השר עמיחי אליהו, סוג של ליצן מסוכן, עשה השבוע כותרות מהודו ועד חבש עם אמירה המצדיקה שימוש ישראלי בפצצת אטום על עזה.

זאת לא הייתה פליטת פה (הוא הסביר בדיעבד שאטום הוא מטאפורה, אך לא פירט מטאפורה למה בדיוק: למכה ניצחת בפלסטינים? לטבח? לכרוב כבוש?), ובגלל שעיני העולם בוחנות עכשיו בקפידה האם הכתישה של צה"ל ברצועה עוברת את הגבול המותר במלחמה, דבריו הפכו ל"סקופ עיתונאי".

את הסקופ הזה העניק ליקי אדמקר – עיתונאי ימני שהקצין מאוד בשנים האחרונות, ועושה חיל בערוצי השוליים של מכונת הרעל כמו ערוץ 14 וגלי ישראל.

משם עברה האמירה הפרובוקטיבית לרשת X (טוויטר לשעבר), מ־X לאתרי החדשות המיינסטרימים – ומשם לראש הממשלה בנימין נתניהו, שגינה את הדברים ו"השעה" את אליהו מישיבות הממשלה (לפי רביב דרוקר, נתניהו, כרגיל, עובד עלינו בעיניים).

העיתונאי רביב דרוקר מתייחס לאמירה של השר עמיחי אליהו בחדשות 13 (צילום: חדשות 13, צילום מסך)

אבל מה שמעניין הוא איפה הסקופ הזה לא היה. פעם, בארץ רחוקה־רחוקה של לפני 7 באוקטובר, היו מזמינים את העמיחי אליהואים לראיון בחדשות 12 ומתמוגגים בזעזוע מכל אמירה חתרנית שלו, מטופשת, מרושעת או גזענית ככל שתהיה.

פעם לנפק "סקופ" נחשב להוציא אמירות רעות מפוליטיקאים קלוקלים, בלי לחשוב לרגע על דרדור השיח. העיקר שתהיה אמירה "מזעזעת" שכולם יחגגו עליה למוחרת בתוכניות הרדיו.

במסגרת תהליך ההתבגרות שנכפה על הערוצים המרכזיים בישראל, קיבלו הצופים בונוס לא צפוי: חלק מהביביסטים, הפשיסטים והאידיוטים־השימושיים נעלמו ממנו

במסגרת תהליך ההתבגרות שנכפה על הערוצים המרכזיים בישראל, 11,12,13 – שהפכו במחי שבת אחת לערוצי חדשות לכל דבר – קיבלו הצופים בונוס לא צפוי: חלק ניכר מהביביסטים, הפשיסטים והאידיוטים־השימושיים שהתרגלנו לקיומם ההכרחי על המסך, כמו יבלית בגינה שאף גנן לא מצליח להסיר – נעלמו ממנו.

נעלמה דניאל רוט־אבנרי עם ניסיונותיה המופרכים להסביר את דרך המחשבה של מנהיגה הנערץ; התפיידה גם גלית דיסטל־אטבריאן הבריונית (שנאלצה להתפטר אחרי הריאיון האחרון והמביש שלה, שבו האשימה את דני קושמרו באירועי 7 באוקטובר); התגזגז אלמוג כהן הגזען אל תהום הנשייה; התפזרה אפילו טלי גוטליב, ששאונה עולה על כל מרכבה סימן ארבע.

גלית דיסטל־אטבריאן (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ויש עוד כמה: לא עוד בועז ביסמוט מפלבל בעיניו ורוטן במבטא קסום, חסל סדר מאי גולן הצווחנית, ונדמה לי שאפילו מנפנופי האקדח של איתמר בן גביר והבן גבירית שלצדו התחלנו להחלים.

מצוקה, פחדנות ולקקנות טבעית לשלטון

הינה כי כן, מתחלפת שעה בשעה. חמישה אנשים מתוחים באולפן ואף אחת או אחד מהם לא נמצא שם למטרות הטרלה, הגחכה, הרעבת השכל או זריקת שנאה ומשטמה בשם השלטון. דיסטל־אטבריאן לא זועקת, גוטליב לא מקציפה, קרעי לא מייחל לאף אחד ללכת לעזאזל, בן גביר לא מתלהם – ובכל זאת השידור נמשך, הטלוויזיה לא מתפוצצת, הציבור בבית לא יוצא לרחובות ומוחה.

