מרטין אינדיק, שהיה השגריר האמריקאי בישראל בשנים 2001-2000 ועוזר מזכיר המדינה בנושא המזרח התיכון בממשל של הנשיא ביל קלינטון בשנים 1997-1999, כתב בשנת 2021 את הספר אדון המשחק (Master of the Game – Henry Kissinger and the Art of Middle East Diplomacy). בגרסה העברית הוחלף שם הספר – "בתחבולות תסיים מלחמה – הנרי קיסינג'ר והחתירה לשלום במזרח התיכון".

לכאורה שמות הספר בגרסה האנגלית והעברית דומים אך עדיין שינוי שם הספר אינו ברור. תרגום מילולי של השם הוא – "אדון המשחק – הנרי קיסינג'ר והאומנות של הדיפלומטיה המזרח תיכונית" אז מדוע הוחלף השם כך שירמוז שהנרי קיסינג'ר הוא זה שסיים את המלחמה בתחבולות ואיך קרה שהשם המקורי והמשמעותי "אדון המשחק" נמחק?

האם העלמת השם "אדון המשחק" והדגשת המסרים הסמויים בשם החדש שקיסינג'ר הוא זה שסיים את המלחמה בתחבולות וחתר לשלום במזרח התיכון אכן תואמים את תוכן הספר?

האם העלמת השם "אדון המשחק" והדגשת המסרים הסמויים בשם החדש שקיסינג'ר הוא זה שסיים את המלחמה בתחבולות וחתר לשלום במזה"ת אכן תואמים את תוכן הספר?

קוצר ראות

הספר מתחיל בתאור התפתחותו האישית והפוליטית של הנרי קיסינג'ר מנער  גרמני יהודי בן כ-15 שב-1938 היגר לניו יורק מבוואריה עם משפחתו היהודית-אורתודוקסית שהשתייכה לתנועת אגודת ישראל הגרמנית שהייתה אנטי-ציונית, ועד למינויו לתפקיד היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ריצ'רד ניקסון שלושים שנה לאחר מכן, ב1968.

עטיפת ספרו של מרטין אינדיק על הנרי קיסינג'ר בתרגום לעברית (צילום: הוצאת ידיעות ספרים)

שלושת הפרקים הראשונים בספר נקראים "האסטרטגיה" (1), "השגת השליטה" (2), ו"משבר ירדן" (3), ולאחריהם מגיע הפרק הרביעי שנקרא "קוצר ראות", שבו אתמקד.

אינדיק כותב בפתיחת ספרו, שלהפתעתו גילה שקיסינג'ר לא חתר להגיע להסכמי שלום ושכבר בעבודת הדוקטורט שלו על מטרניך וקסטלרואו הוא התייחס להסכמי שלום כאל בעיה.

קיסינג'ר האמין בשמירת סדר עולמי שמבוסס על מאזני כוחות צבאיים ולא על הסכמי שלום שניתנים להפרה, ובמזרח התיכון חשב שהחזרת שטחים שישראל כבשה ב-1967 לערבים בתהליך ממושך ומדורג ובשליטתו יקנה לישראל זמן שישפר את מעמדה. הוא לא האמין שניתן להגיע להסכם שלום בין ישראל והערבים.

על אופיו היהיר והאגרסיבי של קיסינג'ר אינדיק כותב בפרק 3, "המשבר בירדן":

"כשמשווים בין הארוע הזה לבין הניסיון שצברתי בהתמודדות עם מנהיגים ישראלים ושגריריהם בוושינגטון במשך שלוש ממשלים, עולה בדעתי עד כמה רבין הרגיש מאוים מהנזיפה הזועמת של קיסינג'ר. זה קרה שוב עם שמחה דיניץ, יורשו בתפקיד, במהלך מלחמת יום הכיפורים.

"גם רבין וגם דיניץ לא היו עלה נידף, שניהם היו מורגלים בקשיחות של המאבקים משולחי הרסן של הפוליטיקה הישראלית. רבין היה רמטכ"ל למוד קרבות. ועדיין הזעם של קיסינג'ר הצליח להפיל עליהם מורא גדול. והם לא היו היחידים שחוו זאת.

"אנשי הסגל של קיסינג'ר גילו מדי פעם את מסמכי העבודה שהכינו בשקידה מושלכים בחזרה בפרצופם, פעם הוא דרך על מסמך שהכין עוזרו הרולד סונדרס השקדן והמופנם. במקרה של רבין, קיסינג'ר לא היסס להזכיר לו שהוא משחק עם גורלה של אומה שהייתה אז בחיתוליה – בהחלט הגזמה,  אבל כזאת שרבין לא היה מסוגל להתעלם ממנה".

לגבי המשא ומתן עם ראש הממשלה גולדה מאיר בחודשים פברואר ומרץ 1973, אינדיק כותב:

"ערב הפגישה שלה עם ניקסון, היא הסכימה שרבין ימסור לקיסינג'ר שהיא מוכנה שהוא יבדוק עם איסמעאיל את הרעיון לפיו ישראל תצטרך להסכים לריבונות מצרית על כל סיני, אבל שמצרים בתמורה תצטרך לקבל נוכחות צבאית ישראלית בעמדות אסטרטגיות מסויימות כמו שארם-א-שייח'. זה היה קרוב לעמדתו של איסמעאיל במידה מפתיעה.

"בפגישה בחדר הסגלגל גולדה הציעה שהמאמץ עם מצרים יתרכז בהסדר ביניים להפרדת הכוחות בתעלת סואץ. היא אמרה לניקסון שישראל תהיה מוכנה להתרחק אל מעברי הגידי והמיתלה באמצע סיני, נסיגה גדולה ומשמעותית ממה שהייתה מוכנה לספוג קודם לכן".

אינדיק כותב שב-9 באפריל 1973 העביר סאדאת מסר לקיסינג'ר דרך העורך הבכיר של השבועון האמריקאי "ניוזוויק" ארנו דה-בורגראב. "כל דלת שפתחתי נטרקה בפניי על ידי ישראל בברכת ארה"ב", התלונן סאדאת מרה. "ארצות הברית תעשה טעות חמורה אם תמשיך להאמין שאנחנו לא כשירים ולא מסוגלים לפעול".

"כל דבר במדינה הזאת מגוייס עכשיו למערכה שכעת היא בלתי נמנעת", הזהיר סאדאת, והתרברב שהרוסים "נותנים לנו עכשיו כל דבר שהם יכולים לספק".

הנרי קיסינג'ר ביוני 1973 (צילום: AP Photo/Bob Daugherty)

אינדיק כותב ש"בתחושת חרדה התקשר דה-בורגראב לקיסינג'ר מייד כשחזר לוושינגטון וביקש פגישה בדחיפות… דה-בורגראב תיאר את אזהרת המלחמה המפורשת של סאדאת. לפי דה-בורגראב, קיסינג'ר הגיב שאינו בטוח אם תהיה מלחמה, אבל אם זה יקרה 'נחזיר קצת שיווי משקל בין הערבים לישראלים, שהוא דבר חיוני לתהליך השלום'. במקום לפעול כדי למנוע את המלחמה, קיסינגר חשב מה יעשה אם סאדאת יממש את איום המלחמה".

"לפי דה-בורגראב, קיסינג'ר הגיב שאינו בטוח אם תהיה מלחמה, אבל אם זה יקרה 'נחזיר קצת שיווי משקל בין הערבים לישראלים, שהוא דבר חיוני לתהליך השלום'"

סיכום המפגש החשאי השני של קיסינג'ר ואיסמעאיל ב-20 במאי 1973 בפריז

"קיסינג'ר כתב שאיסמעאיל העביר בפריז רק תחושת אימה", ממשיך אינדיק. "עם זאת, מענין שאיסמעאיל אמר לקיסינג'ר שמצרים תהיה מוכנה להתקדם לפני סוריה בכל משא ומתן. אולי איסמעאיל רצה שקיסינג'ר יזכור, כשתפרוץ מלחמה, שמצרים לא מתכוונת לצעוד בסך עם סוריה לאורך זמן וזה באמת מה שהתרחש".

אינדיק מוסיף:

"לפי יוג'ין טרון (נציג הסי איי אי במצרים שתיאם את הפגישות החשאיות של קיסינג'ר ואסמעאיל), אחרי שאיסמעאיל נפרד מקיסינג'ר הוא יצא שוב החוצה. טרון מצא אותו יושב ליד נחל מעבר לגן הווילה כולו נרעש. איסמעאיל אמר לטרון שקיסינג'ר הסביר לו 'אם אתם רוצים שנתערב בעניין ישראל, תצטרכו ליצור משבר, אנחנו מתעסקים בניהול משברים'. לדברי טרון, איסמעאיל הסיק שקיסינג'ר רוצה שמצרים תפתח במלחמה עם ישראל. טרון דיווח שבעת שנפרד מהמצרי הנסער, האיש בכה."

