בג"ץ עומד לדון השבוע בעתירות נגד מזימות הממשלה. בקרב מתנגדיה, מדובר בלא פחות מאשר הכרעה על הדמוקרטיה. אבל זה לא בדיוק כך. יותר נכון לראות את זה – ואת המאבק במדינה כולו – כהכרעה על החופש.

זה קצת מתעתע, כי יש הנחות כל-כך מושרשות שאנחנו בקושי שמים לב שהן הנחות. כך המצב עם האמונה הרווחת שחירות ודמוקרטיה הם מושגים בערך זהים, ושיש סתירה בין דיכוי לדמוקרטיה. ההנחה שגויה.

נכון לראות את המאבק במדינה כהכרעה על החופש. האמונה הרווחת שחירות ודמוקרטיה הם מושגים בערך זהים, ושיש סתירה בין דיכוי לדמוקרטיה – היא הנחה שגויה

צריך להבין על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על "דמוקרטיה". המילה, שמקורה ביוונית עתיקה, קיימת עוד לפני סוקרטס. ועדיין, אפשר לומר שלא היו דמוקרטיות אמיתיות עד לפני מאה שנה, כאשר נשים זכו לראשונה בזכות הבחירה בבריטניה, ארצות הברית ועוד כמה מדינות.

כמובן, יש הרבה סוגים של "דמוקרטיות". חלקן בכלל לא נראות כמו דמוקרטיות בעיניים מערביות. אבל זו לא הייתה רק תעמולה חסרת בסיס כאשר הקומוניסטים קראו למזרח גרמניה "הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית".

זה התבסס על עקרונות מרקסיסטים-לניניסטים, שהיו חשובים לרבים. אלה קבעו שמערכות קפיטליסטיות מועילות רק לבורגנות, בעוד שרוב האנשים, מעמד הפועלים, כל כך משועבדים לעבודה שלהם עד שקל לבצע בהם מניפולציות ואין להם חירות אמיתית.

זה לא מקרין כבוד רב לאדם הפשוט – אבל האם זה לגמרי לא נכון? לפני שהעסק התפורר, הקומוניסטים האמינו באמת ובתמים ש"דמוקרטיה פרולטרית"  משרתת את הרוב הרחב של האנשים העובדים. זה לא ממש הניב שגשוג, אבל זה כבר לא בדיוק עניין של דמוקרטיה.

המילה "דמוקרטיה" ממשיכה להיגרר לכל הכיוונים, כפי שאנו רואים במקרה העגום של  ישראל תחת שלטונו האפל של בנימין נתניהו.

נתניהו רוצה לבנות שלטון אוטוריטרי שבו כוחה של הרשות המבצעת כמעט בלתי מוגבל. על פי ההצעות, שמרביתן עוכבו בגלל המחאות המסיביות, הממשלה תמנה ישירות את כל השופטים, תבטל בפועל את הפיקוח השיפוטי ותחליש באופן דרסטי את שומרי הסף. תופינים רבים לממשלה; לא כל כך לאזרחים.

המילה "דמוקרטיה" ממשיכה להיגרר לכל הכיוונים, כפי שאנו רואים במקרה העגום של  ישראל תחת שלטונו האפל של נתניהו. הוא רוצה לבנות שלטון אוטוריטרי, בו כוח הרשות המבצעת כמעט בלתי מוגבל

הם טוענים שזו "דמוקרטיה", כי הקואליציה ניצחה בבחירות בנובמבר האחרון. הבחירות בעצם היו תיקו, נתניהו הסתיר את כוונותיו, והתוכנית לא פופולרית — אבל נניח את כל זה בצד, כי עצם האפשרות שהעם יבחר בזה ראויה לבדיקה. הדמוקרטיה של נתניהו היא שלטון הרוב ולא שום דבר אחר.

האופוזיציה והמפגינים דורשים לבטל את התוכניות הללו ולחוקק חוקה, והיא התאחדה לא פחות סביב המילה "דמוקרטיה". הגרסה שלה לדמוקרטיה כוללת דברים טובים כמו בלמים ואיזונים, הגנות על מיעוטים, זכויות אדם ואזרח והרבה חירויות בסיסיות. בגרסה זו, לא ניתן לאפשר לרוב לדכא את המיעוט גם אם זה רצונו. יש לזה שם: דמוקרטיה ליברלית.

ליברליזם מייצג חירויות, בדיוק כפי שזה נשמע. חופש.

ג'ון לוק הבריטי, אחד מאבות המחשבה הליברלית, טען שליחידים יש זכויות טבעיות, לרבות הזכות לחיים, לחירות ולקניין, ושגם כשהן לא מוענקות על ידי ממשלות הן טבועות בבני אדם. הוא קרא ל"אמנה חברתית" בין הממשלה לעם, כדי להבטיח כיבוד וקידום זכויות אלה.

