב. כומר מכנסייה סמוכה הבחין בעצרת ומאז מגיע עם אנשים מקהילתו. תושבים הולנדים – יהודים ולא יהודים – הצטרפו ומברכים על הקול ביקורתי והלא מתלהם שמכיר במורכבות המצב

בימים שלפני המשחק ובמהלכו הורשו אוהדי מכבי להסתובב בעיר ולגרום נזק לרכוש ולאנשים, להתאסף בכיכר הדאם ובקבוצות גדולות לעלות לתחבורה ציבורית תוך כדי שירת שיר גזעני המהלל את פשעי המלחמה שמתרחשים בעזה (מה הקשר לכדורגל? לאייאקס?). המשטרה ליוותה אותם כל הזמן, אך לא התערבה. בעוד אוהדי מכבי מסתובבים כבעלי הבית, על המפגינים הפרו-פלסטינים (רובם תושבי המקום ואזרחים הולנדים) נאסר להפגין באזור האצטדיון.

המהומות שהתרחשו בעקבות התנהגות האוהדים מוסגרו מיד כאנטישמיות וכ"ציד יהודים", בעוד שמדובר בתגובה לקבוצה של ישראלים שייבאו את האלימות, הגזענות והעליונות הישראלית לעיר זרה בארץ זרה. הממשלה והתקשורת הישראלית מיהרו לתת לאירוע את הכותרת "פוגרום", והממשלה ההולנדית, בראשות חירט וילדרס, קפצה על ההזדמנות ומסגרה את האירוע כתקיפה של מוסלמים על יהודים.

לפי ארגוני זכויות אדם רבים, כבר מעל לשנה שממשלת ישראל מבצעת פשעי מלחמה בעזה. כדי להגן על מה שהיא מחוללת בעזה, ממשלת ישראל מוכנה להקריב את אזרחיה החטופים ולסכן את חייהם של אזרחיה הישראלים בתוך ומחוץ לגבולותיה. מה שאירע באמסטרדם שימש את הממשלה הזאת כדי להסיט את תשומת הלב מהסכנה שטמונה במעשיה הנפשעים.

מסגור האירועים כאנטישמיות הוא טשטוש מכוון של כל הבדל בין יהודים וישראלים והשתקת כל ביקורת על המלחמה תחת ההאשמה באנטישמיות. חמור מזאת, הטענות לאנטישמיות מזינות פחד שמוביל להתבדלות – אלו הם הדברים שמסכנים את היהודים ואת הישראלים באשר הם.

האוהדים "חולצו" מאמסטרדם במטוסים שנשלחו במיוחד שעות לאחר האירוע, אך המטען הרעיל שהביאו איתם לכאן רובץ כבד על העיר. נראה שהמרקם העדין שאפשר לקולות שונים להשמיע ביקורת ומחאה נמצא בסכנה ואולי אפילו ניזוק ללא תקנה. הפגנות אסורות כרגע והמשטרה אלימה יותר ויותר בפיזור התקהלויות. שנאה ופילוג מלובים בכל הזדמנות, והלהבות מתגברות והולכות.

באוטובוס בדרך למעצר התקבצנו לחבורה קטנה. פלסטינים, ישראלים ואיראנים. בשביל כל אחד מאתנו, מעצר אומר משהו אחר. לחלקנו אזרחות כפולה, חלקנו בלי ניירות ועכשיו גם בלי בית להיות מגורשים אליו, וחלקנו היינו מודאגים כי בגלל המעצר חששנו שלא נספיק לקנות תחפושת ג'דיי לילד. נפרדנו בחיבוק של שותפות. מאוחדים בדרישה לצדק, שוויון וביטחון לכולם. בכל מקום.

האוהדים "חולצו" אז מאמסטרדם במטוסים שנשלחו במיוחד שעות לאחר האירוע, אך המטען הרעיל שהביאו לכאן רובץ כבד על העיר. נראה שהמרקם העדין שאפשר לקולות שונים להשמיע ביקורת ומחאה נמצא בסכנה

ועכשיו, אחרי החלטת העיר, מתחייבת עיריית אמסטרדם להמשיך לאפשר קיום הפגנות בהן תושבי העיר יכולים לקיים את הזכות, יש יאמרו אף החובה, האזרחית להפגין ולהשמיע את קולם בפסיפס הגדול של הדמוקרטיה. הרב-תרבותיות של אמסטרדם עמדה בפרץ האלימות שטלטל את העיר ואנו תושבי העיר גאים בה.

לֹא רָאִיתִי, לֹא שָׁמַעְתִּי, לֹא אָמַרְתִּי.

זאת המנטרה הרשמית של הנאשם, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שנכנס לאולם בית המשפט השבוע כאילו הוזמן לטקס פרסים יוקרתי. טחנות הצדק טוחנות לאט, לאט מאוד.

אחרי שנים של תרגילים משפטיים, עיכובים מכוונים ושינויים פוליטיים, מתחילה העדות הארוכה – הצגה שתימשך חודשים, אולי שנים. אם הכל יתקדם "בקצב רגיל", פסק הדין צפוי להתפרסם איפשהו בשנת 2050 – בדיוק בזמן לכתבת תחקיר נוסטלגית על "המשפט שהרעיד את המדינה פעם".

ההצגה תימשך חודשים, אולי שנים. אם הכל יתקדם "בקצב רגיל", פסק הדין צפוי להתפרסם איפשהו בשנת 2050 – בדיוק בזמן לכתבת תחקיר נוסטלגית על "המשפט שהרעיד את המדינה פעם"

שׁוּעָל בְּעוֹר שֶׁל כֶּבֶשׂ

ההפיכה המהירה בסוריה מעוררת שאלה מהותית: האם אבו מוחמד אל-ג'ולאני, לשעבר מנהיג שלוחת אל-קאעדה בסוריה, יכול לשנות את עורו ולהפוך למנהיג "היאת תחריר א-שאם" הדוגל בפלורליזם וסובלנות?

מפתה לחשוב שאולי, באווירת הכאוס של ימינו, סוריה תמצא יציבות חדשה. אבל כשנזכרים באפגניסטן – איך "השועל הטליבאני", שהתחיל כתנועת סטודנטים לוחמת בשחיתות, הפך לשלטון קיצוני ומדכא – קשה שלא לתהות אם מדובר במנהיג חדש או פשוט עוד מאותו דבר בתחפושת מחושבת.

קריקטורה: שועל בעור של כבש. יוצר דיגיטלי: עפר בן-דור

מַלְכוּת הַחֶרְמוֹן

מבור תחתית אפל של השבעה באוקטובר לפסגת החרמון הסורי השבוע – נתניהו כמעט בעננים. הכוכבים הסתדרו, החרמון בידינו, והמצב נראה מבטיח.

אבל השמחה קצרה. המשפט שנמתח כבר שמונה שנים תקוע כמו עצם בגרונו של בית הדין. נראה שהמשפט אמנם נפתח, אבל איכשהו תמיד משהו משתבש. אולי אלו יהיו הפתקים הדחופים, אולי "אירוע ביטחוני דחוף" שיצוץ בארסנל הגרעין האיראני.

לשרה פתרונים.

קריקטורה: מלכות החרמון. יוצר דיגיטלי – עפר בן-דור

"נְאוֹת סְמוֹטְרִיץ'" פִּנַּת "מַעֲלֵה בֶּן גְּבִיר"

השר ל"ביטחון לעומתי" יוצא לסיורי הכרות בעזה עם חבריו המשיחיים, בעוד רעיון "ההגירה מרצון" של הפלסטינים מתחיל לצוף במים העכורים של בית הנבחרים.

איתמר בן גביר כבר הכריז: "ראש הממשלה לא שולל". ובינתיים, על שולחן השרטוט כבר נפרשה מפה חדשה – מלאה בשמות יישובים שעוד לא קיימים, אבל כבר קיבלו כתובת ברורה.

קריקטורה: דירות למכירה עם נוף לים – "נאות סמוטריץ'" פינת "מעלה בן גביר". יוצר דיגיטלי: עפר בן-דור

מֹתֶק שֶׁל שַׂר

סוכר לבן: מתוק על הלשון, מר על הבריאות, ומשאיר יותר חורים בשיניים מאשר בעלילה של סרט אקשן גרוע. כולם יודעים את זה – חוץ משר האוצר, שמנסה להמתיק לבוחריו החרדים פטור ממס במיץ פטל.

מדינה חולה? לפחות היא ממותקת בסוכר מוזל.

קריקטורה: מותק של שר. יוצר דיגיטלי: עפר בן-דור

תּוֹפֶרֶת אֲנִי וְתוֹפֶרֶת

הבריון השכונתי בן גביר רואה בגברת גלי בהרב-מיארה, האחראית לחוק ולסדר, את האויבת המושבעת שלו. כל מבט שלה הוא בעיניו מזימה, וכל נזיפה – תפר עוין נוסף. "היא תופרת לי תיק!", הוא זועק, כאילו מדובר בקולקציה פלילית חדשה, בעודו שוכח שהוא עצמו מספק לה את הבד, החוטים ואפילו את כפתורי ההרשעה.

קריקטורה: תפרה לו תיק. יוצר דיגיטלי: עפר בן-דור

קוֹל קְרִיעָה

"קֶרַע, קֶרַע", קָרָא הָעוֹרֵב בְּקוֹלוֹ מְבַשֵּׂר הָרַע.
"אֶקְרַע אֶת תַּאֲגִיד הַשִּׁדּוּר, אֲבַטֵּל הָאַגְרָה,
מְרוֹרִים ליועמשי"ת מִיָּארָה
וּבִסּוּס שִׁלְטוֹן הַשְּׂרָרָה".

וְכָךְ הַצִּבּוּר בְּלִבּוֹ נֶאֱנָח:
"כָּל זֶה בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם – עוֹרְבָא פָּרַח"

קריקטורה: מכאן לשם, צנזור השידור. יוצר דיגיטלי: עפר בן-דור

שֶׁקֶט בְּבַקָּשָׁה!

דמיינו חופשה שלווה בטבע הישראלי: מנגלים מפיצים ריחות טובים, ציפורים מצייצות, אבל פתאום – הרמקולים משתלטים והטבע שותק במבוכה. אם חשבתם שהמשטרה תתערב כדי להשיב את השקט, טעיתם. במקום זה, השר לביטחון לאומני, בן גביר, מנחה את הכוחות לאכוף החרמת רמקולים – אבל רק במסגדים.

השקט הוא מטרה – אבל תלוי מי מחזיק ברמקול.

קריקטורה: למי צלצלו הפעמונים? יוצר דיגיטלי: עפר בן-דור

לֹא סוֹלֵחַ וְלֹא שׁוֹכֵחַ

כמו נתניהו שנלחם על הישרדותו הפוליטית, גם הילד המגודל שעומד לחזור לבית הלבן עסוק באיסוף נאמנים מכל הבא ליד. חלקם בעלי עבר מפוקפק, אחרים חסרי הכשרה או עם מטרה מוצהרת: להרוס את המוסד שהם אמורים לנהל.

כך מתגבש בית בובות מעוות, מוכן לשתק את הדמוקרטיה האמריקאית ולהאיץ את המרוץ המטורף של המדינה – ישר לתחתית, עם זכויות בלעדיות לביליונרים על ההגה.

קריקטורה: בית הבובות. יוצר דיגיטלי: עפר בן-דור

אָב חַנּוּן וְרַחוּם

ג'ו ביידן הבטיח שלא יתערב במשפט של בנו האנטר. הבטיח – עד שדונלד טראמפ זכה בבחירות והכריז שהבן הסורר הולך לכלא. פתאום, רגע לפני חילופי השלטון, ביידן החליט להיות ג'ו, האב החנון והרחמן. כי כשצדק מתנגש בטובת המשפחה – עדיף להקדים חנינה לפני שהנקמה נוחתת.

קריקטורה: חנינה חונקת. יוצר דיגיטלי עפר בן-דור

מיזם קריפטו שהושק לאחרונה על ידי הנשיא הנבחר של ארצות הברית דונלד טראמפ ושליחו החדש למזרח התיכון, המיליארדר סטיב ויטקוף, משתף פעולה עם פלטפורמת קריפטו שלדברי רשויות ואנשי מקצוע בתחום הפיננסים שימשה גורמים פליליים וקבוצות טרור הנתמכות על ידי איראן, חזבאללה וחמאס.

