רק נתניהו יכול לממש את פוטנציאל השלום עם סעודיה

בישראל נמצא כעת פסטיבל השלום עם סעודיה בעיצומו, כאשר המטרה היא להשפיע על שופטי בג"ץ שאם יוציאו את ראש הממשלה בנימין נתניהו לנבצרות – הם יגרמו לאובדן ההסכם ההיסטורי עם המעצמה הערבית החשובה כל כך.

לפיכך, יש לבדוק אם באמת יש על מה לשמוח, ואם באמת ההסכם עם סעודיה מעבר לדלת.

יש כמה סימנים כי אכן ההסכם נמצא בשלבים מתקדמים. ראשית, יורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן אמר זאת במו פיו; ושנית – סעודיה מינתה שגריר לא תושב לפלסטין שמקום מושבו ברבת עמון, נאיף סודיירי, והוא הגיע בשבוע שעבר לביקור ראשון ברמאללה. בתוצאות ביקורו יש סימנים טובים לנתניהו – וסימנים לא טובים.

הסימנים הטובים הם שהשליח רם המעלה לא התקבל ברמאללה באופן ראוי. ראשית, אבו מאזן נמנע מלקבל את פניו של סודיירי כאשר הגיע, ואת כתב ההאמנה הסעודי הגיש לשר החוץ הבעייתי, ריאד אל מאלכי. רק מאוחר יותר הוא נועד עם אבו מאזן עצמו ושוב הגיש את כתב ההאמנה (את כתבי האמנה מגישים לראשי מדינה, נשיאים או מלכים, ולא לשרי חוץ).

אבו מאזן נמנע מלקבל את פניו של סודיירי כאשר הגיע, ואת כתב ההאמנה הסעודי הגיש לשר החוץ הבעייתי, ריאד אל מאלכי. רק מאוחר יותר הוא נועד עם אבו מאזן עצמו

עם ריאד אל מאלכי יש בעיה נוספת – הוא מזוהה בעולם הערבי כתומך איראן.  אומנם הוא פיקח מספיק לא לומר דבר בזכות איראן, אבל הוא קשור עם הגורמים האזוריים הקשורים באיראן, כמו אלג'יריה, והיה מקורב מאוד לאיש מספר אחד של איראן בדרום אמריקה, הוגו צ'אבס.

אל מאלכי עצמו הוא איש החזית העממית בעברו. ככל הידוע, סעודיה נמנעה מלפגוש אותו, ובביקורו של סודיירי ברמאללה, המפגש עמו נכפה עליו.

ואם לא די בכך, מאלכי גם מקורב לסין, וסין מימנה את הבניין המפואר של משרד החוץ ברמאללה. אם הכוונה היא להקים ציר שיחסום את איראן וסין, ריאד מאלכי שייך לציר שאותו רוצים לחסום.

אם סעודיה מבקשת לבנות ברית אזורית נגד איראן, רמאללה הבהירה לה שזה לא יקרה. זאת בשורה טובה לנתניהו, כי סעודיה איבדה מנוף לכפות עליו ויתורים לפלסטינים תמורת הסכם עמה.

כל ההערכות בישראל כי יש במוקטעה נכונות לגמישות להסדרים זמניים, ביקורו של השגריר סודיירי לא אימתו אותם. ההערכות התבססו על השיחות של שני בכירי הרשות, חוסיין א-שייח' ומאג'ד פרג', בריאד.

אבל השניים האלה לא הוזמנו לשיחות עם השגריר, ובמקומם השגריר התבקש לשוחח עם מאלכי. כלומר: דילוג על השיחות בריאד. רק לקראת סיום שיחותיו של סודיירי ברמאללה, הוזמן מאג'ד פרג', קרוב לוודאי בלחץ סעודי.

אבל היה עוד היבט לביקור, שיכול לא לבשר טובות לנתניהו, והוא ביטול ביקורו של השגריר סודיירי במסגד אל-אקצא על רקע איומים של גורמים אנטי סעודיים לפגוע בו.

אבל היה עוד היבט לביקור, שיכול לא לבשר טובות לנתניהו, והוא ביטול ביקורו של השגריר סודיירי במסגד אל-אקצא על רקע איומים של גורמים אנטי סעודיים לפגוע בו

על פניו, זאת שוב בשורה טובה לנתניהו, אבל לא ממש. מסגד אל-אקצא הוא לא המוקטעה ברמאללה. על המוקטעה אפשר לוותר, אבל לא על אל-אקצא. מכאן, שיש לצפות שסעודיה לא תלחץ בנושא הפלסטיני, אבל לא על שיקום הסטטוס קוו בהר הבית. פה נתניהו עלול להתנגש עם שריו מהיהדות הפוליטית.

יש לשים לב גם כי נשיא ארה"ב ג'ו ביידן הפעם הזאת חלק לנתניהו כבוד, אפילו שלא נפגשו בבית הלבן. הסיבה היא שהוא נותן לנתניהו הזדמנות להוכיח את טענתו שהוא יכול לשלוט באיתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ'.

נתניהו כבר הוכיח שאין לו אופוזיציה אמיתית. רק הוא יכול לממש את הפוטנציאל של השלום עם סעודיה – לא בני גנץ ויאיר לפיד.

יו"ר האופוזציה טעה בכך שכבר הרים קול זעקה בעניין הגרעין, כלומר: לפיד פסל את עצמו מלהוביל את המהלך. ואילו גנץ בכלל מהווה אופוזיציה לבן גביר ולא לנתניהו. אנשיו חוזרים ואומרים שיתנו מטרייה לנתניהו, בלי לדרוש בכלל את ביטול חוקי השחיתות והדיקטטורה. האמריקאים רשמו זאת לפניהם והם נותנים לנתניהו הזדמנות נוספת.

לסיכום, הפלסטינים אותתו לשגריר הסעודי כי הם לא באירוע. זה פועל לטובת נתניהו בעניין המחוות לפלסטינים, אבל כשלון השגריר בהר הבית יחייב את סעודיה להתרכז שם, כי היא לא יכולה לוותר על עמדת המנהיגות בעולם הערבי והמוסלמי. ואת זה נתניהו לא יוכל להעביר אצל שותפיו ביהדות הפוליטית.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. מחבר הערכים על הפלסטינים באנציקלופדיה העברית החדשה. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על הבעיה הפלסטינית, וספר בלשנות על שורשי השפה העברית "סיפור שורש". הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.