רק בישראל, מבין כל המדינות המתקדמות, סוגיות סביבתיות, ובראשן משבר האקלים עדיין לא מהוות סוגיות פוליטיות על פיהן הבוחרים מכריעים את הצבעתם.

באירופה ובארצות הברית מתקיימות בימים אלה בחירות שונות, ובהן כל המועמדים מתייחסים אל הסוגיות הסביבתיות באותו משקל כמו ביטחון וכלכלה. רק אצלנו לא – מעט מפלגות התייחסו לנושאי סביבה, וגם אצלן הסוגיות האלה לא היו מרכזיות בקמפיינים.

וכל זה כשישראל תהיה אחד הקורבנות הראשונים לנזקי האקלים – כי רוב אוכלוסית ישראל שוכנת לאורך החוף, כי אנחנו חיים בשולי מדבר, כי אנחנו אי גיאו-פוליטי.

רק בישראל אין התייחסות רצינית לנושאי סביבה, למרות שישראל תהיה אחד הקורבנות הראשונים לנזקי האקלים. כי רוב אוכלוסית ישראל שוכנת לאורך החוף, כי אנחנו חיים בשולי מדבר, כי אנחנו אי גיאו-פוליטי

בישראל ממשיכים לחשוב באופן קצר טווח, מחשבה על קדנציית שלטון בת שלוש שנים בממוצע. ביום הבחירות חשוב אם כן להצביע על הנושאים הסביבתיים הדחופים לטיפול, שיובילו גם לצמיחה כלכלית ארוכת טווח של המשק:

בתחום האנרגיה, התייעלות אנרגטית עם יעד שאפתני, הרבה מעבר ל-17% להם התחייבה ממשלת ישראל במסגרת הסכם פאריז, הסרת החסמים מפני קידום אנרגיה מתחדשת וצעדים הכרחיים נוספים למען הפחתת זיהום אוויר, יובילו גם לחיסכון עתק למשק בטווח הארוך.

כבר הוכח שתכניות לאומיות לחיסכון באנרגיה בסקטור המוסדי כמו גם הפרטי, מובילות לסביבה ראויה יותר ולחיסכון בכיס לאזרח ובתקציב המדינה.

בתחום התכנון הפיזי, התעלמות והדחקה מהגידול הדמוגרפי של ישראל, המדינה הצפופה בעולם המערבי, שבשנת 2050 תמנה כ-20 מליון בני אדם – לא תעזור!

אם חפצי חיים אנחנו, יש לפעול בדחיפות לציפוף נכון בתוך מרכזי הערים, תוך יצירת סביבת מחייה עירונית איכותית ובריאה, בדגש על ריאות ירוקות, תשתיות לתחבורה ציבורית נאותה, הפחתת זיהום אוויר במרכזי אוכלוסין, שיקום קרקעות מזוהמות בסמוך לאזורי מחייה, יצירת תמהיל שימושים נכון של מגורים, תעסוקה ופנאי, ושמירה על השטחים הפתוחים ואזורי החיץ שבין הערים הבנויות.

בתחום הפסולת, קידום תכניות ארוכות טווח ל"אפס פסולת" ולהפרדת פסולת במקור, בדגש על פסולת הפלסטיק המזהמת, פסולת הבניין, פסולת האריזות והפסולת האורגנית. בתוך כך, יישום החקיקה האוסרת על הטמנת פסולת אריזות החל משנת 2020, קידום תכנית לאומית להפחתת הפסולת האורנית המסחרית וקידום תכניות שמטרתן שינוי תרבות הצריכה ועידוד צריכה מושכלת.

בתחום המים, המחקרים מעידים על כך שהפקת מטר קוב של מים מותפלים, יקרה כמעט פי 10 מהפקת אותו מטר קוב ממי תהום. לא זו בלבד שההתפלה יקרה יותר, היא מזהמת את הסביבה ויש לה גם עלויות חיצוניות שאינן מובאות בחשבון, כמו הוצאתם של מינרלים חיוניים לבריאותנו בהליך ההתפלה, דבר המתבטא שוב בפגיעה בבריאות הציבור ובעלויות כלכליות נוספות הדרושות להתמודדות עם הפגיעה.

ישראל, שיש בה 300 ימי שמש בשנה, אינה משתמשת במשאב הסביבתי האדיר הזה להפקת רוב האנרגיה שלה, ואינה נערכת באמת להתמודדות עם ההרס הסביבתי שיביא משבר האקלים לערי החוף שלנו

גם להיעדר תכנון ארוך טווח להתמודדות עם משבר האקלים משמעויות כלכליות אדירות. לא זו בלבד שישראל, שיש בה 300 ימי שמש בשנה, אינה משתמשת במשאב הסביבתי האדיר הזה לטובת הפקת רוב האנרגיה שלה ולחיסכון כלכלי, היא גם אינה נערכת באמת להתמודדות עם ההרס הסביבתי שיביא עמו משבר האקלים לערי החוף שלנו.

מזג אוויר קיצוני, שריפות ענק, פגיעה במקורות המים –  בין היתר כתוצאה מדרישה הולכת וגוברת למים, מדבור שיוביל להיעלמות גידולים חקלאיים ועוד – לכל אלו משמעויות כלכליות אדירות למשק ולאזרח.

בין אם נרצה ובין אם לא, הסוגיות הסביבתיות ומשבר האקלים יהפכו כאן בקרוב לסוגיות פוליטיות מובילות. חשוב שנדרוש מהפוליטיקאים שלנו להזדרז.

הכנסו לדוח הלחץ של אדם טבע ודין לקראת הבחירות   https://bit.ly/2Zw22Q8

עו"ד עמית ברכה, בן 50 נשוי פלוס 2, הוא מנכ"ל "אדם טבע ודין" ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. מתעניין במוסיקה, ספרות קולנוע וטניס

תפיסת העצמי היהודית עברה בזמן יחסית קצר מסלול חדשני ומהפכני: מחיי הסתגרות בגלות בין גל פרעות אחד למשנהו, לתנועת ההשכלה והתנועה הציונית. הקהילה שחיתה בארץ ישראל בישוב הישן של ״תוך החומות״ בתחילת המאה שעברה, התאפיינה בקנאות דתית קשה, צמצום מרחב המחשבה ודחיית כל השכלה וקידמה. לבטח רעיונות ציוניים.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה שעברה היו מי שהעזו ויצאו מחוץ לחומות, בנו את תל אביב ואת תחילת ההתיישבות של המדינה שעתידה הייתה לקום.

תפיסת העצמי היהודית עברה בזמן יחסית קצר מסלול חדשני ומהפכני: מחיי הסתגרות בגלות בין גל פרעות אחד למשנהו, לתנועת ההשכלה והתנועה הציונית. בסוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 היו שהעזו לצאת מחוץ לחומות

פרצו את החומות המנטליים של הקהילה היהודית המתגוננת והמסתגרת והפכו את שטחיה של פלשתינה דאז, למרחב פתוח הקורא ליהודים החדשים לבנות את ביתם בארץ ישראל. יצרו זהות המושתת על בסיס משותף רחב ושפה אחת – העברית שהוקמה לתחייה. גאווה וזקיפות קומה של העם היהודי, היוצר במו ידיו את קיומו מהאדמה אליה התחבר, בניית תשתיות להתפתחות התחבורה וההתיישבות, הגות ויצירה חובקת עולם, המציגה מעוף מחשבתי והשכלה רחבה, שהצליחה למוטט את חומות הההסתגרות היהודית. חזון הבועט בפסיביות, בציפיה לחסדי משיח ובכניעה לפרעות עד יעבור זעם. אלו נראו כמשהו שלא יחזור.

בשנת 1991, בעקבות מלחמת המפרץ, יצא הסרט התיעודי ״שאנן שיא״ של אורי סיוון וארי פולמן. הסרט תיעד את הלך הרוח בתל אביב של אותה מלחמה. בפעם הראשונה בתולדות המדינה, עם ישראל, כולל חיילי המילואים והסדיר, ישבו בחדרים מנויילנים ומחוזקים היטב במסקינגטייפ, חובשים מסכות גז ומצפים בחרדה קיומית להפגזות של סאדאם חוסיין.

