הצורך במציאת קונצנזוס רחב הפך לסיסמה חדשה, שאמורה לדלג מעל הפערים האדירים שבבסיס המשבר המתמשך בישראל. רוב הציבור מקווה להסדר כזה. אולם, למרות הדחף החזק לגשר על ההבדלים ההולכים וגדלים, אין תמימות דעים לגבי הבסיס להסכמה.

אם ראש הממשלה בנימין נתניהו יצליח להגשים את מבוקשו, הוא ינצל את החודשים הבאים להטיף לאחדות בניסיון לגבש שוב גוש מרכז־ימין, שיבצר את מעמדו הפוליטי בשנים הקרובות. אם תומכי המחאה נגד ההפיכה המשטרית ידבקו במטרותיהם, רבים ינסו לנסח מחדש את כללי המשחק הדמוקרטיים ולעגן בחוק את התפישות הליברליות הנכללות במסמכי היסוד של המדינה.

בתוך הרוב הזה יש גם קבוצה שלא מסתפקת בכך וגורסת שאי אפשר לתחזק דמוקרטיה תוך כדי שליטה על עם אחר – ולכן יש צורך לגבש הסכמה רחבה בין כל יושבי הארץ. האופן שבו יסתיים המסע הזה ישפיע לא רק על עתידה של ישראל אלא גם על הגאופוליטיקה של האזור בשנים הבאות.

הקלפים של נתניהו עכשיו שונים מאלה שהחזיק רק לפני כמה חודשים. הוא לא צפה נכונה את עוצמת ההתנגדות לקואליציה האתנוצנטרית והמיליטנטית שלו בנוגע לשינויים המשפטים של יריב לוין ושמחה רוטמן – ולאחר מכן סביב תוצרי הלוואי הכלכליים והחברתיים שלהם.

שלט עם הכיתוב "התנגדו" במחאה נגד המהפכה המשפטית, ת"א, 22 באפריל 2023 (צילום: Erik Marmor/Flash90)

בתוך הרוב הזה יש גם קבוצה שלא מסתפקת בכך וגורסת שאי אפשר לתחזק דמוקרטיה תוך כדי שליטה על עם אחר – ולכן יש צורך לגבש הסכמה רחבה בין כל יושבי הארץ

כשהחלטתו הפתאומית לפטר את שר הביטחון יואב גלנט כמעט שיתקה את המדינה, הוא מיהר לסגת, הודיע על השהיית הצעדים המשפטיים והחל לשנות כיוון עם החזרתו של גלנט לתפקיד (לפחות באופן זמני) והמעבר לסדר יום ביטחוני בעיקרו.

בניגוד לדעה הרווחת, ראש הממשלה הפנים במידה רבה את המסר של חברת הדירוג מודי'ס, שהורידה את התחזית הכלכלית של ישראל מחיובית ליציבה ("אף שההפגנות ההמוניות גרמו לממשלה לעצור את החקיקה ולחפש דיאלוג עם האופוזיציה, האופן שבו הממשלה ניסתה לבצע רפורמה רחבה מבלי לחפש קונצנזוס – מצביע על היחלשות המוסדות והיכולת לחזות מדיניות").

כך גם אמר מפורשות ראש הממשלה בתוכנית "הפטריוטים" בערוץ 14, כשאימץ בגלוי את שפת הדוח והבטיח לבנות "קונצנזוס רחב" בנושאים מדיניים מרכזיים. אבל כפי שהדגיש בהופעותיו ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, הוא נותן למושג המפתח "הסכמה רחבה" פירוש המעדיף אמירות כלליות בדבר זהות יהודית, על חשבון מהויות נורמטיביות וגיבוש כללי משחק המקובלים על כל הציבור.

כך גם התבטא למוחרת: "גם אם יש בינינו הבדלים של דעה והשקפה, לפני הכול אנחנו אחים ואחיות… גורל אחד פוקד את כולנו". אבל מה המשמעות של הקריאה הזאת לאחדות? שני כלים מרכזיים עומדים לרשות הממשלה כדי ליישם אותה כרצונה. הראשון קשור לחקיקה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס "לכל איש יש שם" בכנסת, 18 באפריל 2023 (צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ‎‎)

מייד אחרי פגרת האביב של הכנסת, שני נושאים עיקריים יעמדו על סדר היום הרשמי: העברת התקציב ל־2023–2024 והשגת הסכם בין השותפות הקואליציוניות בנושא הורדות גיל הפטור לחרדים, שכרוך בשינויים מפליגים בתנאי שירות החיילים הקרביים – וכתוצאה מכך גם מנטישת מודל "צבא העם".

