השלכת ספרים לאש נחשבת לאחד הסמלים האיקוניים של משטרים דכאניים, פשיסטיים, דיקטטוריים. שריפת ספרים היא סממן של איסור לצרוך מידע, איסור להעשיר את הידע, ניסיון לוודא שהאזרחים ידעו רק מה שהשלטון מעוניין שידעו. כך גם סגירת עיתונים ואיומים שונים על חופש הביטוי.
איפול ומניפולציות במידע מאפיינים משטרי חושך; חופש ביטוי, חופש מידע ושוק רעיונות חופשי הם אור השמש בחברות חופשיות.
זו הסיבה שאחד העקרונות של משפט פלילי הוא שלא אוסרים על מחשבות שבלב. בה בעת, לא אוסרים על קריאה, עיון וצריכת ידע. המשפט הפלילי בא להגן על החברה מפני מעשים, לא מפני מחשבות.
אך בישראל של אוקטובר 2023, כשהדם הקולקטיבי רותח נוכח מתקפת השבעה באוקטובר, מערכות המשפט והשלטון מאבדות את האיזון ומקדמות הליך חקיקה האוסר על צריכת מידע, בטענה שמדובר ב"צריכת פרסומי טרור".
בישראל של אוקטובר 2023, כשהדם רותח נוכח מתקפת השבעה באוקטובר, מערכות המשפט והשלטון מאבדות את האיזון ומקדמות הליך חקיקה האוסר על צריכת מידע, בטענה שמדובר ב"צריכת פרסומי טרור"
אפשר להתווכח עד מחר בשאלה האם הפצה שיטתית של תמונות זוועה של גופות מרוטשות מהווה ידע, שעליו יש להגן במסגרת העקרונות המוכרים בדבר חופש הביטוי וחופש המחשבה והדעה.
אך הצעת החוק לאיסור צריכה של פרסומי טרור, שמליאת הכנסת אישרה שלשום (רביעי) בקריאה ראשונה, איננה רק מהלך תקדימי ההופך צריכה של חומרים באינטרנט לעבירה פלילית – אלא שהיא מאיימת להכניס כלים של אכיפה פלילית, לרבות באמצעים חודרניים, כנגד אוכלוסיות ספציפיות, ומתוך מטרה להטיל מורא גם על פעילות בשוק הרעיונות הלגיטימיים.
תכליתה האמיתית של הצעת החוק היא נרמולו של "הכלי" – אותו מקבץ יכולות סייבר מרחיקות לכת המצויות בידי שב"כ וגורמי האכיפה – ויצירת מסלול אכיפה מוסדר לאיסוף מידע, ביצוע חקירות, הטלת אשמה פלילית והענשתם של אנשים מקרב החברה הערבית בישראל.
את מה שלא הצליחו רשויות האכיפה לבצע בתקופת הקורונה, תוך ניסיון להתיך את היכולות שבידי שב"כ לצרכים "אזרחיים" בתחום הבריאות; ואת מה שניסתה ממשלת נתניהו-בן גביר לעשות מיומה הראשון בנוגע לשילוב שב"כ במסגרת האכיפה הפלילית נגד האלימות בחברה הערבית – מנסים כעת לעשות באמצעות המסלול הביטחוני. זהו מהלך להלבנת ה"כלי" בכסות של מאבק משפטי בטרור, במסגרת המאמץ המלחמתי.
את מה שלא הצליחו לבצע בתקופת הקורונה, ואת מה שניסתה ממשלת נתניהו-בן גביר לעשות מיומה הראשון – מנסים כעת לעשות באמצעות המסלול הביטחוני
חוק המאבק בטרור שנחקק בשנת 2016 מגדיר כבר היום כעבירות פרסום קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור; פרסום דברי אהדה, שבח או עידוד למעשה טרור, או תמיכה או הזדהות עמו, ואפילו החזקה לשם הפצה של פרסום כזה, שעל פניו מגלה הזדהות עם ארגון טרור. העונשים על עבירות אלה נעים בין שנתיים לחמש שנות מאסר.
אפשר היה להסתפק בסעיפים שכבר קיימים בחוק על מנת לבצע אכיפה פלילית גם כלפי מפיצים משניים של פרסומים כאלה, ואולם הצעת החוק, המהווה תיקון זמני לחוק המאבק בטרור למשך שנתיים, הולכת כאמור צעד אחד רחוק יותר: היא הופכת לעבירה פלילית לא רק את הפצתם של פרסומים כאלה – אלא גם את עצם צריכתם.
