בשנת 2002 החלה ישראל בבניית גדר ההפרדה בגדה המערבית, הקרויה בלשון השלטונית "מרחב התפר". עד לשנת 2021 עמדה ההשקעה הממשלתית בהקמת הגדר על סכום אסטרונומי של 8.3 מיליארד שקל.

אולם, בדוח שפרסם מבקר המדינה בפברואר 2023 הוא גילה שבמשך שלושה חודשים בשנת 2022 נרצחו 11 ישראלים בפיגועים שביצעו מחבלים שנכנסו לישראל דרך פרצות בגדר. מתברר שעל אף שתקציב התחזוקה השנתי של הגדר עומד על 161 מיליון שקל, החליט צה"ל בשנת 2017 להפסיק לתקן את הפרצות.

זוהי רק דוגמה אחת מתוך מאות, אולי אלפים. דוחות מבקר המדינה רצופים אינספור ליקויים ופגמים שנמצאו במנגנוני השלטון, במופעים של חוסר יעילות, טמטום בקבלת ההחלטות, הזנחה, חוסר תשומת לב ולעתים שחיתות של ממש. הפגמים האלה פוגעים ביכולת של המדינה לצעוד קדימה ולפעול לטובת אזרחיה בכל התחומים – מתשתיות וביטחון ועד מתן שירותי חינוך, בריאות ורווחה.

הפגמים האלה אינם תוצאה של כוח עליון אלא מעשה ידי אדם. בצד השני של כל פעולה מושחתת של השלטון עומד פוליטיקאי או מקורב – וגוזר קופון

הפגמים האלה אינם תוצאה של כוח עליון אלא מעשה ידי אדם. בצד השני של כל פעולה מושחתת של השלטון עומד פוליטיקאי או מקורב – וגוזר קופון. בצורת מעטפת מזומנים או בצורת מינוי פוליטי לו או למקורביו, או בצורת מכרז שנמסר לידיים הלא נכונות, או בצורת רתימת עובדים וארגונים לטובת תמיכה פוליטית בפוליטיקאי עצמו.

פלסטינים חוצים את הגדר מעזה לישראל באזור חאן יונס. 7 באוקטובר 2023 (צילום: Yousef Mohammed/FLASH90)

ימים אלה של מלחמה מדממת בדרום, כשמדינת ישראל סופרת את מתיה, כשמאות מאזרחיה חטופים ומוחזקים בידי ארגון טרור – הם ימים שבהם מתנפצות ברעש גדול כל מיני קונספציות ופרדיגמות, שליוו ועיצבו את התפיסה הציבורית במשך שנות דור. לא רק הקונספציה הביטחונית, שלפיה חמאס מורתע ולא יתקוף את ישראל, קרסה.

הטלטלה העוברת על אזרחי המדינה וקברניטיה, באופן אינדיבידואלי וקולקטיבי, גדולה ורחבה בהרבה. היא נוגעת בהבנה ההולכת ומחלחלת שהקלקולים בשלטון בישראל החלו שנים לפני ההפיכה המשטרית. הריקבון בשלטון הביא להשחתת המערכות הציבוריות, להתפוררות האמון הציבורי והלכידות הציבורית – ובסופו של דבר לקריסה הביטחונית על תוצאותיה המזוויעות.

שחיתות שלטונית היא הפרת חוזה. החוזה הזה פשוט: אנחנו נבחר בך לנהל את מוסדות המדינה והשלטון, נשלם את שכרך ונעתיר עליך כיבודים – ובתמורה אתה תשתמש בכוח השלטוני לטובת הכלל

שחיתות שלטונית היא הפרת החוזה שנכרת בין השלטון – והאוחזים בו – ובין האזרחים. החוזה הזה פשוט: אנחנו נבחר בך לנהל את מוסדות המדינה והשלטון, נשלם את שכרך ונעתיר עליך כיבודים – ובתמורה אתה תשתמש בכוח השלטוני שבידיך לטובת הכלל, כדי לשפר את חיינו ואת תפקוד המדינה ומוסדותיה.

כשראש הממשלה, אחד השרים או הממשלה כולה משתמשים בכוח השלטוני שלא לטובת הכלל – הם פוגעים באינטרס הציבורי. למדינה יש משאבים רבים מאוד. את חלקם ניתן לכמת בכסף, ואת חלקם לא.

ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר בצלאל סמוטריץ', 18 במאי 2023 (צילום: Arie Leib Abrams/Flash90)

יש לה כספים רבים בקופתה, יש לה מוסדות בעלי סמכויות וכוחות, יש אלפי תפקידים שצריך לאייש, ויש אינטרסים וערכים נוספים שהם בבחינת נכס של הציבור. כשראש עיר מושחת מאשר, בתפקידו כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מגדלים לקבלנים מקורבים – הוא פוגע, בין היתר, באסתטיקה של קו הנוף האורבני. זהו נכס ציבורי שלא ניתן לכמת.

כשראש ממשלה ממנה אדם לא מתאים לתפקיד מסוים, הוא גורע משהו מנכסיו של הציבור. למשל, אם לתפקיד נגיד בנק ישראל ימונה אדם שאינו מצויד בכישורים האופטימליים, הדבר יפגע בתפקוד המוסד, ביוקרתו, וגם בפעולת המשק, במעמדה הכלכלי של ישראל בעולם ובאמון של גופים בינלאומיים במערכת הפיננסית של ישראל. זה לא ימוטט את המשק וגם לא את המדינה. זה רק ירע מעט את מצבנו.

כשלצד שר הביטחון מתמנה "שר נוסף במשרד הביטחון" החולש על חלק מהסמכויות המיניסטריאליות במשרד – הדבר עלול לגרום לפגיעה ישירה בביטחון

כך גם כאשר בעת הרכבת הממשלה, ראש הממשלה – משיקולים קואליציוניים – מפרק משרדי ממשלה, גורע מסמכויותיהם ומפצל אותם בין שרים שונים. מעבר לבזבוז כספים הנובע מריבוי שרים, לשכות, משרדים ועוזרים – הדבר מסרבל ומכביד על פעולה יעילה של רשויות השלטון.

זה יכול להיות עניין שולי יחסית, כמו הפקדת תפקיד ההסברה בידי משרד ייעודי הנמצא מחוץ למשרד החוץ, האמון על הנושא הזה מימים ימימה. כך יוצרים כפל סמכויות, פעולה לא מתואמת ובזבוז משאבים.

ראש הממשלה נתניהו והשר בן גביר בהרמת כוסית באירוע הגיבושון של הקואליציה, 14 בספטמבר 2023 (צילום: שרון רביבו)

אך יש גם מקרים אחרים, יותר קריטיים: כשלצד שר הביטחון מתמנה "שר נוסף במשרד הביטחון" החולש על חלק מהסמכויות המיניסטריאליות במשרד – הדבר עלול לגרום לשבירת שרשרת הפיקוד הברורה שבין הצבא לדרג האזרחי, למתן הוראות סותרות ולפגיעה ישירה בביטחון.

כשלתפקיד השר הממונה על המשטרה מתמנה אדם שלאורך שנים רבות ידע רק התנגשויות עם המשטרה, כנחקר בחדר החקירות וכגורם מתסיס ומתפרע במוקדי חיכוך, המסר הוא שאין שום חשיבות בהתאמת אנשים לתפקידים בהתאם לכישוריהם. ההיפך הוא הנכון, כישורים מתאימים הם חסם בדרך לתפקידים המשוועים ליכולות מקצועיות, בכל דרגי השלטון.

מתקפת 7 באוקטובר לימדה אותנו – פעם נוספת – שיש מסה קריטית של ריקבון שמעבר לה מנגנוני המדינה כבר אינם יכולים להחזיק מעמד. לפעולות יש תוצאות

פוליטיקאים מושחתים נוקטים את ההיגיון הבא: אנחנו נגרע רק מעט מהסך העצום של הנכסים שבידי המדינה. נביא לבזבוז קטן, זה לא יורגש, זה ייבלע בתמונה הכוללת. גם אם נמנה 40 שרים על עוזריהם ולשכותיהם, גם אם נשחית את תהליך מינוי הדירקטורים לחברות ממשלתיות כך שימונו מקורבים ולא אנשים בעלי כישורים מתאימים – העסק יחזיק מעמד. אולי ירוויח פחות, אבל לא יקרוס.

