מעולם לא חשבתי שהניסיון שלי כאיש כדורגל יסמיך אותי לחוות דעה על ישראל במצב מלחמה, אבל מעולם לא העזתי לחשוב שמה שקרה בבוקר ה-7 באוקטובר אכן יקרה.

לא חשבתי שאשתמש בצירוף המילים "גיבור ישראל" באופן לא אירוני, בדמעות, באופן יומיומי, אבל הכל השתנה. יש גיבורים בינינו, ישנם גיבורים רבים שאבדו, ויש אנשים שהביאו אותנו למצב הזה.

בין גלי הכאב והזעם, הזעם והכאב, ראיתי קווים משותפים בין חיינו כאוהדים והמצב הנוכחי. מעבר לצפייה במשחקים במגרשים ובטלוויזיה ישנם אוהדים רבים, ואני בתוכם, שמבלים זמן רב מדי ברשתות החברתיות. פיד כדורגל בטוויטר פעיל מאוד ומתחלק למועדונים השונים ושם, יש להודות, לעיתים קרובות אנחנו מתנהגים באופן שבטי עד ביביסטי.

ישנם אוהדים רבים, ואני בתוכם, שמבלים זמן רב מדי ברשתות החברתיות. פיד כדורגל בטוויטר פעיל מאוד ומתחלק למועדונים השונים ושם, יש להודות, לעיתים קרובות אנחנו מתנהגים באופן שבטי עד ביביסטי

אנחנו מגינים על המועדון בחירוף נפש, רבים באופן מוקצן עם אוהדים אחרים, ולא פעם חוסמים קולות אחרים ויוצרים תיבת תהודה של הקרובים והדומים לנו.

אנחנו רוצים להאמין שהמועדון שלנו טוב יותר ערכית, שהאוהדים שלנו שונים, שיש מהות מיוחדת בקבוצה שלנו ושאנחנו נרדפים על ידי השופטים, ההתאחדות והתקשורת. זה תקף לגבי כל מועדון וקבוצת אוהדים כחלק מהאבולציה שעברו בני האדם. זה השבט שלנו.

משפחת הפועל, אנחנו בעיצומו של אחד השבועות הקשים בהיסטוריה של המדינה שלנו, שבוע בו איבדנו חברים רבים ליציע, רבים מדי.

שחקני הקבוצה, נציגים מהמועדון ומתנדבים ביקרו השבוע במספר מוקדים ביניהם קיבוץ שפיים וים המלח שם פגשו מפונים מהדרום, בתי החולים השונים ובתי המשפחות השכולות בניסיון… pic.twitter.com/OUDn69xi0x

— Hapoel Tel Aviv BC (@HapoelTLVBC) October 13, 2023

ואז מגיעים הלייקים, הקולות התומכים, וההמתנה ללייקים, והלעג לקבוצות המפסידות. ועוד לייקים ומספר הצופים בפוסט וראטיו ולינצ'טנרנט, אם אתם לא יודעים מה כל אלו – הרווחתם. וישנו האלגוריתם, שמתגמל על בדיחה טובה או צילום מהאצטדיון אבל בעיקר על מריבות טוויטר גדולות וארסיות.

פתאום אפשר לצעוק על מישהו מעיר אחרת במשך כל הלילה, ולכתוב דברים שאתה לא אמור לכתוב שלא בהתקף זעם. זה ממכר ומתגמל כמו בקבוק הבירה ה-11 של האלכוהוליסט לאותו ערב. זהו רעל, ולא בילוי או הנאה חביבה.

פתאום אפשר לצעוק על מישהו במשך כל הלילה, ולכתוב דברים שאתה לא אמור לכתוב שלא בהתקף זעם. זה ממכר ומתגמל. אך זהו רעל, ולא בילוי או הנאה חביבה

כן, יש גם צדדים נעימים של תקשורת מעניינת וחברית בטוויטר, אבל המגמה היא בעיקר ארסית ומורעלת עם נטיה להסתגרות. אם תרצו, ערוץ 14 של תקשורת חברתית. לכן אני מסוגל להבין כיצד עובד המנגנון הפסיכולוגי של מכונת הרעל.

