בג"ץ עומד לדון השבוע בעתירות נגד מזימות הממשלה. בקרב מתנגדיה, מדובר בלא פחות מאשר הכרעה על הדמוקרטיה. אבל זה לא בדיוק כך. יותר נכון לראות את זה – ואת המאבק במדינה כולו – כהכרעה על החופש.
זה קצת מתעתע, כי יש הנחות כל-כך מושרשות שאנחנו בקושי שמים לב שהן הנחות. כך המצב עם האמונה הרווחת שחירות ודמוקרטיה הם מושגים בערך זהים, ושיש סתירה בין דיכוי לדמוקרטיה. ההנחה שגויה.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
חטופים כן או לא, רפיח או נורמליזציה, במשרד למורשת יהודית עסקים כרגיל – בימים אלה מונה שם מנכ"ל חדש, איתי גרנק, והוא כל מה שדמיינתם: הוביל קמפיינים נגד שמאלנים, תומך בהדתה ומו"ל של כלי תקשורת משיחי. כל אלה מתאימים לשר המורשת כמו כפפה ליד, אבל בינם למורשת אין דבר או חצי דבר.
הוועדה לבדיקת מינוי בכירים בנציבות שירות המדינה בדקה את מועמדותו של גרנק ואת כישוריו "בהקפדה יתרה, במטרה להבטיח שהמניע הפוליטי אינו המניע המכריע בבחירת המועמד".
אורי ארליך הוא עיתונאי לשעבר, פעיל שמאל ודובר ארגון הארכיאולוגים "עמק שווה".
בנימין נתניהו ממשיך לסרב להעניק עדיפות עליונה לשחרור החטופים. הם בינתיים נמקים בשבי חמאס ומשפחותיהם ממשיכות להיאבק ברחובות מבלי שמאבקן יישא פרי. המצב נמשך ונגרר מאז שחרור הגל הראשון של חלק מהחטופים לפני כחמישה חודשים.
גדי איזנקוט נחשב עד כה כתקוות המשפחות, מי שמגן בקבינט המלחמה על מטרת החזרת החטופים תחילה. בהצטרפותו לדחיית ההצעה המצרית, הנתמכת על ידי ארה''ב, הוא אכזב. האם נדבק גם הוא בחישובים אלקטורליים? הפקרת החטופים, כשהוא ובני גנץ שותפים לממשלת המחדל לא תשכח לעולם.
דר׳ מיכאל פריאנטה הוא מו׳׳ל, סופר ופובליציסט שחי בפריז. כותב ומפרסם פרוזה ומאמרי דעות בעברית ובצרפתית. בין ספריו האחרונים: ׳׳פרנסוס האחר׳׳, רומן העוסק בבעיות זהות, ׳׳בצל החומות׳׳, זכרונות ילדות המלח של מקנס, מרוקו, ׳׳מבן גוריון ועד נתניהו׳׳, ספר פוליטי חברתי. הוא חבר אגודת העיתונאים של תל-אביב ומפרסם מאמרי דעה ב-הארץ, מעריב, Ynet Times of Israel ,Libération ,Le Mond.
בין פגישות עבודה וההתעסקות היומיומית כפסיכולוג, העבודה הטיפולית בקליניקה בתקופה הזאת מחזירה אותי במחשבותיי עשור אחורה, לעזה. זיכרונות חזקים שמלווים אותי מאותה התקופה שבה לחמתי יחד עם חבריי לצוות בשג'עייה ובמידה רבה גם הובילו אותי לימים להיות פסיכולוג.
* * *
בתקופה האחרונה אני פוגש בקליניקה יותר ויותר חיילי מילואים. חלקם פונים בגלל משבר שהתפתח בעקבות אירועי המלחמה עצמה. אך באופן שאותי הפתיע, רבים אחרים פונים בשל משברים המלווים אותם כבר במשך שנים. הם פונים כעת בזכות המגמה החיובית שמובילה יותר ויותר אנשים לפנות לטיפול.
נתנאל זינגבוים היה לוחם ששרת בצוק איתן בעזה כצלף, כשבחר ללמוד פסיכולוגיה והמציא את אפליקציית "זינגמונד" המחברת בין פסיכולוגים למטופלים, שתעזור לאחרים בקרב הנפשי בעקבות חוויות הלחימה האישיות שלו.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
שלום ירושלמי, אתה כתב ופרשן עתיר זכויות, אבל כתיבתך הנוכחית לא עומדת בסטנדרטים מינימליים. באופן קבוע אתה מדברר את התדרוכים והמסרים של נתניהו, דרעי ואחרים בלי לאתגר אותם ולשים בתוך הקשר.
בכתבה זאת, לדומה – מי מינה את סמוטריץ' הכושל לשר בשני משרדים חשובים?? הוא האחראי על הכשלונות אף יותר מהשר עצמו. גם ההשתלחות בפקידות הבכירה שמתפקדת כמובגרת האחראית בכלכלה הישראלית היא חצופה ושקופה, ונועדה להסיט את כל האש מנתניהו.
@בירנית גורן
הגיע הזמן לומר את דעתך
רוצים להגיב? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט? הצטרפו לזמן ישראל רוצים לפרסם פוסט ולהגיב לכתבות? הצטרפו לזמן ישראל רוצים שנשמור לכם את הלייקים שעשיתם? הצטרפו לזמן ישראל
- לכל תגובה ופוסט עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
- עמוד הפרופיל הפומבי שלך ירכז את כל התגובות שפרסמת בזמן ישראל
- אפשרות להגיש פוסטים לפרסום בזמן ישראל
- אפשרות להגיב לכתבות בזמן ישראל
- קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
המאבק הוא על הדמוקרטיה. ליברליזם רצוי מאוד אבל קודם כל אסור לסכן את קיום הדמוקרטיה. מה שעומד עכשיו בישראל על הפרק הוא איך להבטיח שדמוקרטיה תמשיך להתקיים ולא תהרוס את עצמה. חוקי "הרפורמה המשפטית" המוצעת מקנים לרשות המבצעת כוח לבטל למעשה את המשך הדמוקרטיה. בעזרת כוח זה אפשר להעביר חוקים שיבטלו את הזכות של כל אזרח לבחור ו /או את שיטת הבחירות באופן כזה שהעם לא יוכל יותר להביע את רצונו באופן מלא. דמוקרטיה של מפלגה אחת. הגבלת הזכות חהבחר
דמוקרטיה ללא תקשורת חופשית. דמוקרטיה ללא זכות בחירה לכולם. כל אלא אינם דמוקרטיה.
האמת הרביעית.
ברובד השטחי, המאבק הוא בין דמוקרטיה לבין דיקטטורה
ברובד העמוק יותר, המאבק הוא כאילו על מהי דמוקרטיה והגבולות הרצויות בין הרשויות
ברובד העמוק יותר, המאבק הוא על המילה הנסמכת ל'דמוקרטיה', כשאלו דורשים 'יהודית ודמוקרטית' ואלו דורשים 'דמוקרטיה ליברלית' /'דמוקרטיה מהותית'.
ברובד העמוק יותר, המאבק הוא בין האליטות הליברליות (שבהצבעות לכנסת מקבלות, לצערי, תמיכה בשיעורים זניחים), לבין הנשלטים.
אכן כדבריך. הבעיה המהותית מצויה במתחם המוסר, היושר והכנות. זה התחיל במגזר הפוליטי, וכיום גם המבצר נופל באותו בור בדיוק.