המדינה יכולה להתמודד עם קצת פחות יעילות, קצת פחות הכנסות, קצת פחות מנהל תקין. גם אם ניקח שוחד בעבור עיוות הליכי קבלת החלטות בתחום הביטחון – הביטחון יחזיק מעמד. גם אם פירוש הדבר הוא שלמצרים יהיו צוללות גרעיניות מתקדמות; גם אם חיל הים ירכוש כלי שיט שאין לו צורך מיידי בהם.

ראש הממשלה נתניהו חונך את הצוללת אח"י תנין, ספטמבר 2014 (צילום: AP Photo/Amir Cohen, Pool)

הצבא יחזיק מעמד ומספיק צעירים יתנדבו לשירות קרבי גם אם נעגן בחוק פטור משירות לאוכלוסיות מסוימות. טייסי קרב ימשיכו לטוס גם אם ניזום הפיכה משטרית שתותיר אותם חשופים להליכים בבית הדין הפלילי הבינלאומי.

מתקפת 7 באוקטובר לימדה אותנו – פעם נוספת – שיש מסה קריטית של ריקבון שמעבר לה מנגנוני המדינה כבר אינם יכולים להחזיק מעמד. לפעולות יש תוצאות. ובתוצאות הריקבון השלטוני אנו חוזים בעצם הימים הללו.

הריקבון השלטוני, שהלך והתפשט בשנים האחרונות בישראל, בא לידי ביטוי בדרכים רבות:

• פיצול משרדי ממשלה ויצירת משרדים מיותרים – ובהתאמה ניפוח הממשלה במספר שרים גדול בהרבה מהנדרש.

• מינוי בעלי תפקידים לא מתאימים לתפקידים בכירים וזוטרים במנגנון הממשלתי, ברשויות השלטוניות ובחברות הממשלתיות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו בישיבת הממשלה, 30 ביולי 2023 (צילום: ABIR SULTAN / POOL / AFP)

• הזניית האיכות האנושית של הרשימות המפלגתיות לכנסת, וכפועל יוצא מכך הנמכת רמת התפקוד והפיקוח הפרלמנטרי של הכנסת על הממשלה.

• התעלמות שיטתית ומתמשכת מדוחות מבקר המדינה, כך שהם הפכו לאות מתה וכל הניסיונות והיוזמות לתקן ליקויים בפעולת השלטון – גוועו.

• השתלטות פוליטית על נציבות שירות המדינה, עד לאובדן תפקיד הנציבות כשומר סף של מינויים תקינים והימנעות מפוליטיזציה של שורת תפקידים בשירות הציבורי.

• עיוות סדר העדיפויות התקציבי תוך מתן עדיפות לתקציבים מגזריים ופוליטיים, עידוד המגזרים הלא יצרניים והלא משרתים ומתן תמריץ להסתמכות על קרבה פוליטית לצלחת.

• החלשת מעמד הייעוץ המשפטי ובית המשפט בשם דוקטרינת ה"משילות" תוך הרתעת הגורמים המשפטיים מלשמש שומרי סף של התנהלות שלטונית חוקית ותקינה.

• ומעל לכל – נרמול מצב לא נורמלי שבו ראש הממשלה נאשם בעבירות שחיתות שלטונית לרבות לקיחת שוחד, מצב שגורם לנרמול השחיתות ומינוי נאשמים ומורשעים נוספים.

הפגנה של "אחים לנשק" נגד ההפיכה המשטרית מול מעון ראש הממשלה בנימין נתניהו בירושלים, 28 בספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

זוהי רשימה חלקית כמובן. אין ולא יכולה להיות שום ועדת חקירה שתוכל להקיף את היקף הריקבון והשחיתות שהביאו להחלשת המוסדות המדינתיים לאורך שנות דור. זהו תפקידו של הציבור להתעורר, להבין את תפקידו ולהביא לכך שהשלטון במדינה יחזור לפעול לטובת המדינה והציבור, ולא לטובת שימור עצמי.

במדינות שאינן סובלות מאיומים ביטחוניים מתמידים, זוהי שאלה של איכות חיים. בישראל זוהי שאלה קיומית.