אבל ישנו הבדל אחד, גדול ועצום. חובבי כדורגל נפגשים עם המציאות מדי כמה ימים. תעמולה לא עובדת בכדורגל. מכונת הרעל לא משפיעה על המגרש. כמעט שאין גדי טאובים בעולם הכדורגל, והמעט שיש – חסר השפעה על תוצאות. כל שבוע ישנו משחק וישנן הכרעות ברורות ולא מעט הפסדים וביקורת עצמית.

זהו ההבדל התהומי. ממשלת מכונת הרעל חיה במציאות הטראמפיסטית שהיא יצרה בערוץ 14 והרשתות החברתיות. ללא שום מגע עם העולם האמיתי. ללא קשר עם אנשים מעבר לאלקטורט, לבייס, לתיבת התהודה.

הפגנת תמיכה בערוץ 14, 11 באוקטובר 2022 (צילום: אבשלום ששוני/פלאש90)

להבדיל מכמה אלפי חובבי כדורגל, יש להם מכונה של ממש, טכנולוגיה ומומחיות שמהדהדת את המסרים עם צבא של נאמנים וצבא של בוטים מחוות שרתים. אין להשוות לעוצמת הרעילות וההתמכרות של פיד כדורגל לעוצמה הביביסטית. זה נורא כשזה מרעיל את הציבור, זהו פיקוח נפש כשזה קורה לחברי הממשלה עצמה.

במשך שנים הם הגבירו את הווליום, חידדו את המסר, והשתיקו כל קול אחר. ההדים הדהדו, והרעל הרעיל את המרעילים. הם התחילו להאמין לעצמם, להאמין שהם במעמד על, שניתן להחליש ולבזוז ולשדוד ללא הפרעה ולא לסכן את ביטחון ישראל. לא היה מפגש עם המציאות, לא היו משחקים עם תוצאות ברורות, וכל קול ביקורתי ומקצועי הושתק והוכרז כסמולני.

הם התחילו להאמין לעצמם, להאמין שהם במעמד על, שניתן להחליש ולבזוז ולשדוד ללא הפרעה ולא לסכן את ביטחון ישראל. לא היה מפגש עם המציאות, לא היו משחקים עם תוצאות ברורות

כל מי שלא שייך לבייס חי מצידו השני של השער הצהוב המטאפורי של הקיבוצים – השער הצהוב של אבישי בן חיים. שער העוולה. זה שהפסיד בבחירות, שמצביע אחרת, זה שהופקר. זו לא היתה ביקורת על הקיבוצים ודיון על חלוקת משאבים אלא שיסוי ותרעלה. קריאה לקרב נגד אלו שמפגינים נגד ראש הממשלה.

השער הצהוב של אב"ח היה הבסטיליה שיש להסתער עליה. זה היה מודוס אופורנדי של המכונה, מציאת נושאים קליטים והפיכתם לחומר גלם גם אם מדובר באבני הבניין של החברה הישראלית.

אבישי בן־חיים, פרשן לענייני חרדים בחדשות 13 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

רק בתחילת אוקטובר סימנה המכונה חומר גלם חדש: אוהדי הפועל תל אביב. הם חומר אידאלי –אדומים, עם סמלים סוציאליסטים עתיקים, יש להם את מורשת ההסתדרות והווה היפסטרי אנטי ממסדי וגם אלמנטים קיצונים לעומתיים ופרובוקטיבים. דלק למכונה.

וכך התנהלו חברי הממשלה ותומכיה בתא סגור שבו הם שמעו את עצמם, ואת טלי גוטליב צורחת, ואת גלית דיסטל-אטבריאן משננת את המסרים: הפועל תל אביב בוגדים שונאי ישראל, הקיבוצניקים שודדים, הטייסים ילכו לעזאזל, ומי צריך את ביידן הסנילי. והשער הצהוב שמאחוריו מסתתרים המיליונים על חשבון עם ישראל ודת ישראל.

