בואו ניקח את השופט פרופ' אהרון ברק. מה הוא מסמל בעיניכם? בעיני רובנו מדובר, בגדול, בעילוי משפטי, ניצול שואה שהפך למומחה משפט בינלאומי ורשם תקופה מזהירה כנשיא בית המשפט העליון ועוד קודם לכן כיועץ משפטי אמיץ. כזה שמצד אחד ניסח את הסכמי קמפ דיוויד ומהצד השני לא פחד לגרום להדחתו של ראש הממשלה יצחק רבין. רובנו גם מבינים שברק, למרבה הצער, הוא היסטוריה רחוקה. האיש לא נשיא העליון כבר 17 שנה ארוכות. נשיאת העליון הנוכחית היא כבר הנשיאה הרביעית שנכנסת לנעליו.

בעיני רובנו אהרון ברק הוא עילוי משפטי. רובנו גם מבינים שהוא, למרבה הצער, היסטוריה רחוקה. האיש לא נשיא בית המשפט העליון כבר 17 שנה ארוכות. נשיאת העליון הנוכחית היא כבר הנשיאה הרביעית שנכנסת לנעליו

הירשמו עכשיו לניוזלטר היומי

מה מסמל עבורכם מאיר שלו? לא צריך להיות דוקטור לספרות בכדי להניח שקראתם לפחות חלק מספריו הישראלים להפליא, הקראתם לילדכם את ספרי הילדים שכתב.

מה מסמל עבורכם אמנון אברמוביץ? רובכם רואים בו פרשן מחונן, גיבור ישראל שנושא צלקות על גופו ממלחמת יום הכיפורים ועיתונאי מרשים שמלווה אותנו כבר ארבעה עשורים.

בואו נלך הפוך. מה מסמל אריה דרעי עבורכם? מן הסתם את דמותו של עבריין סדרתי, בכיין שעשה מעט עבור השכבות החלשות והרבה יותר לביתו ולמען מקורביו. אדם שייטב לפוליטיקה אם יפנה את כסאו ויעזוב את בית המחוקקים שלנו בשקט.

רוצים יותר קיצוני? מה אתם חושבים על ברוך גולדשטיין? רוב מוחלט של קוראיי, כך יש לקוות, רואים בו טרוריסט יהודי בזוי, אדם שטבח בחפים מפשע בזמן התפילה שלהם, אדם שאנחנו מתביישים שהוא ואנחנו חולקים את אותה דת ומדינת לאום.

*  *  *

אז הכל טוב ויפה, אבל למה אני מטריד אתכם במשך 200 מילים ארוכות? למה להעלות שם של אושיות כמו ברק, שלו ואברמוביץ ומהצד השני טיפוסים כמו דרעי ולהבדיל גולדשטיין?

הסיבה פשוטה. חמשתם היוו, עד לפני נאמר 20 שנה, קונצנזוס ברור. הם לא השוליים, הם המרכז של המרכז. 80 אחוז מהאוכלוסייה היהודית בישראל (וגם הערבית, אבל זה לסיפור אחר), ראתה בשלושת הראשונים אנשים מוערכים וסופר ראויים ובשני האחרונים אנשים בזויים. שוב, להבדיל בין העבריין דרעי לבין הרוצח גולדשטיין. חמשת האנשים הללו מהווים מעין נקודת אמצע ברורה שחצתה עד לא מזמן את הישראליות לכל אורכה. חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים ומזרחים, רובם המוחלט של כל אלה ראו מצד אחד באהרון ברק עילוי מרשים ובברוך גולדשטיין כתם על היהדות.

עד לפני כעשרים שנה רוב העם, חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, אשכנזים ומזרחים, רובם המוחלט של כל אלה ראו מצד אחד באהרון ברק עילוי מרשים ובברוך גולדשטיין כתם על היהדות

איך אני יודע? סקרי דעת קהל במשך שנים ארוכות ציינו את בית המשפט העליון, גם בתקופת ברק כנשיאו, כמוסד של דמוקרטיה ומצוינות ישראלית וכמוסד בעל אמון ציבור גבוה מהממוצע ואילו ברוך גולדשטיין היה נערץ בידי פלג קטן ושולי מאנשי קריית ארבע. מספרים על זוג שנפגש על קברו, נערה בשם איילה ופעיל ימין קיצוני, על סף הטרור, בשם איתמר בן גביר. הם היו השוליים שבשוליים, ימין סהרורי, כהניסטי, מוקע ומנודה, ובצדק.

