עשרות אלפי ישראלים גדשו את ירידי הספרים של שבוע הספר העברי שחל החודש, עלעלו בדפי הספרים הפזורים בחנויות ובירידים וחזרו לביתם כשהם מצויידים בשלל רב. אבל האם בכלל יש צורך בספרים בעידן הדיגיטלי בו אנו חיים?

אם היו שואלים אותנו כמה זמן הקדשנו בשבוע החולף לשיטוט ברשתות החברתיות, לצפייה בערוצי הסטרימינג ולשימוש באתרי האינטרנט וכמה זמן הקדשנו לקריאת ספר, היו בוודאי מתקבלות תשובות שונות, אבל מגמה אחת ברורה – קרנה של הספרות הולכת ויורדת.

כמה זמן הקדשנו השבוע לשיטוט ברשתות החברתיות, צפייה בערוצי הסטרימינג ושימוש באתרי האינטרנט, לעומת הזמן שהקדשנו לקריאת ספר? מגמה אחת ברורה – קרנה של הספרות הולכת ויורדת

סקרים ומחקרים ברחבי העולם מצביעים על ירידה חדה בשיעורי קריאת ספרים בקרב ילדים, בני נוער ומבוגרים, ובמקביל על עלייה מטאורית בשימוש ברשתות החברתיות, בשירותי הזרמת המידע ובאינטרנט בכלל.

כך לדוגמה כתב טוקבקיסט אנונימי בתגובה לכתבה בנושא חשיבות תחום מדעי הרוח: "אין שום 'רוח' ב'מדעי הרוח'. מדובר באסופה עבשה, לא רלוונטית, של פרשנות זקנה למסרים שעל רובם אבד הכלח. זה פשוט לא מעניין ולא רלוונטי לדור העתיד". האמנם ספרות אינה אלא מאובן עבש, מדיום מיושן שאבד עליו הכלח?

דווקא בעידן טכנולוגי ודיגיטלי הספרות היא חיונית לנפשו ולרוחו של אדם. יש כמה תכונות ההופכות אותה לכזו. אחת מהן היא היכולת של הספרות לייצר אינטימיות.

העולם הטכנולוגי ואפשרויות המולטימדיה האופפות את חיינו הם ויזואליים מאוד, חדים ומהירים. הכל מוגש לנו על מגש של כסף כהרף עין, בשלמות ובקליק אחד. הטקסט הספרותי לעומת זאת כופה על הקורא רצף של זמן ותהליך של קליטה ומעורבות. עליו לקרוא את המילים ובין המילים, להשלים פערים בטקסט, לדמיין ולאפשר למחשבות, תובנות, הרהורים ולערעורים להתגבש ולחלחל מתוך השפה ומבעד לשפה.

זוהי פרקטיקה שדורשת קשב, תובעת תשומת לב ומייצרת אינטימיות. בעולם בו הכל פתוח, נגיש, שיתופי ומקושר, הרגע הזה של מפגש אמיתי וכן בין הקורא לטקסט הוא רגע פרטי ייחודי וקסום.

דווקא בעידן טכנולוגי ודיגיטלי הספרות היא חיונית לנפשו ולרוחו של אדם. יש כמה תכונות ההופכות אותה לכזו. אחת מהן היא היכולת של הספרות לייצר אינטימיות. זוהי פרקטיקה שדורשת קשב ותובעת תשומת לב

בתוך כל הרעש, התזזיתיות והניכור המאפיינים את העולם הטכנולוגי בו אנו חיים, קריאת ספר היא רגע של התכנסות בבועה שמנתקת אותנו מהמתרחש בחוץ ופותחת בפנינו מרחב של שקט והתבוננות שיש לו את הפוטנציאל לייצר קירבה רגשית עמוקה. קירבה בין הקורא לבין הדמויות המאכלסות את הספרים, בין הקורא לבין עצמו וגם בין הקורא לבין הכותב, כפי שהיטיב לתאר זאת הסופר והמשורר שמעון אדף באחד מראיונותיו:

"ספרות טובה חזקה ביכולת לכונן אינטימיות בין קורא לכותב, והמדיום שלה הוא השפה. שפה יוצרת אינטימיות בכך שהיא נעשית פרטית לחלוטין. להיכנס לספר פירושו שמישהו נתן לי רשות להיות נוכח בכל פינה בנפש שלו, בתנאי שאלמד את השפה שלו. חוויות הקריאה החזקות ביותר שלי שייכות לנכונות לפענח עולם של אדם אחר".

פינת חמה זו שבונה לנו הספרות בלב החיים, אותה בועת שלווה וקירבה, מספקת הרבה יותר מהנאה אסתטית גרידא, היא מספקת צורך אנושי בסיסי בקשר ובאינטימיות שקשה יותר ויותר להיענות לו בעולם טכנולוגי ודיגיטלי.

למרות הנתונים המעידים על ירידה באחוזי הקריאה, נראה שעוד לא עבר זמנה של הספרות מהעולם. אם רק נחליף שעה של גלילת עמוד אינטרנטי בשעה של קריאת ספר, נוכל להיחשף לחוויה אינטימית ייחודית זו ולנצל את המשאב החיוני שביכולתה של הספרות להוסיף לחיינו.

ד"ר נעמה רשף היא ראשת ההתמחות בספרות במכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע ומרצה לספרות וחינוך במכללה.