וכך התנהלו חברי הממשלה ותומכיה בתא סגור שבו הם שמעו את עצמם משננים את המסרים: הפועל תל אביב בוגדים שונאי ישראל, הקיבוצניקים שודדים, הטייסים ילכו לעזאזל, ומי צריך את ביידן הסנילי

זו הייתה המציאות החמימה אליה הם יצאו לחופשת החג. הם לא שמעו כלום מעל לרעש הזה, למרות ההתרעות הברורות שהונחו לפתחם.

ויש את המציאות שעל פני השטח. זו של ה-7 באוקטובר בשש וחצי בבוקר. של השער הצהוב של קיבוץ בארי. נתיב העשרה. כפר עזה. נחל עוז. ניר עוז.

ושם, מאחרי השער הצהוב, בגל הראשון של הנפגעים, אני מעריך – על פי הפרסומים ועל פי היכרות עם דפוסי אהדה בישראל – שהיה ייצוג גדול של אוהדי הפועל תל אביב. יומיים לפני הם סומנו כאויב על ידי ממשלת ישראל, ועכשיו הם ניצבו מול אויב של ממש. עכשיו אוהדי הפועל תל אביב, וקבוצות אחרות, מגיעים במחווה אחרונה לבתי הקברות או יוצאים לחזית עם צעיף של קבוצתם.

אוהדי הפועל ת"א בהלוויתו של חברם סמל עידן רז שנהרג בקרב על יישובי עוטף עזה, 11 באוקטובר 2023 (צילום: מטוויטר, שימוש לפי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים)

הם הופקרו כי הם היו אזרחים רגילים, לא שייכים לכת השלטון, לא מפלח האוכלוסייה המשיחי. הם רק ישראלים משדרות ועד נתיב העשרה. הם והמבלים בפסטיבל נטבחו כי המכונה סירבה לקבל כל ביקורת, כל דעה שונה.

כי לתפקיד המל"ל מונה חדל אישים כמו צחי הנגבי בשל קרבתו לזוג נתניהו. כי מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי הוא אדם נטול כישורים או חמלה מינימלית, שאמר לאזרח לאכול את הלב אחרי האסון. כי בראש המערכת עומד נרקיסיסט פסיכופת שמקבלת הוראות מאשתו, ובכלי התקשורת הממסדים מדווחים על כך בשוויון נפש.

לתפקיד המל"ל מונה חדל אישים כמו צחי הנגבי בשל קרבתו לזוג נתניהו. מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי הוא אדם נטול כישורים או חמלה מינימלית, שאמר לאזרח לאכול את הלב אחרי האסון

אתם יכולים לזלזל בחובבי כדורגל ככל שתרצו, אבל אף אוהד לא היה מאפשר לקבוצה שלו להתדרדר בצורה שכזו באופן עקבי מבלי לזעוק, למחות ולהתנגד.

הממשלה הזו היא ממשלת טוויטר וערוץ 14. ערב רב של אראל סגלים שצועקים לעצמם ומאמינים לעצמם. של יאיר נתניהו וצבא הזומבים מחוות שרתים בהודו. של יוסי שלי שמדבר על כאוס שיצרו מבלי המסיבה. של שמעון ריקלין ועוזריו ושל עירית לינור. הדם הוא גם על ידם. כל יום. עד יומם האחרון. הייתי אומר שגם על מצפונם, אבל אני בספק אם הוא עדיין שמיש.

הנשיא יצחק הרצוג, חברי הממשלה ה-37 ומזכיר הממשלה בפועל צחי ברוורמן בבית הנשיא בירושלים, 30 בדצמבר 2022 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

שתי הערות כדורגל נוספות:

1. מתנהל כעת קמפיין לקיום דקת דומייה במשחקי כדורגל באירופה והוצאות הודעות השתתפות באבל. עזבו. זה לא יקרה. זה לא ריאלי. זה האבל שלנו. הכאב שלנו. האסון שלנו. הם לא מבינים אותו. תחסכו מעצמכם מפח נפש.
2. וגם, הצידוק למועדוני כדורגל הוא שאלו מוסדות חברתיים חשובים בקהילה. השבוע הם הוכיחו את זה שוב ושוב. בתמיכה אזרחית, חומרית, צבאית, נפשית ומורלית. ארגוני האוהדים התעלו בשעה הקשה והיו לקהילה חשובה.