בני השתחרר משירות קרבי, ומתחיל, כמו כל בני ובנות דורו, במסע החיפושים העצמיים. המסע הזה עבור ישראלים, בשונה מבני דורם במדינות דמוקרטיות "נורמליות", כולל לא רק שאלות של קריירה, זוגיות ומשפחה, אלא גם שאלות לאומיות, ובהן השאלה של "להישאר או לא להישאר" במולדת הישראלית הדווייה.
לפני כמה ימים שלח לי הבן את הפוסט הזה, של אחד מחבריו –
"מה קורה חברה? וואלה בסוף לא יצא לנו לעשות את זה לצערי אבל אולי בעתיד.. בכל במקרה קצת קשור פה לנושא של הקבוצה יש לי שאלה שלא ידעתי איפה לשאול אז החלטתי להתחיל כאן.. אשמח אם תענו לי עליה בכל צורה שהיא:
יצא לי לשבת עם חבר שממש רוצה לרדת מהארץ. לא רוצה לחיות פה. טוען שהכל פה בינוני, הכלכלה על הפנים, החינוך לא טוב, הממשלה זבל וכל מה שכולם מתלוננים עליו כל הזמן. מצד שני הוא גם מפקד צוות ורוצה ללכת לימ"מ אחרי הצבא וכנראה שהוא יתן את החיים שלו למדינה שהוא כל כך סולד ממנה.
"יצא לי לשבת עם חבר שרוצה לרדת מהארץ. לא רוצה לחיות פה. טוען שהכל בינוני, הכלכלה על הפנים, החינוך לא טוב, הממשלה זבל וכל מה שכולם מתלוננים עליו כל הזמן. מצד שני הוא גם מפקד צוות ורוצה ללכת לימ"מ"
אחרי שהתווכחתי איתו הבנתי שתכלס אין לי תשובה ברורה ללמה טוב לחיות כאן ולמה צריך להישאר בארץ. מה שעלה לי לראש זה בעיקר אהבה שאינה תלויה בדבר ושאם משהו מפריע לנו כאן אנחנו נצטרך לשנות אותו ולברוח זה לא הפתרון ושיש מלא דברים טובים בארץ שלנו ושמדינת ישראל לא הוקמה כדי להיות מדינה משגשגת כלכלית והייעוד שלה שונה. אבל גם את היעוד שלה לא הצלחתי לחקור כמו שצריך.
אז אני פונה אליכם חברים חכמים אינטיליגנטים בעלי מנת משכל גבוהה משלי עם יכולת הפלפול הגבוהה ביותר שאני מכיר –
מה אתם חושבים שהמטרה והיעוד של מדינת ישראל?
למה לדעתכם צריך להישאר בארץ ולחיות פה למרות שבמדינות אחרות בעולם הרבה יותר טוב?".
"בא לך לעזור לחבר?" הוא שאל אותי בוואטסאפ.
בלי לחשוב יותר מדי, כתבתי את התשובה שלי:
ההתלבטות של החבר שלך ברורה. בוא נזכור שאת המדינה הזו לא הקים המיינסטרים של היהודים בסוף המאה ה-19, אלא קבוצה אוונגרדית, רדיקלית, שרוב היהודים בני-התקופה חשבו שהיא קיצונית והזויה.
ההתלבטות של החבר שלך ברורה. בוא נזכור שאת המדינה הזו לא הקים המיינסטרים של היהודים בסוף המאה ה-19, אלא קבוצה אוונגרדית, רדיקלית, שרוב היהודים בני-התקופה חשבו שהיא קיצונית והזויה
רוב היהודים של אז חיו חיים שלווים, חלקם אמנם חיי דלות, אבל חלקם חיי שגשוג ורווחה. הם חשבו שהם יושבים לבטח בארצות אירופה השונות, ולא עלה על דעתם לעזוב הכל ולהגר לפלשתינה-א"י.
ולא צריך ללכת רחוק בזמן. עד היום רוב גדול של היהודים – 70% – מעדיפים לא לחיות בישראל (לא ניכנס לפרטים של "מיהו יהודי" ואיך סופרים), ו-51% מהיהודים מעדיפים לחיות בארה"ב.
