"פוליטיקה זה משעמם" אומרת בעלת עסק זעיר שאינה מבינה מדוע היא, כעצמאית, אינה זכאית לדמי לידה והטבות אחרות. "פוליטיקה זה לכלוך" אומר הזוג הצעיר שנודד מדירה לדירה ללא שום אפשרות להגשים את החלום לדירה משלו. "כל הפוליטיקאים אותו דבר" נאנח האזרח הפריפריה כשהוא מסתכל על התשתיות הרעועות ועל בתי הספר עם גג דולף.

ימים ספורים נשארו עד הבחירות, ובינתיים נראה כי המפלגה שזוכה בתמיכה המרבית בקרב הבוחרים היא מפלגת המתלבטים והספקנים. מצביעים רבים אומרים שיחליטו רק ברגע האחרון בעד מי יצביעו, מה שמעיד על אמון נמוך מאוד במפלגות, במערכת הפוליטית ובהליך הבחירות.

מחנה הספקנים שמעידים על עצמם כי הם אינם מאמינים לפוליטיקאים הולך וגדל מפעם לפעם, וזה, כנראה הכישלון הגדול ביותר של הדמוקרטיה הישראלית.

נראה כי המפלגה הגדולה ביותר היא מפלגת המתלבטים והספקנים. המחנה שמעיד על עצמו אינו מאמין לפוליטיקאים הולך וגדל, וזה, כנראה הכישלון הגדול ביותר של הדמוקרטיה הישראלית

קמפיינים רבים ניסו להגביר את תחושת האחריות אצל הבוחרים, ולגרום להם לא להישאר בבית, אך אף קמפיין לא התמקד במה שיקרה ביום לאחר הבחירות, כשהחיזור הגורלי של המפלגות אחר קולות המצביעים יבוא אל סופו.

למרות שהציבור הישראלי מחובר בווריד לחדשות ואקטואליה ואינו יכול לשרוד אפילו חצי שעה ללא מבזק חדשות, רק חלק מזערי ממנו באמת מתעניין בעבודה הפרלמנטרית של נבחריו בכנסת, מבין את התהליכים וידוע לדרוש דין וחשבון מהמפלגות בהן תמכו. למרות ההתעניינות הגדולה כביכול בפוליטיקה, הציבור מאבד עניין בה ביום למחרת הבחירות.

גם המפלגות לא מקלות על הציבור. באופן פלאי, אתרי המפלגות ועמודי הפייסבוק שלהן שהיו פעילים כל כך לפני הבחירות – מפסיקים להתעדכן מיד אחרי.

המפלגות כמעט ולא מרכזות את המידע על הפעילות הפרלמנטרית של חברי הכנסת שלהם – אילו הצעות לסדר ושאילות הוגשו, אילו תשובות התקבלו, מה הן הצעות החוק שהוגשו על ידי חברי הסיעה, ואיך כיצד הם הצביעו על חוקים כאלה ואחרים.

גם המפלגות לא מקלות על הציבור. באופן פלאי, אתרי המפלגות ועמודי הפייסבוק שלהן שהיו פעילים כל כך לפני הבחירות – מפסיקים להתעדכן מיד אחרי

ניתן לדלות את המידע הזה מאתר הכנסת או מעמודי הפייסבוק והטוויטר של הח"כים, אך מי באמת יעבור כל יום על 30 או אפילו על 10 עמודים כדי להגיע לאמת. למצביעים כמעט ואין השפעה על פעילות המפלגות לאחר הבחירות והרוב גם לא חושב שזה אפשרי.

אז מה הבוחרים הישראלים יכולים לעשות? לפני הבחירות ניתן לעיין במצע המפלגה, או להתעניין אצל נציגיה מדוע המצע לא פורסם. אפשר להזמין את המועמדים למפגש עם הבוחרים ולשאול את השאלות הקשות – בשביל זה צריך להתכונן מראש, להכיר את החומר וכמובן – להקליט את הפגישות הנ"ל.

1. תצטרפו למפלגות הפריימריז. תצביעו, תשפיעו, תהיו מעורים בתהליך של קבלת ההחלטות ותהיו בקשר עם החברים האחרים במפלגה.
2. גם במפלגה ללא פריימריז ניתן להתאחד לקבוצות לחץ על מנת לוודא שהבטחות בחירות יתממשו גם כשהמפלגה כבר נמצאת בכנסת.
3. תדרשו מהנהגת המפלגה ליידע אתכם על הפעילות הפרלמנטרית שלה. אחרת איך תדעו שחברי הסיעה שתמכתם בהם הצביעו נגד העלאת שכר מינימום או נישואים אזרחיים למרות שזה בדיוק מה שהם הבטיחו לכם?
4. תהיו בקשר. תבקשו מנציגי המפלגה לארגן פגישות עם החכים ועם ראשי המפלגה גם באמצע הקדנציה. תבואו לכנסת. תבקשו להשתתף בישיבת סיעה, תפגשו עם חברי הכנסת, תבואו לדיונים על חוקים או נושאים שחשובים לכם בוועדות.
5. תביעו מחאה. אם אתם חושבים שההתנהלות המפלגה נוגדת את הבטחות הבחירות או את המצע (במקרה שיש מצע) תכתבו על זה בפייסבוק, תתייגו בטוויטר ותשלחו מסרונים לנבחרי הציבור שלכם.. כתוצאה מלחץ כזה מפלגות עלולות לשנות את ההצבעה, לתמוך או לא לתמוך בחוקים כאלה ואחרים.

הגברת הדמוקרטיה הישראלית תלויה גם בפוליטיקאים וגם בבוחרים. העדר הקשר הישיר בין הציבור לנבחריו וחוסר ההכרות של עבודת הכנסת והבנת התהליכים שמתרחשים בבית הנבחרים פוגעים באמון הבסיסי בדמוקרטיה הישראלית.

אם לא יהיה שינוי משמעותי בעניין זה, אנחנו עלולים לאבד את הדמוקרטיה שלנו. רק שקיפות, מודעות וידע יגרמו לכך שהמפלגות יעבדו בשביל הבוחרים, ולא להפך.

קסניה סבטלובה היא מנכ"לית עמותת ROPES לשיתוף פעולה אזורי ועמיתת מחקר במכון ATLANTIC COUNCIL בוושינגטון, לשעבר חברת כנסת מטעם מפלגת התנועה ומומחית לענייני מזרח התיכון.