על מנת להבין את עמדת סעודיה כלפי הבעיה הפלסטינית צריך לחזור לשתי פגישות שהיו לאבו מאזן עם המלך עבדאללה המנוח לפני כמה שנים, ותוכן הפגישות נודע לי ממקורות ברמאללה.

הפגישה הראשונה הייתה בג'דה בעיצומו של האביב הערבי. אחרי שאבו מאזן התלונן בפני האמריקאים כי סעודיה לא מימשה את התחייבותה לסייע לתקציב הפלסטיני במאתיים מיליון דולר לשנה, המלך עבדאללה הזמין את אבו מאזן לג'דה.

על פי המקורות שלי, אבו מאזן התחיל להתלונן באוזני מלך סעודיה על ההתנחלויות, על האפרטהייד והכיבוש, והמלך קצר הרוח הפסיק אותו ואמר לו: אתה לא רואה מה קורה מסביבנו? אף שליט ערבי לא יושב בטוח על כסאו. מצבכם טוב ממצבנו.

אבו מאזן התחיל להתלונן באוזני מלך סעודיה על ההתנחלויות, על האפרטהייד והכיבוש, והמלך קצר הרוח הפסיק אותו ואמר לו: אתה לא רואה מה קורה מסביבנו? אף שליט ערבי לא בטוח על כסאו. מצבכם טוב ממצבנו

וכאן אמר המלך את משפט המפתח: כאשר הייתם זקוקים לעזרתנו, לא מנענו זאת מאתכם, בכסף, בתמיכה דיפלומטית בכל מה שביקשתם. כעת, כאשר אנחנו זקוקים לעזרתכם – אתם ניטרלים? אבל בגלל שהבטחנו לאמריקאים, נשחרר את הכסף.

העוקץ היה שאת מאתיים המיליון סעודיה העבירה לסלאם פיאד, ראש הממשלה אז, ולא לאבו מאזן, ופה התחיל המשבר בין השניים שהסתיים בהדחתו של פיאד מראשות הממשלה.

פגישה שנייה התרחשה בריאד בתפר שבין סיום כהונתו של ברק אובמה וראשית כהונתו של דונלד טראמפ, שזה עתה נבחר לנשיאות ארצות הברית. על הפרק עמדה החלטת מועצת הביטחון על ההתנחלויות, שלראשונה ארצות הברית הייתה אמורה שלא להטיל עליה וטו.

את הצעת ההחלטה הגישה מצרים, ואבו מאזן ביקש לשוחח עם המלך עבדאללה איך למנף את הסרת הווטו האוטומטי של ארצות הברית במועצת הביטחון, ואז הגיע טלפון למלך מא-סיסי, נשיא מצרים, ובו הודיע לו כי החליט להסיר את הצעת ההחלטה משולחן מועצת הבחטחון.

המלך עבדאללה אמר לו, בנוכחות אבו מאזן: אללה יְסַהֵּל עָלֵיכּ – כלומר: עשה כרצונך. אבו מאזן קפץ וביקש מא-סיסי שלפחות ידרוש בתמורה שארצות הברית לא תעביר את השגרירות לירושלים. א-סיסי ענה לו: אנחנו עם טראמפ.

פירוש הדברים האלה הוא שלערבים נמאס שהבעיה הפלסטינית תוקעת אותם לא רק מול ישראל אלא גם מול ארצות הברית ובכלל.

כעת, כאשר הפלסטינים נדרשים לתמוך בנורמליזציה בין סעודיה לישראל, אבו מאזן מנסה שסעודיה תציב לפחות כתנאי את היוזמה הסעודית, המתנה את הנורמליזציה עם ישראל בפתרון הבעיה הפלסטינית.

כעת, כאשר הפלסטינים נדרשים לתמוך בנורמליזציה בין סעודיה לישראל, אבו מאזן מנסה שסעודיה תציב לפחות כתנאי את היוזמה הסעודית, המתנה את הנורמליזציה עם ישראל בפתרון הבעיה הפלסטינית

בריאיון של יורש העצר מוחמד בן סלמאן ב"פוקס ניוז" בשבוע שעבר, אבו מאזן קיבל תשובה שלילית. לא רק שבן סלמאן לא הזכיר את היוזמה הסעודית, הוא אפילו לא הזכיר שום מרכיב ממרכיביה. יורש העצר רק התחייב לעסוק בבעיה, והדגיש את המרכיב של חיי היום-יום של הפלסטינים.

האם אבו מאזן יוכל להשתלב בנורמליזציה הסעודית-ישראלית בתנאים האלה? לא נראה לי. יש ידיעות שכן, אבל נראה לי שהן מבוססות על השיחות של שני בכירי אש"ף המקורבים לסעודיה מאג'ד פרג' וחוסיין א-שייח' בריאד, ולא על הלכי הרוח האמיתיים סביב אבו מאזן במוקטעה.

לכאורה, נראה כי נוצר החלון הגדול למימוש פריצת הדרך ההיסטורית בין ישראל למדינות ערב ומדינות אסלאמיות מובילות, אבל נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעצרת הכללית של האו"ם לא נותן מקום לאופטימיות.

נתניהו לא דיבר לעולם, אלא לשותפיו בקואליציה, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, ולבית המשפט האמור לדון בנבצרותו בהמשך השבוע.

באולם הריק מקהל ישבה רק נציגת סעודיה, וזה היה איתות מבשר טובות. אבל שיגורה לנאום גם אותת לנתניהו שהוא צריך לומר משהו בעניין הפלסטיני – ולא רק שלא אמר דבר, חוץ מלתקוף את אבו מאזן, אלא במפה שהציג מופיעה ישראל של 1948 כישראל השלמה, בעוד ב-1948, גבולות ישראל היו גבולות החלוקה, כלומר: שום ויתור לפלסטינים.

בעוד הנשיא ג'ו ביידן הדגיש את דוד בן-גוריון כאבי האומה הישראלית, נתניהו ענה לו בנאום שהיה זה משה רבנו, והביא את ההקשר לימינו בהר הברכה גריזים והר הקללה עיבל. זה היה מכוון לאוזניים של בן גביר וסמוטריץ' שישראל לא תוותר על שכם, שהיא, שכם, ולא בן גוריון, המסד שעליו בנויה ישראל המודרנית.

בעוד ביידן הדגיש את דוד בן-גוריון כאבי האומה הישראלית, נתניהו ענה לו בנאום שהיה זה משה רבנו, והביא את ההקשר לימינו בהר הברכה גריזים והר הקללה עיבל. זה היה מכוון לאוזניים של בן גביר וסמוטריץ'

בעוד מדינות המפרץ יכלו לדלג מעל הפלסטינים, שבמשבר הגדול מול עיראק, שכבשה את כוויית, עמדו לימין סדאם חוסיין, הדיקטטור העיראקי, לסעודיה אין אפשרות כזאת. היא מעצמה המייצגת את הערביות והאסלאם, ואינה יכולה לנרמל יחסים עם ישראל של בן גביר וסמוטריץ'.

למרות שכעת סעודיה לא מזכירה אותה, בכל זאת היוזמה הסעודית רשומה על שמה, והיא חייבת לתת משהו לפלסטינים, כדי להרגיע את הגזרה, אבל ממשלה בשליטה של בן גביר וסמוטריץ' לא רק שלא יכולה לתת לפלסטינים כלום, אלא עוד ממתינה לנו תוכנית ההכרעה של סמוטריץ' תחת סיסמת הקרב "שיישרף לכם הכפר", ועוד לא דיברנו על גוג ומגוג שיתחיל מהר הבית.

בין ישראל, סעודיה וארצות הברית נדונה תוכנית הרכבת בין הודו לאירופה דרך המפרץ הפרסי, סעודיה,  ירדן וישראל – שנועדה להדוף את דרך המשי של סין דרך איראן, עיראק, סוריה ולבנון.

התוכנית הזאת חשובה מאוד לנתניהו, אבל לאו דווקא בגלל הרכבת, אלא כי יש לו מה לנופף מול שופטי בג"ץ העומדים לדון בנבצרותו. למרות שעדיין לא שורטטה שום תוכנית, וזה פרויקט של שנים ארוכות – יובלות אפילו – השופרות של ביבי כבר תוקעים שזה פרויקט שמעבר לדלת, ואם לא יבוצע עכשיו, יידחה לשנים רבות.

למרות שעדיין לא שורטטה שום תוכנית, וזה פרויקט של שנים ארוכות – יובלות אפילו – השופרות של ביבי כבר תוקעים שזה פרויקט שמעבר לדלת, ואם לא יבוצע עכשיו, יידחה לשנים רבות.

כלומר: אם שופטי בג"ץ יוציאו את המדינאי חובק העולם בנימין נתניהו לנבצרות, הם יהיו אשמים בכישלון הנורמליזציה עם סעודיה ואובדן פרויקט הרכבת חובק המזרח התיכון שהוצג לעיני השופטים מעל הדוכן באו"ם, שלא לדבר על הפיכת ישראל למעצמת בינה מלאכותית.

אבל יש בעיה גדולה בשרטוט שהציג נתניהו לשופטיו מעל דוכן האו"ם: המסילה לא כוללת את מצרים, ולמעשה היא מהווה תחרות קשה לתעלת סואץ. מצרים עדיין לא אמרה את דברה, אבל אם ישראל תחליט ללכת על פי החזון של סמוטריץ' ובן גביר, יכול להיות שבמקום לישראל, הרכבת תגיע לסיני ולמצרים. ואת מי נאשים אז?

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.