חברת World Liberty Financial Inc, שהוקמה על ידי משפחת ויטקוף חודשיים לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר, כשטראמפ הוא אחד המוטבים שנהנים ממנה מבחינה כלכלית, מעוררת דאגות בנוגע לאתיקה וניגודי עניינים, כך אמרו שישה מומחים לאתיקה ממשלתית בארצות הברית.

בין הדאגות המרכזיות שלהם נמצאת השותפה החדשה של World Liberty: פלטפורמת הקריפטו Tron.

מהירה וזולה יותר מביטקוין, רשת Tron עקפה את יריבתה ככלי להעברות קריפטו הקשורות לקבוצות המוגדרות כארגוני טרור על ידי ישראל, ארצות הברית ומדינות אחרות

מהירה וזולה יותר מביטקוין, רשת Tron עקפה את יריבתה ככלי להעברות קריפטו הקשורות לקבוצות המוגדרות כארגוני טרור על ידי ישראל, ארצות הברית ומדינות אחרות, כך דיווחה "רויטרס" ב-2023, בהתבסס על ראיונות עם שבעה מומחים לפשיעה פיננסית וחקירות קריפטו.

Tron הודיעה בחודש שעבר כי תשקיע 30 מיליון דולר ב-World Liberty. מייסד Tron, היזם יליד סין ג'סטין סאן, יצטרף למיזם טראמפ-ויטקוף כיועץ, כך נמסר מסאן ומ-World Liberty בטוויטר. Tron, הרשומה באיי הבתולה הבריטיים, היא כיום המשקיעה הגדולה ביותר ב-World Liberty, לדברי סאן.

יחידת הסייבר בלהב 433 הקפיאה חשבונות של מטבעות קריפטוגרפיים, אשר שימשו את החמאס לגיוס תרומות ברשתות חברתיות pic.twitter.com/lsBwfduNgE

— משטרת ישראל (@IL_police) October 10, 2023

החרמות קריפטו שהוכרזו על ידי שירותי הביטחון הישראליים מאז 2021 התמקדו לעיתים קרובות בשימוש של Tron בידי מיליטנטים, כולל חמאס. הלשכה הלאומית למלחמה בטרור של ישראל (NBTCF), האחראית להחרמות אלה, הקפיאה 186 ארנקים של Tron מאז יולי 2021, בטענה כי שימשו "ארגון טרור מוגדר" או לצורך "פשע טרור חמור".

מתוך אלה, רשויות ישראל קשרו 84 ארנקים של Tron לחמאס או לג'יהאד האסלאמי, 39 לחזבאללה ו-63 לקבוצות טרור לא מזוהות או חלפני כספים. ההחרמה האחרונה של Tron הוכרזה ב-28 במרץ.

רשויות ישראל קשרו 84 ארנקים של Tron לחמאס או לג'יהאד האסלאמי, 39 לחזבאללה ו-63 לקבוצות טרור לא מזוהות או חלפני כספים. ההחרמה האחרונה של Tron הוכרזה ב-28 במרץ

Tron, המרוויחה מעמלות העברה ברשת שלה, מסרה לרויטרס כי הטכנולוגיה שלה "משכה משתמשים חוקיים וגם כאלה עם מניעים לא חוקיים", אך לא הגיבה ספציפית לטענות שהיא שימשה טרוריסטים. החברה "נקטה צעדים יזומים להתמודד עם הסיכון לפעילות בלתי חוקית ברשת שלה", אמר דובר של Tron בתגובה לשאלות לכתבה זו.

שיתוף פעולה עם אכיפת החוק שהושק בספטמבר הקפיא 70 מיליון דולר בכספים בלתי חוקיים, אמר הדובר. סאן, המייסד, לא הגיב לבקשת תגובה.

בוועידת קריפטו באבו דאבי, אמר אריק טראמפ ל"רויטרס" כי השימוש בקריפטו על ידי קבוצות פליליות וארגוני טרור הוא "הדאגה המרכזית של כולם", אך הוסיף כי גם מוסדות פיננסיים מסורתיים משמשים להעברת "כסף רע".

אריק טראמפ נואם בוועידת הקריפטו באבו דאבי, 10 בדצמבר 2024 (צילום: יח"צ)

"כל דבר יכול להיות מנוצל אם הוא נמצא בידי האנשים הלא נכונים, וצריך לפעול בנחישות נגד זה", אמר בנו השני של טראמפ, והוסיף כי תעשיית הקריפטו תעשה "עבודה נהדרת" בפיקוח על עצמה בנוגע לזרימות בלתי חוקיות.

משרד האוצר האמריקאי גם הוא החרים ארנקים של Tron, כולל חשבון שקושר לקבוצה שלדבריו גייסה כסף עבור חמאס בעקבות מתקפת השבעה באוקטובר. במרץ, המשרד הטיל סנקציות על חלפן כספים מבוסס בלבנון שלדבריו ביצע העברות של כספים מאיראן לחשבונות קריפטו של בכירי חזבאללה, כולל ארנק של Tron.

ההשקעה של Tron ב-World Liberty העלתה דאגות בקרב מומחי אתיקה.

"יש כאן דגלים אדומים בכל מקום", אמרה קתלין קלארק, פרופסורית באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס שמתמחה באתיקה ממשלתית. בין חששותיה: גודל ההשקעה המשמעותית של Tron ב-World Liberty, האפשרות שטראמפ יפיק ממנה רווחים כספיים, והשימוש המיוחס של Tron בידי ארגוני טרור כולל חמאס וחזבאללה.

בשנת 2023, האשימה ה-SEC את סאן בהונאה, בטענה כי ניפח באופן מלאכותי את נפח המסחר והסתיר תשלומים לידוענים שקידמו את חברותיו. סאן אמר כי האשמות ה-SEC "חסרות בסיס"

היא גם הדגישה את החקירה של מייסד Tron ג'סטין סאן על ידי רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC). בשנת 2023, האשימה ה-SEC את סאן בהונאה, בטענה כי ניפח באופן מלאכותי את נפח המסחר והסתיר תשלומים לידוענים שקידמו את חברותיו. סאן, שמתגורר בשווייץ ומחזיק באזרחות גרנדה, אמר כי האשמות ה-SEC "חסרות בסיס". החקירה עדיין מתנהלת.

ג'סטין סאן, מייסד מטבע הקריפטו Tron, בהונג קונג. 29 בנובמבר 2024 (צילום: Peter PARKS / AFP)

קלארק תהתה האם הקשר ההדוק בין World Liberty לסאן יהווה ניגוד עניינים עבור טראמפ לאחר שממשלו ישתלט על ה-SEC בינואר.

דוברים של טראמפ ושל צוות המעבר שלו לא הגיבו ישירות לשאלות בנוגע לקשריו הכלכליים של טראמפ עם World Liberty, ההשקעה של Tron וניגודי העניינים האפשריים. "הנשיא טראמפ לא נכנס לפוליטיקה בשביל רווח", אמרה דוברת צוות המעבר של הנשיא הנכנס, קרולין לויט. "הוא נלחם כי הוא אוהב את אנשי המדינה הזאת ורוצה להחזיר את אמריקה לגדולתה".

"הנשיא טראמפ לא נכנס לפוליטיקה בשביל רווח", אמרה דוברת צוות המעבר של הנשיא הנכנס, קרולין לויט. "הוא נלחם כי הוא אוהב את אנשי המדינה הזאת ורוצה להחזיר את אמריקה לגדולתה"

פוטנציאל לניגודי עניינים

ויטקוף, שותף מייסד של World Liberty, מחזיק בבעלות על חברה בשם WC Digital Fi, LLC, הזכאית לחלק מהכנסות World Liberty, לפי תנאי החברה. הוא חבר קרוב של טראמפ ותרם לקמפיין הרפובליקאי שלו לנשיאות.

ויטקוף מתכנן לשים את כל השקעותיו בנאמנות עיוורת, אמר מקור שמכיר את תוכניותיו של ויטקוף. עם זאת, המקור אמר כי ויטקוף ישמור על בעלות על נכסיו. בדרך כלל, בנאמנות עיוורת, מנהל חיצוני שולט בנכסיו של בעל התפקיד, מוכר את אלו שיוצרים ניגוד עניינים ומשקיע מחדש את התקבולים בהשקעות שאינן ידועות לבעל הנכס.

ויטקוף סירב להגיב לידיעה זו. World Liberty לא הגיבה לבקשות תגובה בנוגע לסוגיות אתיות פוטנציאליות ולהשקעה של Tron בחברה.

המיליארד סטיב ויטקוף נואם בעצרת הבחירות המסכמת של דונלד טראמפ במדיסון סקוור גארדן, ניו יורק. 27 באוקטובר 2024 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

גם עם נאמנות עיוורת, World Liberty מייצרת פוטנציאל לניגודי עניינים, כך אמרו המומחים לאתיקה לרויטרס.

המלצותיו של ויטקוף לגבי מדיניות המזרח התיכון עשויות להיות מושפעות ממה שהוא רואה כטוב ביותר ל-World Liberty ולאו דווקא לארצות הברית, הם אמרו.

אפילו אם ויטקוף יקים נאמנות ולא יהיה מעורב בפעילות היומיומית של World Liberty, קיימים ניגודי עניינים פוטנציאליים כל עוד הוא מחזיק בנכס כלכלי בחברה, אמר ריצ'רד פיינטר, יועץ אתיקה לנשיא לשעבר ג'ורג' וו. בוש ופרופסור באוניברסיטת מינסוטה.

"לא רלוונטי אם אתה מעורב בניהול החברה או לא", אמר פיינטר. "מה שרלוונטי זה אם יש לך אינטרס כלכלי שיכול להיות מושפע ישירות מעבודתך הממשלתית".

"לא רלוונטי אם אתה מעורב בניהול החברה או לא", אמר פיינטר. "מה שרלוונטי זה אם יש לך אינטרס כלכלי שיכול להיות מושפע ישירות מעבודתך הממשלתית"

גם טראמפ עצמו מתמודד עם פוטנציאל לניגודי עניינים מ-World Liberty, אמרו המומחים.

טראמפ מופיע באתר של World Liberty כ"סנגור הקריפטו הראשי" וזכאי לחלק מהכנסותיה, לפי תנאי החברה.

דונלד טראמפ בעמוד הראשי של אתר World Liberty (צילום: צילום מסך)

World Liberty מוכרת מטבע ייחודי שאינו ניתן למסחר, בניגוד לביטקוין ומטבעות קריפטו אחרים, כך נכתב בתנאים וההגבלות שלה. לפי התנאים, טראמפ ו"שותפים" לא מזוהים נוספים זכאים ל-75% מהכנסות מסוימות של World Liberty, מה שמעלה את האפשרות שאנשים ירכשו את מטבעות החברה בניסיון לרכוש את טובתו של טראמפ.

"האם זו דרך אלטרנטיבית להתקרב לטראמפ?" תהתה קלארק ביחס ל-World Liberty.

העיסוקים העסקיים של טראמפ זכו לבחינה מעמיקה במהלך כהונתו הראשונה, בין 2016 ל-2020. בעודו בתפקיד, לפחות 20 ממשלות – כולל ערב הסעודית וסין – הוציאו יחד יותר מ-7.8 מיליון דולר בבתי מלון ובנכסים אחרים שבבעלות טראמפ, כך לפי דוח שפורסם על ידי דמוקרטים בקונגרס בינואר. טראמפ לא התמודד עם השלכות חוקיות בגין ההכנסות הללו.

צוות המעבר של טראמפ לא הגיב לבקשה למידע על הצעדים שיינקטו כדי להתמודד עם ניגודי עניינים מ-World Liberty.

הקשר של World Liberty עם טראמפ מופיע במרכז באתר החברה. האנשים הראשונים המופיעים כחברי צוות World Liberty הם טראמפ ושלושת בניו – דון ג'וניור, אריק וברון – המתוארים כ"שגרירי Web3".

