כמו שאמזון ועלי אקספרס שינו את הרגלי הצריכה שלנו, כך גם מפלגות המרכז הישראליות חייבות חדשנות, עומק ומושגים להגיב אליהם כדי לתפוס נפח וכוח פוליטי ממשי. ללא אלה, הן עלולות להישאר חלונות ראווה עם מדפים ריקים.
מסופר על צעיר שזה עתה התחתן והיה יושב בטל. שאל אותו אביו: "מדוע אינך עוסק במסחר?", השיב הבן: "ומי יודע איך לעסוק במסחר?". אמר לו אביו: "צא ולמד. לך לשוק והסתכל במעשה הסוחרים". הלך אותו צעיר וראה את הסוחרים בשוק תולים בחלון הראווה דוגמאות של הסחורות שלהם, כך שלפי הדוגמאות יוכלו הקונים לבחור מה לקנות. מה עשה אותו הבן? הלך ושכר לו חנות וקנה לו קצת דוגמאות ותלה בחלון הראווה, והחנות ריקה מכל סחורה. כשנודע לאביו התחיל לצחוק עליו ואמר: "לסוחרים האלה יש סחורה בכמות הנדרשת ללקוחות, והדוגמאות הן רק כדי לבחור את הסחורה שמוצאת חן בעיניהם, ואילו אתה, שהחנות שלך ריקה מכל וכל, בשביל מה לך הדוגמאות?".
אז מה לאותו סיפור עממי עתיק ולפוליטיקה שלנו? כבר שנים שיש בישראל מפלגות המכריזות על עצמן כמפלגות "מרכז". גם אם הן קוראות לעצמן בשם אחר הן מבקשות להתמקם במרכז הישראלי.
זה לא סוד שמפלגות המרכז בישראל סופגות כבר שנים לביקורת מזלזלת משני צידי המתרס, כאילו אין בהן עומק או נקודת אחיזה ממשית. בזמנים של שיח מקוטב קיצוני – בו צד אחד אוחז בחוזקה בערכים "יהודיים", וצד אחד בערכים "ליברלים", קשה במיוחד לציבור לקבל דרך "אמצע" – כזאת המבקשת לאזן בין השניים. סקרים רבים מראים את הדימוי העצמי של אנשי המרכז כחסרי דעה, חסרי זהות ברורה, שלא לומר די משעממים. די בלהיזכר במערכון האחרון בארץ נהדרת שבו בני גנץ מכונה "בני גם" וכזה המתלבט בין "גם וגם" ללא שום מצפן ערכי.
סקרים רבים מראים את אנשי המרכז כחסרי דעה וזהות ברורה, שלא לומר משעממים. די בלהיזכר במערכון האחרון בארץ נהדרת שבו בני גנץ מכונה "בני גם", כזה המתלבט בין "גם וגם" ללא שום מצפן ערכי
אם אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה כי "המרכז הפוליטי" הוא לא אמצע מדויק העומד במרכזו של הציר בין תפיסות ימין לתפיסות שמאל – המרכז הישראלי חייב להפסיק לתלות דוגמאות בחלון הראווה שלו. אסור לו להשקיע רק בתנועה אופקית, בין נקודות דמיוניות שונות הנמצאות על אותו הרצף, על מנת להוכיח את גמישותו או את היותו בעל עמדות מנומקות.
מה הופך בסופו של דבר את מפלגות המרכז לחנויות ראווה ריקות? מה מקור הדימוי לפיו מדובר במפלגות אווירה? חשוב לומר כי במפלגות המרכז יש אנשים ראויים, עם ערכים, מצפן ומשנה רעיונית. אינני שותפה לטענה כי הם חסרי עמדה ברורה ומנומקת.
אבל זה לא מספיק. המפלגות הללו הן עדיין רק חלון ראווה ללא חנות ממשית. רוב מדפיהן, ריקים. זהו פועל יוצא של מחסור אקוטי בכותבים ומושגים, חוסר במוסדות אזרחיים המייצרים עומק, תפיסה, גיוון ומושגים להגיב אליהם.
