מאות אזרחים נרצחים וחיילים הרוגים. מעל 1800 פצועים, לפחות. עשרות אזרחים חטופים וחיילים בשבי. ילדים וקשישים חטופים בעזה. עשרות בני ערובה במספר יישובים לאורך יום שלם. אלפי תושבים היו נצורים בבתיהם תוך שהם ממתינים לאורך שעות להגעת צה"ל ומשטרת ישראל.

הגדרות נפרצו בקלילות לאחר שנים שבהן סיפרו לנו על מודיעין טכנולוגי, חיישנים מתוחכמים ואמצעי זיהוי אלקטרוניים. חיילים לא היו שם. בנקודות בהן מוקמו חיילים, גברו עליהם חמושי חמאס.

הגדרות נפרצו בקלילות לאחר שנים שבהן סיפרו לנו על מודיעין טכנולוגי, חיישנים מתוחכמים ואמצעי זיהוי אלקטרוניים. חיילים לא היו שם. בנקודות בהן מוקמו חיילים, גברו עליהם חמושי חמאס

מעשי טבח המוניים בוצעו בשדרות וביישובים נוספים. החמושים השתלטו על בסיסי צבא והרגו חיילים רבים. מפקדת אוגדת עזה נשלטה בידי חמאס לאורך שעות. טנקים, רכבים צבאיים וכלי נשק של צה"ל הועברו בקלילות לעזה.

סרטוני לוחמה פסיכולוגית מטעם אנשי חמאס: חמושים בקיבוץ בארי. חמושים בבסיס צה"ל. חמושים חוגגים על טנק ישראלי.

סרטוני בלהות שבהם מובילים החמושים הללו אזרחים ישראלים חטופים. האזרחים נראים בסרטונים הללו חבולים, מבועתים והמומים. וגם סרטוני זוועות שאין להפיצם כי מדובר בפורנו-זוועות.

זוהי כנראה תמונה חלקית בלבד. רצועת עזה עומדת להפוך לאזור אסון. אין לדעת לאן תוביל ההתלקחות הזאת.

הברברת בערוצי החדשות נראית לפתע חלולה עוד יותר מאשר בעבר (לא שבעבר זה נשמע רציני): גנרלים באולפנים מסבירים שצריך לכבוש את עזה. שכל איש חמאס הוא בן מוות. וואלה? באמת? אחלה אסטרטגיה. מעמיקה. רצינית. מנומקת. כל איש חמאס הוא בן מוות. אוקיי. הרגנו אנשי חמאס. ואז מה?

פתאום מתברר ששלום עם דיקטטורות ערביות עשירות מרוב נפט אינו מעלים את הפלסטינים. פתאום מתברר שהסוגיה הפלסטינית חיה וקיימת.

גנרלים באולפנים מסבירים שצריך לכבוש את עזה. שכל איש חמאס הוא בן מוות. ואוקיי. הרגנו אנשי חמאס. ואז מה? פתאום מתברר ששלום עם דיקטטורות ערביות עשירות מרוב נפט אינו מעלים את הפלסטינים

האם יתקיים לפתע דיון אסטרטגי מקיף? תוצע חלופה מדינית, דיפלומטית או צבאית? תיערך בחינה מחודשת של מדיניות ההתעמרות בפלסטינים בגדה, של מדיניות ההתגרות בהר הבית ושל מדיניות האפרטהייד והנישול של 3 מיליון פלסטינים משוללי אזרחות תחת משטר צבאי? האם תתבצע בחינה מחודשת של מדיניות המצור על 2 מיליון פלסטינים ברצועה?

שום מידע מודיעיני. שום הגנה צבאית. כוחות צבא הועברו מגבול הרצועה לעומק הגדה. אכיפת משטר אפרטהייד, מתברר, אינה עולה בקנה אחד עם מימוש חובת ההגנה על חיי אזרחים ישראלים בתחום מדינת ישראל הריבונית. תושבי העוטף והנגב הופקרו. הופקרו. אין מילה אחרת.