ההחלטה האישית, המשפחתית והקהילתית היכן לחיות היא לא רק החלטה טכנית של רמת הכנסה ורמת חיים. יש תאוריה מפורסמת שנקראת "פירמידת מאסלו", שמגדירה את היררכיית הצרכים של בני-אנוש. בתחתית יש צרכים בסיסיים קונקרטיים של מזון ולבוש וכו', ובשפיץ יש צרכים מופשטים ורוחניים של זהות, שייכות ומשמעות בחיים. כשאנחנו מנסים לחשוב על השאלה "מדוע להישאר בישראל ולא לעבור למדינה אחרת", אנחנו צריכים להביא בחשבון את כלל הצרכים והרצונות שלנו, ולא רק את העניין החומרי הבסיסי. בוודאי כשמנסים לחשוב במונחים ארוכי-טווח, ולא רק כמה שנים קדימה.
מי שטוען – למשל – שהוא יוכל להרוויח הרבה יותר כסף הרבה יותר מהר במדינה אחרת, ושמבחינתו לטווח הקצר זה השיקול המרכזי – אני לא אתווכח איתו. שיסע וינסה ויתנסה. בכלל, אני מאוד מאמין שכדאי לכל ישראלי (ולכל אדם בכלל) לחיות כמה שנים מחוץ לארצו. להיחשף לתרבות אחרת, ללמוד מקרוב על מציאות אלטרנטיבית, ולהחליט אחר כך האם הוא רוצה להשתקע באותה מדינה, או לעבור למדינה אחרת, או לחזור למולדתו.
הרבה מיליוני ישראלים עשו את המסלול הזה מאז קום המדינה, ובערך מיליון מהם חיים כיום בחו"ל (אלו רק הערכות. אין לאף אחד נתונים מדויקים, והן כוללות ילדים שנולדו לישראלים בחו"ל).
מי שטוען, למשל, שיוכל להרוויח הרבה יותר כסף יותר מהר במדינה אחרת, ושלטווח הקצר זה שיקולו המרכזי – לא אתווכח איתו. שיסע וינסה ויתנסה. בכלל, אני מאוד מאמין שכדאי לכל אדם לחיות כמה שנים מחוץ לארצו
החיים בישראל לא היו אף פעם קלים. למעשה, בעבר הם היו הרבה הרבה יותר קשים מאשר כיום. והפערים בין ישראל לבין המדינות המתקדמות בעולם היו פעם הרבה יותר גדולים.
היום, הפערים העיקריים לרעת ישראל הם מצב הביטחון, בעיקר בהיבטים הפסיכולוגיים שלו. ישראלים חיים במתח רב יותר מאשר בכל מדינה מתקדמת אחרת. אנחנו לא מודים בזה, ובדרך כלל מציגים את זה כסוג של נכס – האנרגיה הישראלית המתפרצת, קצב החיים האינטנסיבי. זה נכון, אבל זה רק חלק מהתמונה. כל מי שחי במדינה מתקדמת יודע היטב שהרוגע היומיומי שם מאוד משמעותי, ורק כשחוזרים לארץ אחרי כמה שנים קולטים עד כמה החיים פה לחוצים וסוערים (כן, אלו הכללות, אבל הן תקפות).
אם בוחנים את הממד הכלכלי – יוקר המחייה בישראל גבוה מאוד, וכך גם אי-השוויון בין חלקי האוכלוסייה. כדי "לחיות טוב" בישראל צריך להרוויח משכורת גבוהה, שני בני-הזוג צריכים לעבוד, ורצוי שמספר הילדים במשפחה לא יעבור את ה-3 (למספר ילדים כזה יש עוד סיבות לאומיות חשובות שלא אפרט עכשיו).
עכשיו אנחנו אמורים לעבור בצורה מסודרת על כל המערכות החיוניות כמו בריאות, חינוך, שיכון, רווחה, עבודה, תחבורה ועוד, ולהשוות בדקדקנות בין מצבן בישראל לבין מדינות OECD (ארגון המדינות המפותחות) רלוונטיות. אבל אין לנו את הזמן לזה. נגיד בקצרה שמערכת הבריאות הישראלית טובה מאוד יחסית, מערכת החינוך גרועה מאוד יחסית, ושאר המערכות באופן כללי בינוניות או גרועות.
כנראה שאם היינו מקבלים החלטה רק על פי קריטריונים חומריים, ואם אנחנו אנשים משכילים עם כושר השתכרות גבוה, שליטה באנגלית או שפה זרה אחרת, ומוטיבציה גבוהה להצליח כלכלית – היינו כבר מזמן על המטוס.
