בתכנית המערכונים שלהם ברדיו תל אביב מה-10/9/19, הפעילו טייכר וזרחוביץ את ההולוגרמה של שמעון פרס, שנוהגת מדי שבוע לדקלם בפאתוס "חדשנות. טייכנולוגיה. מבט צופה עתיד. קבלת האחייר..", אבל בשל באג, תכופות יוצא לה ה"שימון" בטנטרום טרוניות על כוכבי ריאליטי וטרנדים שגורמים לו ללכת בננות.

הפעם רטן ש"בגלל איזה שטות שקשורה לאיכות הסביבה", "מפסיקים להגיש קשיות חד פעמיות עם משקאות ועכשיו כל שלוק משאיר שפם פרפוצ'ינו בבראנץ' עם ידידה".

בשנים האחרונות אני מבחין, שככל שהפוליטיקאים נשמעים יותר ויותר כמו דמותו של שימון הקטנוני, במיוחד סביב המשבר האקלימי-אקולוגי והשלכותיו, כך אני שומע יותר ויותר א.נשים, רובם צעירים ממני, שנשמעים כמו פרס איש החזון.

בשנים האחרונות אני מבחין, שככל שהפוליטיקאים נשמעים יותר כמו דמותו של "שימון" הקטנוני, במיוחד סביב המשבר האקלימי-אקולוגי, כך אני שומע יותר ויותר א.נשים צעירים, שנשמעים כמו פרס איש החזון

מסתבר שאני לא היחיד שמתוסכל וחרד מזה שדווקא בתקופת משבר בקנה מידה היסטורי, יותר נכון עידני, שדורש הנהגה בעלת חזון לגבי העתיד, אומץ לב ציבורי, חשיבה חדשנית מוכוונת יזמות וטכנולוגיה ושאר המילים הגדולות של פרס, נפל עלינו משבר מנהיגות.

בישראל, כמו בשאר העולם,  כבר עשורים שהממשלה נכנעת לקבוצות אינטרסים, מתחמקת מלהישיר מבט אל העתיד, לא פועלת למזער את הנזק, מפקירה את ההיערכות הלאומית והעולמית, ובימים אלה מועלת באחריות להגיד לציבור את האמת על השלכותיה של הקריסה האקלימית-אקולוגית עלינו כאן בישראל.

בראיון המצורף כאן, תומאס פרידמן מדבר על המהפכה הטכנולוגית של 2007.

הוא עוסק בהאופן בו הרשתות החברתיות והיצף המידע משבשים את השיח הציבורי, ואת חלוקת הקשב של מנהיגים בסוגיות ברמת "למה לא סמים קשים", אם לרפרר לזוג קומדיאנטים אחר.

למחרת השידור, הבחור מהסלטייה הקבועה ליד העבודה סיפר שגם הוא מפסיק להגיש קשיות חד-פעמיות, כי שמע שהן מהוות 5 אחוזים מכלל הפסולת בחופים ופוגעות בצבי ים ודגים.

בישראל, כמו בשאר העולם, כבר עשורים שהממשלה מתחמקת מלהישיר מבט לעתיד ולמזער את הנזק, מפקירה את ההיערכות, ולא אומרת אמת לציבור על השלכות הקריסה האקלימית-אקולוגית על ישראל

אבל בעוד המודעות הציבורית מתעוררת, בתעמולת הבחירות המנומנמת שלנו הנושא כמעט שאינו מוזכר.

וכך, מתוך חלומות בהקיץ על הנהגה שתציע אופק לעתיד, שירתום את החברה למאמץ ההכרחי מול האיום הקיומי הזה, ומחוייבותי להטרלות חזותיות, עלה הרעיון לקליפ הזה:

הקליפ נוצר בשיתוף עם אורן ענבי ונמרוד דוויק הנהדרים. כמו עוד ועוד ישראליות וישראלים שמצטרפים מדי יום להתארגנות המקומית של תנועת המרד בהכחדה (https://www.facebook.com/XRisrael/) העולמית.

כולנו הפנמנו שהמחאות המנומסות של שלל הארגונים הסביבתיים כשלו בהבאת שינוי מדיניות. לעשות בלאגן – זו ההזדמנות האחרונה שלנו כאזרחים לשים את הסיפור הזה במרכז סדר היום, לפני שהחרא פוגע בוינטלטור ואסונות הטבע עצמם יכתיבו את סדר היום.

וכך, מתוך חלומות בהקיץ על הנהגה שתציע אופק לעתיד, שירתום את החברה למאמץ ההכרחי מול האיום הקיומי הזה, ומחוייבותי להטרלות חזותיות, עלה הרעיון לקליפ הזה

הבחירות בשלישי יכריעו מי יאלצו, אם הם בקטע או לא, להישיר מבט אל ההווה, להפנים שהשינוי האקלימי וקריסת המערכת האקולוגית הם החיים עצמם מעכשיו והלאה, ולהתמודד עם השלכות המשבר.

