מה שנראה בימים הראשונים כמו מצוקה מקומית של חקלאי עוטף עזה, הולך ומתפתח בימים האחרונים למשבר עמוק של החקלאות בישראל. משבר שאם לא יטופל במהירות עלול להפוך בחודשים הקרובים לאיום אסטרטגי על ביטחון המזון של ישראל והיכולת לספק תוצרת חקלאית לאוכלוסיית המדינה.
בימים שלאחר השבעה באוקטובר נשמעה בעיקר שוועתם של חקלאי העוטף שהתחננו לתגבורת של ידיים עובדות. רבים מהעובדים התאילנדים – אלה שלא נרצחו או נחטפו – עזבו, וכמות עצומה של ירקות ופירות עמדה להיזרק אם לא יבוצע קטיף מיידי.
כמו בכל תחום אחר בימים אלה, גם כאן החברה האזרחית – להבדיל מהממשלה על ביצועיה המביכים – התגלתה בשעתה היפה: התארגנויות כמו "אחים למשק" ו"צו 8 לחקלאות" קמו במהירות, אלפי ישראלים נענו לקריאה והתייצבו לקטיף ולפחות חלק מהנזק נמנע.
רוח ההתנדבות הזו היא פלסטר מקסים, כמו שאמר לי אתמול חקלאי מהדרום, אבל היא רק פלסטר. והיא כמובן חלקית וזמנית, שהרי מחר ומחרתיים המתנדבים יצטרכו לחזור לעבודותיהם ולחייהם, וממילא מדובר באנשים שהמיומנות החקלאית של רובם מסתכמת במילוי קופסה בעגבניות שרי.
רוח ההתנדבות הזו היא פלסטר מקסים, כמו שאמר לי אתמול חקלאי מהדרום, אבל היא רק פלסטר. והיא כמובן חלקית וזמנית, שהרי מחר ומחרתיים המתנדבים יצטרכו לחזור לעבודותיהם ולחייהם
ועם כל יום שעובר, מתברר שהמשבר ממש לא תחום לעוטף עזה. גם בשרון, בעמק חפר, באזור הכרמל וכמובן בצפון – ובקיצור בכל נקודה על המפה שבה מגדלים פירות וירקות בישראל – נטישת התאילנדים הופכת למשבר של ממש.
לפי נתוני ממשלת תאילנד, מתוך 29,900 תאילנדים שעבדו בחקלאות בישראל ערב השבעה באוקטובר, 4,296 כבר חזרו לביתם ועוד 8,478 רשומים לטיסות חילוץ לימים הקרובים. ביחד מדובר בכמעט 50% מכוח העבודה המיומן ששירת במסירות את החקלאות הישראלית, ואפשר להעריך שהסחף ומגמת העזיבה רחוקים מלהסתיים.
בקבוצות הווטסאפ של החקלאים, הדיווחים רודפים זה את זה: חקלאים מכל חלקי הארץ מעדכנים שהמשק מתרוקן מעובדים. ממשלת תאילנד הנחתה אותם לעזוב את הארץ, ראש ממשלת תאילנד הופיע בטלוויזיה ופנה אליהם ישירות, והעובדים לא נותרים אדישים.
בקבוצות הווטסאפ של החקלאים, הדיווחים רודפים זה את זה: חקלאים מכל חלקי הארץ מעדכנים שהמשק מתרוקן מעובדים. ממשלת תאילנד הנחתה אותם לעזוב את הארץ
"מתוך 15 תאילנדים, נשארתי עם חמישה – וגם הם עומדים לעזוב בתחילת השבוע", אומר רפי סהרה מאחיטוב, המושב בעמק חפר שהפך למעצמת המלפפונים הגדולה בישראל. "מלבד התאילנדים, באזור שלנו יש בשגרה הרבה עובדים עם היתר מהשטחים, אבל עכשיו המעברים סגורים ואנחנו שומעים שגם אלה שרוצים להגיע מקבלים איומים מאנשי חמאס שישרפו להם את הבית.