כנראה שאם היינו מקבלים החלטה רק על פי קריטריונים חומריים, ואם אנחנו אנשים משכילים עם כושר השתכרות גבוה, שליטה באנגלית או שפה זרה אחרת, ומוטיבציה גבוהה להצליח כלכלית – היינו כבר מזמן על המטוס
אבל, כאמור, לאנשים יש צרכים "גבוהים" יותר מאשר הצרכים החומריים, הפיננסיים, אפילו הבריאותיים. אנשים מחפשים משמעות, שייכות וזהות. וזה נכון במיוחד לישראלים שנולדו וגדלו כאן, והוטמעה בהם הזהות הישראלית על כל מה שמשתמע ממנה.
תאודור הרצל, חוזה המדינה, שמאוד מומלץ לקרוא את שני הספרים שלו – "מדינת היהודים" ו "אלטנוילנד" (בגרמנית "ארץ ישנה-חדשה", וזה תורגם לעברית כ"תל אביב") – הגדיר את מטרת הציונות כ"הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, על פי משפט העמים". תחשבו כמה זה יפה. איך זה משלב את הפרטיקולרי והאוניברסלי, את המקומי והגלובלי, את הייחודי והדומה.
והוא גם היה מוכן בשלבים מסוימים להקים את המדינה בטריטוריה אחרת. באוגנדה, או במדגסקר. כי הוא ראה לנגד עיניו את הצורך ליצור מדינה וחברת-מופת, וחיפש את התנאים המתאימים לכך, גם לא על אדמת ארץ-ישראל דווקא.
לשמחתנו המדינה קמה, אבל המטרה והייעוד שלה לא השתנו. "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל על פי משפט העמים". כששירתתי במועצה לביטחון לאומי היינו צריכים להגדיר את היעדים הלאומיים של ישראל. כל ראשי הממשלה התחמקו מזה, כי פחדו שיאשימו אותם שלא עמדו ביעדים. אז הגדרנו אותם בעצמנו, וכתבנו – "הבטחת קיומה ושגשוגה של ישראל, כמדינה יהודית ודמוקרטית בגבולות בטוחים ומוכרים".
לאנשים יש צרכים "גבוהים" יותר מאשר הצרכים החומריים, הפיננסיים, אפילו הבריאותיים. אנשים מחפשים משמעות, שייכות וזהות. וזה נכון במיוחד לישראלים שנולדו וגדלו כאן
זו הגדרה מאוד מעשית. אם תחפשו מטרות ויעוד של מדינות אחרות לא תמצאו. עבור מדינות אחרות, בוודאי הדמוקרטיות, המפותחות והוותיקות שבהן, השאלה הבסיסית הזו לא באמת קיימת. הן קיימות כמימוש הרצון האזרחי של עמיהן, ואין בכלל שאלה של "יעוד ומטרה" לאומיים, מעבר לשגשוג, רווחה, ומימוש השאיפות האישיות והקהילתיות של אזרחיהן. ככה חושבות מדינות "נורמליות". האם ומתי ישראל תהיה מדינה "נורמלית" כזו? שאלה מרתקת.
מכל מקום, לשיטתי הסיבה העיקרית לבנות חיים, להקים משפחה ולהישאר אזרח ישראלי – ולא להגר לחו"ל ליותר מכמה שנים – היא סיבה זהותית. השפה שלי היא עברית, התודעה שלי היא ישראלית, המשפחה והחברים שלי כאן, ההזדהות שלי עם המדינה היא לא משהו שניתן ל"העברה" למדינה אחרת.
ההשקעה שלי במדינה – שנות השירות בצה"ל, ואח"כ בשירות המדינה, היא גדולה מאוד, וקשה לי לדמיין את עצמי חי חיים מלאי משמעות, שייכות וזהות במדינה אחרת כלשהי. השאלות הגדולות הללו ליוו את הדור של הורי ואת הדור שלי תמיד, אבל הן מאוד מתחדדות בימים הקשים האלה, שבהם על זהותה של המדינה ניטש מאבק היסטורי.
אז אני רוצה לסיים באמירה ברורה – עבורי, ההזדהות, השייכות והמשמעות של ישראל הן לא בלתי-תלויות בדבר. אם חס וחלילה יקום פה משטר דיקטטורי, שיחלל את ערכי מגילת העצמאות, ואם אני ודומיי נגיע למסקנה שהקרב ההיסטורי הזה הוכרע ואין לנו יותר סיכוי להפוך את הקערה – אנחנו נקום ונלך.