שוגרו לעברנו אתמול על הבוקר 2500 רקטות. המטרה עצומת ממדים: עוטף. באר שבע. נתיבות. אופקים. פזורה בדואית. אשדוד. אשקלון. שפלה. מרכז. גוש דן. ת"א. גם שרון. ירושלים. התנחלויות בגדה. בקעה אל גרביה. ואדי ערה. פרדס חנה-כרכור.

לאורך הבוקר אתמול ישבנו בממ"ד. כל הזמן אזעקות. רחובות. רקטה שהתפוצצה ברחוב שלנו. עוד אחת בשכונה קרובה. לפחות רקטה נוספת במושב סמוך שבו גר אחי. הוא פסיכותרפיסט. מדבר בטלפון עם שני מטופלים שלקו בחרדה. אחד מהם מעוטף עזה.

אתמול בבוקר ישבנו בממ"ד. כל הזמן אזעקות. רחובות. רקטה שהתפוצצה ברחוב שלנו. עוד אחת בשכונה קרובה. רקטה נוספת במושב סמוך בו גר אחי. הוא פסיכותרפיסט. בטלפון עם שני מטופלים שלקו בחרדה

היינו אפופים. לאזעקה יש צליל מרושע. 6:30 בבוקר. 7:00 בבוקר. רקטה התפוצצה ביבנה. קרוב אלינו. פצוע בינוני. זה היה מוקדם. ביישובי גדרות הסמוכים יש הרוגה. הסרטונים מהדרום התחילו לזרום.

זה נראה כמו סרט הוליוודי גרוע: טנדר לבן עם מקלע שועט ללא הפרעה בלב עיר ישראלית שבתוכו חמושים פלסטינים במדים? פלסטיני חמוש בטיל כתף בעיר סמוכה? חמושים פלסטינים מטיילים בחופשיות בקיבוץ בארי? סרטונים בדיוניים בשפה הערבית. הם מפיצים לוחמה פסיכולוגית.

פתאום העדכונים התחילו לזרום. זה אמיתי. עשרות חמושים בקיבוצים ובשדרות. אחר כך מבינים שמדובר במאות חמושים. תושבים נצורים בבתים מתחננים שהצבא יגיע. מסתתרים בחושך. נעולים. אימהות. תינוקות. אבות. ילדים. נערות.

אזרחים בקיבוצים מופקרים לנפשם. הם אוחזים בכלי נשק ונלחמים על חייהם וחיי בני משפחותיהם. קרבות פנים אל פנים. כיתות כוננות. האזרחים לוחמים. האזרחים פצועים. האזרחים נהרגים.

חמושים מציתים בתים בקיבוץ בארי כדי שהאזרחים המסתתרים יצאו החוצה. הם מרכזים 50 בני ערובה בחדר האוכל של הקיבוץ. הסיוט נמשך עד הערב. לא ברור מה יהיה. השעה הייתה כבר 22:30 בערב. בני הערובה מבועתים כבר שעות. משפחה מבועתת לכודה בידי מחבל באופקים. הוא מאיים לפוצץ רימון.

דיווחים על שוטרים שנלחמים בגבורה כדי לחלץ אזרחים. חיילים וקצינים גיבורים שנלחמים כדי להציל חיים. גבורה אנושית מפעימה.

פתאום העדכונים התחילו לזרום. זה אמיתי. עשרות חמושים בקיבוצים ובשדרות. בהמשך מבינים שמדובר במאות חמושים. תושבים נצורים בבתים מתחננים שהצבא יגיע. מסתתרים בחושך. נעולים. אימהות. תינוקות

מאות משתתפים במסיבת הטבע נמלטים על נפשם. שעות של הסתתרות. שעות של אימה. רבים מהם נרצחים. אחרים נחטפים לעזה. הליכה של קילומטרים עד הרצועה. ואף אחד לא בא להציל אותם.

אימהות שלא יודעות היכן הילדים שלהן. הן עוברות בין בתי חולים. אבות מבועתים מתחננים ליצור קשר עם הילדים ממסיבת הטבע. שעות של אימה.

