לאחרונה, נשמעו בארץ קריאות לאי-התנדבות לשרות צבאי, לסרבנות ולמרי אזרחי. קריאות אלה הושמעו כחלק מההתנגדות האזרחית הערה לפעולותיו של השלטון הנוכחי במסגרת "הרפורמה המשפטית", שנועדה, כל-כולה, במוצהר ובמפורש, לשנות את המשטר בישראל ממשטר דמוקרטי וחופשי למשטר סמכותני ודכאני.

קריאות אלה זכו, כמובן, לגינוי מצד השלטון ודובריו, הסבורים שגם אם יש מקום להתנגדות אזרחית, עליה להיות "מנומסת" ואנמית בלבד. ראוי לבחון את השאלה כדי להעמיד דברים במקומם הנכון. הדברים הבאים מבוססים על הרצאה שנשאתי בכנס הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים, פחות מחודשיים לאחר תחילת כהונתי כיועמ"ש, ביום 28.12.1993.

מיכאל בן-יאיר הוא יליד שייח' ג'ראח, ירושלים המזרחית, 1942. גמלאי. בעבר, משפטן בשרות הציבור. בעד חלוקה צודקת של הארץ.

לפני כמה ימים צדה את עיני ידיעה על האישה היפנית הזקנה ביותר בעולם, שהלכה לעולמה בגיל 116.

נזכרתי מיד בסבתי שהלכה לעולמה בגיל 101 ובסבי שנפטר בגיל 99, הכול בזכות הגנים האפגנים שלהם ובזכות אורח החיים הפעיל והנכון שניהלו כול חייהם.

דפנה צרויה היא אזרחית ותיקה, תל אביבית. פעילה ויזמית חברתית. נציגת תל אביב במועצת האזרחים הוותיקים הארצית, שהוקמה על ידי הגוינט וקרן דליה ואלי הורביץ. בעלת הפודקאסט "בטל בשישים", שבו יחד עם שני שותפים מדברים על הגיל השלישי מזווית ייחודית ועם הומור.

בשעה טובה שלוש חטופות בבית, ונחזיק אצבעות להשלמת העסקה, אבל יש לשים לב לכמה סימנים שלא מבשרים טוב לקראת ההמשך, ודווקא מן הצד הישראלי.

חמאס הצליח לכפות תמונת ניצחון – הוא הראה כיצד מחבלי הנוח'בה בלב עזה, בכיכר א-סראיא, סמל השלטון ברצועה, מגוננים על שלוש המשוחררות  מפני האספסוף. והשאלה היא אם פניו של חמאס לסבב המלחמה הבא, או לסימון טריטוריה מול הרשות הפלסטינית ומול מדינות ערב. סימון שחמאס לבדו, הוא הכתובת לשיקום עזה ביום שאחרי.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.