ליאור שליין מתפעל מספרים כמו 'האלכימאי', או 'הנסיך הקטן', או כזה או אחר – אך ספר התורה נראה לו מגעיל ת'תחת, הוא רואה בו ספר זבאלה. צריך לקרוא למחלה בשמה: התנ"ך מגעיל את ליאור שליין, מחליא אותו, הוא סולד ממנו, הספר הזה נראה לו מעאפאן לגמרי, וגם אם פה ושם יש בו משהו סבבי ואולי קצת הגיוני – אז הוא מוכן להגיד שפה ושם זה יש משהו טיפטיפונת סיפרותי טיפונת שבטיפונת יש משהו אולי בספר התורה. ואני אומר: מי שלא מבין שהתורה זה המזון שאמא האכילה אותנו כשהיינו תינוקות שבריריים וחסרי כל יכולת – לא מבין מאומה מחייו, בכלל!