כל האסוציאציות הקשות של מוות בהרעלה מגז, פסיביות של עם מובל כצאן לחדר האטום ושתיית מים כביטוי לחוסן לאומי – היו בסתירה מוחלטת למיתוס הצבר הגאה והחזק שטופח מימי קום המדינה, אתוס הגבורה והלוחמים עזי הנפש – שהיו עד אז חזית הביטחון של מדינת ישראל.

במלחמת המפרץ, כל האסוציאציות הקשות של מוות בהרעלה מגז, פסיביות של עם מובל כצאן לחדר האטום, ושתיית מים כביטוי לחוסן לאומי – היו בסתירה מוחלטת למיתוס הצבר הגאה והחזק שטופח מימי קום המדינה

במאי 2021, יצא צה״ל למבצע ״שומרי החומות״. לאחר כ-120 שנים, החומות הפכו להיות שוב קו התחום שמגדיר ומצמצם אותנו קיומית ומנטלית. הראשון היה: ״חומת מגן״. בישראל החזקה והעצמאית, החומות הפכו משענת הביטחון של העם היהודי החי במדינתו הריבונית כבר 73 שנים: חומות ההפרדה שקמו לאורך הגבול המזרחי, חומות מטאפוריות של ניכור שצמחו בין קבוצות השותפות לחברה, שסעים עמוקים פעורים כחומות מבוצרות בין יהודים על בסיס מוצא, תפיסה פוליטית או שיוך חברתי.

אם בתחילת ימי המדינה שאף השלטון לצמצם את השסעים וליצור כור היתוך שמציע חיבורים על בסיס ערכים ישראליים ומקומיים משותפים כדי לדחוק לשוליים את המפריד, הרי שכבר 44 שנה, אנו הולכים ומתפצלים למגזרי מגזרים, לקבוצות שיוך סקטוריאליות מחודדות ולהגדרת זהות השמה את הממלכתיות והישראליות ברמת עדיפות נמוכה והופכת את ההשתייכות האתנית, הדתית והמגזרית, לזהות המובילה על פני הישראליות.

אם נשאל תושבים של ארצות אחרות מהי זהותם הלאומית הם יאמרו: אמריקני, צרפתי, אוסטרלי. הם לא יאמרו: נוצרי, מוסלמי, הינדי או יהודי. הם גם לא יאמרו שהם ממוצא אירי, הולנדי, בלגי או נחלת אבות קדומה. הם יתייחסו למה שהם כאן ועכשיו. שאלו יהודים ויהודיות שנולדו בישראל מה זהותם? מעבר לזהות היהודית לכל הזכאים לזכות השיבה והזכות מלידה (birth right) הם יציינו בהזדהות מובילה על פני הישראליות את ארץ המוצא של ההורים או הסבא והסבתא. לפעמים אפילו 8 דורות אחורה.

לא שזה מפריע לכל אלו להצהיר על עצמם כפטריוטים ואפילו פטריוטים מיליטנטיים שרופים, אולם ברגע האמת הם יצהירו לרוב שהם מרוקאי/עירקי/פולני או הונגרי – למרות שלא נולדו שם, לא יודעים את השפה ולפעמים אפילו לא ביקרו שם.

במאי 2021, יצא צה״ל למבצע ״שומרי החומות״. לאחר כ-120 שנים, החומות הפכו שוב לקו התחום שמגדיר ומצמצם אותנו קיומית ומנטלית. הראשון היה: ״חומת מגן״. בישראל החזקה והעצמאית, החומות הפכו משענת הביטחון

בעת הלכאורה "פטריוטית״ הזו, פורחים ומשגשגים עסקי הוצאת הדרכונים הזרים. אוכלוסיה גדולה ופטריוטית מחטטת בנבכי עברה ומחפשת שרידי זהות ורישום משפחתי לפורטוגל או מזרח אירופה, כדי להשיג את הדרכון הנכסף. שיהיה. אף פעם לא מזיק. מי יודע מה יהיה כאן? אז שיהיה לאן לברוח.

הבעת האמון של הישראלים בארצות שבהן נשחטו יהודים, נרדפו והושמדו, גדולה לפעמים יותר מאשר האמון בקיומה של מדינת ישראל. הכמיהה למורשת אבותינו בארצות ערב והאיסלם חזקה לעיתים מהכמיהה לבניית הישראליות המקומית והמשותף לכולנו.

גם באוכלוסיה החרדית לא חסרות התפלגויות: ההתבדלות בחצרות רבנים וחסידויות על שם עיירה כלשהי במזרח אירופה היא עוצמתית ומלאה באמוציות קשות, ויוצרת חומות בין הקבוצות החרדיות בינן לבין עצמן. הבידול בין אשכנזים וספרדים בחברה החרדית הוא בלתי ניתן לגישור, ומאמצי המדינה לבטל את האפליה על רקע מוצא במוסדות חינוך של הבנות, נענו בהפגנות קשות ומחאות שהושוו לגזיזת פיאות אנטישמית, נאציזם ופגיעה ביהדות.

מול חוסר הרצון להיות באמת ישראלים וישראליות, התחזקות הנהייה והכמיהה לשבטיות סקטוריאלית ולעבר אידיאלי ומדומיין – ניצבת העמדה של הציבור הפלסטיני החי בישראל מאות שנים וחש ביתיות ואינטימיות לחלקים רבים ממנה: לערים ולישובים בהם חיתה המשפחה במשך דורות רבים. המקום אליו הם מתגעגעים וממנו נעקרו – הוא כאן! בישראל – פלשתינה של אז. לנוף הקדומים, שכה רצינו לאמץ לעצמנו בשירי המולדת ומסעות תנועות הנוער. אלו שהיו אמורות לחרוט בנו את החיבור הסימביוטי לשורשינו הישראליים. גם צמח הצבר, שנוכס לייצוג הזהות ששאפנו אליה, הוא הסברס הצומח לתפארה בכפרים הערביים. גם באלו שנהרסו ונמחקו.

רבים מחטטים בנבכי עברם ומחפשת שרידי זהות לפורטוגל או מזרח אירופה, להשגת דרכון זר. הבעת האמון הישראלית בארצות בהן נרדפו ונשחטו יהודים, גדולה לפעמים יותר מהאמון בקיומה של מדינת ישראל

אולי זה הדבר שהכי מרגיז את הפטריוטים, שתובעים בשם האל וזכות אבות קדומה את זכותינו על המקום: החיבור הטבעי והאינטימי של האוכלוסייה הפלסטינית החיה בישראל וגם זו שכבר לא כאן, למקום שאנו מתייחסים אליו כאל רכושנו הבלעדי. הגעגועים למקומות אותם הם זוכרים כאילו מעולם לא עזבו. זיכרון מודגש ועוצמתי, במיוחד לעומת הניכור וחוסר האמון שאנו מפגינים לבית הלאומי שבנינו בארץ ישראל.

היהודים החיים היום בישראל, ברובם רוצים להיות במקום אחר. מעדיפים דת על פני מדינה ואת גלות אבותינו על פני ארץ מולדתנו. שומרים את הדרכונים הזרים בכספת לשעת צרה ומספרים לעצמנו שאין לנו ארץ אחרת.

גילה לבני זמיר, חיפאית, יוצרת וכותבת תוכן, יועצת תקשורת וקידום מדיניות ציבורית. הובילה מאבקים סביבתיים וחברתיים: הסרת חיץ הרכבת בחזית הים בחיפה, המאבק במפעלים המזהמים, הבית ברחוב חיים, שינוי המציאות הפוליטית בחיפה ועוד. בוגרת המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית ויצ"ו חיפה, BA בתקשורת, רוח וחברה. יו"ר תנועת ״יאללה חיפה״. נשואה, אם ל-3 וסבתא ל-2.

