בקיץ 2022, הים של עזה היה נקי כמו שלא היה הרבה שנים. תושבים דיווחו לעיתונות הזרה שהמים הפסיקו להסריח ואפילו החול נקי. אימהות סיפרו שילדיהן חוזרים מהים בלי מחלות עור.

זו הייתה התוצאה של מאמץ סיזיפי ומתמשך, תהליך של יותר מעשור שבמהלכו נבנו ברצועה שלושה מתקני טיהור שפכים. אחד השושבינים של השימחה היה גדעון ברומברג, מנכ"ל "אקופיס – ידידי המזרח התיכון", ארגון סביבה שפועל בקווי התפר העדינים שבין ישראל, ירדן והפלסטינים.

ברומברג הצליח לשכנע את מערכת הביטחון הישראלית לאפשר להכניס לרצועה את המלט הנדרש לבניית מתקני טיהור השפכים. "מרגע שהתחלנו את התהליך ועד שנבנה המתקן הראשון עברו 12 שנים", אומר ברומברג, "עד 2018, 100% מהביוב של עזה היה זורם חופשי לים, ואחרי שהוא הגיע לים היה פונה צפונה עם הזרם, לכיוון ישראל.

"ישראל הבינה שזה אינטרס שלה ושזה איום שצריך לטפל בו, ושני המתקנים הנוספים הוקמו בתוך ארבע שנים. מרגע ששלושת המט"שים התחילו לפעול, בערך שני שליש מהביוב של עזה טופל. זה עדיין לא היה מושלם, אבל זה היה שיפור דרמטי".

"ישראל הבינה שזה אינטרס שלה ושזה איום שצריך לטפל בו. מרגע ששלושת המט"שים התחילו לפעול, בערך שני שליש מהביוב של עזה טופל. זה עדיין לא היה מושלם, אבל זה היה שיפור דרמטי"

אבל כמקובל באזורנו, רגעי הנחת היו קצרים. 15 חודשים אחרי, שלושת המתקנים שנבנו בעמל רב אינם פועלים. בעקבות ההתקפה המחרידה של חמאס בשבת שעברה, ישראל ניתקה את אספקת החשמל לרצועה, וכשאין חשמל הדבר הראשון שמושבת הם מתקני טיהור השפכים. הביוב של עזה חזר לדהור אל הים, ומשם צפונה, אלינו.

ביוב נשפך לים התיכון בעזה (צילום: Wissam Nassar/Flash90)

ברומברג, שרואה איך מעשי ידיו טובעים בים במובן הפיזי ממש, נשמע אתמול מדוכדך מאוד. "אני מזועזע מכל מה שקרה בימים האחרונים. לא שציפיתי למשהו אחר מחמאס, אבל מה שמתרחש כאן זה אסון אנושי ואקולוגי שמתגלגל לעוד דור ועוד דור ועוד דור. אזרחים צריכים להיות מחוץ לתמונה של מלחמה כזו".

למעשה, הבעיות התחילו עוד לפני המלחמה. בדיוק לפני חודש, באמצע ספטמבר, חוף זיקים נסגר לרחצה. בדיקות הקוליפורמים שמשרד הבריאות עורך בים הצביעו על רמה גבוהה של זיהום. מתקן הטיהור הצפוני מבין השלושה ברצועה, שסמוך לבית לאהיה, הפסיק לפעול ו-13 אלף קוב של ביוב גולמי זרמו מדי יום לים התיכון.

התקלה הזו העיבה על החופים הדרומיים של ישראל במהלך כל עונת הרחצה האחרונה. בשלב מסוים זרם הביוב הגיע אפילו עד אשקלון ואילץ את הרשויות לסגור את חוף הגן הלאומי. במשרד הבריאות הגדירו את המצב "אירוע חמור מתגלגל", מבלי שיהיה להם מושג שזה אפילו לא הקדימון לאירוע שעוד ממתין לנו בהמשך הדרך.

מרגע שפרצה המלחמה, לפני עשרה ימים, תשתיות המים והביוב של עזה – שגם בימים כתיקונם רחוקות מלעמוד בסטנדרט מינימלי – חדלו לתפקד. "במקרה הזה האיום 'נחזיר אותם לתקופת האבן' לא רחוק מהמציאות", אומר גורם שעוסק בתחום.

