משחק הכדורסל הומצא בארצות הברית בשנת 1891 על ידי ד"ר ג'יימס נייסמית. בתחילת הדרך הוגדר המשחק על ידי שלושה עשר כללים. בחלוף השנים כללים השתנו, התווספו ובוטלו, עם הבדלים מסוימים בכללים בין הליגות והארצות.

למרבית השינויים והשיפורים בכללים הייתה השפעה מוגבלת וממוקדת על אופי המשחק, על השחקנים ועל המאמנים, אך מספר כללים הביאו לשינויים דרמטיים.

בחלוף השנים כללי הכדורסל השתנו, התווספו ובוטלו. למרבית השינויים והשיפורים בכללים הייתה השפעה מוגבלת וממוקדת על אופי המשחק, על השחקנים ועל המאמנים, אך מספר כללים הביאו לשינויים דרמטיים

כזו הייתה למשל הגבלת זמן ההתקפה על ידי שעון הזריקות, שהוכנסה לשימוש ב-1954 (יותר מיובל שנים מהמצאת המשחק!), שיפרה משמעותית את שטף המשחק והביאה (יחד עם שינויים נוספים בכללים) לעליה במספר הנקודות הממוצע מכ-80 נקודות לכ-100 נקודות ויותר. שינוי נוסף באופי המשחק הוא קו 3 הנקודות, שהוכנס לליגת ה-NBA כמעט מאה שנים לאחר המצאתו, הוסיף עניין ודרמה ושיפר את האיזון בין התרומה של שחקני הציר לזו של השחקנים הנמוכים יותר.

שינויים אלו בכללי משחק הכדורסל ובענפי ספורט נוספים תוכננו והוכנסו מתוך מטרה להפוך אותם ליותר מעניינים או כדי לפתור בעיות מסוימות (למשל כללים שנוספו כדי להגן על שחקנים מפציעות).

כלומר, במקום לנסות חנך, ללמד או לתמרץ שחקנים ומאמנים לשחק באופן שונה מזה שהורגלו בו, ההנהלות שינו את כללי המשחק ושינויים אלו הם שהובילו לשיפור המבוקש, כשכל המעורבים (שחקנים, מאמנים, מנהלי הקבוצות ועוד) מתאימים את עצמם לכללים החדשים.

אז מה הקשר לפוליטיקה? או – תודה על השאלה! מתוך המוסדות השלטוניים, הכנסת – ובאופן קיצוני אף יותר, המפלגות – זוכות למקום הלא מכובד בתחתית הסולם של האמון הציבורי, עם מידת תמיכה נמוכה להדאיג.

כדי לשנות מצב עגום זה, חשוב לבחון את הקשר בין כללי המשחק בפוליטיקה ובמיוחד במפלגות לבין איכות נבחרות ונבחרי הציבור והתנהלותם בתפקיד. בחירה במפלגה המייצגת באופן המיטבי את הערכים והשקפת העולם לא תספיק אם למי שנכללו ברשימתה אין את הכישורים הנדרשים או את הרמה האנושית הנדרשת לתפקיד חשוב זה.

חשוב לבחון את הקשר בין כללי המשחק בפוליטיקה ובמיוחד במפלגות לבין איכות נבחרות ונבחרי הציבור והתנהלותם בתפקיד. בחירה במפלגה המייצגת באופן המיטבי את הערכים והשקפת העולם – לא תספיק

ניתן לסווג את המפלגות כיום לפי מנגנון הבחירה של הרשימה לכנסת: סוג אחד עם "ועדה מסדרת" (יש עתיד, המחנה הממלכתי, המפלגות החרדיות ועוד) וסוג שני בהן מתנהלות בחירות פנימיות (הליכוד, העבודה ועוד). למרבה הצער, בשני המנגנונים התוצאות לא מספקות.

הוועדות המסדרות נהנות מגמישות רבה בקביעת הרשימות, אך לא זוכות ללגיטימציה מספקת מהציבור, שאינו שותף בקביעת הרכב הרשימה. המנגנון של ועדה מסדרת עלול גם לעודד נאמנות של הנבחרים ל"בעלי הבית" על חשבון הנאמנות לציבור. בחירות פנימיות לעומת זאת חשופות לפופוליזם, תלות בהון, לחץ מקבוצות אינטרס, קבלנות קולות, עיוותים של שיקולי ייצוג ועוד.

ברשומה נבחרות – פרדיגמה חדשנית לבחירות פנימיות במפלגות הוצגה שיטה חדשנית, שמציעה שילוב בין היתרונות של ועדה מסדרת לבין היתרונות של שיתוף הציבור בקביעת רשימת המפלגה לכנסת: מנגנון של מספר "ועדות מסדרות" עצמאיות ובלתי תלויות, כשהציבור (חברות וחברי המפלגה, למשל) בוחר את ההצעה הטובה ביותר ביניהן.

בתמצית, בשיטת "בחירה בין נבחרות", מספר גופים שונים במפלגה (יו"ר ומתחרות לתפקיד, הנהלה ועוד) משמשים כ"ועדות מסדרות" עצמאיות, שמתחרות ביניהן מי תציע את הרשימה לבחירות הכלליות – הנבחרת – הטובה ביותר בעיניי הציבור.

הוועדות המסדרות לא זוכות ללגיטימציה מספקת מהציבור ועלולות לעודד נאמנות הנבחרים ל"בעלי הבית" על חשבון הנאמנות לציבור. בחירות פנימיות חשופות לפופוליזם, תלות בהון, קבלני קולות, לחצים ועוד

בנוסף, נבחרות יכולות להיות מוצעות גם על ידי הציבור שתומך במפלגה. הציבור המצביע בבחירות הפנימיות נותן הערכה לכל אחת מכ-5 עד 20 נבחרות המוצגות בפניו. כך, הציבור הוא הפוסק האחרון ואף שותף לתהליך בניית הרשימה לכנסת.

הבעיות המרכזיות שמאפיינות את מנגנון הפריימריז הקיים צפויות להיחלש מאוד בהשפעתן, בזכות השילוב של הערכה חופשית של הציבור לכל אחת מהנבחרות וההצבעה לקבוצה במקום הצבעה אישית.

לדוגמה, "קבלנות קולות" תהיה בלתי יעילה עבור מועמדים שאינם מקובלים על הרוב הגדול של הציבור כי נבחרות שהם יכללו בהן ייפגעו בניקוד הכולל. בנוסף, בבניית הנבחרות ניתן להתחשב בקלות ובגמישות בשיקולי ייצוג (מגדרי, אתני, גיאוגרפי, גילאי ועוד) בלי להזדקק לכללים קשיחים, מסובכים ובלתי יעילים. הנאמנות של המועמדות/ים צפויה להינתן הן לציבור והן לעמיתים לנבחרת ולמפלגה, שכן כל אלה יהיו שיקולים בבניית הנבחרות ובהצבעה להן.

האם ניתן לאמץ שיטה זו או אחרות כדי להביא לשיפור בתפקוד של מפלגות ופוליטיקאים? ובכן, בליגות הספורט דרג מקבלי ההחלטות מעוניין בדרך כלל בשורה התחתונה (רווח כספי, שמשתפר ככל שהעניין במשחק גובר) ולכן האינטרסים שלו מתאימים ככלל לאלו של ציבור האוהדים. לעומת זאת, לבעלי הסמכויות והיכולת המעשית לבצע שינויים בתקנונים בתוך המפלגות יש לרוב גם אינטרס אישי שיושפע משינוי הכללים.

מי שנמצאים בעמדות כוח הגיעו לשם תוך שימוש בכללי המשחק הנוכחיים, ועשויים להירתע משינויים מחשש לפגיעה בכוחם ובמעמדם – במיוחד אם השינויים נועדו להעביר כוח מהצמרת הפוליטית והעסקנית לידי ציבור רחב יותר.

לבעלי הסמכויות והיכולת לבצע שינויים בתקנוני המפלגות – יש בד"כ אינטרס אישי שיושפע משינוי הכללים. הנמצאים בעמדות כוח הגיעו לשם תוך שימוש בכללי המשחק הנוכחיים, ועשויים להירתע משינויים

אם כך, כיצד ניתן להתגבר על הפער בין האינטרסים של צמרת המפלגה לבין האינטרסים של הציבור התומך בה? אפשרות אחת היא "לחץ מלמטה" על מקבלי ההחלטות, אך ציבור לא מאורגן יתקשה בכך.

אפשרות אחרת היא לנצל שעת כושר. מאורע כזה יכול להיות שינוי מתוכנן ממילא בכללי המשחק ובמוסדות המפלגה – כמו מעבר מבחירות פנימיות ע"י ועדה מסדרת לבחירות בפריימריז, הקמת מפלגה חדשה או איחוד בין מפלגות (מישהי לרוץ איתה – על דרך חדשנית לחיבור מוצלח בין מפלגות).

הזדמנות עשויה להיווצר גם כתוצאה ממשבר חמור שמאלץ את ההנהגה לבצע שינויים מבניים ואישיים ומעודד את הציבור למעורבות יותר גדולה בתהליכים הפנים מפלגתיים.

מדינת ישראל נמצאת כיום במשבר לאומי עמוק, שהואץ מאוד על ידי מהלכי הקואליציה והממשלה לביצוע הפיכה משטרית. השילוב של משבר זה עם המצב האלקטורלי העגום של חלק מהמפלגות בצד הליברלי-דמוקרטי של המפה הפוליטית ועם המעורבות חסרת התקדים ומעוררת התקווה של הציבור במאבק לדמוקרטיה – הוא הזדמנות מצוינת.

זו הזדמנות וגם הכרח, הן ללמוד את הכשלים במנגנונים הפנימיים במפלגות – אלו שהביאו למצב הנוכחי של חוסר אמון במפלגות ובהנהגתן הפוליטית – והן, ובמיוחד, להוביל תיקון.

יש לעודד את הנהגות המפלגות ואף לאלץ אותן לעשות זאת על ידי שילוב של גב ציבורי לשינויים עם לחץ ציבורי חזק וממושך. עברו כבר יותר משלושה עשורים מאימוץ שיטת הפריימריז לקביעת רשימת המפלגה לכנסת בישראל ושיפור משמעותי נדרש זה מכבר.

המשבר החמור הוא הזדמנות וגם הכרח ללמוד את הכשלים במנגנונים הפנימיים במפלגות – אלו שהביאו למצב הנוכחי של חוסר אמון במפלגות ובהנהגתן הפוליטית – ובמיוחד, להוביל תיקון

הגיע הזמן והופיעה הזדמנות נדירה לשנות את כללי המשחק ולהפוך אותו למועיל יותר עבור הציבור, על ידי הציבור.
פירוט נוסף ניתן למצוא באתר.
*תודה לתומר אביטל על ההערות המועילות לכתב היד.

אורי כנרות הוא פיזיקאי, יזם וארכיטקט מערכות בתעשיית ההיי-טק. חבר ועידה במפלגת הדמוקרטים.