במוצאי שבת שעבר, כשנתקעתי בדרכי לירושלים במחסומי המשטרה, ידעתי, שבנימין נתניהו וְחֵבֵר שריו הָחַנְפָנִים וְהָנִרְפָסִים פועלים לפרק את קואליציית השינוי המתגבשת, ושהם יצליחו. אכן, המהומות בין עַרְבִים לִיְהוּדִים החריפו עד כדי פרעות, וְבֶּנֶט ברח.

במוצ"ש שעבר, כשנתקעתי בדרכי לירושלים במחסומי המשטרה, ידעתי, שנתניהו וְחֵבֵר שריו הָחַנְפָנִים פועלים לפירוק קואליציית השינוי המתגבשת, ושיצליחו. אכן, המהומות בין עַרְבִים לִיְהוּדִים החריפו וְבֶּנֶט ברח

המהומות בין יהודים לָעַרְבִים פרצו, לאחר שבתקריות ועימותים מקומיים המשטרה פעלה בחוסר רגישות וזהירות. סביר, שזה היה בכוונת מכוון. זה השתלם ומשתלם רק לאדם אחד וּלְחֵבֵר שריו. ניגוד העניינים בו מצוי ראש הממשלה בנימין נתניהו מומחש בַּמְּצִיאוּת האיומה שנכפתה עלינו. עכשיו, עוד יותר, חיוני וחייבים לְהֵיענות לַתְּביעה "רק לא ביבי". יש להקים ממשלת חירום להרחקת נתניהו מכל תפקיד שלטוני.

בימים אלה של סכנה לאופייה של מדינת ישראל, מוטל על הממשלה להוביל תהליך של פיוס, תיקון ושילוב בין יהודים וְעַרְבִים.

את הַמֶּמְשָלָה יש להקים באיחוד כוחות של המפלגות שֶבָּגוּש "רק לא ביבי" עם המפלגות הָעַרְבִיוֹת – המשותפת ורע"ם.

זו תהיה ממשלה בראשות יאיר לפיד, אנשי המפלגות הָעַרְבִיוֹת ישולבו בה בתפקידים ביצועיים, ולגדעון סער ומפלגתו יהיה משקל וכוח שישקפו את תרומתו לכוחו של הגוש.

הממשלה שתקום לא תעסוק בשינויים יסודיים וחוקתיים באשר לאופייה של המדינה. הממשלה תטפל בִּבְעָיוֹת יסוד של קבוצות מיעוטים שבתוכה, ולנציגי המיעוט הָעַרְבִי בממשלה תהיה תרומה חשובה.

מרכיבי הממשלה יתייחסו בְכָבוֹד לַצִּבּוּר החרדי, ויקראו לַמִּפלגות המייצגות אותו להצטרף לממשלה.

"כל אחד אמר בעבר דברים עליהם הוא מצטער", הזכיר לנו לאחרונה יאיר לפיד. אסור לנו, ובמיוחד למנהיגנו, לא לפעול נכון למען עתידנו בגלל חשבונות מן העבר.

יש להקים ממשלת חירום להרחקת נתניהו מכל תפקיד שלטוני. בימים אלה של סכנה לאופיה של מדינת ישראל, מוטל על הממשלה להוביל תהליך של פיוס, תיקון ושילוב בין יהודים וְעַרְבִים

ממשלה נורמלית, שתשקול ותחליט לגופו של עניין, ושתפעל לפיוס ולתיקון, אפשרית. אני לא יודע אם אנו ראויים לה, אבל היא הכרח לנו, לכולנו – לכל אזרחי ויושבי הארץ הזו.

(את הדברים שלעיל אמרתי בהפגנה בכיכר פריז בירושלים במוצאי שבת, ה-15 במאי).

*  *  *

ראוי להרחיב כאן על העכבות והמחסומים לשיתופם של הערבים בממשלה ולהצביע על דרכים לפתרונם בממשלה המוקמת בעת חירום בחופזה (לאחר השתהות של עשרות שנים).