הקשר של World Liberty עם טראמפ מופיע במרכז באתר החברה. תמונה של טראמפ מקדמת את פני המבקרים בדף הבית. האנשים הראשונים המופיעים כחברי צוות World Liberty הם טראמפ ושלושת בניו – דון ג'וניור, אריק וברון – המתוארים כ"שגרירי Web3". טראמפ עצמו, יחד עם קרוביו ושותפיו, השיקו את העסק במהלך אירוע חי בטוויטר בספטמבר.

דונלד טראמפ עם כל בני משפחתו בבית הלבן, 27 באוגוסט 2020 (צילום: SAUL LOEB / AFP)

באמצעות World Liberty, טראמפ ובני משפחתו עשויים גם להפיק תועלת משינויים רגולטוריים פוטנציאליים שממשלו יבצע בנוגע לקריפטו, אמרו המומחים.

במהלך הקמפיין, טראמפ הבטיח למנות יו"ר חדש לרשות ניירות הערך במקום גארי גנסלר, שנקט בצעדים משפטיים רבים נגד תעשיית הקריפטו. בשבוע שעבר, מינה טראמפ את עורך הדין הידידותי לקריפטו פול אטקינס לתפקיד.

במהלך הקמפיין, טראמפ הבטיח למנות יו"ר חדש לרשות ניירות הערך במקום גארי גנסלר, שנקט בצעדים משפטיים רבים נגד תעשיית הקריפטו. בשבוע שעבר, מינה טראמפ את חובב הקריפטו עו"ד פול אטקינס לתפקיד

בניו של ויטקוף, אלכס וזאק, מופיעים גם הם כשותפים מייסדים של World Liberty. הם לא הגיבו לבקשות תגובה. אריק טראמפ אמר לרויטרס שהוא "מעורב מאוד" ב-World Liberty.

אם ממשלות זרות או קרנות הון ריבוניות ישקיעו ב-World Liberty, הדבר עלול להעמיד את ויטקוף וטראמפ במצב של הפרת סעיף ההטבות בחוקה האמריקאית, שנועד למנוע שחיתות והשפעה לא הולמת על הממשל, כך אומר לארי נובל, פרופסור באוניברסיטת אמריקן ויועץ משפטי לשעבר של ועדת הבחירות הפדרלית. הסעיף אוסר על פקידי ממשל פדרליים לקבל מתנות או הטבות אחרות מממשלות זרות ללא אישור הקונגרס.

דיפלומטים אמרו שהם הופתעו כאשר ויטקוף, משקיע נדל"ן מניו יורק, מונה לשליח מיוחד למזרח התיכון ב-12 בנובמבר, בהתחשב בחוסר הניסיון שלו במדיניות חוץ. הוא יתחיל בתפקידו בזמן של מתחים אזוריים גוברים, כולל המלחמה עזה, חוסר יציבות בסוריה והסיכון לעימות ישיר בין ישראל לאיראן.

המיליארדר סטיב ויטקוף בוועידה של המפלגה הרפובליקאית, 18 ביולי 2024 (צילום: Patrick T. Fallon / AFP)

ויטקוף תרם 250,000 דולר ל-MAGA Inc, קבוצת סופר-PAC תומכת טראמפ, בדצמבר 2023. לפי מגזין פורבס, הוא שווה לפחות מיליארד דולר.

כבר כעת, הגבולות בין המיזם העסקי של ויטקוף לבין תפקידו הדיפלומטי מטשטשים.

ויטקוף נאם ביום שני בכנס קריפטו באבו דאבי. תוכנית הכנס הציגה אותו כשליח המיוחד של טראמפ לאזור וגם ציינה את מיזם הקריפטו בביאור על פועלו. "יזם פורץ דרך, סטיב מתמקד כיום בממשק שבין נדל"ן, ביטקוין וקריפטו", נכתב באתר הכנס. משתתפי הכנס שילמו עד 9,999 דולר כדי לגשת למפגשים מיוחדים שהיו סגורים לתקשורת. ג'סטין סאן, מייסד Tron, הופיע גם הוא כדובר.

ויטקוף לא הגיב לשאלות בנוגע לכנס.

שליח מיוחד, עם מעט כללים

תפקידו החדש של ויטקוף כשליח מיוחד אינו מוגדר בחוק ואולי אף אינו מחייב אישור של הסנאט האמריקאי. הממשל הנכנס עשוי להגדיר אותו כ"עובד ממשל מיוחד", מינוי המיועד לתפקידים זמניים, כך אמר סקוט גרייטק, מנהל סניף השקיפות של Transparency International בוושינגטון.

תפקידו החדש של ויטקוף כשליח מיוחד אינו מוגדר בחוק ואולי אף אינו מחייב אישור של הסנאט האמריקאי. הממשל הנכנס עשוי להגדיר אותו כ"עובד ממשל מיוחד", מינוי המיועד לתפקידים זמניים

הנשיא דונלד טראמפ עם המיליארדר סטיב ויטקוף בבית הלבן, 1 במרץ 2018 (צילום: AP Photo/Evan Vucci)

במקרה כזה, "בניגוד לעובדי ממשל רגילים, הוא יוכל להמשיך לקבל הכנסה חיצונית ללא הגבלות", אמר גרייטק. "עם זאת, עליו להגיש טופס גילוי פיננסי והוא לא יוכל לבצע פעולות רשמיות שייטיבו עמו כלכלית".

ויטקוף צריך גם לחתום על הסכם עם משרד החוץ שבו יתחייב שלא לשוחח עם גורמי ממשל זרים על קריפטו במהלך עיסוקיו הרשמיים, אמרה מרדית מקגיהי, מומחית אתיקה עצמאית ולשעבר מנהלת מדיניות במרכז המשפטי Campaign Legal Center. "צריך להקים חומה. אי אפשר לומר: 'אגב, מה עמדת הממשלה שלכם על קריפטו?'", אמרה מקגיהי.

שליחים מיוחדים בממשלים של ג'ו ביידן, הנשיא לשעבר ברק אובמה ואפילו ממשלו הראשון של טראמפ לא הגיעו בדרך כלל מהמגזר העסקי, ואף אחד מהם לא ייסד חברה גדולה הקשורה למועמד לנשיאות שבועות לפני הבחירות.

עם זאת, חלקם החזיקו השקעות נרחבות במגזר הפרטי. המולטי-מיליונר ג'ון קרי מכר או חיסל נכסים שזוהו על ידי יועצי אתיקה ממשלתיים כבעלי פוטנציאל לניגוד עניינים עם תפקידו כשליח מיוחד לענייני אקלים בממשל ביידן, לפי תעודת חיסול נכסים של משרד האתיקה הממשלתית של ארצות הברית משנת 2021.

המולטי-מיליונר ג'ון קרי מכר או חיסל נכסים שזוהו על ידי יועצי אתיקה ממשלתיים כבעלי פוטנציאל לניגוד עניינים עם תפקידו כשליח מיוחד לענייני אקלים בממשל ביידן

טראמפ כבר מינה בעבר שותף עסקי קרוב: בשנת 2016, הוא מינה את היועץ המשפטי הראשי של ארגון טראמפ, ג'ייסון גרינבלט, לנציג מיוחד למשא ומתן בינלאומי, תפקיד מרכזי בשיחות ישראל-פלסטין.

ג'ייסון גרינבלט בכנס הג'רוזלם פוסט ביוני 2019 (צילום: מארק ישראל סלם/פול)

גרינבלט אמר ל"רויטרס" כי עזב את חברת טראמפ לפני שנטל על עצמו את תפקידו בבית הלבן. הוא לא זכר אם מכר את השקעותיו לפני שהפך לשליח מיוחד, אך אמר שפעל לפי הכללים.

הכתבה הוכנה על ידי אלכסנדרה אולמר וסיימון לואיס

לרובנו, השבעה באוקטובר היה יום של קטסטרופה טהורה, אך לחלק מסוים בתוכנו הקטסטרופה הזו נשאה עימה גם בשורה גדולה – בשורה של אתחלתא דגאולה. תחילתו של תהליך שסופו אמור להביא לנו את ארץ-ישראל המשיחית בגבולותיה התנ"כיים.

זו תקווה לכאורה תלושה מהמציאות, אבל לעדת מאמיניה המתחזקת היא נושאת סימנים מעידים לנכונותה, ואחד מהסימנים האלה, ולא הקטן שבהם, הוא ניצחונו של דונלד טראמפ בבחירות. בעיני המשיחיים, טראמפ, יקיר הימין, נתפס כמנוף רב כוח שעתיד להטות את עוצמתה של ארצות הברית לקידום הגשמת ארץ-ישראל המשיחית.

התקווה לארץ-ישראל המשיחית לכאורה תלושה מהמציאות, אבל לעדת מאמיניה המתחזקת היא נושאת סימנים מעידים לנכונותה. אחד מאלה, ולא הקטן שבהם, הוא ניצחונו של טראמפ בבחירות

אמנם המשיחיים הם קבוצה קטנה בתוכנו, אך עם זאת, הרעיון הזה שאנחנו הטובים בסיפור הזה, וכי טראמפ לצידנו ואיתו אנחנו ננצח, הוא הלך מחשבה של רוב הציבור. במחשבה הזו, ובהלך הרוח הזה שפשה בנו, חוללו המשיחיים קסם מופלא – הם הצליחו להפוך פיל לשקוף. אותו הפיל בחדר, שממנו אנחנו מסבים את מבטנו, הוא המציאות הבלתי אפשרית בה אנו שולטים על עם אחר. מציאות שאין לה ולא יהיה לה סוף טוב.

בלא שנרגיש, מנוף השבעה באוקטובר של המשיחיים רתם אותנו למטרתם. הזעם כלפי הפלסטינים מחק אצלנו, מצד אחד, את האבחנה בין המשיחיים הפלסטינים של חמאס והג'יהאד האיסלאמי, לבין כלל הפלסטינים כעם. ומהצד השני, מחק בעולם את האבחנה בין המשיחיים שלנו לבין כלל האוכלוסייה הישראלית. מחיקה שהיא כשמן בעצמות המשיחיים.

בניית הנרטיב הזה, לפיו מי שמתנגד לכיבוש הוא בכלל אנטישמי, הוא קסם שהפך את פיל הכיבוש לשקוף, ואנחנו, בתגובה פבלובית של זעם על זוועת השבעה באוקטובר קיבלנו את האקסיומה הזו. לא רק בימין, אלא אפילו בחלקים משמעותיים בשמאל, ובתקשורת הרחבה בכלל.

אנו גולשים לנו אט ובלי משים אל הבידוד הבינלאומי המבורך כל-כך למשיחיים. ועכשיו, בחזון המשיחי מגיע השלב השני – בדמות הניצחון הפנומנלי של טראמפ. ניצחון שבראייה המשיחית ימנע מהעולם להתנגד להעמקת הריבונות על השטחים בדרך לסיפוחם. אבל האם זה כך?

הנרטיב לפיו מי שמתנגד לכיבוש הוא בכלל אנטישמי, הוא קסם שהפך את פיל הכיבוש לשקוף. ואנחנו, בזעם פבלובי על זוועת ה-7/10 קיבלנו זאת כאקסיומה. לא רק בימין, אלא גם בחלקים משמעותיים בשמאל ובתקשורת

את תפיסתו הפשטנית של טראמפ אפשר לסכם בראיה בינארית המחלקת את העולם ל"טובים" ו"רעים" כשהערצת הכוח והכוחניות שלו מובילה אותו לתפיסת ה"חזקים" כטובים וה"חלשים" כרעים. ואנחנו, שנתפסים כחזקים מצטיירים במשקפיו גם כ"טובים".

כך, אכן ניתן לכאורה לצפות לגיבוי מצד טראמפ למהלכים החד-צדדיים שלנו בדרך לסיפוח המיוחל. ציפייה המגובה הן מתוך פעולותיו בקדנציה הקודמת שלו, והן בבניית כוורת הממשל שלו, השופעת במינויים אוהדי הציונות המשיחית. אולם לא הכול ורוד בדרך הזו. דרך במרכזה רובץ אותו פיל. שקוף אמנם, אך מסיבי בנוכחותו.