צעירות ישראליות חטופות בסרטוני חמאס. תמונות מהפכות קרביים. קשישה שחמוש פלסטיני מצטלם עימה ביחידות. משפחה עם ילדים שמועמסת על רכב פלסטיני בדרך לרצועה. הסרטונים גומרים את הנפש.

ערב. שוב אזעקות ברחובות. שוב בממ"ד. הבן שלי בכה בבוקר. הוא פחד שיגיעו חמושים הביתה. פחד מוצדק. אני מרגיע אותו. עכשיו הוא רגוע יותר. וכמו בבוקר – אנו נכנסים לממ"ד ויוצאים ממנו שוב ושוב.

שימו לב: 200 חמושים נהרגו בידי הצבא והמשטרה ביישובים ישראלים. ויש חמושים שעדיין מסתובבים ביישובים. זאת אומרת שלפחות 300 חמושים פלסטינים חצו את הגבול מעזה. הצילומים מראים שזה קרה בקלילות.

לילה. אני כותב את הטקסט הזה בזמן שבכפר עזה התושבים עדיין זועקים לעזרה. חבר שהוא עורך דין שהיה קצין משטרה ספון בביתו מהבוקר. מבועת וחנוק. שומר על ילדיו. והנה מתברר שהיה טבח בנתיב העשרה. הורים של חבר אהוב נרצחו שם. בחור עדין ואנושי. איזה אסון.

אני משחזר את היום הזה: עברו שעות עד שהצבא הגיע. תושבי בארי וסופה וכפר עזה לוחשים בטלפון: הם כאן. הם בבית. הם חמושים. תעזרו לנו. איפה הצבא? למה אף אחד לא בא? חלקם בוכים. אחרים לוחשים. סיוט של שעות. ובסרטוני חמאס רואים שהחמושים מסתובבים ביישובים הללו בחופשיות.

בלתי נתפס.

אני משחזר את היום הזה: עברו שעות עד שהצבא הגיע. תושבי בארי וסופה וכפר עזה לוחשים בטלפון: הם כאן. הם בבית. הם חמושים. תעזרו לנו. איפה הצבא? למה אף אחד לא בא? סיוט של שעות

נזכר במה שהיה בצהריים: בת הדודה שלי ומשפחתה גרים בקיבוץ מגן. הסתגרו לאורך שעות בממ"ד. אני מתקשר. היא לא עונה. כותבת: אני לא יכולה לדבר. אנחנו בשקט. בחושך. הצבא כבר הגיע, אני שואל בכתב. אני לא יודעת, היא עונה בכתב. שומעת יריות ליד הבית. קרבות. כיתת הכוננות מגינה עלינו. יש פצועים. גם רכז הביטחון פצוע. חברה שלי הרוגה. אין לי מושג מתי זה ייגמר.

זה נגמר רק בערב. בת הדודה כותבת לי שאזרחים הרגו את המחבלים. דיווחים על הרוגים. חטופים. המספרים מאמירים.

הגיע לילה. תושבי בארי וכפר עזה מתחננים לעזרה. הם מופקרים. משפחות נטבחו. מדברים על 250 הרוגים לפחות. המספר גבוה הרבה יותר, זה ברור. קרב יריות בין שוטרים למחבלים שהשתלטו על תחנת משטרת שדרות. דחפור מגיע להחריב את המבנה.

אחי הצעיר ישן סוף סוף. הוא אח בסורוקה. קלט פצועים בלי סוף. המלחמה התחילה בשעה 6:30 בבוקר. ב-23:00 בלילה אשתי עייפה. לא יכולה לישון. הבנים במסכים.

בחדשות 12 דובר נבון: היה בכיר במוסד. מבהיר שאנחנו עדיין לא יודעים מהו היקף האירוע ולכן כל דיבור על צעד צבאי הוא דבר חלול וריקני. סוף סוף מישהו רציני. הוא מדבר על עולב הממשלה.