אני לא מעלה בדעתי מצב כזה, ולא הייתי כותב פיסקת-סיום כזו לפני שנה או חצי שנה, אבל המציאות משתנה וחובה להסתכל לה ישירות בעיניים.
אם חס וחלילה יקום פה משטר דיקטטורי, שיחלל את ערכי מגילת העצמאות, ואם אני ודומיי נגיע למסקנה שהקרב ההיסטורי הזה הוכרע ואין לנו יותר סיכוי להפוך את הקערה – אנחנו נקום ונלך
האם שווה להישאר כאן ולהילחם על ישראל כפי שחלמו ובנו אותה הרצל, בן גוריון, רבין, הסבים והסבתות שלי, בני משפחתי, החברים והחברות שלי? התשובה שלי היא כן
ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנורואים שמדובר בכותב נבוב, שבנו נמצא בחוג חברים כסילים-
לפני גיוס ולא יודע מה מטרת הקמת מדינת ישראל? או בשמה השני מדינת היהודים?
כמה ניתוק יש בדור התל אביבי הזה? ראוי שהוריי הילד הזה יתביישו בחינוך וההשכלה שהקנו לילדו, ובנוסף גם כותב הכתבה צריך לבוש בעצמו ובילדו ובתשובתו שלו.
אז תחילה, נתחיל עם סילוף הנתונים- בישראל חיים הכי הרבה יהודים בעולם – כך שכל המספרים של 70 אחוז מהיהודים שלא חיים פה, או של 50 אחוז מהיהודים שחיים בארהב מגוחך, ומוכיח את הבורות.
שנית- איך ניתן לומר שאהבתך לישראל אינה תלויה בדבר, אבל אם יהיו שינויים שלא לרוחך אז תרד מהארץ?
כנראה שדור שני לשואה, של אשכנזים שגדלו על פוסט טראומה של הוריהם וסביהם, מרגישים צורך לשחזר את הטראומה, כדרך טיפול הזויה במרמור שלהם!
לא מספיק שגנבתם מקום המדינה את כל משאבי המדינה, וחילקתם בין חברים, אתם מנסים לשמר את כוחו של הפנקס האדום 75 שנה אחרי-
אז חביבי אתה לא מאיים על אף אחד, אתה והבן שלך וגם כל חבריכם מוזמנים לעזוב- השערים פתוחים, ויש 64 מנדטים שישמחו לעזור לכם לארוז וללוות אתכם לשדה התעופה – one way ticket- זאת המשאלה של הרוב היהודי השפוי והציוני עבור האנרכיסטים על כל סוגיהם.
ושהמשרפות באירופה יתחילו שוב לשרוף יהודים, תיקח איתך את הבן והחבר, ובשיחתכם האחרונה תצביע להם על עשן הארובות, ותזכיר להם את השאלה המטוטמטת ששאלו פעם ואת תשובתך האיוולת- ותאמר להם בניי סליחה שהטעתי אתכם, סליחה שאהבתי את המפלגה יותר מהמדינה, ואיבתי לכל מי שלא קשור לקליקה שלי הביאה עליכם את האסון הזה- אבל בעיקרון אז שהיינו בישראל ועניתי לכם תשובה מטופשת, הייתי צריך לומר שמדינה ישראל הוקמה כדי שיהיה בית ליהודים, שבנו אליה אחרי אלפי שנות גלות, ואלימות, ורצח עם, שבנו אליה שתגן עלינו!
התבלבלתי בסט הערכים שלי אז, חשבתי שדמוקרטיה חשובה יותר מהגנה על יהודים- טעיתי גם גרמניה הייתה דמוקרטית שבחרה מנהיג שישמיד אותנו-
בשם דמוקרטיה אפשר לעצב הרבה דיקטטורות עם מילים יפות-
אבל בשם יהדות אין אפשרות לטעות בדרך.
בכל מקרה מקווה בשבילך שלא תצטרך לעמוד בפני המבחן הזה
אנחנו חיים בארץ ישראל. אין לנו ארץ אחרת. וזה הלקח שהיינו אמורים ללמוד כולנו בלי יוצא מהכלל מלפני 90 שנה בערך. שום דבר לא השתנה. אין שום אפשרות לקיום של יהודים בחוץ לארץ. אין פשוט אין. ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה. צריך לחשוב לטווח ארוך.