למרות התחושה שלנו כי אנו עומדים במרכז מעייני טראמפ, זה לא כך, ואת מדיניות החוץ שלו יכתיבו שלושה נושאים אחרים לגמרי. הראשון הוא מחירי הנפט – נושא קריטי לבוחריו בתרבות החיה על רכבה. הנושא השני הוא מלחמת הסחר מול סין, שנתפסת בעיניו כערפד המוצץ ומייבש את משרות הייצור של הצווארון הכחול. והנושא השלישי הוא השתחררות מכל מחויבות אמריקאית למדינות זרות, ובייחוד מכל התחייבות כספיות והגנתיות, התחייבויות שנתפסות בעיניו כפרזיטיות של החלשים על הכלכלה האמריקאית.

בניגוד לטראמפ וממשלו, מושאי שלושת הנושאים הללו רואים היטב את הפיל, וטיפול בסוגיות האלו יחייב גם את טראמפ להתייחס אליו, ובראש ובראשונה בהקשר של הנפט. אמרנו נפט – אמרנו המפרץ הפרסי. ובעניין המפרץ הפרסי, האוחז למעלה מ-50% מעתודות הנפט של עולמנו, מה שאנחנו רואים בעיני רוחנו הוא כי ממשלו החדש של טראמפ ימשיך את הישגי הסכמי אברהם של ימי נשיאותו הקודמת.

ניתן לכאורה לצפות לגיבוי טראמפ למהלכינו החד-צדדיים בדרך לסיפוח המיוחל. ציפייה המגובה בפעולותיו בקדנציה הקודמת ובאוהדי הציונות המשיחית בממשלו. אך לא הכל ורוד בדרך הזו, שבמרכזה רובץ אותו פיל

אבל בפרפרזה על אמרתו של הפילוסוף היווני הרקליטוס כי אין אדם יכול להיכנס לאותו הנהר פעמיים, אפשר לומר כי גם ממשל לא יכול להיכנס לאותו מפרץ פעמיים, ומה שדחף את המפרציות לכונן אתנו יחסים כבר לא קיים היום. הכוח העיקרי שדחף אז את המפרציות לחיקנו היה החשש מהאגרסיביות האיראנית, שרואה עצמה כמגינת המיעוטים השיעים המדוכאים בממלכות האלו. חשש שהוביל אותם לזרועותינו, בבחינת אויבו של אויבי הוא ידידי.

כיום המצב שונה בשני פרמטרים מהותיים:

• הראשון הוא ההתקרבות האיראנית לסעודיה ולמפרציות, כנראה כלקח מברית אברהם. מתקפת ידידות שמקטינה את החשש שלהם מאיראן.
• השני הגיע בעקבות מלחמות עזה ולבנון, והוא האפקט המצנן של התדמית שנוצרה לנו בעולם בכלל, ובעולם הערבי בפרט, כדמון אכזר צמא דם ערבי, תדמית שמונעת מאתנו כל התקרבות למדינות ערביות ומוסלמיות, ללא פתיחה בהליך להקמת מדינה פלסטינית.

כך, אותו חיזור של טראמפ אחרי המפרציות עתיד לחייב אותו לנדוניה בדמות צעידה לא פשוטה לקראת מדינה פלסטינית על חשבון החזון המשיחי.

גם שני הדגשים הנוספים של מדיניות החוץ של טראמפ לא יקלו על שיווק החזון המשיחי: מלחמת הסחר הצפויה עם סין משמעה מאמץ לבידודה של סין מבעלות בריתה, כמו איראן ורוסיה. גם מאמץ זה יחייב אותו לאותה נדוניה. גם הפרמטר השלישי – צמצום סבסוד בעלות הברית בהיבט הביטחוני, גם הוא לא מבטיח לנו, כמדינה שנתמכת בסיוע ביטחוני נדיב, בשורות טובות. אנחנו כנראה נקבל הרבה ממה שלא עולה כסף, בדמות הצהרות ודיבורים, אבל צפויים לדיאטה כזו או אחרת בתמיכה הכלכלית המעשית.

חיזור טראמפ אחר המפרציות עתיד לחייבו לנדוניה בדמות צעידה לא פשוטה לקראת מדינה פלסטינית על חשבון החזון המשיחי. גם שני הדגשים הנוספים במדיניות החוץ שלו לא יקלו על שיווק החזון המשיחי

בקיצור, שקוף או לא, הפיל הוא אותו הפיל, וירצו או לא, מתישהו גם בעלי החזון המשיחי יצטרכו להתייחס אליו, בעזרת טראמפ או בלעדיה.

שני מופעי אימים, הלקוחים מתחום הביזאר ולא מעולמות התוכן שלפיהם מתנהלת מדינה נורמלית, הועלו אתמול (חמישי) בירושלים:

בלשכת שר המשפטים בירושלים הפך יריב לוין את ישיבת הוועדה לבחירת שופטים לקרקס שבמסגרתו ניסה להעביר לשופטים וליתר חברי הוועדה סמינר על שיטת הסניוריטי למינוי נשיא העליון; ובבית המשפט העליון הילך נציגו של לוין, עו"ד ציון אמיר, על קו הגבול של איומים על שופטי העליון, כשהזהיר אותם לבל יוציאו צו הקובע דד-ליין קשיח ומחייב לבחירת נשיא לבית המשפט העליון.

איומיו של אמיר לא הועילו ללוין: בסופו של יום דרמטי פסקו השופטים כי לוין אמנם לא אשם בביזיון בית משפט באופן פורמלי, ואולם מאחר שהתנהלותו של שר המשפטים אינה מגשימה את הקביעה העקרונית שבפסק הדין – שעניינה בחירתו של נשיא קבוע לבית המשפט העליון – הבהירו השופטים את פסק הדין וקבעו דדליין קשיח:

"על שר המשפטים להעלות את בחירת הנשיא לבית המשפט העליון להצבעה על ידי חברי הוועדה לבחירת שופטים עד ליום 16 בינואר".

השופטים אלכס שטיין, יעל וילנר ועופר גרוסקופף בדיון בבית המשפט העליון, 12 בדצמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"זה כאילו לקחתם את השר וניערתם אותו"

זה לקח רק שלושה חודשים לשופטים יעל וילנר, עפר גרוסקופף ואלכס שטיין להבין ששגו כשנקטו כלפי לוין בגישה מתונה בפסק הדין שניתן שניתן בתחילת חודש ספטמבר, אז הורו לשר המשפטים לפרסם ברשומות את שמות המועמדים לתפקיד נשיא העליון ולכנס את הוועדה לבחירת שופטים על מנת לדון בבחירת נשיא העליון.

לוין החליט לפרש את פסק הדין ההוא באופן מילולי: הורו לפרסם שמות מועמדים לתפקיד נשיא העליון – מפרסם; הורו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים – מכנס. לא אמרו עד מתי – אפשר למשוך את הזמן

לוין החליט לפרש את פסק הדין ההוא באופן מילולי: הורו לפרסם שמות מועמדים לתפקיד נשיא העליון – מפרסם; הורו לכנס את הוועדה לבחירת שופטים – מכנס. לא אמרו עד מתי – אפשר למשוך את הזמן. לא אמרו שחייבים להצביע מייד – נתחיל סדרה אינסופית של ישיבות בשלל סוגיות, ונטען שכולן קריטיות למסגרת הדיון בבחירת נשיא העליון.

אתמול בשעות אחר הצוהריים קיימו השופטים דיון בבקשת התנועה לאיכות השלטון, בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט, לקבוע כי השר הפר את פסק הדין שחייב אותו לכנס את הוועדה על מנת לבחור נשיא קבוע לעליון.

עיקר הדיון הוקדש לניסיונותיהם של השופטים להסביר לעו"ד אמיר, בא-כוחו של שר המשפטים, כי גם אם אין כאן ביזיון בית משפט מבחינה פורמלית, לוין מפר בהתנהלותו את העיקרון שעלה מפסק הדין – הצורך לסיים את סאגת מינוי הנשיא ולקיים הצבעה.

אמיר טען שההרכב מוסמך רק לקבוע אם הייתה או לא הייתה הפרה של פסק הדין, ואין בסמכותו לשנות את מה שנקבע. לשווא ניסו השופטים להסביר לו שהבהרת אמירות עמומות בפסקי דין היא פרקטיקה מקובלת בדיונים בנוגע לבקשות ביזיון בית משפט.

עו"ד ציון אמיר המייצג את שר המשפטים יריב לוין בבית המשפט העליון, 12 בדצמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

"אני מכיר את זה כעניין שבשגרה עוד מבית המשפט המחוזי", אמר השופט גרוסקופף, "שכאשר יש אי-בהירות ויש בקשת ביזיון, מבהירים את מה שנכתב כדי שלכולם יהיה ברור. כשפסק הדין לא ברור, אי אפשר לקבוע שיש ביזיון, אבל אפשר להבהיר".

השופטים התחננו בפני אמיר שינקוב בעצמו בתאריך שעד אליו תתקיים הצבעה בוועדה על מינוי נשיא, אך הוא סירב. "זה כאילו לקחתם את השר וניערתם אותו, וטלטלתם אותו והפרדתם אותו מכל סמכות", הוא אמר לשופטים.

השופטים התחננו בפני אמיר שינקוב בעצמו בתאריך שעד אליו תתקיים הצבעה בוועדה על מינוי נשיא, אך הוא סירב. "זה כאילו לקחתם את השר וניערתם אותו, וטלטלתם אותו והפרדתם אותו מכל סמכות", אמר

גרוסקופף השיב: "אנחנו לא רוצים לקחת את הסמכויות של השר, אין לנו שום עניין בזה. אבל השר חייב להשתמש בסמכויות שלו בהתאם לחוק".

וילנר הוסיפה: "אדוני חושב שאנחנו שמחים להוציא את הצווים האלה?"

אמיר: "אני לא אתן לוחות זמנים, זה לא נכון להחזיק סטופר לשר".

כעת לוין מתלונן שהעליון מפשיט אותו מסמכויותיו. אך זו התנהלותו שלו שגרמה לבית המשפט להתייחס אליו כמו אל ילד בגנון.

שופט בית המשפט העליון עופר גרוסקופף (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

בתגובה להחלטת בג"ץ אמש לחייב אותו לקיים הצבעה לבחירת נשיא העליון עד 16 בינואר, בעוד חמישה שבועות, מסר לוין:

"הצו הבלתי חוקי והמביש שהוציא בג"ץ הוא תמצית אובדן הדרך, הניתוק, והרמיסה שקומץ קיצוני מרשה לעצמו רק משום שנדמה לו שהוא יכול. שופטי בית המשפט העליון לוקחים לעצמם את סמכויות הממשלה והכנסת, רומסים את בחירת העם, משליכים פעם אחר פעם לפח את קולם של מיליוני אזרחי ישראל, והופכים את עצמם לשליטים דיקטטורים".

לוין הוסיף מסר מאיים:

"שופטי בג"ץ, ביוהרה שאין למעלה ממנה, דחקו את כולנו לנקודה שבה אי אפשר יותר לברוח מההכרעה הנדרשת: האם למסור סופית את השליטה במדינה לידי קומץ השופטים הבוחרים את עצמם בחדרי חדרים, או להשיב את הדמוקרטיה באמצעות התייצבות ברורה וחד משמעית על הגנת סמכויותיהן של הכנסת ושל הממשלה".

אם הדבר תלוי בלוין, הקואליציה תנצל את חמשת השבועות שהשופטים העניקו לו על מנת להתקדם כעת במהירות לעבר השלמת ההפיכה המשטרית, ולהשתלטות פוליטית על הוועדה לבחירת שופטים.

אם הדבר תלוי בלוין, הקואליציה תנצל את חמשת השבועות שהשופטים העניקו לו על מנת להתקדם כעת במהירות לעבר השלמת ההפיכה המשטרית, ולהשתלטות פוליטית על הוועדה לבחירת שופטים

יריב לוין במליאת הכנסת בשעת לילה מאוחרת, 4 בדצמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

התוכנית האומנותית של לוין

להודעתו הנזעמת של לוין קדם מופע מטורלל בוועדה לבחירת שופטים, שאת מועד ישיבתה הוא קבע במכוון במקביל לדיון שקיים בג"ץ.