ההנחה שכל בני האדם כמהים לדברים הללו נכשלת פעם אחר פעם. רואים את זה באפגניסטן ובקיפאון העמוק שהחליף את אביב העמים הערבי. זה ברור בהונגריה, פולין, טורקיה, ברזיל ועוד – מקומות שבהם מנהיגים סמכותנים נבחרו באופן דמוקרטי. זה יכול לקרות גם בצרפת ובמקומות אחרים באירופה. ישראל על הסף.

ההנחה שכולם רוצים זכויות טבעיות נכשלת שוב ושוב. רואים את זה באפגניסטן ובקיפאון שהחליף את אביב העמים הערבי; בהונגריה, פולין, טורקיה, ברזיל ועוד – מקומות בהם מנהיגים סמכותנים נבחרו באופן דמוקרטי

גם ארצות הברית. אפשר לומר שהבוחרים לא ממש ידעו למי הם מצביעים ב-2016, אבל עכשיו כולם יודעים מי זה דונלד טראמפ. כמחצית מהמצביעים ב-2020 עדיין תמכו בו ובשנה הבאה אולי זה יקרה שנית.

טראמפ איננו דמוקרט ליברלי. אין לו שום נאמנות לתיאוריות של לוק. לא אכפת לו משום אמנה חברתית. בטח לא כזו שמספק לאזרחים מינימום של שירותי בריאות והגנה מפני משוגעים עם נשק. הוא לא שונה בהרבה מוויקטור אורבן מהונגריה ורג'פ טאיפ ארדואן הטורקי.

מה עם כל האנשים שמצביעים לדמוקרטים הלא-ליברלים האלה? מה לגבי 40 אחוז מהמצביעים הצרפתים שתמכו במארין לה פן הבלתי-ליברלית בעליל בבחירות לנשיאות בשנה שעברה?

נקודות אחוז בודדות לצד זה או אחר עשויות להכריע בבחירות, אך אינן יכולות לטשטש את האמת הברורה: הליברליזם, רעיון שהוא פופולרי ביותר בקרב אליטות משכילות, הוא לא דבר שההמונים מתעקשים עליו ברוב העולם. סיקרתי בחירות מרומניה ועד רמאללה וככה זה בכל מקום, למעט אולי אצל הנורדים המרוצים למדי מחייהם.

טראמפ איננו דמוקרט ליברלי. אין לו שום נאמנות לתיאוריות של לוק. לא אכפת לו משום אמנה חברתית. בטח לא כזו שמספק לאזרחים מינימום של שירותי בריאות והגנה מפני משוגעים עם נשק

הסיבה לכך היא שדמוקרטיה וליברליזם הם מושגים שונים – קשורים לעיתים, אך עצמאיים.

הליברליזם שואף להגן על זכויות וחירויות הפרט, גם אם זה נוגד את רצון הרוב. הליברליזם מקדש חופש הביטוי, כולל לדעות לא פופולריות. הליברליזם מדגיש את חירויות האזרח וזכויות הפרט ומגביל את כוח הממשלה לעשות מה שהרוב רוצה. הוא מתעקש על קפיטליזם (אבל עם רשת ביטחון), בעוד שדמוקרטיה יכולה להביא קומוניסט לשלטון (כפי שקרה באמריקה הלטינית ובמקומות אחרים). דמוקרטיה עשויה להעלות לשלטון תיאוקרטיה. היא משחקת על המגרש של הטווח הקצר, כמו מצביעים רבים, בעוד שהליברליזם הוא רעיון נשגב.

דמוקרטיה יכולה להוביל לפופוליזם – כמו עם טראמפ ועמיתיו ברחבי העולם – בעוד שלליברליזם אין שום סבלנות לתופעה זו.

אז אם תומכי הדמוקרטיה הליברלית היו כנים עם עצמם, הם היו עונים על שאלה פשוטה: האם אני באמת דמוקרט קודם כל? איזו משתי המילים בתווית "דמוקרטיה ליברלית" חשובה לי יותר? בסופו של דבר, האם זה הליברליזם שאני מתעקש עליו, או שלטון הרוב?

זה בעייתי, כי הפופוליסטים מהימין מחכים בפינה, מוכנים תמיד עם האשמת האליטיזם. אבל אם באמת נתייחס לשאלה, התשובה עשויה להפתיע.

האם אני באמת דמוקרט קודם כל? איזו משתי המילים בתווית "דמוקרטיה ליברלית" חשובה לי יותר? בסופו של דבר, האם זה הליברליזם שאני מתעקש עליו, או שלטון הרוב?

אין סתירה עם הדמוקרטיה. כולם רוצים דמוקרטיה. אבל מה שבאמת מריץ ישראלים רבים וטובים זו הכמיהה בת שנות אלפיים להיות חופשיים בארצנו.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com