וההשלכות כאן הן: בישראל ממוצע ההתחממות יהיה כפול מהממוצע העולמי, כך שאנחנו פגיעים יותר לשריפות ובצורות, לצד עליית פני הים, סופות טרופיות והפתעות נוספות.

כל היופי הזה יהווה אתגר לחוסן הלאומי של ישראל ויעמיד אותנו בפני סכנת קריסה חברתית והתדרדרות לכאוס. מחסור בחמאה עשה פה כותרות ראשיות, איך נתמודד עם מחסור כרוני במוצרים בסיסיים יותר ושיבושים באספקת החשמל? ועם גלי הגירה ממדינות קורסות, אשר יערערו עוד יותר את היציבות הפוליטית? ועם בתי חולים שקורסים תחת העומס בשל מגיפות אקזוטיות?

את התרחיש הזה כבר מנסות למנוע מספר מדינות ועשרות ערים מרכזיות בעולם, שבאיחור אופנתי ובלחץ המחאות ההמוניות, הכריזו על מצב חירום אקלימי-אקולוגי.

ואלו ההשלכות: בישראל ממוצע ההתחממות יהיה כפול מהממוצע העולמי, כך שאנחנו פגיעים יותר לשריפות ובצורות, לצד עליית פני הים, סופות טרופיות והפתעות נוספות

בקהילה המדעית העניין הוכרע מזמן. 97% ממדעני האקלים בעולם, ובהם מדעני האו"ם, נאס"א והשירות המטאורולוגי העולמי, בקונצנזוס בנוגע לאחריות הפעילות האנושית לשינויי האקלים, בעיקר בשל פליטת גזי חממה.

חוקרי סביבה מתריעים כבר עשורים שזיהום והרס בתי גידול אחראיים להכחדה המונית של מינים שונים בסדר גודל נרחב ומיידי יותר מאשר בתקופה שבה הושמדו הדינוזאורים, ושלהזכירנו, גם אנחנו עדיין אורגניזמים בטבע.

אבל למרות שהתחזיות היותר פסימיות לא רק מתממשות, אלא מהר מהמצופה, הערכות המדענים הן שעדיין יש אפשרות לשנות. יש לנו חלון הזדמנויות של כעשר שנים לעשות את השינויים ההכרחיים, על מנת לבלום את תהליך ההתחממות הגלובלית ולסייע בשיקום המערכות האקולוגיות, ובכך למזער את השלכות המשבר.

כשאני קולט שהתחזית הפכה לחלק הכי דרמטי בחדשות, או שנשיונל ג'יאוגרפיק הפך למפעל הנצחה, אני מזכיר לעצמי שזה לא סוף העולם. רק זה שהתרגלתי אליו.

כשאני קולט שהתחזית הפכה לחלק הכי דרמטי בחדשות, או שנשיונל ג'יאוגרפיק הפך למפעל הנצחה, אני מזכיר לעצמי שזה לא סוף העולם. רק זה שהתרגלתי אליו

עולם בו כולנו צרכנים, שמספרים לעצמם שנוכל לדרוש זיכוי על הכוכב לכת הזה, להגיד 'זה היה ככה כשהגענו' ולהתרחק בהליכת ירח. זה לא היה ככה כשהגענו. על הירח או מאדים לא מחכה לנו שום דבר.

כשממצים את ההדחקה, ההכחשה והחרדות הדיסטופיות, יש משהו משחרר בתובנה, שבמציאות משובשת שמחייבת שינוי – נאיביות היא הריאליזם החדש, כפי שניסח את זה פרידמן באותו ראיון.

ההתמסרות להאטת תהליך ההרס והאצת תהליך השיקום וההתאמה למציאות החדשה תופסת תאוצה בארץ ובעולם, ששוקקים עשייה בכיוון הזה, כפי שאפשר לגלות בתערוכה "סולאר גרילה": http://www.tamuseum.org.il/he/about-the-exhibition/solar-guerrilla-constructive-responses-to-climate-change במוזיאון תל אביב לאמנות.

כשממצים את ההדחקה, ההכחשה והחרדות הדיסטופיות, יש משהו משחרר בתובנה, שבמציאות משובשת שמחייבת שינוי – נאיביות היא הריאליזם החדש

מוצגות שם מגוון תגובות תכנוניות  וטכנולוגיות למשבר האקלימי-אקולוגי, מערים שונות בעולם, ביניהן תל אביב. בתור אומה עתירת ידע, שמבססת את החוסן שלה על ההון האנושי, לישראל יש הזדמנות לקפוץ על העגלה בזמן ולממש את הסלוגן מהילולות השבעים למדינה "מסורת של חדשנות".

מקווה שנלמד את הלקח ממשבר התחבורה בישראל, תוצאה של אותו כישלון מנהיגותי, ונבחר הפעם להוביל את המחקר והיזמות האקולוגית-מקיימת, בסדר העולמי החדש שמתהווה.

אסף נבו הוא אדריכל, לומד לתואר שני בבניה ירוקה, ופעיל בצוות תקשורת של "המרד בהכחדה ישראל".