הכלי השני, העצמת השיח נגד מתנגדי ההפיכה המשטרית, פועל ביתר שאת בשבועות האחרונים וסביר להניח שיתעצם תוך הבלטת הסכנות הביטחוניות בחודשים הקרובים

הסדר כזה, גם אם ייתקל במחאה עזה, קרוב לוודאי שיעבור עם הקצאת כספים נוספים למגזר החרדי ולמפעל ההתנחלות. הכלי השני, העצמת הפעילות והשיח נגד מתנגדי ההפיכה המשטרית, פועל ביתר שאת בשבועות האחרונים וסביר להניח שיתעצם תוך הבלטת הסכנות הביטחוניות בחודשים הקרובים.

כך, ככל הנראה, יוכל נתניהו להרגיע את התסיסה החברתית במחנה שלו, לספק קורטוב של יכולת חיזוי כלכלי, להעביר תיקונים משפטיים נוספים במידת הצורך – ולנסות להחיות את מעמדו בוושינגטון ובבירות אירופה. האיומים הביטחוניים המתמשכים שמציבות איראן ושותפיה בסוריה ובלבנון, לצד עם הברית המתהדקת בין איראן לרוסיה, עשויות להתברר כמועילות מבחינתו.

אם הכול ילך כמתוכנן, ראש הממשלה יוכיח שוב את כושר שרידותו תוך הנצחת הפירוד החברתי ללא כל ויתורים נורמטיביים, ותוכשר הקרקע לשינוי הרכב הממשלה אם השוליים הימניים שלה (עוצמה יהודית של איתמר בן גביר והציונות הדתית של בצלאל סמוטריץ') יתבררו כסוררים מדי.

ניצולות שואה מוחות מול בית הנשיא ברקע הכוונה להקים משמר לאומי תחת בן גביר, 18 באפריל 2023 (צילום: לאה קיברנוף־רון)

אולם, התסריט הזה מתעלם הן מהיקף התנועה הדמוקרטית שקמה בחודשים האחרונים והן מיסודותיה. על פי כל הסקרים האחרונים, אם היו מתקיימות בחירות בעתיד הקרוב, האופוזיציה הנוכחית הייתה משיגה רוב ברור – ונתניהו היה מודח מכיסאו על־ידי ציבור בוחרים מאוכזב, שאיבד כל אמון בו, במנהיגותו ובדרכו.

על פי כל הסקרים האחרונים, אם היו מתקיימות בחירות בעתיד הקרוב, האופוזיציה הנוכחית הייתה משיגה רוב ברור – ונתניהו היה מודח מכיסאו על־ידי ציבור בוחרים מאוכזב, שאיבד כל אמון בו

כדי לממש את הפוטנציאל הפוליטי והחברתי, הרוב חייב לשבש את סדר היום של הממשלה ובו בזמן להציב אלטרנטיבה ישימה. היכולת לסכל את סדר היום של נתניהו נשענת על כוח הגיוס המתמשך של המחאה, שהוכיחה חוסן והתמדה דווקא בתקופת החגים וחרף השיחות בחסותו של הנשיא יצחק הרצוג; התגברות האיומים הביטחוניים; היחלשות מעמדה של ישראל; וההרעה במצב הכלכלי.

אולם, עם התחדשות עבודת הכנסת בתחילת מאי, נציגי האופוזיציה בכנסת יישארו בעמדת נחיתות ברורה, ללא המספרים הדרושים כדי למנוע את העברת רוב יוזמות החקיקה של הממשלה. בנסיבות הללו, המחנה הדמוקרטי חייב להציע חזון אלטרנטיבי ערכי ולפתח את האמצעים להגשמתו.

אין מדובר במשימה פשוטה בהתחשב בפער שבין הבסיס החזק של המחאה בחוגים הרחבים של החברה האזרחית לבין החולשה היחסית של נבחריה בכנסת (בעיקר המחנה הממלכתי של בני גנץ, שממריאה בסקרים, ויש עתיד של יאיר לפיד, שנחלשת מעט).