בישיבה הקודמת לוין הביא עימו ציוד צילום ושידור, כדי לקבוע כעובדה בשטח שהישיבה תצולם ותשודר; רוב חברי הוועדה התנגדו. לישיבה השנייה, אתמול, לוין הביא עמו שורת משפטנים שבאו להרצות, כמעין מומחים לנושא, על עקרון הסניוריטי.

בין המומחים: ח"כ שמחה רוטמן, תאומו לקידום ההפיכה המשטרית, והמשפטנית טליה איינהורן, שהקואליציה משתמשת בה כמומחית לענייני הכול.

שופטי העליון החברים בוועדה – יצחק עמית, נעם סולברג ודפנה ברק-ארז – עזבו במחאה את ישיבת הוועדה, והמתינו עד שהמומחים סיימו לבזבז את הזמן של כולם. בהמשך הם חזרו לחדר הוועדה, אך כצפוי, גם הפעם לא התקיימה הצבעה.

במסגרת התוכנית האומנותית שלוין מתכנן, צפוי לא רק דיון עקרוני בשאלת הסניוריטי, אלא גם דיון באלפי ההסתייגויות שהגיעו מקרב הציבור נגד מועמדותו של השופט עמית.

במסגרת התוכנית האומנותית שלוין מתכנן, צפוי לא רק דיון עקרוני בשאלת הסניוריטי, אלא גם דיון באלפי ההסתייגויות שהגיעו מקרב הציבור נגד מועמדותו של השופט עמית

פרופ' טליה איינהורן בהפגנת תמיכה באלי פלדשטיין מחוץ לבית המשפט בתל אביב, 27 בנובמבר 2024 (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

ערב הדיון שיגרו שלושת השופטים חברי הוועדה מכתב ללוין וליתר חברי הוועדה, והביעו התנגדות עזה הן לשידור הדיון והן להזמנת מומחים שונים.

"הוועדה אינה מזמנת גורמים חיצוניים לישיבותיה", הם כתבו, "כך היה מאז ומתמיד, ועמדתנו היא שאין לשנות מסדרי דיון אלה. נוהג זה מתיישב עם העובדה שכלל דיוני הוועדה מתקיימים על בסיס חומרים כתובים, ועל בסיס ההנחה שהחברים מתכוננים באופן ראוי לישיבות".

התנהלותו של שר המשפטים מאיימת להביא את העימות שבין הממשלה למערכת המשפט לסף רתיחה. ממלא-מקום נשיא העליון יצחק עמית, המיועד להפוך לנשיא קבוע בעוד כחודש, מחזיק בטן מלאה על לוין. בנאום אמש בפתח כנס העמותה למשפט ציבורי בתל אביב, זמן קצר לפני שפורסמה החלטת בית המשפט בעניין מועד כינוס הוועדה, נתן עמית ביטוי מאופק לתחושותיו.

"אנו עדים לניסיונות לחתור תחת החוסן של הרשות השופטת ולהחלישה – עד כדי חשש ממשי לכרסום בעצמאות המוסדית של הרשות וביסודות הפרדת הרשויות", אמר עמית

"אנו עדים לניסיונות לחתור תחת החוסן של הרשות השופטת ולהחלישה – עד כדי חשש ממשי לכרסום בעצמאות המוסדית של הרשות השופטת וביסודות הפרדת הרשויות", אמר עמית.

ממלא-מקום נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

הוא הזכיר את הצעת החוק שמטרתה השתלטות פוליטית על הוועדה לבחירת שופטים; את סירובו של לוין לשתף פעולה בהחלטות מנהליות, לרבות בענייני תקציב ומינוי נשיאים וסגני נשיאים; את ההתקפות האישיות על שופטים בשל החלטות שיפוטיות שנתנו; וכמובן את ההתנהלות בנוגע לסאגת מינוי נשיא העליון.

את החלטתו של לוין לזמן "מומחים" לוועדה לבחירת שופטים, כינה עמית "דוגמה נוספת לדריסה המתמשכת של נורמות הממלכתיוּת והמנהל התקין". את דבריו, בסיום יום שבו הטמפרטורה בזירה המשפטית עלתה ועלתה, הוא חתם בהבטחה: "הרשות השופטת תעמוד איתן מול הניסיונות לפגוע בחוסנה המוסדי, והיא תוכל להם".

את דבריו, בסיום יום שבו הטמפרטורה בזירה המשפטית עלתה ועלתה, חתם עמית בהבטחה: "הרשות השופטת תעמוד איתן מול הניסיונות לפגוע בחוסנה, והיא תוכל להם"

בדיון הנוכחי לגבי המלחמה בעזה קיימות שתי הגדרות שמושמעות תדיר, ויש ויכוח האם נכון להשתמש בהן בנוגע למעשי צה"ל ברצועה. הראשונה היא "רצח עם" והשנייה היא "טיהור אתני".

"טיהור אתני" פירושו פעולה של ניקוי שטח גאוגרפי מנוכחותה של אוכלוסייה מרקע מסוים על-ידי גירוש אנשיה, מתוך כוונה שלא לאפשר עוד חזרתם למקום. לעומת זאת, "רצח עם" הוא ניסיון לנקות אזור מאוכלוסייה לא רצויה באמצעות הרג בניה. ההבדל בין שתי הפעולות האלה הוא מהותי, על אף ששתיהן נחשבות פשעי מלחמה ומנוגדות לדין הבינלאומי.

"טיהור אתני" הוא פעולת ניקוי שטח גאוגרפי מנוכחות אוכלוסייה מרקע מסוים על-ידי גירוש אנשיה, בכוונה לא לאפשר את חזרתם למקום. "רצח עם" הוא ניסיון לנקות אזור מאוכלוסייה לא רצויה באמצעות הרג בניה

מתפקידו של ההיסטוריון לדון, באופן כללי או בתחום החקר הצבאי, האם קבוצות ומדינות מסוימות בעבר ביצעו פשעי מלחמה שכאלה, כמו גם להשוות לעיתים בין פעולותיהם הצבאיות של צדדים לוחמים שונים לאורך ההיסטוריה.

למרבה הצער, דני אורבך ויגיל הנקין חטאו בניתוחם, במסגרת מאמר שכתבו לאחרונה. בפתיח למאמרם, הם טענו:

"מי שהתייאשו מהניסיון להוכיח שישראל מבצעת 'רצח עם' ברצועת עזה השתמשו במונח 'דומיסייד', שפירושו 'הרג בתים' אך נשמע כ'רצח המוני'".

אמנם המשתמשים ב"דומיסייד" מנסים ליצור אצל הקוראים קשר אינטואיטיבי ל"ג'נוסייד", "רצח עם", אך בלעגם למבקרים את מעשי ישראל, אורבך והנקין התעלמו מכך ש"דומיסייד" אכן מתאים כדי לתאר כלים נפוצים בביצוע פשע מלחמה אחר – "טיהור אתני", כלומר השמדת מגורי האוכלוסייה המפונה, כדי למנוע חזרתה.

גם בהמשך, הכותבים התרכזו בהשוואה בין מספרי הרוגים במלחמות שונות כדי להפריך "רצח עם", אך חטאו לחלוטין באי-התייחסות לפעולות אחרות שישראל מבצעת, היכולות להיחשב פשעי מלחמה.

הפעולה העיקרית של ישראל היא השמדה מתודית ומתועשת, "מלמטה למעלה", של שכונות ואזורים שלמים ברצועת עזה. ההגדרה "מלמטה למעלה" חיונית, כי אין מדובר בהפצצות מהאוויר, "מלמעלה למטה".

בלעגם למבקרים את מעשי ישראל, אורבך והנקין התעלמו מכך ש"דומיסייד" אכן מתאים כדי לתאר כלים נפוצים בביצוע פשע מלחמה אחר – "טיהור אתני", כלומר השמדת מגורי האוכלוסייה המפונה, כדי למנוע חזרתה

משלב מסוים הפכו כוחות ההנדסה לגורם מפתח, כאשר הקריסו בצורה שיטתית, באמצעות מוקשים, חומר נפץ נוזלי ודחפורים, עשרות אלפי מבנים ברצועה, וזאת בנוסף לעשרות אלפי המבנים שחיל האוויר הפציץ. רובם של מבנים אלה לא הושמדו בגלל הימצאות מנהרות מתחתיהם. קשה למצוא מקבילות לפעולה כזאת בהיסטוריה של מלחמות, שהצדדים להן הגיעו מתרבויות שכללו הקמת בנייני אבן או בטון בני יותר משלוש קומות.

כבר בנובמבר 2023 החלו כוחות צה"ל המתמרנים בעזה בפעולות מתוזמרות ומתואמות שכאלה, שהיקפן ורצף מהלכיהן מלמדים, כי לא היה מדובר בארוע אקראי או ביוזמה מקומית של מפקד זוטר. פעולות אלה כללו השמדתם של כל המבנים שנמצאו עד 300-200 מטרים מעברי הצירים הלוגיסטיים, אשר דרכם מתבצעת תספוקת לכוחות הנעים והמתקדמים ברצועה. לאחר מכן בוצעו פעולות הרס שכאלה ברדיוס דומה סביב מוצבים שצה"ל הקים.

נראה שהיו פקודות לשיטוח רצועת עזה ללא צורך מבצעי מוכח, שכן הצירים הלוגיסטיים הרבים היו בשטח שטוהר והוחזק בידי צה"ל, הם היו באורך קילומטרים רבים כל אחד, ותוואיהם השתנו תדיר.

השמדת עזה באמצעות שיטוח השכונות, כללה את שיטוחו של אזור חייץ בן קילומטרים ספורים מגדר הרצועה. ההרס והשיטוח היו גם במקרה זה מנת חלקן של שכונות שכבר טוהרו מאויב, וללא קשר לשאלת הימצאותן של מנהרות בסביבת המבנים. לשם כך, צה"ל השתמש במאות אלפי מוקשים ובאלפי טונות של חומר נפץ נוזלי.

אי-אפשר לטעון שהפעולות חסכו בחיי חיילים, שכן שימוש נרחב שכזה בחומרי נפץ הביא לסיכון חיילים שלא לצורך ואף למותם של לפחות 50 חיילים באירועים הקשורים להטמנת חומרי הנפץ^, או בשעת העברתם ליעדם בכלים משוריינים.

נראה שהיו פקודות לשיטוח רצועת עזה ללא צורך מבצעי מוכח, שכן הצירים הלוגיסטיים הרבים היו בשטח שטוהר והוחזק בידי צה"ל, הם היו באורך קילומטרים רבים כל אחד, ותוואיהם השתנו תדיר

השאלה הקשה היא למה אפשר להשוות הרס כזה? להפצצות בעלות הברית במלחמת העולם? אבל שם ההפצצות היו מהאוויר, ולרוב כללו הפצצות לא מדויקות וחד-פעמיות, ללא שום כוונה למנוע מהאוכלוסייה האזרחית לחזור. בנוסף, רוב ההפצצות הותירו זכר למבנים, שרבים מהם היו ניתנים לפירוק לחומרי גלם או לשחזור. בדרזדן, בהפצצה הידועה לשמצה על מרכז העיר, פשע מלחמה שהבריטים מתביישים בו עד היום, הוטלו רק כ-2700 טונות של פצצות. לעומת זאת, יש הטוענים שצה"ל הטיל יותר מ-85,000 טונות מן האוויר, וזה מבלי להזכיר את הפעולות ההנדסיות, שהן לב העניין.

גם מבצע "עוגן" של הבריטים ב-1936, נגד המרד הערבי ביפו, איננו מקור-השוואה טוב, שכן יפו הייתה קטנה, הבריטים פוצצו רק 200 מבנים, כולם בני שלוש קומות לכל היותר, והיה זה אירוע חד-פעמי. בעזה יש יחידות שניסו להגיע להישג של הקרסת 200 מבנים ביום, וצה"ל כולו ערך בממוצע מעין "מבצע עוגן" אחד מדי יום ביומו, בכל אחד מימי המלחמה.