לאנשי ההנהגה הערבים יש מחסום לשותפות בממשלה.

• בדרך כלל הם אישית ורבים מבני המיעוט הערבי שבישראל, אולי אפילו רובם, מתנגדים לחזון של מדינה יהודית.
• רבים מתנגדים להמשך הכיבוש בשטחים שכבשה ישראל ב-1967.
• רבים מתנגדים לסיפוח וניהול מה שבישראל נקרא "מזרח ירושלים".
• הם בדרך כלל לא מסכימים ומתנגדים ליוזמות ולתגובות המלחמתיות של מדינת ישראל, במיוחד נגד היישויות הפלסטיניות בשטחי יהודה ושומרון ורצועת עזה.

גם ליהודים יש עכבות ומחסומים מפני שילובם של הערבים בממשלה.

• היהודים חוששים ששיתוף הערבים בממשלה יהיה צעד לשינוי אופייה הלאומי של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, למשל: תביעה של הערבים לשינוי חוק השבות.
• גם הצורך בשמירה על סודות ביטחוניים ומדיניים של המדינה מרתיע יהודים משיתוף ערבים בממשלה.
• אצל היהודים קיים גם חשש ששותפות של הערבים בממשלה, ואפילו רק תמיכה מבחוץ של המפלגות הערביות, תביא לתלות במפלגות הערביות. תלות שתכבול את ידי הממשלה בפעולות צבאיות הגנתיות חיוניות והכרחיות – גם בשטחים הכבושים וגם מול רשויות, ארגונים ומדינות מחוץ לשטח מדינת ישראל.

אל מול העכבות והמחסומים בשני הצדדים יש גם טיעונים תקפים תמיד לשני הצדדים בעד שותפות של הערבים בממשלה.

אנשים בהנהגה ובציבור הערבי בישראל חשים שאינם זוכים ליחס שווה בחלוקת המשאבים וההזדמנויות במדינה. את התיקון הנדרש אפשר להאיץ ולהשיג בשותפות שלטונית. יתר על-כן, שותפות בממשלה מאפשרת להשפיע גם על אותן סוגיות שבמחלוקת עם ההנהגה והציבור היהודי במדינה. מעורבות של ערביי ישראל בדרג השלטון הביצועי תאפשר להם גם לקדם מגעים עם גורמים בשלטון ובקהילה הפלסטינית, ואולי הם יצליחו להיות גשר לסיום הכיבוש ולשלום. הלוואי, אמן!

אנשים בהנהגה ובציבור הערבי בישראל חשים שאינם זוכים ליחס שווה בחלוקת המשאבים וההזדמנויות במדינה. את התיקון הנדרש אפשר להאיץ ולהשיג בשותפות שלטונית

היהודים במדינה חשים ויודעים שזה לא מצב תקין – נכון יותר: זה לא בסדר! – שמיעוט משמעותי של אזרחי המדינה מוּדָר מהשלטון, מהממשלה, וראוי לשנות מצב זה. ההסבר שניתן, ויש בו הרבה אמת, שזה צריך לחכות עד להסדרת יחסינו עם הפלסטינים. אלוהים גדול.

במציאות עתה, כאשר יש שסע עד כדי פרעות ולינצ'ים של איש באחיו, יש משנה תוקף לשותפות של הערבים בממשלה.

המנהיגים צריכים להיות בנויים מחומר של מנהיגים כדי לעשות את הטוב. הם נדרשים עתה להחלטות לא פשוטות, גם נועזות וגם דורשות מחיר. נדרשת נחישות לשינוי. יש להקים עתה ממשלת חירום בשיתוף של יהודים וערבים. האלטרנטיבה המעשית היחידה לממשלה כזו, הינה ממשלה, ללא שותפות של הערבים, בראשות בנימין נתניהו (או דמויות בצילו ובצלמו). אותו נתניהו, שבמאמציו לשמר לעצמו את השלטון לא נרתע מליבוי מלחמה פנימית בין יהודים לערבים, שעל הדרך הביאה לנו גם מלחמה עם החמאס.