"מתנדבים זה טוב ליום-יומיים, לקטיף, אבל הסיפור הגדול הוא השתילה לעונה הבאה. בלי ידיים עובדות לא נוכל לשתול. הזמנתי שתילים לחלקה של 30 דונם ואני לא יכול לשתול. יש חלקות שכבר נטשתי וסגרתי את המים. עגבניות אני מגדל כרגע על 10 דונם מתוך 80 שאני מגדל בשגרה".
באחיטוב מגדלים מלפפונים על פני אלפי דונמים ומספקים כמחצית מתצרוכת המלפפונים בישראל. לפי פיקוד העורף, מדובר באחד האזורים הבטוחים בישראל שכמעט לא חווה אזעקות, אבל אפילו שם התאילנדים נוטשים והמצוקה קשה.
משרד החקלאות מנסה לעצור את הסחף והודיע על שורה של מהלכים, חלקם בשיתוף פעולה עם רשות האוכלוסין וההגירה:
- מענק של 2,000 שקל לחודש לכל עובד זר שיישאר באזור העוטף, ומענק חודשי דומה לכל עובד ישראלי חדש שיועסק בחקלאות בכל מקום בארץ;
- הארכת אשרת השהייה והעבודה בישראל לתאילנדים שסיימו את מכסת חמש השנים (רק שספק אם הם מעוניינים להישאר);
- אור ירוק להחזיר לישראל תאילנדים שכבר עבדו כאן חמש שנים והאשרה שלהם פגה;
- הצבת מאות מיגוניות בשטחים חקלאיים באזורי הסכנה כדי להגביר את תחושת הביטחון של העובדים (אבל המפעל שמייצר מיגוניות לא עומד בקצב ההזמנות ולכן זה כנראה ייקח זמן רב).
אלה צעדים בכיוון הנכון, אבל לטענת החקלאים כל זה קורה מאוחר מדי, לאט מדי, ולא הולם את חומרת המצב והקצב המהיר של ההתדרדרות. סהרה, למשל, פנה לסגן שר החקלאות משה אבוטבול וביקש להסיר למשך שישה חודשים את המגבלות על העסקת עובדים ממדינות שונות.
"יש לי קשרים במולדובה ורומניה ואם ייתנו לי אור ירוק, יש אנשים שרק מחכים ומוכנים לבוא לעבוד פה ולמלא את המקום של התאילנדים", הוא אומר, "תנו לי אישור זמני לחצי שנה, אחר כך תמיד אפשר להחזיר את הגלגל לאחור".
"יש לי קשרים במולדובה ורומניה ואם ייתנו לי אור ירוק, יש אנשים שרק מחכים ומוכנים לבוא לעבוד פה ולמלא את המקום של התאילנדים. תנו לי אישור זמני לחצי שנה, אחר כך תמיד אפשר להחזיר את הגלגל לאחור"
הוא לא קיבל מענה לפנייה, אבל במשרד החקלאות מנהלים מגעים עם ממשלת סרי לנקה בדבר הבאת אלפי עובדים לחקלאות. הבעיה היא שמהלכים ממשלתיים נרחבים כאלה דורשים את הזמן שלהם, בדרך כלל לפחות כמה שבועות, והחקלאים זקוקים לידיים עובדות היום, שלא לומר אתמול.
מעל כל זה מרחפת העובדה שהשוק הישראלי מוצף בימים אלה ביבוא של ירקות בעיקר מטורקיה – הפתרון החביב על ממשלת ישראל. בטווח המיידי זה פתר את בעיית האספקה לרשתות השיווק, וגם גרם להוזלה משמעותית של המחירים לעומת הימים הראשונים של המלחמה.
רק שבעוד שהסוחרים מרוצים – ומשרד החקלאות מתגאה בכך שאוניית ענק מטורקיה עגנה בנמל חיפה ופרקה 4,500 טונות של ירקות (80% מתוכם עגבניות) – החקלאים מרגישים שמדובר בעוד צעד בדרך לחיסול החקלאות הישראלית.