משום שאין אנו מעוניינים לדון בשריפת בקתות קש באפריקה ומיאנמר, אנו נשארים עם דוגמה אחת שגם היא גרועה. לאחר מרד גטו ורשה, ולאחר שהגרמנים שלחו את יושביו למחנות השמדה, הם מחקו את הגטו (שהיה קטן לאין שיעור מגודל השטח המדובר בעזה) עד היסוד, ממש יישרו אותו כמגרש חנייה. כמובן שאנו לא הכחדנו את אוכלוסיית עזה תחילה, ולפיכך עולה השאלה, האם הרס המבנים בעזה נועד רק לחסל את זכר קיומם או גם למנוע את חזרת התושבים.

הבעיה של היסטוריונים היום ובעתיד תהיה למצוא מקבילה טובה, אבל דבר אחד ברור –  הגדרת "טיהור אתני" היא סובייקטיבית, שכן התשובה על השאלה, מתי אירוע נחשב לטיהור אתני, יכולה להשתנות: האם גירוש של אלף בני-אדם נכלל במסגרת זאת או שמא רק גירושם של מאה אלף? אבל אין חוקר בעולם שלא יסכים שגירוש מיליוני אנשים מבתיהם, מבלי כוונה לאפשר חזרתם, נופל בגדר ההגדרה "טיהור אתני".

בהפצצה הידועה לשמצה על העיר דרזדן, פשע מלחמה שהבריטים עדיין מתביישים בו, הוטלו כ-2700 טונות פצצות. יש הטוענים שצה"ל הטיל יותר מ-85,000 טונות מן האוויר, וזה עוד לפני הפעולות ההנדסיות שהן לב העניין

אזי נותרו שתי שאלות, האם אנחנו מתכננים לאפשר לעזתים לחזור? והאם אנחנו נדאג לבנות את בתיהם מחדש? התשובות שיינתנו על שאלות אלה והצעדים שננקוט מעכשיו ואילך הם שיכריעו, האם ישראל ביצעה "טיהור אתני" או לא.

הלסת של אף לא ישראלי אחד נשמטה השבוע בתדהמה כשהמשטרה הודיעה על מעצר כמה חשודים בזיוף מאות אלפי תווי נכה לרכב.

הכתובת הייתה על הכביש: האינפלציה המטורללת במספר הרכבים נושאי התווים שמרשים לעצמם לחנות על המדרכות על חשבון הולכי הרגל, מצוקתם הגוברת של הנכים (האמיתיים) שמגלים שהחניות המיועדות להם תפוסות, ופריחת האתרים – חלקם מפוקפקים – המציעים בגלוי שירותי תיווך להשגת תו נכה תמורת תשלום.

הדבר הטוב היחיד שניתן לומר על הפרשה הזו הוא שככל הידוע לא עולה ממנה חשד לשחיתות במשרד התחבורה. העצורים אינם עובדי המשרד וגם לא עובדי החברה הזכיינית ("פמי פרימיום") שמנהלת עבור המשרד את מערך תווי הנכה.

הדבר הטוב היחיד שניתן לומר על הפרשה הזו הוא שככל הידוע לא עולה ממנה חשד לשחיתות במשרד התחבורה. העצורים אינם עובדי המשרד וגם לא עובדי החברה הזכיינית

העבריינים פעלו תוך ניצול חולשותיה של המערכת – וזה לב העניין. פרשת תווי הנכה חושפת עוד שדה כושל במשרד שרושם שיאים של כישלון בתחומים רבים: הקטל בדרכים, שהגיע לשיא הרוגים של שני עשורים; התחבורה הציבורית, הנמצאת בשפל לאחר הרעבה תקציבית, ביטול תוספות שירות האוטובוסים והאטת סימון הנת"צים; כנ"ל החלופה של נתיבי האופניים; וכמובן, הפקקים שהפכו בלתי נסבלים, כאשר באזורים רבים בארץ המכוניות כבר אינן זוחלות – אלא עומדות במקום.

אילוסטרציה: חניה לנכים באשקלון,2017, אילוסטרציה (צילום: iStock/Gelia)

בתחבורה הכול קשור להכול: המוטיבציה להיות בעליו של תו נכה גוברת ככל שמצוקת החניה מחריפה, מצוקת החניה מחריפה ככל שמעמיקה ההתמכרות של הישראלים למכונית הפרטית, וההתמכרות הזו מעמיקה ביחס ישיר למצבה העגום של התחבורה הציבורית.

תו נכה מאפשר לחנות בחניות נכים הצבועות בכחול וסמוכות ליעד, לחנות על מדרכות ובלבד שלא חוסמים לחלוטין את דרכם של הולכי הרגל, ולנסוע בנתיב תחבורה ציבורית ולדלג על הפקקים כשמדובר בתו של נכה עם כיסא גלגלים. יותר ויותר ישראלים חשים שההתנהלות בלי תו כזה כמעט בלתי אפשרית, ומוכנים לרדת לשפל מוסרי כדי להשיג אחד כזה.

זה לא היה מספיק להם אלמלא המערכת הייתה כל כך חלשה.

המשוואה פשוטה: ממשלת ישראל בחרה להשקיע את המינימום של המינימום בשירות לציבור, והשבוע זה התפוצץ לה בפרצוף. שנאמר: מה שקונים בזול, עולה ביוקר

המשוואה פשוטה: ממשלת ישראל בחרה להשקיע את המינימום של המינימום בשירות לציבור, והשבוע זה התפוצץ לה בפרצוף. שנאמר: מה שקונים בזול, עולה ביוקר.

רגע המפנה טמון דווקא במהלך חיובי: ב־2021, באדיבות הקורונה, משרד הרישוי, שעד אז היה ניאנדרטל דיגיטלי, הפך חלק גדול מהשירותים שלו למקוונים.

במקום להגיע עם ניירות וטפסים לסניפים ולהתגלגל בין פקידים, הנכים הוזמנו להגיש את הבקשות לתו נכה במערכת דיגיטלית. המבקש ממלא כמה טפסים (דיגיטליים), מצרף מסמכים רפואיים המעידים על מצבו, וממתין לתשובה. אם פעם ההמתנה הייתה אורכת חודשים, בעידן הדיגיטלי ההמתנה התקצרה לימים עד שבועות מעטים. ברוכים הבאים לסטארט־אפ ניישן.

אילוסטרציה: חניית נכים בירושלים, 9 בדצמבר 2024 (צילום: אריה לייב אברמס/פלאש90)

אלא שכדי להעניק שירות ראוי ומקצועי לציבור, ממשק דיגיטלי לבדו אינו מספיק. עדיין יש צורך גם בכוח אדם, במקרה הזה רופאים. ולרופאים צריך לשלם. לפי תנאי המכרז של החברה המפעילה – שהפרמטר המכריע בו היה כמובן המחיר הנמוך – מועסקים בבדיקת הפניות מספר מצומצם של רופאים, שמקבלים ערימות של בקשות ומתוגמלים בכ־10 שקלים לתיק.

"כדי לעבור ביסודיות על הבקשה הפשוטה ביותר צריך לפחות 10 דקות", אומר גורם במערכת, "וזה אומר שלרופאים יש שתי אפשרויות: או להרוויח 50 שקל לשעה, סכום ששום רופא לא יסכים לעבוד עבורו, או לקרוא את התיקים בשירותים במקרה הטוב. מה שאתה משלם – זה מה שאתה מקבל. המדינה מתקמצנת על השירות החשוב הזה, וככה זה נראה".

בעוד הצד של המדינה מתנהל כמו חלטורה, בצד השני התפתחה מקצוענות: קבוצה של עבריינים יצרה שיתוף פעולה עם רופאים שיודעים לבנות ולהגיש מסמכים העונים לקריטריונים הדרושים כדי לקבל תו נכה

בעוד צד אחד – של המדינה – מתנהל כמו חלטורה, בצד השני התפתחה מקצוענות: קבוצה של עבריינים יצרה שיתוף פעולה עם רופאים שיודעים לבנות ולהגיש מסמכים העונים לקריטריונים הדרושים כדי לקבל תו נכה.

המסמכים נראים משכנעים. במקרה הטוב, לרופא שמקדיש דקות ספורות בשביל לבדוק אותם אין סיכוי לעלות על התרמית; במקרה הרע, יש לו תמריץ לשתף פעולה תמורת בצע כסף. "מצד אחד יש חבורה של רמאים ומצד שני מדינה שהחליטה לעשות את זה דרדל'ה, אז אין אף אחד שיהיה באפר בין הרמאים לבין המטרה", אומר גורם המעורה בפרטים.

פקק בתל אביב, 23 בינואר 2023 (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)

המספרים לא פחות ממדהימים, ומלמדים שהנוכלות הפכה לתעשייה: בינואר 2022 היו 268,014 ישראלים שבחזקתם תו נכה. במהלך השנה שלפני כן, 2021, קיבלו כ־24 אלף ישראלים תו נכה – ממוצע של 2,000 בחודש. כיום יש תו נכה ל־452 אלף ישראלים.

כלומר, בתוך שלוש שנים (פחות חודש) נוספו 184 אלף ישראלים למעגל המחזיקים בתו נכה, קצב של 5,200 "נכים" חדשים בחודש – פי 2.5 מהקצב ב־2021. לנוכח זאת, ניתן להעריך שלפחות מחצית מהתווים שאושרו בשלוש השנים האחרונות – כ־100 אלף – הושגו במרמה. ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, אגב, נקב השבוע במספרים גבוהים אפילו יותר.

הפתרון, לפי מספר מומחים, פשוט למדי: כל מי שאין ספק לגבי זכאותו יקבל את התו אוטומטית. השאר יתכבדו ויופיעו פיזית בפני ועדה רפואית

במקרה הזה, הניסיון לחסוך באמת עולה ביוקר: בעלי תו נכה משלמים אגרת רישוי שנתית של כ־25 שקלים במקום 1,000–3,000. קופת המדינה, לפי ההערכות, הפסידה מאות מיליוני שקלים בשנה.

הפתרון, לפי מספר מומחים, פשוט למדי: כל מי שאין ספק לגבי זכאותו – נכים בכיסאות גלגלים, קטועי גפיים, חולי סרטן סופני וכו' – יקבל את התו אוטומטית לפי נתונים מהביטוח הלאומי. השאר יתכבדו ויופיעו פיזית בפני ועדה רפואית. זה כמובן דורש לשלם לרופאים שכר ראוי, אבל זה ישתלם למדינה עם ריבית דריבית.

שלט לכיוון משרד התחבורה (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

כאילו אין קץ לחלמאות, אתר "שווים", שעוסק בזכויות אנשים עם מוגבלויות, דיווח השבוע שמשרד התחבורה ייאלץ להחזיר אלפי שקלים לכ־167 אלף בעלי תו נכה שלא מימשו את זכאותם להנחה (שהיא כמעט פטור מלא) על אגרת הרישוי. חלקם לא היו מודעים לזכאותם ואחרים התייאשו בגלל הביורוקרטיה.

בעקבות זאת הוגשה תביעה ייצוגית וכעת משרד התחבורה נדרש לפנות אליהם באופן אקטיבי ולהחזיר את אגרת הרישוי ששילמו בשנים האחרונות. נראה שהשבוע הזה לא יירשם כאחד המוצלחים בתולדות משרד התחבורה, אבל זה לא הפריע לשרה מירי רגב לעזוב את המשרד לטובת בית המשפט המחוזי בתל אביב כדי לתמוך בפטרונה נתניהו.

מסתמן שמשרד התחבורה ייצא ב"ריקול" ובחינה מחדש של תווי הנכה שהוענקו בשלוש השנים האחרונות, וקשה לראות את זה קורה בלי שנכים אמיתיים יסומנו כחשודים ויטורטרו על ידי המערכת

את הפן העצוב של הסיפור מספקים הנכים האמיתיים, האנשים ההגונים שבאמת זקוקים לתו חניה ולמקומות חניה סמוכים ליעד, שדווקא עליהם הביורוקרטיה מקשה להשיג את התו. מסתמן שמשרד התחבורה ייצא ב"ריקול" ובחינה מחדש של תווי הנכה שהוענקו בשלוש השנים האחרונות, וקשה לראות את זה קורה בלי שנכים אמיתיים יסומנו כחשודים ויטורטרו על ידי המערכת.

השירות הכושל שמספק משרד התחבורה לציבור מתבטא באפיק נוסף: ישראלים רבים מתלוננים על כך שרישיון הנהיגה שלהם, שלכאורה נשלח לביתם, נעלם בדרך. מעבר לעובדה שמדובר בתעודה מזהה רשמית שמסתובבת אי שם ולא ברור לאיזה ידיים תיפול, בלי הרישיון הפיזי אי אפשר לנהוג בחו"ל.

שרת התחבורה מירי רגב. 19 ביוני 2024 (צילום: דוברות משרד התחבורה)

שוב ושוב הם פונים למשרד, משלמים תמורת הנפקת רישיון נוסף, אבל גם הוא לא מגיע, וחוזר חלילה. משרד התחבורה מפנה לדפוס בארי שמדפיס את הרישיונות או לדואר ישראל ולחברת "מסר" שמשנעים אותם אל הבתים. אבל משרד התחבורה אחראי לדאוג שהרישיון שהונפק מטעמו יגיע אל האזרח ששילם וזכאי לקבל אותו – וזה לא קורה.

גם כאן יש פתרונות פשוטים. למשל, לאפשר לבעלי הרישיון לבחור אם לקבל אותו בדואר רגיל (סכנת היעלמות בדרך) או להוסיף תשלום ולקבל אותו בדואר רשום או אפילו במשלוח. אלא שבמשרד התחבורה, שהתרוקן בקדנציה של רגב מרוב מנהליו הבכירים ומכוח אדם איכותי, ספק אם מסוגלים להניע מהלך כזה כרגע, ולפחות בטווח הנראה לעין הציבור ימשיך לסבול.

כשההרגשה הכללית פה במדינה היא של לחץ וחרדה – בין אם כאלה שהילדים שלנו חווים או שאנחנו ההורים משרים עליהם שלא במתכוון – טיפול וייעוץ מקצועי הם עניין חשוב. אבל איך נדע שהילד שלנו בידיים המקצועיות הנכונות?

*  *  *

הנוער שלנו לא הספיק להתאושש מהקורונה והנה פרצה מלחמת חרבות ברזל, מלחמה אינטנסיבית שהפכה לשגרת החיים שלנו כבר מעל לשנה. כשמדובר בילדים ונוער, אפשר רק לדמיין את עוצמת הסערה שהם חווים. קל וחומר כשמדובר בהורים; מעבר לתסכול, לפחד מפני העתיד ולחרדות, אפשר להניח שקיימת בהם גם תחושה קשה של אשמה וחוסר אונים.

כשמדובר בילדים ונוער, אפשר רק לדמיין את עוצמת הסערה שהם חווים במלחמה. כשמדובר בהורים; מעבר לתסכול, לפחד מפני העתיד ולחרדות, אפשר להניח שקיימת בהם גם תחושה קשה של אשמה וחוסר אונים

לאחרונה התפרסמו נתונים המדווחים על נשירת תלמידים ממסגרות בתי ספר ומסגרות אחרות, והדבר הזה תורם באופן ישיר להידרדרות נוספת במצבם הרעוע ממילא.

הורים רבים מחפשים אחר הדרך להקל במעט את ההתמודדות של ילדיהם, ולעיתים פונים למטפל על סמך המלצה של חברים, מכרים או גורמים שלישיים אחרים. לא תמיד הטיפול מותאם ונכון עבור הצרכים של הילד, ולא תמיד ישנה כימייה בין המטפל למטופל – מה שמכריע לא פחות בשאלה האם הטיפול יעלה יפה או שלא יעבוד.

אז איך תדעו ששלחתם את ילדיכם למטפל הנכון?

1. הפגישה הראשונה עם המטפל צריכה להיות עם ההורים וללא הילד, כדי שהוא יכיר אתכם ואת המקרה. כמובן שמדובר בהיכרות הדדית, גם אתם צריכים להכיר אותו ולהתרשם ממנו.
2. המטפל מכוון רק לטובת הילד וההורים. אם זו לא התחושה שלכם או של הילד, כנראה שהוא לא המטפל הנכון עבורכם.
3. זכותכם המלאה כהורים לשאול את המטפל כל שאלה הקשורה למהלך הטיפול, ועליו לתת תשובות שיספקו אתכם.
4. למטפל צריך להיות חשוב שהילד ירגיש בנוח לדבר איתו, גם על דברים שהוא לא רוצה שהוריו ידעו. לכן, חשוב מאוד לוודא שהילד מרגיש בנוח עם המטפל.
5. הטיפול הוא לא חקירה משום סוג. הילד ואתם לא חייבים להשיב על שאלות שלא נוח לכם איתן, או שלדעתכם לא רלוונטיות למקרה.
6. אסור למטפל לדרוש מהילד לשמור דברים בסוד מההורים – חובת סודיות חלה על המטפל, ולא על המטופל.
7. הילד לא צריך לרצות את המטפל, ואסור למטפל להביע אכזבה אישית מהילד בשום שלב. המטפל שם עבור הילד וההורים, לא להפך.
8. תהיו ערניים לשינויים שהילד עובר במהלך הטיפול. בעיקר ענייני מצב-רוח, תפקוד והתנהגות ובייחוד לפני הפגישות ולאחריהן.

לעיתים פונים למטפל על סמך המלצת חברים, מכרים או גורמים שלישיים אחרים. לא תמיד הטיפול מותאם ונכון לצרכי הילד, ולא תמיד ישנה כימייה בין המטפל למטופל – מה שמכריע לא פחות אם הטיפול יצליח

על אף המצוקה הקיימת והמנגנון ה"רזה" – מדינת ישראל התברכה בעשרות אלפי מטפלים רגשיים מוכשרים, מסורים ומחויבים לכם ולילדים שלכם. מטפלים שעושים עבודת קודש יומיומית לעיתים בתנאים לא הולמים, בלשון המעטה.

חשוב להסתייע. הילדים הם העתיד שלנו, הם החיים שלנו. כשאנחנו מזהים בהם סימני מצוקה, קל וחומר כשהם מבקשים עזרה או מדברים על קושי – זה קריטי להעניק להם את המענה בזמן אמת ובהתאמה מלאה. אל תהססו להתייעץ, גם ייעוץ ראשוני יחולל פלאים ויכול להיות הצעד הראשון בדרך להטבה.

המלחמה, המשבר הכלכלי ובעיקר המשבר הנפשי שפקד רבים מתושבי ישראל, לצד השחרור המנהלי של אסירים רבים, הובילו לעלייה במספר דרי הרחוב. כך עולה מבדיקת זמן ישראל מול משרד הרווחה ועמותת "אכפת", המפעילה מגורים זמניים ומסייעת לדרי הרחוב.

גם בעמותה וגם במשרד הרווחה מאשרים את מה שתושבים רבים רואים במו עיניהם: ברחובות תל אביב, גוש דן וירושלים נצפים יותר דרי רחוב מאשר לפני המלחמה. חלקם נמצאים בשכונות מגורים ובפרוורי שינה כמו חולון ורמת גן, שבהם כמעט ולא נראו דרי רחוב בעבר. עם זאת, הגופים השונים מסרו נתונים והערכות סותרות לגבי היקף העלייה במספר דרי הרחוב והגורמים לה.

ב"אכפת" מעריכים כי מספר דרי הרחוב בישראל גדל ביותר מאלף, בעוד שבמשרד הרווחה מעריכים כי העלייה מסתכמת בכמה עשרות בלבד. עוד טוענים במשרד הרווחה כי רוב דרי הרחוב החדשים במרכז נמלטו מצפון ומדרום הארץ.

ב"אכפת" מעריכים כי מספר דרי הרחוב בישראל גדל ביותר מאלף, בעוד שבמשרד הרווחה מעריכים כי העלייה מסתכמת בכמה עשרות בלבד

לדברי יו"ר "אכפת" דוד אגייב: "הרבה אנשים הגיעו לרחוב בשנה האחרונה. יש הרבה יותר אנשים במצוקה נפשית, יותר שימוש בסמים ואלכוהול. אנשים שהיה קשה להם גם ככה בעבודה ובחיים, שמלכתחילה לא הייתה להם משפחה חזקה ותמיכה נפשית – ועכשיו המצב שלהם מתדרדר.

"המלחמה היא טריגר לאנשים שהשתתפו במלחמות קודמות וסוחבים טראומות, חלקם מוכרים כנכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה וחלקם לא – ואנחנו פוגשים אותם. למשל, בחור פייטר שנפגע נפשית במלחמה אחרת, ובמלחמה הנוכחית חזר לשתות, הסתגר ועבר לגור באוטו. החבר'ה שלו מהיחידה הביאו אותו אלינו. הוא אמר, 'אחרי מה שקרה רציתי להתנדב למילואים, ואז התחלתי להיזכר בדברים'.

מחוסר דיור בת"א (צילום: נסים והנונו)

"יש כאלה שהיו דרי רחוב בעבר, השתקמו – ועכשיו חוזרים לרחוב. יש דרי רחוב משוקמים, כאלה שהיו דרי רחוב בעבר, שחיו לפני המלחמה בצפון או בעוטף עזה, מצאו שם עבודה ודירה כלשהי. אחרי הפינוי, הם לא הלכו לבית מלון או לדירה חדשה, אלא חזרו לרחוב.

"ויש כאלה שמעולם לא היו דרי רחוב. אתה רואה פתאום בדרום תל אביב, בנווה שאנן ואזור התחנה המרכזית, איפה שהסמים הזולים והנגישים, אנשים שרואים שהרקע שלהם שונה לגמרי ממי שהסתובב שם עכשיו. הם משדרים פרנויה וקשה לדבר איתם. חלקם נכחו בעוטף עזה בטבח בשבעה באוקטובר, אחרים נקלעו למצוקה נפשית במלחמה. רובם לא דרי רחוב – אבל הם בסיכון גבוה".

"אתה רואה פתאום בדרום תל אביב, בנווה שאנן ואזור התחנה המרכזית, איפה שהסמים הזולים והנגישים, אנשים שרואים שהרקע שלהם שונה לגמרי ממי שהסתובב שם עכשיו"

נוסף על המשבר הנפשי, אגייב וגורמים במערכת הרווחה מציינים סיבה נוספת לעלייה במספר דרי הרחוב: שחרורים מנהליים של אלפי אסירים, שנעשו בשל הצורך לפנות מקומות לאסירים ביטחוניים שנעצרו במהלך המלחמה.

לדברי אגייב: "שוחררו אלפים רבים בגלל חוסר המקום בבתי הסוהר, בלי שמוצה השיקום שלהם ובלי שיש להם תמיכה בחוץ. היו גם כאלה ששוחררו מבתי החולים הפסיכיאטריים בתחילת המלחמה".

דוד אגייב (צילום: באדיבות המצולם)

בשירותי הרווחה מעריכים כי חלק מדרי הרחוב החדשים הגיעו לגוש דן מערי הדרום, כמו אשקלון ואופקים, במהלך הבחודשים הראשונים למלחמה, ומערי הצפון, כמו צפת ונהריה, בחצי השנה האחרונה, בעקבות הירי מרצועת עזה ולאחר מכן מלבנון.

מספר דרי הרחוב בערי פריפריה כמו נהריה ונתיבות היה קטן מאוד גם לפני המלחמה. ההערכה היא שמדובר בתושבים במצוקה, בהם עניים, פגועי נפש ומכורים לסמים, שלא היו דרי רחוב בעבר. אולם, מאחר שלא פונו באופן רשמי, הם לא היו זכאים לתמיכה, וכשהגיעו למרכז הפכו לדרי רחוב. עם דעיכת הירי, רובם חזרו לביתם.

בתחילת השנה הנוכחית העריך משרד הרווחה כי מספר דרי הרחוב בישראל ירד לכ־3,400, בעקבות שיקומם של רבים מהם בתקופה שבין מגפת הקורונה למלחמה

בתחילת 2020 פורסמו הערכות שלפיהן חיו בישראל כ־2,400 דרי רחוב, כמחציתם בתל אביב. מספרם זינק במהלך סגרי הקורונה, ולפי נתוני משרד הרווחה הגיע לכ־4,000 בינואר 2022. בתחילת השנה הנוכחית העריך משרד הרווחה כי מספר דרי הרחוב בישראל ירד לכ־3,400, בעקבות שיקומם של רבים מהם בתקופה שבין מגפת הקורונה למלחמה.