עם רצון טוב והסכמות מראש של מרכיבי הממשלה היהודים והערבים אפשר יהיה להתגבר על העכבות והמחסומים.

לא חובה עם הקמת ממשלת החירום הזו לפתור מיד את כל הבעיות היסודיות של המדינה. על-כן הממשלה שתקום עתה תימנע משינויים יסודיים, חוקתיים וחוקיים באשר לאופייה של המדינה.

בממשלה יידונו ויתקבלו החלטות בענייני ניהול המדינה, אולם נושאים מדיניים רגישים ונושאים ביטחוניים יידונו בקבינט המדיני-ביטחוני. בקבינט המדיני ביטחוני לא ישתתפו שרים ערביים. מליאת הממשלה תקבע את היקף תקציב הביטחון, וזה היה הדיון העיקרי בממשלה שיעסוק בנושאי ביטחון. בכך אנשי ההנהגה הערביים ירחיקו עצמם – גם מוסרית בפני עצמם, וגם בפני בני קהילתם – מאחריות למדיניות ופעולות מדיניות-ביטחוניות, וגם צבאיות-מלחמתיות, שהם מתנגדים להן.

לבעיית הסיווג הביטחוני של השרים הערבים נמצא פתרון בכך שהם לא ישתתפו בקבינט המדיני-ביטחוני. פיתרון לעניין זה יכול להימצא גם בכך, שנושאי המשרות מטעם המפלגות הערביות יהיו סגני שרים ולא שרים, ולא יידרשו להשתתף כשגרה בישיבות הממשלה.

במציאות עתה, כאשר יש שסע עד כדי פרעות ולינצ'ים של איש באחיו, יש משנה תוקף לשותפות של הערבים בממשלה. המנהיגים צריכים להיות בנויים מחומר של מנהיגים כדי לעשות טוב

המרכיבים של ממשלת החירום – יהודים וערבים – יסכימו שבתקופת כהונתה לא יהיו שינויים משמעותיים במעnד השטחים הכבושים ולא בהתיישבות היהודים בהם. הערבים יסכימו שלא יהיה פינוי מהשטחים, והיהודים יתחייבו לא לפעול חד-צדדית להעמקת ההיאחזות בשטחים. החלטות בעלות אופי אזרחי יהיו בעצה עם נציג של הערבים בממשלה.

בהתייחס לפעולות מלחמתיות שהממשלה תנקוט במה שנתפס בציבור היהודי כפעולות הגנה, ואצל חלק ניכר מאזרחי ישראל הערבים כפעולות תוקפניות, או לפחות תגובות לא מידתיות, הקבינט המדיני-ביטחוני יתייעץ עם השרים הערבים, אבל לא מתחייב לפעול בהתאם לדעתם ועצתם. המפלגות הערביות יוכלו לפעול להפלת הממשלה, אבל יביאו בחשבון שהאלטרנטיבה לממשלת חירום זו בשותפות יהודית-ערבית היא ממשלה ימנית ניצית יותר ומלחמתית יותר.

גדעון סער ואביגדור ליברמן, וכנראה גם יאיר לפיד, מאותגרים בשיתוף הערבים בממשלה. גם למנהיגי המפלגות הערביות שותפות בממשלה עם היהודים היא אתגר לא פשוט. נקווה שכל אלה יהיו ראויים למקום שלהם בעת הזו, ולא יברחו (די לנו באחד שראה עצמו מנהיג, וברח. לצחוק? לבכות?). אנשים הגונים – יהודים וערבים – עם רצון טוב יוכלו להתגבר על העכבות והמחסומים, לנצח את הרע ולפעול למען עתיד טוב יותר.

יאיר טל הוא מהנדס מכונות שעבד במספר חברות. היום הוא גמלאי. חקר את ניהול המלחמה במלחמת יום הכיפורים והשלים את כתיבת הספר "ישראל טל: פרקים למלחמת יום הכיפורים" אשר יצא לאור בספטמבר 2019 בהוצאת "ידיעות ספרים".