בסופו של דבר עם צריך להסכים על ערכי בסיס ועל ערכי יסוד. זה מה שהחזיק את מדינת ישראל במשך שנים ארוכות. גם בתוך קווי השבר העוברים בתוך החברה שלנו, גם בתוך כהונה ראשונה של ראש ממשלה שהוא גדול המשסים והמסיתים, ידענו תמיד להסכים על מספר קווי בסיס ברורים.

לפני ארבע וחצי שנים בלבד כשנפטר עמוס עוז, מגדולי הסופרים שידענו, שמאלני ומתנגד לראש הממשלה בנימין נתניהו, הוא מיהר להספידו במילים חמות. הממלכתיות מחייבת. כשהופיע נתניהו לפני כשנתיים באירועים עם איתמר בן גביר, הוא נמנע מללחוץ את ידו. מדוע שילחץ את ידו של מי שמעריץ רוצח המונים כמו ברוך גולדשטיין? יש הרי קווים, יש קונצנזוס, זוכרים?

שמונה שנים אחורה, בקושי, מקים נתניהו, אז בשבתו כ"קינג ביבי" את ממשלתו השלישית. את אריה דרעי, השותף המתחייב, ראש ש"ס, הוא מסרב לשים במשרד הפנים. דרעי מסתפק במשרד הנגב והגליל, כיוון שברור גם לנתניהו שעם כל הכבוד לפגות התוקף של הקלון, לא מחזירים גנב למקום הפשע.

ובסוף זה הסיפור, קווים בסיסים שכולנו מסכימים עליהם. אפשר להתווכח על ימין ושמאל, על דת ומדינה, על קפיטליזם חזירי נגד סוציאליזם בזבזני, הכל טוב. אי אפשר לקעקע את הבסיס המשותף, כי אחרי מהלך כזה כל מה שנשאר קבוצות שאין שום קשר ביניהם.

עם צריך להסכים על ערכי יסוד. זה מה שהחזיק את ישראל שנים ארוכות. גם בתוך קווי השבר העוברים בתוך החברה שלנו ובכהונה ראשונה של רה"מ משסה, ידענו להסכים על קווי בסיס ברורים

קאט לשנת 2023. בשבוע שעבר נפטר יהונתן גפן. משורר, איש רוח ותרבות, ענק רוחני שכולנו גדלנו עליו. כי זה באמת לא משנה מה דעתך הפוליטית, כולנו שרנו יהיה טוב, בכינו עם הנסיך הקטן, שרנו לבת שלנו את הילדה הכי יפה בגן והתרגשנו מהאשה שאיתי. ובישראל? ראש הממשלה נתניהו לא טרח להספיד אותו. זה עוד היה טוב, כי את ההספד המאוחר למאיר שלו, עדיף היה לו היה גונז.

ערוץ החדשות של נתניהו, ערוץ 14, התעלם ממותו של ענק התרבות הזה במהדורת החדשות. ברשתות החברתיות התחרו שופרותיו מי מספיד את גפן המנוח במילים יותר מעליבות. אם תרצו גפן הוא קו השבר. קצין הצנחנים מנהלל, מי שלחם בתל פאחר ובתעלה וכתב לאחר מכן את פסקול חיינו, וכן, חיינו, חיי כולנו בצנטרום של מדינת ישראל, הפך במחי יד לגיבור "שלנו".

אין יותר גיבורים לאומיים בישראל. אין יותר ענקי תרבות שבקונצנזוס. גפן הוא שלנו, אהרון ברק הוא שלנו, בשבילנו הוא גיבור, בשבילם הוא פושע מסוכן שיש להפגין מול ביתו. ברוך גולדשטיין? בשבילנו הוא טרוריסט, בשבילם לוחם חופש גיבור. בן גביר? אצלנו הוא צריך להיות מוקע מכל מקום, אצלם הוא יעשה סדר. אברמוביץ? עיתונאי ענק, גיבור? בשבילנו. בשבילם הוא עוכר ישראל, שמאלני, שליח של ג'ורג' סורוס והאיראנים. ואפשר להמשיך כך עוד ועוד עד לנתניהו עצמו שעבורנו הוא גדול מסכני ישראל מיום קיומה ועבורם הוא גיבור.

וכך אנחנו מגיעים לשירו של גפן המנוח, "יכול להיות שזה נגמר". כי ברגע שאנחנו לא מסכימים אפילו על הערכים הבסיסים ביותר, מרגע שהגיבורים שלהם הם הפושעים שלנו ולהיפך, מרגע שאנחנו חושבים שאהרון ברק ראוי לנשיאות והם רוצים לשים אותו מול כיתת יורים, אז אין לנו כבר על מה לדבר. זה נגמר.