מרגע שפרצה המלחמה, לפני עשרה ימים, תשתיות המים והביוב של עזה חדלו לתפקד. "במקרה הזה האיום 'נחזיר אותם לתקופת האבן' לא רחוק מהמציאות", אומר גורם שעוסק בתחום

ישראל ניתקה את זרם המים שהעבירה לעזה באמצעות צינור שעובר בסמוך לנחל עוז. מדובר בכ-18 מיליון קוב בשנה שסופקו על ידי "מקורות" והיוו כחמישית מצריכת המים ברצועה. "מה שהיה לא יהיה", התרברב שר האנרגיה והתשתיות ישראל כ"ץ, והמחיש שוב את הפער בין ההצהרות המתלהמות והפשטניות של שרי הממשלה הזו לבין המציאות המורכבת.

ניתוק החשמל בעזה. האסון שחמאס המיט על אזרחי הרצועה. צפו pic.twitter.com/wqPeRgODWd

— ישראל כ"ץ Israel Katz (@Israel_katz) October 15, 2023

בדיוק שבוע לאחר מכן, תחת לחץ אמריקאי, חידשה ישראל את זרם המים לדרום הרצועה. "לגבי אנשים מצפון הרצועה", אומר ברומברג, "אני באמת לא יודע מאיפה הם יכולים להשיג עכשיו מים".

מאחורי הצינור הזה מסתתר סיפור שממחיש את התסבוכת שבה לכודים השחקנים השונים באזור.

בשנים האחרונות, מצוקת המים ברצועה הלכה וגברה. על פי הגדרות ארגון הבריאות העולמי, 95% מהמים שנשאבים ברצועה מאקוויפר החוף מוגדרים כלא ראויים לשתייה. השאיבה ממאגרי מי התהום עולה בהרבה על קצב המילוי המחודש, המאגרים הולכים ומתרוקנים, וכתוצאה מכך יש חדירה של מי ים לאקוויפר והמים הולכים ונהיים מלוחים.

בשנים האחרונות, מצוקת המים ברצועה הלכה וגברה. על פי הגדרות ארגון הבריאות העולמי, 95% מהמים שנשאבים ברצועה מאקוויפר החוף מוגדרים כלא ראויים לשתייה.

בשלב מסוים ישראל הגיעה למסקנה שזה אינטרס שלה לדאוג שלתושבי הרצועה תהיה אספקת מים מינימלית. "התקנו צינור שמזרים מי שתייה טובים לרצועה, אבל אז התעוררה שאלת התשלום", מספר גיורא שחם, היו"ר הקודם של רשות המים. "אנחנו חייבים לשלם ל'מקורות' עבור המים. למי אני אשלח את החשבון, ליחיא סנוואר?

"בסופו של דבר התחלנו לקזז את מחיר המים מהכספים שישראל מעבירה לרשות הפלסטינית. בסוף יוצא שהרשות הפלסטינית נדפקת מכל הכיוונים – כמובן שאין לה סיכוי לראות את הכסף מחמאס".

גבר פלסטיני ממלא מכלים במים כדי למכור אותם בתחנת מי שתייה בעזה, 14 באפריל 2016 (צילום: AP Photo/Khalil Hamra)

אירוע דומה התרחש גם בתחום הביוב. בכל פעם שמתקן טיהור השפכים בצפון הרצועה לא עמד בעומס, חמאס הזרים את עודפי הביוב לאפיק נחל חאנון, שחוצה את הגדר מהרצועה לכיוון ישראל ליד נתיב העשרה ובהמשך מתלכד עם נחל שיקמה.

גדר לא עוצרת ביוב (השבוע התברר שהיא גם לא עוצרת מחבלים), וברשות המים נאלצו להקים מתקן שאיבה שאסף את הביוב מנחל חאנון והזרים אותו למתקן טיהור השפכים של שדרות. מדובר בשירותים יקרים של טיפול בביוב שחמאס כמובן לא מתכוון לשלם עליהם. גם הכספים האלה נגבו מהרשות הפלסטינית.

גדר לא עוצרת ביוב (השבוע התברר שהיא גם לא עוצרת מחבלים), וברשות המים נאלצו להקים מתקן שאיבה שאסף את הביוב מנחל חאנון והזרים אותו למתקן טיהור של שדרות

אם חידוש הזרמת המים מישראל מביא הקלה מסוימת (מאוד) לפחות לחלק מאוכלוסיית הרצועה, הביוב בעזה נמצא כרגע במצב של אפס טיפול. "לפי דיווחים של האו"ם, הרבה צינורות התפוצצו וביוב זורם ברחובות", אומר ברומברג. "מתקני טיהור השפכים הפסיקו לחלוטין לעבוד, וזה אומר שחזרנו למצב שמיליוני קוב של ביוב גולמי זורמים כל יום לים".