בני גנץ ויאיר לפיד במליאת הכנסת, 20 בפברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

המשימה הזאת אף מורכבת יותר בשל פערים בהשקפה הכלכלית (גנץ ולפיד הם חסידי השוק החופשי, העבודה היא סוציאל־דמוקרטית והרשימה הערבית המשותפת תומכת בצעדים סוציאליסטיים), שלא לדבר על נושאים חברתיים (בין היתר, הכרה בעומק הפערים החברתיים והדתיים, קבלת אחריות על עוולות העבר, ומחויבות לתיקונם בהמשך).

אף שמפלגות האופוזיציה תומכות בעקביות בממשלה בנושאים ביטחוניים, התסיסה בקרב אנשי המילואים עשויה להצביע על פער גדל בין הנכונות להגן על ביטחון המדינה ובין ההסתייגות מפעולות שנויות במחלוקת

אף שמפלגות האופוזיציה הגדולות תומכות בעקביות בממשלה בנושאים ביטחוניים, התסיסה בקרב אנשי המילואים עשויה להצביע על פער גדל בין הנכונות להגן על ביטחון המדינה ובין ההסתייגות הגוברת מהשתתפות בפעולות הקשורות בהוצאה לפועל של מדיניות שנויה במחלוקת, במיוחד שמדובר בהגנה על מהלכים המיטיבים עם מתנחלים על חשבון הרוב הפלסטיני מעבר לקו הירוק.

בהתחשב בריבוי העמדות בנושאים קונקרטיים בקרב המוחים, אין זה מפתיע שקשה להצביע על הסכמה רחבה בנושאי מדיניות ספציפיים בתוך המחנה הדמוקרטי.

עם זאת, בעצם ההכרה בחשיבות כללי המשחק המשותפים המגבילים את כוח הנבחרים יש כדי להבליט את ההכרה במנעד הדעות והזהויות ובחשיבות קבלת הכללים החלים על כל אזרחי המדינה ללא הבדל לאום, דת, מוצא וזהות מגדרית, תוך מחויבות לשלטון החוק.

מיצג "שביל הזיכרון" בהפגנה בתל אביב נגד המהפכה המשפטית, 22 באפריל 2023 (צילום: אריק מרמור, פלאש 90)

יתרה מכך, המחנה הדמוקרטי נשען במודע על ערכים ליברליים המוטמעים בהכרזת העצמאות, ובייחוד על התפיסה של ישראל כמולדת העם היהודי והן כמדינה דמוקרטית של כל אזרחיה. חוזקה של המחאה נמדדת גם בהחייאת העקרונות המכוננים של ישראל וגם בהתנגדות הנחרצת למאמצי הממשלה לזרוע פילוג ולהפר בכוחנות את יסודות המדינה.

אולם, גם כאן יש גוונים רבים של פרשנות לגבי מעמדם של אזרחיה הפלסטינים של ישראל ועתיד יחסיה עם הפלסטינים, כשהפתרון המסורתי של שתי מדינות, המבוסס על הפרדה בין ישראל לשטחים הפלסטיניים, מהווה נושא מרכזי.

נקודת המבט הליברלית הזאת צוברת תמיכה לא רק בחוגי האופוזיציה המסורתיים אלא גם בקרב חלקים לא קטנים בציבור הבוחרים של הליכוד ושותפיה הקואליציוניים

נקודת המבט הליברלית הזאת צוברת תמיכה לא רק בחוגי האופוזיציה המסורתיים אלא גם בקרב חלקים לא קטנים בציבור הבוחרים של הליכוד ושותפיה הקואליציוניים. לא ברור אם כוח המשיכה ישמר במחוזות האלו אלא אם תושג הסכמה רחבה סביב נורמות ליברליות, דבר שעדיין לא קרה במשך 75 שנה, למרות המאמצים המתמשכים.

תרחיש כזה תלוי ביכולת הגוש הזה לסכל את סדר היום המתגלגל של הממשלה, לצד הבנה גוברת כי השגת פשרות בנושאים נקודתיים עלולה להחריף את הקיטוב ולפתור מעט מאוד.

מפגין עם דגל ישראל חולף על פני כרזה עם תמונה של נתניהו, 25 במרץ 2023 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

במצב העניינים הזה מתחילה להירקם אפשרות שלישית המבוססת על ההכרה שיהודים ופלסטינים מאכלסים את כל הארץ מהים לירדן, שאף קבוצה לא הולכת לשום מקום, ושהחלוקה הטריטוריאלית נהיית קשה מיום ליום.