מרגע שהגיבורים שלהם הם הפושעים שלנו ולהיפך, מרגע שאנחנו חושבים שאהרון ברק ראוי לנשיאות והם רוצים לשים אותו מול כיתת יורים, אז אין לנו כבר על מה לדבר. זה נגמר

והאמת? יש עוד. הם חולמים לשחוט גדיים על הר הבית? אנחנו רוצים בסך הכל לחיות פה בשקט ושלווה כחלק ממשפחת העמים. הם חולמים על ארץ ישראל השלמה, בואכה ירדן ודמשק? אנחנו מוכנים להגיע גם לירושלים עם דרכון. שמחה רוטמן מקבל ריגושים בכל הגוף מתקיעה בשופר בבית קברות מוסלמי? אנחנו מתמלאים גועל מהתופעה. איש מאתנו לא מחפש לעלות לחומש, לחדש את אביתר או להקים את היאחזות מעלה אצבע בעין. אין לנו שום עניין בכנס התעוררות או בהשתטחות על קבר צדיק כזה או אחר. פשוט אין.

במידה רבה אין לנו יותר בסיס משותף מינימלי עם אנשים שמעריצים את הצל, חושבים שאיתמר בן גביר הוא כוכב ומתפללים שרוטמן ויריב לוין יעלו עם די 9 על בג"ץ ואחרי זה ימשיכו איתו לכיוון העיר העתיקה לעשות שם סדר. אין לנו שום בסיס משותף עם מי שרוצה לקיים טקסים פגאנים במקום הכי מסובך בעולם, ומי שחושב שפיתה בבית חולים היא סכנה, אבל מאמין שקריסטל מנטה זה משקה לגיטימי.

אין לנו על מה להסכים איתם, אין לנו ערכים אנושיים משותפים ואין לנו מטרות משותפות. אנחנו, 50 האחוז הישראלים שבסך הכל מבקשים חיים מערביים מתוקנים, חיים של תרבות, קידמה, הייטק, איכות סביבה וערכי צדק בסיסים, לא יכולים לדור איתם באותה כפיפה. כן, לאה גולדברג, לא נאים הדיירים בעינינו, ולכן לא נשב איתם.

הגיע הזמן להיפרד! יש לשבת על מפה, לסמן את גבולות השפיות וההיגיון ולפרוש למדינת תל אביב והשרון. תקראו לה הרצליה על שם הרצל, ישראל הראשונה, יהודה, שרון, מדינת תל אביב, איך שאתם רוצים. למי אכפת. כבר הבנתם הרי שאנחנו לא אנשים שמוכנים למות על הדגל או על השם. תרתי משמע.

אני פונה ללוינים, לנתניהוז ולבן גבירז. קחו את הכל, קחו את ירושלים, המקומות הקדושים, מעלה חומש, מעלה מכמש, אביתר א' ואביתר ב'. הכל שלכם. תהנו שם, תעשו שם פרובוקציות, תריבו, הכל טוב. אנחנו נשב במדינת תל אביב האמיתית שלנו. מדינה מקדמת פלורליזם, שוויון זכויות, מדינה שמושיטה יד לכל העמים ודוגלת באי אפליה בגין דת, גזע ומין. בקיצור, מדינה על בסיס ערכי מגילת העצמאות, זו שבשביל ההם נחשבת למגילה של שמאלנים בוגדים.

אין לנו שום בסיס משותף עם מי שרוצה לקיים טקסים פגאנים במקום הכי מסובך בעולם, ומי שחושב שפיתה בבית חולים היא סכנה, אבל מאמין שקריסטל מנטה זה משקה לגיטימי

זהו, יכול להיות שזה נגמר. יהונתן גפן היה המסמר האחרון. מותו של גיבור התרבות שהפך באופן מהמם וחד משמעי למותו של גיבור צד אחד של המפה, מסמן שהגיע הסוף. בואו ניפרד, נעשן את מקטרת השלום, אתם לשם, אנחנו לכאן ואיך אמר גפן? יהיה טוב. מוכרח להיות.

יעוז סבר, איש עסקים, סופר, מנכ״ל MyTeam Group, יו"ר לשכת המסחר ישראל-המפרץ, חבר הקואליציה לביטחון אזורי. לשעבר עיתונאי, דובר עיריית רעננה וראש יחידת התקשורת במשרד הביטחון. ישראלי שאכפת לו.