לקריסת תשתיות הביוב יש שני היבטים. בצד ההומניטרי, ביוב שזורם חופשי ברחובות, לצד מחסור חמור במים נקיים, הוא כר פורה להתפתחות מגפות. וישנו גם הצד הישראלי. למפגעי סביבה, אומרת הקלישאה, אין גבולות – איש לא יכול לעצור אוויר מזוהם או ים מלא ביוב – אבל כאן מדובר בסוגיה שגולשת הרבה מעבר לפגיעה במערכות האקולוגיות.

הים הפך בשנים האחרונות למשאב שישראל נשענת עליו יותר ויותר. היא מפיקה ממנו אנרגיה – אסדת תמר הממוקמת בדרום מושבתת בימים אלה בגלל המלחמה; הדיג בחופים הדרומיים המזוהמים לא בא בחשבון וכך זה יהיה תקופה ארוכה אחרי שהדי המלחמה ישככו; על תיירות פנים ושימוש בחופי הרחצה אין מה לדבר.

אסדת הגז תמר, כ-24 ק"מ מחוף אשקלון (צילום: משה שי/פלאש90)

אבל הסוגיה המהותית באמת שעל הפרק הם מתקני ההתפלה.

כשני שליש ממי השתייה בישראל כיום הם מים מותפלים. מתקני ההתפלה יונקים את המים מהים ומעבירים אותם דרך מערך צפוף של ממברנות עד לנטרול המלח והפיכתם לראויים לשתייה. מתקן ההתפלה הדרומי ביותר ממוקם באשקלון, מתקן התפלה נוסף ממוקם באשדוד. האם הם יוכלו להמשיך להתפיל מים כשהים מלא ביוב?

"בשלב מסוים זה בהחלט יכול לסכן את ההפעלה של מתקני ההתפלה", אומר ברומברג. "בעבר המתקן באשקלון כבר הושבת בגלל זה. אחרי 'צוק איתן', כשכל הים היה מלא ביוב, ראו בתמונות לווין שהמתקן יונק את המים מאזור מניפת הזיהום, אם כי מאז עשו כמה מהלכים כדי למנוע את זה להבא".

בעבר המתקן באשקלון כבר הושבת בגלל זה. אחרי 'צוק איתן', כשכל הים היה מלא ביוב, ראו בתמונות לווין שהמתקן יונק את המים מאזור מניפת הזיהום, אם כי מאז עשו כמה מהלכים כדי למנוע את זה להבא"

ברשות המים אומרים שכרגע כל מתקני ההתפלה של ישראל עובדים בתפוקה מלאה ושאין תסריט שבו הזרמת הביוב של עזה לים עלולה לסכן את פעילותם. גם גיורא שחם סבור שבהיבט הזה אפשר להיות רגועים.

"באופן אירוני, ככל שיש פחות מים בעזה גם יש פחות ביוב", הוא מסביר. "אין ספק שהזרימה של הביוב גורמת נזק גדול כמו פריחה של אצות, הביוב מגיע עם הגלים בעיקר לקו החוף ובגלל זה סוגרים חופי רחצה.

הוואדי בעזה לפני הניקיון ב-2023, מלא בפסולת ובביוב (צילום: UNDP/PAPP image bank)

"לגבי מתקני ההתפלה, כתוצאה מלקחי העבר התקינו צינור לעומק של כקילומטר שהשאיבה נעשית מראש היניקה שלו במעמקי הים. צריך שילוב של תנאים וכיווני זרימה מאוד מסוימים כדי שיהיה שם זיהום שישבית את המתקן.

"כתוצאה מלקחי העבר התקינו צינור לעומק של כקילומטר שהשאיבה נעשית מראש היניקה שלו במעמקי הים. צריך שילוב של תנאים וכיווני זרימה מאוד מסוימים כדי שיהיה שם זיהום שישבית את המתקן"

"בכל מקרה, על ראש הצינור מורכבים חיישנים מתוחכמים שבודקים כל מיני אינדיקטורים במים, ואם יש בעיה במים הם משביתים מיד את השאיבה, כך שאין סיכוי שהציבור יקבל בברז בבית מים מזוהמים. על אשדוד אני בכלל לא מדבר, זה רחוק יותר".

אם בכל זאת ייווצרו התנאים ומתקני התפלה יושבתו, האם משק המים יוכל לעמוד בזה?
"בהחלט. הכנרת במצב טוב ויש הרבה קידוחים בכל הארץ. משק המים ערוך לספק מים לציבור בכל מצב".