קיסינג'ר לא שיתף עם הנשיא ניקסון ועם השגריר דיניץ את העובדה המדאיגה מאוד שאיסמעאיל ביטל את המשך המפגש למחרת כי היה מאוכזב מאוד מהמבוי הסתום אליו הגיעו השיחות ושהיה ברור לשניהם בסוף המפגש ב-20 במאי שמלחמה במזרח התיכון היא בלתי נמנעת. אינדיק כותב שקיסינג'ר אמר לדיניץ לאחר המפגש עם איסמעאיל  ש"כל התרגיל הזה עקר וכלום לא יכול לצאת ממנו".

האם קיסינג'ר גרם לפתיחת המלחמה בתחבולות?

קיסינג'ר אכן סיים את המלחמה בתחבולות, כפי שמתואר בחלק ב' של הספר, המתאר את הרכבת האווירית האמריקאית, את הפסקת האש שכפה על ישראל לפני שתשמיד את הארמיה המצרית השלישית ואת הבלוף של הכוננות הגרעינית DEFCON III שקיסינג'ר הכריז ללא ידיעת המפקד העליון של צבא ארה"ב או הנשיא ניקסון, ששמע על הכוננות הגרעינית שהוכרזה ב-25 באוקטובר רק למחרת.

אבל, קיסינג'ר היה גם זה שדחף את מצרים ואת ישראל אל המלחמה בתחבולות, העביר לישראל מסרים מרגיעים שהערבים לא יתקפו ערב המלחמה ויצר תנאים בלתי אפשריים לישראל בפתיחת המלחמה.

קיסינג'ר היה גם זה שדחף את מצרים ואת ישראל אל המלחמה בתחבולות, העביר לישראל מסרים מרגיעים שהערבים לא יתקפו ערב המלחמה ויצר תנאים בלתי אפשריים לישראל בפתיחת המלחמה

קיסינג'ר כפה תכתיב מדיני שמנע מכת מנע – גיוס מילואים ופריסת כוחות לפני פתיחת המלחמה. אינדיק כותב שהאיום של קיסינג'ר היה -"לעולם אל תצאו למתקפת מנע! אם תירו את הירייה הראשונה, לא יהיה אף אחד במדינה הזאת שיתמוך בכם, הנשיא לא יתמוך בכם, תישארו לבד, לגמרי לבד".

משה דיין והנרי קיסינג'ר, מרץ 1974 (צילום: AP Photo/Bob Daughtery)

התכתיב המדיני שיבש את המוכנות והיכולות של צה"ל בפתיחת המלחמה, כפי שכתב יגאל קיפניס בספר "יום פקודה". שר הביטחון משה דיין היה האיש שכפה את המדיניות של קיסינג'ר על ישראל, כפי שהסביר השר שמעון פרס בישיבת הממשלה בשבת ה-6 באוקטובר:

"המחשבה הפוליטית המרכזית ששמענו משר הביטחון, שישראל תבהיר עד כמה שאפשר שהותקפנו, ולא ניתן שום פתחון פה, שלא ייאמר שהייתה כאן מלחמת מנע ולא שום פרובוקציה. כל תוכנית ההגנה ותוכניות אחרות כפופות להיגיון זה".

האם ניתן היה למנוע את המלחמה?

"בשיחה לאחר המלחמה עם גולדה מאיר במאי 1974 , קיסינג'ר הודה ששנה קודם לכן היה אפשר למנוע את המלחמה", כותב אינדיק. "הוא תיאר את שיחותיו עם איסמעאיל והתבדח על הדרך שבה השתעשע בו. הוא נזכר כיצד איסמעאיל הזהיר אותו כמה פעמים שאם לא יהיה הסכם דיפלומטי תהיה מלחמה. קיסינג'ר סיפר למאיר שבזמן ששמר על ארשת פנים חתומה, בפנים הוא צחק".

"הוא נזכר כיצד איסמעאיל הזהיר אותו כמה פעמים שאם לא יהיה הסכם דיפלומטי תהיה מלחמה. קיסינג'ר סיפר למאיר שבזמן ששמר על ארשת פנים חתומה, בפנים הוא צחק"

כשהסתיימה הפגישה בפריז, איסמעאיל וקיסינג'ר הבינו שהמזרח התיכון הולך למלחמה. איסמעאיל בכה וקיסינג'ר צחק. איסמעאיל חתר לשלום וקיסינג'ר – שלא האמין ששלום הוא בר-השגה – חתר למלחמה תחילה.

בסיכום הפרק "קוצר ראות" אינדיק כותב שקיסינג'ר שקיבל אזהרות משמעותיות לגבי פריצת המלחמה אבל חשב שהמלחמה תועיל לדיפלומטיה שלו, שתהיה יותר אפקטיבית אם הערבים ישקמו את כבודם והישראלים יספגו מהלומה צבאית. אדון המשחק היה אדון המלחמה.

ראש הממשלה גולדה מאיר והנרי קיסינג'ר, לצדם של שגריר ישראל בארה"ב דאז יצחק רבין ורעייתו לאה ב-1973 (צילום: משה מילנר/לע"מ)

קיסינג'ר ניהל את המשבר באמצעות הקבוצה למבצעים מיוחדים של וושינגטון, ה-WSAG, שנפגשה בכל יום בבית הלבן בזמן המלחמה ולפעמים אף מספר פעמים ביום.

ה-WSAG הייתה קבוצה לניהול משימות מיוחדות של המועצה לביטחון לאומי שנועדה להבטיח תיאום בין כל זרועות הממשל האמריקאי בזמן ניהול משבר מתפתח. יושב הראש הקבוע של הקבוצה היה היועץ לביטחון לאומי קיסינג'ר והיו חברים בה ראש הסי-איי-אי,  הרמטכ"ל האמריקאי, סגני המזכירים של כל זרועות הממשל ושם קיבל יושב הראש קיסינג'ר את ההחלטות המבצעיות כמו זו של ה-6 באוקטובר 1973.

אדוני המשחק – מהנרי קיסינג'ר ב-1973 לבנימין נתניהו ב-2023

קבוצת לוחמי יום כיפור בראשות אייל יפה וטנק מגילת העצמאות ממשיכים להאבק בנחישות על המשך קיומה ודמותה של המדינה היהודית דמוקרטית ומזהירים שהמחדל של 1973 עלול לחזור ב-2023. אכן, יש קווי דימיון בין השאננות והיהירות של ההנהגה ב-1973 לההנהגה כיום ב-2023.

לקח שצריך להילמד מהספר "אדון המשחק" הוא שמנהיגים יהירים, נרקיסיסטים ומקיאווליסטים מסוכנים ועלולים להביא אסון. 2,656 חיילים ישראלים נהרגו, 7251 חיילים נפצעו ונזק כלכלי אדיר נגרם למדינה במלחמת יום הכיפורים בשל התכתיב המדיני של קיסינג'ר.

נתניהו מזכיר ביהירותו, בזחיחותו, בזלזול שלו בטייסים, באנשי צבא המילואים, בשומרי הסף, בחוק ובמערכת המשפט את אדון המשחק של 1973.

נתניהו מזכיר ביהירותו, בזחיחותו, בזלזול שלו בטייסים, באנשי המילואים, בשומרי הסף, בחוק ובמערכת המשפט את אדון המשחק של 1973

צריך לעצור את התדרדרות לתהום אליה דוחף נתניהו את המדינה מתחילת השנה. צריך לבטל את החוקים הפרסונליים והמושחתים שהעביר בכנסת תוך ניצול לרעה של הסמכות השלטונית שנפלה בידיו על חודו של קול ותוך הפרה בוטה של הסכם ניגוד העניינים שאליו הוא היה מחוייב לפני שרמס ועיוות את חוקי היסוד.

וצריך להתקין חוקה טובה למדינת ישראל שתהיה מבוססת על מגילת העצמאות, שתמנע שחיתות שלטונית וניסיונות הפיכה מסוכנים, שפלים ואנטי-דמוקרטיים כאלה בעתיד.

הפגנה של "אחים לנשק" נגד ההפיכה המשטרית מול מעון ראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים, 28 בספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

ד"ר רמי רום הוא דוקטור לכימיה פיזיקלית, עורך פטנטים וחוקר עצמאי של מלחמת יום כיפור.