לדידם של האוחזים בגישה הזאת, אם שני העמים לא ישכילו למצוא דרכים לחיות זה לצד זה וזה עם זה, שניהם יקרסו. מי שמתכנס מחדש סביב ערכי השוויון, החירות והצדק חש פגוע הן לנוכח חוסר השוויון הממוסד בין פלסטינים ויהודים, המגיע לצד שליטה ישראלית ממושכת, והן לנוכח מאמצים מכוונים של גורמים עוינים להשמיד את ישראל.

אותם אנשים מחפשים קונצנזוס המבוסס על תיקון טעויות העבר ובנייה של מחר משותף. בכך הם נבדלים מחלק גדול מהמחנה הליברלי, שמבין שאי אפשר להמשיך לטעון לדמוקרטיה כל עוד ישראל שולטת בשטחים

אותם אנשים מחפשים קונצנזוס המבוסס על תיקון טעויות העבר ובנייה של מחר משותף. בכך הם נבדלים מחלק גדול מהמחנה הליברלי, שאף שהוא מבין שאי אפשר להמשיך לטעון לדמוקרטיה כל עוד ישראל שולטת בשטחים שנכבשו ב־1967 – הוא עדיין משוכנע שפתרון שתי המדינות המבוסס על הפרדה בין אוכלוסיות מעבר לקו הירוק היא מציאותית.

הניסיון להגשמת חזון של שותפות יהודית־פלסטינית חדשה הבנויה על הכרה הדדית וכיבוד האחר נעשה באמצעות ניסוח שיח מכליל וכן בארגון קבוצות דיאלוג בין ישראלים ופלסטינים ובעידוד פגישות כאלה בכל חברה לחוד.

מיצג מחאה נגד המהפכה המשפטית בתל אביב, 22 באפריל 2023 (צילום: Erik Marmor/Flash90)

מפגשים כאלה, שאינם פשוטים ולעיתים אף כואבים, פותחים צוהר לכינון מערכת יחסים שוויונית ומכבדת בהמשך. עדות לכך ניתן למצוא בפיתוח פרקטיקות חדשות במרחבים משותפים, היוצרים תשתית לאינטרקציה לא־אלימה בהמשך.

מאמצים מסוג זה כבר מניבים פירות במרחבים שונים: בירושלים ובכל רחבי הארץ, במוסדות לימוד, בשכונות, באיגודים מקצועיים ובמסגרות בין־דתיות – ויוצרים קואליציות חדשות ומשתנות.

תהליך ביסוסו של קונצנזוס המונע מערכים הומניסטיים אוניברסליים תלוי בהכרח הן בנכונות להתמודד עם הקונטקסט הפוליטי והן בהבנה בצורך להתגבר על דורות של איבה ופחד הדדי

אולם, תהליך ביסוסו של קונצנזוס המונע מערכים הומניסטיים אוניברסליים תלוי בהכרח הן בנכונות להתמודד עם הקונטקסט הפוליטי הבלתי שוויוני שנוצר במרוצת השנים, והן בהבנה בצורך להתגבר על דורות של איבה ופחד הדדי.

בימים הקרובים, בסופו של חודש רמדאן, יחול ציון יום השנה ה־75 לישראל (וכפועל יוצא, לנכבה הפלסטינית). תומכי הגישות השונות ל"קונצנזוס רחב" יתכנסו להתאבל על מתיהם ולהפנות מבט אל העתיד. ישראל הרשמית תפקוד את בתי העלמין ותפתח יחד את חגיגות יום העצמאות.

מיצג "שביל הזיכרון" בהפגנה בתל אביב נגד המהפכה המשפטית, 22 באפריל 2023 (צילום: אריק מרמור, פלאש 90)

ישראלים ליברלים יתאבלו השנה על מתיהם בטקסים רשמיים וגם בדרכים אחרות ויחנכו מסגרות חדשות כדי לחגוג את הישראליות. אלה השואפים לעתיד מכבד, מגוון ושוויוני יחברו לפורום המשפחות השכולות הישראלי־פלסטיני ולתנועת לוחמים לשלום בחתירתם המתמשכת לאופק משותף. הדבר השונה השנה הוא שהצורך בקונצנזוס בסיסי – מבני, ערכי וזהותי – הופך לדחוף יותר מתמיד.

אלה השואפים לעתיד מכבד, מגוון ושוויוני יחברו לפורום המשפחות השכולות הישראלי־פלסטיני ולתנועת לוחמים לשלום בחתירתם המתמשכת לאופק משותף