כלומר, גם מי שמבקש לקרוא באופן הדוק או שיטתי את הפרסומים של ארגוני טרור (וברשימה שבשולי החוק נמצאים כעת שני ארגונים כאלה – חמאס ודאע"ש) עובר בעצמו עבירה, בין אם כוונתו לעבור מעין שטיפת מוח עצמית, או רק להרחיב את ידיעותיו בעולם.
לפי הצעת החוק, "הצורך באופן שיטתי ומתמשך פרסומים של ארגון טרור כהגדרתו, דינו – מאסר שנה". צריכה של פרסומי טרור תיחשב שיטתית ומתמשכת אם היא כוללת צריכה של דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה טרור, או קריאה ישירה לביצוע מעשה טרור. אם הצריכה היא של תיעוד של ביצוע מעשי טרור, היא צריכה להיות מלווה בדברי שבח או בקריאה לביצוע טרור, כדי להיחשב שיטתית ומתמשכת.
משפטני משרד המשפטים מתגאים בכך שהצליחו להחדיר להצעת החוק סייג, שלפיו "לא יראו צריכה של פרסומים שנעשתה באקראי, בתום לב או למטרה כשרה, ובכלל זה לצורכי העמדת מידע לציבור, מניעת עבירות טרור או לצורכי מחקר, כצריכה אסורה לפי סעיף קטן זה".
ובמילים אחרות – עיתונאים וחוקרים אקדמיים העוקבים אחרי פרסומי טרור עושים זאת למטרה כשרה. אחרים יצטרכו להוכיח בחדר החקירות או בבית המשפט כי ה"צריכה" נעשתה באקראי או בתום לב, ולא מתוך מטרה לעבור שטיפת מוח עצמית.
עיתונאים וחוקרים אקדמיים העוקבים אחרי פרסומי טרור עושים זאת למטרה כשרה. אחרים יצטרכו להוכיח כי ה"צריכה" נעשתה באקראי או בתום לב, ולא מתוך מטרה לעבור שטיפת מוח עצמית
הביטוי הזה, שטיפת מוח עצמית, לא נאמר כאן סתם כך. השתמש בו השר במשרד החינוך חיים ביטון, מעל דוכן הכנסת, בעת שהציג את הצעת החוק במליאה ביום רביעי השבוע וניסה להסביר את האנומליה שבאכיפה פלילית על פעילות של קריאה וגלישה באינטרנט, שאדם עושה במתחם הפרטי של ביתו – עבירה שהיא, אפילו ביטון נאלץ להודות, חריגה מאוד בעולם המשפט הפלילי.
"מטרת העבירה", הוא אמר, "היא מתן כלי נוסף במאבק בפיגועי יחידים, המתאפיינים בכך שהמבצעים אינם משתייכים בהכרח לארגוני טרור, והמוטיבציה שלהם נובעת מצריכה אינטנסיבית של פרסומי טרור של ארגוני טרור מסוימים, שעלולה לייצר תהליך של אינדוקטרינציה, מעין שטיפת מוח עצמית, שעלולה ליצור סיכון לביצוע מעשה טרור על ידי אותו אדם".
"עונשה יעמוד על שנת מאסר"- ח"כ חיים ביטון מפרט על חוק המאבק בטרור ואמר על פיגועי היחידים: "המוטיבציה שלהם נובעת מצריכה של פרסומי טרור, שטיפת מוח עצמית" pic.twitter.com/KEkUHEPLcH
— ערוץ כנסת (@KnessetT) October 25, 2023
השרשרת הלוגית המצדיקה קביעתה של עבירה פלילית כזו כה קלושה, עד שברור שמטרתה האמיתית היא להכניס לתחום הזה את כלי האכיפה הפלילית – ה"כלי" שבידי השב"כ וגם כלי אכיפה יותר קונבנציונליים, כמו זימונם של חשודים לחדרי חקירות כדי להטיל עליהם אימה, ואף מעצרם של חשודים כאלה למספר ימים או עד תום ההליכים.
המטרה היא הטלת מורא, פחד. לגרום למי שעלול לקרוא פרסומים כאלה של ארגוני טרור מלהתקרב בכלל למחשב, או לפתוח את ההודעה בטלפון הנייד.
זוהי הצעת חוק אנטי דמוקרטית. היא גם מפלה, מאחר שברור שהיא מכוונת לאוכלוסייה הערבית בישראל, שהיא היעד האוטומטי הן לפרסומים כאלה והן לאכיפה אגרסיבית. היא מעוותת את העקרונות של מערכת האכיפה הפלילית. היא תוצאה של שיקול דעת בלתי מאוזן, המאפיין ימי משבר ומלחמה.
מישהו במשרד המשפטים היה צריך לעצור את הצעת החוק הזו לפני שהגיעה לכנסת.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם