שר הכלכלה ניר ברקת דרש בשבוע שעבר מ-15 חברות ענק במשק לקבל נתונים מקיפים על הדוחות הכספיים שלהן ועל תמחור מוצריהן. בהודעה שנשלחה לכל כלי התקשורת הצהיר ברקת: "המונופולים מעלים מחירים בניתוק מזעזע. החגיגה נגמרה".
לכאורה מדובר בצעד אמיץ וחשוב של ברקת: הנה, סוף סוף ישנו שר שמטפל בנושא שהכי חשוב לציבור היום – והוא לא מהסס להיכנס בתאגידים הגדולים במלוא הכוח. אלא שהתעמקות בעובדות מעלה כי מדובר במהלך שעיקרו פופוליסטי ולא יעיל.
אם ברקת באמת היה רוצה לייצר שקיפות אמיתית וקבועה לאורך זמן בקרב הספקיות הגדולות של שוק המזון, כל שעליו היה לעשות הוא לדאוג שהצעת חוק שהעלה לפני שנה חברו למפלגה, השר אלי כהן, תקודם.
החוק של כהן נועד לחייב מונופולים לחשוף את דוחותיהם הכספיים באופן קבוע ושוטף כדי למנוע מצב שבו יטענו שהם מעלים מחירים כי "אין להם ברירה".
אבל העברת חוק לוקחת זמן. זה דיונים, ישיבות, קריאה טרומית, התנגדויות, קריאה ראשונה, לוביסטים לוחצים, ואז אולי אחרי כמה חודשים קריאה שנייה ושלישית ועתירות לבג"ץ. וכל זה עוד אמור להתרחש בממשלה שיוקר המחיה זה הדבר האחרון בסדר העדיפויות שלה. בקיצור – לא יקרה.
אז למה צריך את כל כאב הראש הזה אם אפשר פשוט לפרסם כותרת מפוצצת בהבלחה של רגע – לעשות לה יח"ץ ולהציג לעולם את ברקת כדון קישוט הלוחם בטייקונים? ומה יקרה ביום שאחרי הגשת הדוחות?
אז למה צריך את כל כאב הראש הזה אם אפשר פשוט לפרסם כותרת מפוצצת בהבלחה של רגע – לעשות לה יח"ץ ולהציג לעולם את ברקת כדון קישוט הלוחם בטייקונים? ומה יקרה ביום שאחרי הגשת הדוחות?
מילא אם כל הפופוליזם הזה היה מביא לשינוי כלשהו לטובה במחירי המזון. אבל גם זה לא. הרי גם ככה חלק מאותן חברות שהתבקשו לחשוף את דוחותיהן, הן חברות ציבוריות ולכן ממילא הנתונים שלהן חשופים לכל דורש. ולא נראה שזה הרתיע אותן כל כך מלהפקיע מחירים.
ברקת מצידו מאיים שאם יגלה בעקבות פרסום הדוחות שחברות העלו שלא בהצדקה את המחירים – הוא ישקול להכניס את מוצריהן תחת פיקוח. אלא שגם פרקטיקה זו מורכבת ומסובכת. הסיכוי שתצא לפועל ותאושר באוצר שואפת לאפס. אפילו הרתעה ספק אם היא יוצרת. בקיצור – סערה בכוס תה יקר.
אבל ברקת לא סיים פה. מעודד מהרוח הגבית שקיבל מהכותרת על דרישת השקיפות מתאגידי המזון, הוא יצא כעבור כמה ימים בכותרת חדשה – מיליטנטית אפילו יותר: הוא זימן את הממונה על רשות התחרות מיכל כהן ודרש ממנה להתפטר. ודאג, כמובן, שכולם ידעו את זה.
"העובדה שחברות המזון, המונופולים ושווקים ריכוזיים רבים איבדו את הרסן בכל הנוגע להעלאות מחירים, נובעת בראש ובראשונה מחולשתה של הרשות כגורם מרסן והיעדר אימוץ של מדיניות אקטיבית ונחרצת לטיפול בסוגיות הליבה של הרשות ובעיקר הגברת התחרות", מסר שר הכלכלה בהודעה לתקשורת.
אם בוחנים את מהות הדברים של ברקת, הוא צודק: אכן היה עדיף שכהן תתפטר. גם אם זו לא הייתה כוונתה מלכתחילה – בפועל היא משרתת נאמנה את אינטרס תאגידי המזון הגדולים, שנהנים מממונה חלשה שנראה לפרקים שכל מבוקשה הוא רק לחזור הביתה בשלום.
אכן היה עדיף שכהן תתפטר. גם אם זו לא הייתה כוונתה מלכתחילה – בפועל היא משרתת נאמנה את אינטרס תאגידי המזון הגדולים, שנהנים מממונה חלשה שנראה שכל מבוקשה הוא לחזור הביתה בשלום
אלא שבדיוק את אותם הדברים אפשר גם להגיד על ברקת וממשלתו. כל מה שניסה ברקת לעשות במהלך זה הוא פשוט להסיט את האש ממנו לעבר כהן ותו לא.
הרי אין לברקת שום סמכות להזיז את כהן מתפקידה בטרם תסיים את הקדנציה שלה. באותה מידה, ברקת גם היה יכול להוציא הודעה שבמסגרתה הוא דורש מיו"ר חברת הדירוג מודי'ס להתפטר בעקבות הדוח האחרון שפרסם על כלכלת ישראל.
מה כן ברקת יכול לעשות למען המאבק ביוקר המחיה במקום לעסוק בזריקת אחריות? להתעמת עם הגורמים בממשלה ומחוצה לה ולפעול לפתוח את השוק לתחרות.
מה כן ברקת יכול לעשות למען המאבק ביוקר המחיה במקום לעסוק בזריקת אחריות? להתעמת עם הגורמים בממשלה ומחוצה לה ולפעול לפתוח את השוק לתחרות
ברקת היה צריך להפעיל את כל מרותו, סמכותו והשפעתו בממשלה על מנת למנוע את הוצאת הפרק המשמעותי של המאבק ביוקר המחיה מחוק ההסדרים. בדיוק כמו שהחרדים הפעילו את כל משקלם במטרה לקבל קצבאות. הוא יכול היה לכל הפחות לדחוף להעברת הסעיף בחוק להגבלת המונופולים הגדולים בתחום המזון.
במצב כזה, במקום שברקת ירדוף אחרי דוחות ופקידים בכירים, אותן חברות ענק היו צריכות לרדוף אחרי לב הצרכן. או-אז ברקת גם היה יכול לחכך ידיים ולהביט בהנאה במלחמת המחירים מהצד. אבל ברקת כמו ברקת – העדיף את הכותרת על פני העבודה הקשה; את התדמית האישית על פני השינוי המיוחל. את ההישרדות הפוליטית שלו על פני טובת המדינה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם