לפעמים ידידי ישראל בוושינגטון מאבחנים את מצבנו טוב מאיתנו. הנרי קיסינג'ר דייק כשקבע כי "לישראל אין מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים". ביל קלינטון בחר שתי מילים מושלמות בעברית, כשנפרד מיצחק רבין ב"שלום, חבר". וג'ו ביידן תרם לנו השבוע את האבחנה, שמה שמתחולל בישראל זו לא מחלוקת פוליטית בין שמאל לימין או עימות נוקב בין אופוזיציה לקואליציה. זה "מאבק על נפש האומה".

ישראל היא אומה שנפשה שסועה, סוערת ולא יציבה.

זו אומה שמעולם לא הגיעה לבגרות מלאה. כמו נערה נוירוטית שנתקעה בין התקפי הטנטרום של הינקות לחיבוטי הנפש של גיל ההתבגרות, האומה הישראלית כבר סבתא בת 75, אבל עדיין מתקשה להסתגל לעולם המבוגרים.

היא לא הצליחה לגבש חוקה, למרות שהתחייבה לעשות את זה עוד בשנתה הראשונה.

עדיין אין לה גבולות יציבים ומוסכמים.

היא לא הצליחה לגבש זהות לאומית ברורה, שמאפשרת לכל חלקי החברה להתכנס סביבה ולהניח ולו לרגע את חילוקי הדעות והפערים.

היא עוד לא הצליחה להשתלב בסביבה ולטפח יחסי ידידות אמיתיים עם השכנים.

היא מתנהגת לפעמים כמו המדינה ה-51 של ארצות הברית, למרות שעל המפה היא באסיה, המוזיקה ים תיכונית, המטבח מצפון אפריקה, והחלום הוא לנצח משחקי כדור ותחרויות מוזיקה באירופה.

מפגינים צועדים ברחוב הרצל ברחובות במחאה נגד המהפכה המשפטית, 18 ביולי 2023 (צילום: רובי יהב)

מיום הקמתה היא דמוקרטית-למופת ביחס לחלק מאזרחיה, דמוקרטית-למחצה לגבי אזרחים אחרים ודיקטטורית לחלוטין ביחס למיליוני תושבים בחבלי ארץ, שנתונים לשליטתה הכמעט מוחלטת.

מיום הקמתה היא דמוקרטית-למופת ביחס לחלק מאזרחיה, דמוקרטית-למחצה לגבי אזרחים אחרים ודיקטטורית לחלוטין ביחס למיליוני תושבים בחבלי ארץ, שנתונים לשליטתה הכמעט מוחלטת

הסמטוכה הלא יציבה הזו לא נוהלה תמיד בזהירות הראויה, והתקדמה תוך מאבקים מרים שכללו פשרות הכרחיות, שרק הן אפשרו למדינה להתפתח ולהגיע להישגים יוצאי דופן ואפילו מעוררי הערצה. במשימה הכבירה הזו, שמעולם לא הייתה פשוטה, בית המשפט העליון ומערכת המשפט העצמאית מילאו תפקיד מכריע.

היו תמיד מחלוקות קשות, אבל עד לא מזמן גם היה תמיד רוב גדול ויציב בחברה הישראלית, שהבין שבהיעדר חוקה מוסכמת – חייבים לבטוח בשופטים, שימצאו את האיזונים ההכרחיים בין הכוחות המתנגשים.

את זה מנסה עכשיו לשנות מן היסוד קואליציה הרסנית של ימנים-משיחיים, שרואים בבית המשפט העליון מחסום אחרון, בדרך להגשמת חלומם הגדול על גאולה אלימה של "ארץ ישראל השלמה". אלה חברו לפונדמנטליסטים חרדים, שחותרים להכתיב למדינה את אורחות חייהם וגם לצפות שהיא תממן אותם ללא סייג.

שתי הקבוצות הללו אמנם גדולות למדי, אבל גם אחרי שנים של מאמץ ימני ודתי אגרסיבי ואינטנסיבי, רוב הישראלים לא מתעניינים ביישוב מחדש של חומש או בלימודי גמרא.

מאחז אביתר אחרי הפינוי, 5 ביולי 2021 (צילום: פלאש90)

כדי לרתום אותם לפרויקט המשיחי-פונדמנטליסטי המשולב הזה, צריך להפחיד אותם מפני כוחות "פרוגרס" דמוניים, שמסכנים את התא המשפחתי, מאיימים על הזהות המינית, מפרקים את הפרויקט הלאומי, משתפים פעולה עם אויבי ישראל וממומנים על ידי קרנות זרות אנטישמיות.

את הקואליציה ההרסנית הזו מוביל ראש ממשלה חסר מעצורים, שאמנם התחנך לאורם של רעיונות הקדמה החילונית הליברלית, אבל נטש אותם משהרגיש שהם מהווים איום על המשך שלטונו. הוא יצא למסע נקמה בנציגיהם המובהקים של הרעיונות הללו – התקשורת החופשית ומערכת אכיפת החוק הבלתי תלויה – וכדי לפרק אותם לתמיד, חבר אל השותפים הטבעיים למשימה, שרק חיכו לשעת הכושר הזו.

את הקואליציה ההרסנית הזו מוביל ראש ממשלה חסר מעצורים, שאמנם התחנך לאורם של רעיונות הקדמה החילונית הליברלית, אבל נטש אותם משהרגיש שהם מהווים איום על המשך שלטונו

אסור להתבלבל. המאבק שניטש עכשיו על נפשה של האומה הוא לא בין אסכולות שונות של דמוקרטיה. זה לא עימות בין דמוקרטיה שמעניקה משקל גדול יותר ל"הכרעת הרוב" מול דמוקרטיה שמייחסת חשיבות רבה יותר ל"זכויות המיעוט".

אצל החרדים הדמוקרטיה צריכה להרכין ראש בפני קידוש השם. אצל המתנחלים הדמוקרטיה צריכה להרכין ראש בפני קדושת הארץ. ואצל בנימין נתניהו ומעריציו החרופים, העולם כולו צריך להרכין ראש מול גדולתו, תבונתו והישגיו ואם לא קשה, גם להכיר בו כ"אבי האומה". וכולם לוטשים עיניים אל הקופה הציבורית וחומדים אותה.

זה הסיפור, וצריך לזכור ולהזכיר אותו שוב ושוב, במיוחד השבוע – כשהמאבק ההיסטורי על נפש האומה מגיע לנקודת רתיחה מסוכנת.

המשטרה מפעילה מכת"זית נגד המפגינים המוחים בסמוך לנתיבי איילון נגד המהפכה המשפטית, 20 ביולי 2023 (צילום: AP Photo/Ariel Schalit)

מי שרוצים להיזכר איך הגענו עד הלום ולהעמיק את ידיעותיהם, מוזמנים לצפות בסדרה התיעודית החדשה "חילוניות" של ענת זלצר, שמשודרת ב"כאן 11".

הסידרה מתארת, בסבלנות וביסודיות, איך תאודור הרצל החילוני הווינאי – "אבי האומה" המקורי – למד בדרך הקשה שאין ציונות בלי ציון; למה דוד בן-גוריון, האתאיסט הסוציאליסט, ממשיך דרכו של הרצל, גיבש את עקרונות הסטטוס קוו עם החרדים והעניק להם אוטונומיה חינוכית ושליטה על תחומי חיים נרחבים; ואיך הדור הבא של מנהיגים ישראלים חילונים ופרגמטיים, נכנעו לנושאי הבשורה של "הבטחה אלוקית", שהם עצמם מעולם לא האמינו בה, טיפחו את נושאי הווירוס המשיחי של המקומות הקדושים, ואפשרו להם להפוך את כיבוש הארץ וגאולתה למטרת העל של הציונות, שמקדשת כל אמצעי.

האחריות ההיסטורית מוטלת כמובן על נתניהו. אבל מי שדוחף את המהפכה המשטרית בכל הכוח אלה אנשים שלא מתעניינים כלל ב"תיקון מערכת המשפט". הם מפזרים מסך עשן של טיעונים ורעיונות רפורמה שונים שהועלו בעבר – לפעמים על ידי אנשי האופוזיציה עצמם – כדי ליצור את הרושם כי מה שעומד בראש מעייניהם זה רק עדכון גרסה הכרחי של מערכת המשפט. האמת היא שמה שהם באמת רוצים זה להחליף את מערכת ההפעלה.

הם מפזרים מסך עשן של טיעונים ורעיונות כדי ליצור את הרושם כי מה שעומד בראש מעייניהם זה רק עדכון גרסה הכרחי של מערכת המשפט. האמת היא שמה שהם באמת רוצים זה להחליף את מערכת ההפעלה

נקרתה בדרכם הזדמנות נדירה, שראש הממשלה תלוי בהם תלות מוחלטת, והם מתכוונים לנצל אותה עד תום. מטרתם היא להסיר מדרכם אחת ולתמיד את שופטי בג"ץ ואת היועצים המשפטיים המשוקצים עם רעיונות "שלטון החוק" שלהם, כדי שיוכלו לשעבד בלי הפרעה את כוחות המדינה לטובת שני הפרויקטים היחידים שקדושים בעיניהם: מפעל ההתנחלויות ומפעל הישיבות.

הם מנהלים כבר שנים קמפיין אגרסיבי ארסי נגד בית המשפט העליון. זה לא קמפיין למען הדמוקרטיה, אלא קמפיין שמטרתו לבצר לדורות מונופול בלעדי על הצדק. אחת התוצאות הבלתי נמנעות של קמפיין ממושך כזה, הוא שחיקה הדרגתית של אמון הציבור בבית המשפט – עניין שמובילי ההפיכה משתמשים בו עכשיו כצידוק מרכזי להחרפת פעולותיהם.

הם מנהלים כבר שנים קמפיין אגרסיבי ארסי נגד בית המשפט העליון. זה לא קמפיין למען הדמוקרטיה, אלא קמפיין שמטרתו לבצר לדורות מונופול בלעדי על הצדק

זכורה קריאתו של ח"כ לשעבר מוטי יוגב מהבית היהודי "לעלות על בג"ץ עם די-9". הוא גם אמר בהזדמנויות אחרות שבג"ץ "שותף לרצח ואסור להתחשב בדעתו" וש"בגלל בג"ץ חיילים נהרגים, ראש הממשלה צריך להתעלם מהחלטותיו".

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר שבית המשפט העליון אחראי ל"פשיטת רגל מוסרית" שמצדיקה "טיפול שורש". ח"כ לשעבר שולי מועלם מהבית היהודי אמרה ש"בג"ץ הוא בעצם חברת השיפוצים הטובה ביותר למשפחות מחבלים". ח"כ לשעבר ניסן סלומיאנסקי אמר – בהיותו יו"ר ועדת החוקה של הכנסת – כי "בג"ץ מנוכר לערכי היהדות". והשר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הגדיר את שופטי בג"ץ "האויבים של היהדות".

אלה לא אמירות של אנשים שמעוניינים ברפורמה או בתיקון של מערכת מורכבת; אלה אמירות של אנשים שמשוכנעים שהם שליחי האל עלי אדמות, ושמעוניינים להזריק לוורידי החברה הישראלית, התרבות העברית, מערכת החינוך הכללית והתקשורת הציבורית תרכובת קטלנית של ערכי הסיפוח, הכיבוש, הצניעות, העליונות, הקדושה והניאו-ליברליות – ולוודא שלא יהיה יותר מי שיוכל לעמוד בדרכם.

על זה ניטש עכשיו המאבק. אל תתנו להם להטעות אתכם: זה לא מאבק על מציאת הנוסח המושלם של עילת הסבירות, על היחס הנכון בין חוקי יסוד לחוקים רגילים, או על מנגנוני הבקרה הראויים על בחירת שופטים. זה מאבק על נפש האומה.