אצל השמאל, ובשנים האחרונות ביתר שאת אצל ימין, החנויות מלאות במושגים, תפיסות, שפה. כולנו נכנסים אליהן כלקוחות, מרוצים יותר ומרוצים פחות, אבל מייצרים להם פרסום ותהודה.
וגם המרכז ראוי בעיני להיכנס אל החנות ולמלא את מדפיה. ולא רק זה, אפילו להצטיין ביצירת אזור מסחר חדש ומפתה.
ומה הן הנקודות למילוי המדפים? קודם כל – מצפן לא מתנצל של עקרונות, כאשר "מדינה יהודית ודמוקרטית" בדיבור אחד עם "מסורתיות מלכתחילה" הם רק חלק מהם. ואחר כך, עקרונות פעולה כמו "חשיבה רצפית" או "ברית ציונית" להתמודדות גמישה ופרגמטית עם החיים עצמם. וזוהי רק ההתחלה.
בימים אלה אנחנו במרכז "מנור" מייצרים הגות מרכז. משקיעים את הזמן והמשאבים ביצירת קבוצות של אנשים ונשים שמפתחים רעיונות, שפה, מושגים והופכים להיות הנשאים שלהם, ממש כמו משפיענים. משפיעני מרכז.
תחשבו למשל כיצד מהפכת "האי-קומרס" יצרה אלטרנטיבה לחנויות הפיזיות ויצרה מרחב מסחר חדש, עם אנשים שכבר מזמן הפכו סמלים כמו ג'ף בזוס של אמזון וג'ק מא של עלי אקספרס. מספר צרכנים שרק הולך וגדל ומושגים שונים שחדרו לעולם הצריכה היום-יומית שלנו. "יום הרווקים הסיני" ו"בלאק פריידי" הם חלק משפה ששגורה בפינו.
השמאל, ובשנים האחרונות ביתר שאת הימין, החנויות מלאות במושגים, תפיסות, שפה. כולנו נכנסים אליהן כלקוחות, מרוצים יותר או פחות, אבל מייצרים פרסום ותהודה. גם המרכז ראוי בעיני להיכנס לחנות ולמלא את מדפיה
ולכן המרכז חייב ליצור מוסדות רעיוניים שיהפכו את המרכז לעמוק יותר, הגותי יותר, בעל שפה, דיאלקט ומושגים אזרחיים. זאת באמצעות תנועות שטח, מכוני מחקר ומדיניות, דוברים ורעיונות חדשים. אבל לא כאן מסתיימת המשימה שלו. המרכז יהפוך לחכם וחדשני יותר אם לא יחקה את צורת החשיבה הישנה ואת דפוסי הפעולה של הימין והשמאל, אלא ייצר חנות חדשה. מורכבת. עדכנית. שגם תאתגר את החנויות האחרות, אך בו בעת תביא איתה קונספט חדשני שיסחוף את כולם קדימה, בעקבותיה.
ד״ר ועו"ד רעות פינגר דסברג היא מנהלת מחלקת המדיניות ביוזמת המאה (צילום: יפעת יוגב)
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנוהאבולוציה עשתה עד כה עבודה לא רעה בכלל; ובכלל, כל מחשבותיי, מחשבותיכם, מחשבות כולם על הכדור זה תוצאה שלה, של אמא אדמה, של הטבע – של ג'א, ומי שבא לו יכול לקרוא לו אלהים, כןכן, ההוא מהתורה (אך לא של גפני ודרעי האייכמנים). בקיצור, רצון זה כל הסיפור, וכמו שהצמח והחיה והדומם שינו והשתנו במהלך מיליארדי שנים – ככה גם רצון חדש יכול להיוולד, כשאמא אבולוציה תחליט. זה יהיה רצון של הרמוניה ושיתוף פעולה מוחלט בין כל בני האדם, ללא כל שליליות, תחרות, עיסקיות וכו'. ככל הנראה, עלינו ללמוד את השיעור על בשרנו, שנאמר 'ובחרת בחיים', הברכה והקללה, הטוב והרע. אבל! היות וכדה"א זה בית ספר אחד גדול לאנושות, אז כנראה שעונשים קצת יותר רציניים מהקורונה והרעידת אדמה בטורקיה – נדרשים, כדי להבין את השיעור של 'וראה זה לעומת זה', ו-'כיתרון האור על החושך'