מדובר במעגל קסמים: חקלאים רבים עובדים בתפוקות נמוכות מהרגיל בגלל נטישת העובדים ומצב המלחמה; אבל גם את התוצרת שהם מצליחים לקטוף, קשה להם לשווק כי חלק מרשתות השיווק מפנות להם עורף ומעדיפות לקנות תוצרת מטורקיה, או מוכנות לשלם תמורה שלא מכסה את עלויות הגידול בישראל.
רונן כהן, מגדל עגבניות ממושב מבטחים שבעוטף, אמר אתמול בדיון שנערך בוועדת הכלכלה של הכנסת: "אין עובדים, אין מי שיטפל ואת המעט שקוטפים לא מקבלים מאיתנו כי יש יבוא מטורקיה. מגדלים זורקים עגבניות לפח כי הרשתות מלאות בסחורה מטורקיה".
"אין עובדים, אין מי שיטפל ואת המעט שקוטפים לא מקבלים מאיתנו כי יש יבוא מטורקיה. מגדלים זורקים עגבניות לפח כי הרשתות מלאות בסחורה מטורקיה"
חקלאים אחרים אומרים דברים דומים מבלי להזדהות, מחשש לסגירת חשבון מצד הרשתות הגדולות.
הפרדוקס הוא שרוב הציבור, גם לפי סקר שערך השבוע משרד החקלאות, מעדיף לקנות תוצרת מקומית ולתמוך בחקלאים הישראלים, וזה גם מתבטא ביוזמות מקסימות שבהן חקלאים מגיעים לערים עם תוצרת טרייה והקונים מתייצבים בהמוניהם ומסתערים על הפירות והירקות.
רק שיוזמות כאלה לא יכולות להחליף את המסה הגדולה של רשתות השיווק, ובמרכול הממוצע לקונים אין אפשרות להבחין בין ירק או פרי מיובא לכחול-לבן. החוק שמחייב לסמן את ארץ המוצא של התוצרת החקלאית אמור להיכנס לתוקף בסוף השנה. משרד החקלאות הודיע השבוע שינסה להקדים את מועד כניסתו לתוקף, אבל גם זה מן הסתם ייקח עוד זמן.
החשש הוא שבמבט קדימה המגמה הזו תלך ותחריף – עם פחות תאילנדים תהיה פחות תוצרת, עם פחות תוצרת המדינה תגדיל עוד ועוד את מכסות היבוא, והחקלאות תלך ותתכווץ לממדים שמהם היא תתקשה להשתקם.
החשש הוא שבמבט קדימה המגמה הזו תלך ותחריף – עם פחות תאילנדים תהיה פחות תוצרת, עם פחות תוצרת המדינה תגדיל את מכסות היבוא, והחקלאות תלך ותתכווץ לממדים שמהם היא תתקשה להשתקם
באוצר נוהגים לראות בחקלאים גילדה בכיינית, אבל הגיע הזמן להבין שחקלאות מקומית מעניקה למדינה ביטחון מזון – לצד ערכים של בריאות, איכות סביבה ושמירה על שטחים פתוחים.
שר החקלאות אבי דיכטר הודה בדיון בוועדת הכלכלה שהיבוא הוא משענת קנה רצוץ, בוודאי בשעת מלחמה שמי יודע לאיזה היקפים עוד תתרחב.
"אי אפשר לבנות על יבוא כי טורקיה או ירדן יכולות לסגור את הצינור הזה", אמר דיכטר, "אין לדעת איך הן יתנהגו במקרה של התרחבות המערכה בדרום או בצפון".
ההתבטאויות האחרונות של נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן ("חמאס הוא לא ארגון טרור") וביטול ביקורו המתוכנן בישראל, רק מחדדים עד כמה הסכנה הזו מוחשית.
"במשרד החקלאות משדרים בימים האחרונים שהם פועלים בכל הכוח כדי להגן על החקלאות הישראלית", מסכם חקלאי ותיק, "אבל הם לא יוכלו לעשות את זה לבד. נדרשת פעולה מהירה, רחבה ומשמעותית של כלל משרדי הממשלה כדי שזה יקרה. אחרת החקלאות הישראלית תקרוס כמו הגדר של עוטף עזה".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם
ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית
תמכו בנו