נזכר במה שהיה בצהריים: בת הדודה שלי ומשפחתה בקיבוץ מגן. הסתגרו לאורך שעות בממ"ד. אני מתקשר. היא לא עונה. כותבת: אני לא יכולה לדבר. אנחנו בשקט. בחושך. הצבא כבר הגיע, אני שואל בכתב. אני לא יודעת

הזעקות המוקלטות מאוקטובר 73' היו מחרידות. מחרידות. החיילים הופקרו. הזעקות המוקלטות מאוקטובר 23', לעומת זאת, הן של נשים וגברים ונערים ונערות. אז נהרגו אלפי חיילים. עכשיו נרצחים מאות אזרחים. אז חיילים הלכו לשבי. עכשיו אלו עשרות אזרחים לפחות חטופים בעזה.

גולדה מאיר ומשה דיין היו אחראים למחדל בלתי נתפס. יוהרה וזחיחות. אטימות ועיוורון. אבל הם לא צעדו בעיניים פקוחות להפיכה משטרית כדי להימלט מהכלא בזמן שכל גורמי הביטחון מבהירים להם לאורך חודשים שההפיכה הזו מפרקת את צה"ל.

גולדה ודיין אחראים לאסון. אבל הם לא פעלו ברוע וממניעים אישיים של הימלטות מהכלא. הם לא פעלו בכוונה נגד מדינתם. בנימין נתניהו הוזהר לאורך 9 חודשים ובחר להמשיך לצעוד לעבר הקטסטרופה בעיניים פקוחות.

בנאומו המביש אמש הוא הבטיח נקמה בחמאס ודיבר על יהושע בן-נון. אנחנו לא רוצים נקמה. לא רוצים שאלפי חפים ייהרגו בצד השני. אנחנו רוצים חיי ביטחון, רווחה ורוגע. אנחנו רוצים שהממשלה תראה אותנו. שמוסדות המדינה לא יהיו מפורקים. שהצבא יתמקם בגבול כדי לשמור על אזרחים. לא יישלח לגדה כדי לאכוף משטר אפרטהייד.

אנחנו לא רוצים נקמה, הרג חפים בצד השני. אנחנו רוצים ביטחון, רווחה ורוגע. שהממשלה תראה אותנו. שמוסדות המדינה לא יהיו מפורקים. שהצבא יתמקם בגבול וישמור על אזרחים. לא יישלח לגדה לאכוף אפרטהייד

הדלפות מישיבת הממשלה. אנשים מאד לא חכמים, שטוחים, חלולים, גזענים ובורים צועקים זה על זה. דורשים להסיר כפפות. להשטיח את עזה. לפגוע בלי הבחנה. להפסיק להיות יפי נפש.

כנופיית אפרטהייד בראשות נאשם משסה. הנאשם בלתי כשיר. הממשלה בלתי כשירה. אבל אנחנו אזרחי מדינת ישראל. יש לנו אחריות זה כלפי זה. יש לנו אחריות לקיים משטר דמוקרטי, להגן על זכויות אדם, להכיר באנושיות של הפלסטינים ולדרוש מה שמגיע לנו: חיי ביטחון, רווחה ורוגע.

בלי מאות אלפי ילדים עניים. בלי מערכת בריאות קורסת. בלי שטיפת מוח לאומנית. בלי עליונות יהודית. בלי הפקרת האזרחים הערבים לארגוני הפשע. עם משטרה מתפקדת. משטרה שאינה עוברת תהליך קריסה ופשיזציה. עם מערכת משפט עצמאית. עם הפרדת רשויות. בלי כיבוש. בלי התעמרות. בלי נישול. בלי השפלה. בלי בני ערובה. בלי קשישות דמנטיות חטופות בעזה. בלי ילדים קטנים חטופים בעזה. בלי רצח המוני של אזרחים ישראלים בבתיהם. בלי הפיכה משטרית. בלי דיקטטורה. עם מוסדות של מדינה מתפקדת.

עו"ד דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. יליד שנת 73', נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.