דר רחוב בתל אביב (צילום: דוד אגייב)

כיום, גורמים במשרד הרווחה מסרו לזמן ישראל כי מספר דרי הרחוב מוערך ב"סביבות 3,700". אגייב חולק על הערכה זו וטוען כי המספר מתקרב ל־5,000, לאחר שזינק בעשרות אחוזים במהלך המלחמה.

לדבריו, רוב דרי הרחוב החדשים לא היו במצב זה לפני המלחמה, שהחריפה את מצבם. מנגד, במשרד הרווחה טוענים כי מדובר באנשים שהיו דרי רחוב גם קודם לכן בצפון ובדרום, והיגרו למרכז במהלך המלחמה.

הסבר אפשרי לסתירה בין הנתונים היא שרבים מדרי הרחוב, במיוחד החדשים, אינם מוכרים לרשויות. גורם באחת מרשויות הרווחה אומר: "אגייב הוא עמותה, ומותר לו להגיד דברים שלא נבדקו ואושרו בצורה מקצועית"

הבעיה בהערכות משרד הרווחה היא שגם לפני המלחמה, כמחצית מדרי הרחוב בישראל גרו בתל אביב. מספר דרי הרחוב בפריפריה אינו גדול, אפילו בערים גדולות כמו חיפה ובאר שבע, והיה אמור להצטמצם אם הייתה בריחה המונית שלהם למרכז; אבל גורמים בעיריות חיפה ובאר שבע שללו אפשרות כזאת.

הסבר אפשרי לסתירה בין הנתונים היא שרבים מדרי הרחוב, במיוחד החדשים, אינם מוכרים לרשויות. גורם באחת מרשויות הרווחה אומר: "אגייב הוא עמותה, ומותר לו להגיד דברים שלא נבדקו ואושרו בצורה מקצועית. אם יש מראה עיניים, שמועות, או אינדיקציות שיש יותר דרי רחוב, ואם הוא והאנשים שעובדים איתו ועושים עבודת קודש פוגשים יותר, יש לו אינטרס להגיד את זה, גם בלי נתונים.

חסר בית ישן על ספסל (צילום: אוראל כהן/פלאש90)

"זה שאין נתונים לא אומר שזה לא נכון. יכול להיות, ואף סביר, שמספר דרי הרחוב גדל בהרבה. אבל לרשויות אין מידע כזה, ואף רשות לא תוציא נתון שאין לה".

עיריית תל אביב־יפו מעניקה טיפול קבוע וארוך טווח לכ־600 דרי רחוב, ומסייעת לעוד כמה מאות בשנה. מספר דרי הרחוב שבטיפול העירייה לא גדל בזמן המלחמה. ב־2022 העירייה נתנה מענה ל־1,288 דרי רחוב; ב־2023 היא טיפלה ב־1,244 ומתחילת השנה הנוכחית עד השבוע ב־1,165.

לדברי גורם בעירייה, "עובדים סוציאליים ואנשי שטח של העירייה נתקלים בשיעור דומה של דרי רחוב לזה שהיה בשנים קודמות. היה גידול במספר דרי הרחוב בעיר בתקופות מסוימות במלחמה, בגלל שאנשים במצוקה הגיעו מהצפון והדרום. אין לנו דרך לדעת אם הם היו דרי רחוב גם שם, אבל אחרי שהמצב נרגע הם חזרו וכרגע הם לא בתל אביב".

"אני חושש כי בשנים הקרובות נראה עלייה במספר דרי הרחוב, בגלל המשבר שיוצרת המלחמה. אנשים עדיין נמצאים במסגרות, במילואים, במערכות תומכות, ועוד לא הגיעו למצב שיביא אותם לרחוב"

לדברי אותו גורם, אחד מההסברים לעובדה שדרי רחוב מסתובבים כיום בשכונות מגורים הוא תהליכי ההתחדשות העירונית בשכונת נווה שאנן וסביבתה, שבהם נמצאו עד כה חלק גדול מדרי הרחוב בתל אביב. כמו כן, לדבריו: "יש גידול במקרי האלימות הקשורים לדרי רחוב ובעימותים בינם לבין תושבים, בגלל שימוש גובר והולך ב'נייס גאי' וסמים אחרים שמעוררים אלימות.

עם זאת, לדבריו: "אני חושש כי בשנים הקרובות נראה עלייה במספר דרי הרחוב, בגלל המשבר שיוצרת המלחמה. אנשים עדיין נמצאים במסגרות, במילואים, במערכות תומכות, ועוד לא הגיעו למצב שיביא אותם לרחוב, אבל זה עלול לקרות. העירייה מתייחסת לאתגר ברצינות ומשקיעה מיליונים, מקדמת את מיזם 'דיור תחילה', מפנה דרי רחוב לגגונים, פותחת מרכזי יום לדרי רחוב ועוד".

המרכז לדרי רחוב של עיריית ירושלים (צילום: ניר דרמון)

בעיריית ירושלים מדווחים על עלייה קלה במספר דרי הרחוב המוכרים לרשויות. העירייה טיפלה ב־2023 ב־250 דרי רחוב, וב־2024, עד כה, ב־266. עובדי רווחה ירושלמים מעריכים כי מספר דרי הרחוב בבירה גדול בהרבה, ואליהם הצטרפו רבים נוספים בזמן המלחמה, אבל כמו בתל אביב, רובם לא מוכרים ומטופלים.

לדברי איתי שי, עובד סוציאלי בעיריית ירושלים וראש צוות המטפל בדרי רחוב בעיר: "בין 260 דרי הרחוב שבטיפול העירייה יש כאלה שהצלחנו למצוא להם פתרונות דיור וכאלה שלא. בנוסף להם, יש כאלה שלא מוכנים להיות בקשר עם הרשויות ואין לנו דרך לדעת את מספרם. אני מעריך שמספרם גדל במלחמה מעבר למספר הרשמי, אבל לא בצורה רצינית.

"היו כמה דרי רחוב חדשים שהגיעו לירושלים מהאזורים שפונו. אבל אנחנו לא יודעים אם הם גרו ברחוב כשחיו שם, או שמצבם התדרדר והם הגיעו לרחוב אחרי הפינוי"

"יש הרבה אנשים שהמלחמה מעוררת אצלם תגובות פוסט־טראומטיות, ואנחנו רואים כיום יותר כאלה בין החבר'ה שאנחנו מסייעים להם. לא פגשנו בנפגעים מהמלחמה הנוכחית, אבל יש נפגעים מאירועים קודמים שהתעורר אצלם טריגר".

איתי שי, עובד סוציאלי המטפל בדרי רחוב בעיריית ירושלים (צילום: מתניה אופיר)

יש הערכות במערכת הרווחה שהרבה מדרי הרחוב החדשים בערי המרכז, כמו תל אביב וירושלים, ברחו מהצפון והדרום. זאת תופעה שמוכרת לכם?
"קשה לדעת. דרי רחוב הם נוודים, מטבעם. אתמול הוא היה בבאר שבע, היום בירושלים, מחר באילת. היו כמה דרי רחוב חדשים שהגיעו לירושלים מהאזורים שפונו. אבל אנחנו לא יודעים אם הם גרו ברחוב כשחיו שם, או שמצבם התדרדר והם הגיעו לרחוב אחרי הפינוי".

שי מציין כי אחדים מדרי הרחוב גויסו במלחמה הנוכחית למילואים. לדבריו: "הצבא זימן אותם בלי לדעת את מצבם, וחלקם הלכו ברצון. לחלקם זאת התפתחות חיובית, תעסוקה עם משמעות שנותנת להם מסגרת וכבוד. אבל אנחנו עדיין לא יודעים איך המילואים ישפיעו בעתיד על מצבם הנפשי".

"רוב דרי הרחוב משתקמים בסוף"

דרי רחוב ("הומלסים") הם מי שגרים ברחובות, גנים ציבוריים, חניונים ומבנים נטושים. הרשויות ברוב המדינות המפותחות, כולל ישראל, מספקות דירות, מעונות ובתי מחסה למחוסרי דיור – אנשים במצוקה כלכלית שאין להם דירה, בבעלותם או בשכירות, או מקום בבית הוריהם. דרי הרחוב הם מחוסרי דיור שלא הצליחו להשתלב בפתרונות הללו, בעיקר עקב מצוקות נפשיות והתמכרויות.

"מפונים שוכנו במלונות ובמוסדות כמו בתי ספר ומתנ"סים שהתרוקנו בגלל המלחמה, ואחר כך רובם עברו לדירות שכורות. הם לא יכולים לגור עם דרי הרחוב ואף אחד לא היה מנסה לחבר ביניהם"

משרד הרווחה, הרשויות המקומיות ועמותות כמו "אכפת" מספקים לדרי הרחוב מעונות מחסה, "גגונים" ודירות ייעודיות. לדברי שי: "בישראל אין בן אדם שפשוט לא מצאו לו שום מקום לגור. הבעיה היא שחלקם לא מוכנים להיעזר בנו ולהיכנס לפתרון דיור כלשהו, ועם אחרים יש מורכבויות שלא מאפשרות להם להשתלב. אם אדם אלים, או שותה כבד מאוד, זאת בעיה לשכן אותו עם דרי רחוב אחרים".

ירושלים העניקה במלחמה מקלט לרבבות עקורים מהצפון ועוטף עזה. זה לא בא על חשבון הפתרונות לדרי רחוב?
"יש לנו דירות ייעודיות ומחסות השמורים לדרי רחוב. אלה סוגי דיור שונים מאלה שהקצו למפונים. המפונים שוכנו במלונות ובמוסדות כמו בתי ספר ומתנ"סים שהתרוקנו בגלל המלחמה, ואחר כך רובם עברו לדירות שכורות. הם לא יכולים לגור עם דרי הרחוב ואף אחד לא היה מנסה לחבר ביניהם".

פעילות במרכז לדרי רחוב של עיריית ירושלים (צילום: ניר דרמון)

פתרונות הדיור הם חלק מחבילה שלמה של סיוע שרשויות הרווחה וארגוני סיוע מעניקים לדרי הרחוב. הם מקבלים גם מזון, בגדים, נעליים, תרופות, שמיכות, שקי שינה, ייעוץ ושיקום תעסוקתי ועזרה בחיפוש עבודה.

לדברי שי: "אנחנו עושים איתם תהליך טיפולי שלם. עוזרים להם מול ביטוח לאומי ומשרד הפנים שיהיו להם תעודת זהות וחשבון בנק, עובדים איתם על בניית מטרות לחייהם, מקיימים פעילויות, טיולים, אירועים בחגים וימים לאומיים, סדנאות, לחבר אותם לחברה ולמסגרת".

במשרד הרווחה מודעים לחשיבות הסיוע לדרי הרחוב, וגורמים במשרד מציינים כי הקיצוץ בתקציב המשרד לא כלל קיצוץ בסיוע הזה

בזכות הפעולות הללו, אומרים הגורמים הטיפוליים, חלק ניכר מדרי הרחוב משתקמים. מספרם מתקזז עם מספרם של אלה שמצבם מידרדר, ולכן מספר דרי הרחוב יציב – למעט בזמני משבר, כמו התקופה הנוכחית. במשרד הרווחה מודעים לחשיבות הסיוע לדרי הרחוב, וגורמים במשרד מציינים כי הקיצוץ בתקציב המשרד לא כלל קיצוץ בסיוע הזה.

לדברי אגייב: "יש בעיות וליקויים בטיפול בדרי רחוב, אבל רובם, בסוף, משתקמים. חלק משתקמים ממש, אתה פוגש אותם בתפקידים רציניים במקומות עבודה, ובין ההורים בגן של הילד, ואין לך מושג שפעם הם היו הומלסים. אחרים משתקמים בערך כזה, מסתדרים איכשהו, אבל עדיין חיים על הקצה, בסיכון. ובתקופות קשות, כמו עכשיו, צריך לעמוד על המשמר ולדאוג שלא ידרדרו בחזרה".

מעון שמפעילה עמותת "אכפת" לדרי רחוב (צילום: דוד אגייב)