זה לא שהשידורים כיום כולם אינטליגנטיים, אבל השקט היחסי שנפל על האולפנים, שמצליחים לנהל סדר יום מורכב, היא תופעה שראוי לשים אליה לב ולהסיק ממנה לקחים

זה לא שהשידורים כיום כולם אינטליגנטיים, רלוונטיים או איכותיים. אין דבר כזה בעולם. אבל השקט היחסי שנפל על האולפנים, שמצליחים לנהל סדר יום מורכב, עתיר במידע ועם עתיד לוט בערפל, בלי להזדקק לגימיקים מופרכים של חבורה שכל מטרתה היא זריעת כאוס, ריב ומדון – היא תופעה שראוי לשים אליה לב ולהסיק ממנה לקחים.

הלקח הראשון הוא שצדקנו כשהערכנו שהמציאו את האנשים האלה כ"כוכבי טלוויזיה" מתוך מצוקה, פחדנות ולקקנות טבעית לשלטון. עובדה: הם לא איתנו כבר עוד מעט חודש ואיש לא מתגעגע. לא ראיתי עצומות הקוראות לגוטליב לצאת מטוויטר ולחזור לאולפן ולא חושב שיש רבים שמצפים בכיליון עיניים למוצא פיו הרעיל של בן גביר או לצחוק המתנשא של שלמה קרעי.

נאומו של נתניהו באו"ם הביא בשורה אדירה למדינת ישראל ולמזרח התיכון – בדרך להסכם שלום היסטורי בין ישראל לערב הסעודית. אכזבה למשחירי שמה של ישראל שלא אמר עליהם מילה. pic.twitter.com/xsAriDyIQd

— Danielle Roth Avneri דניאל רוט אבנרי (@rothdanielle) September 23, 2023

המשמעות היא שהערוצים (בעיקר המסחריים) המציאו את "הפרשנית" לענייני שום דבר דניאל רוט־אבנרי, הזניקו את הקריירה התקשורתית והפוליטית המיותרת לחלוטין, שאינה תורמת שום מידע, של בועז ביסמוט, ותרמו תרומה מכרעת ומסוכנת לנסיקה של בן גביר ולנרמולו כאדם שפוי (כשבפועל עסקינן בעבריין, גזען ושר מוג לב) – ממניעים אנטי־עיתונאיים.

הם לא חיפשו דיון "מגוון", או "מאוזן", ובוודאי לא חיפשו מידע רלוונטי לציבור. תקוותם העיקרית הייתה להשתיק את הלחץ של לשכת נתניהו באמצעו קרנבל חסר בינה שכולל צעקות וחיכוכים.

הרייטינג בשלושת השבועות האחרונים בשיאו, כי הציבור חושב שהחדשות והמשדרים הרלוונטיים אחראיים בדרך כלל – ומאזנים בין הרגש לשכל באופן סביר

ובדרך לשם, במקום לנסות באמת לגוון, לאזן או לאתגר את השידור, הם דחפו לנו עמוק בגרון חבורה של ליצני חצר שאין להם תרומה אמיתית לשיח, וחלקם מועסקים מסביב לשעון בתור גלדיאטורים ורוטווילרים בשירות שלטון מושחת.

אגב, הליקוק המאוס הזה גם לא הביא את הסחורה: הרייטינג בשלושת השבועות האחרונים בשיאו, כי הציבור חושב שהחדשות והמשדרים הרלוונטיים אחראיים בדרך כלל – ומאזנים בין הרגש לשכל באופן סביר.

בנימין נתניהו לפני עלייתו לטיסה לגרמניה, 15 במרץ 2023 (צילום: חיים צח/לע"מ)

הוא גם לא הפחית את משטר ההפחדה של נתניהו נגד התאגיד, קשת ורשת – מכיוון שמטרת המשטר מעולם לא הייתה לשנות את תוכן השידורים אלא פשוט להחזיק את העיתונאים במעין רעד קבוע מאימת השלטון ואת מעסיקיהם בתחושה שהאח הגדול מתבונן ומחזיק פנקס חשבונות פתוח.

הלקח השני הוא שלמרות כל הטכנולוגיה המתפתחת במהירות, הדיקטטורה של הרשתות החברתיות, אימת הפייק המזדחלת לכל פינה וההיסטריה הכללית המאפיינת את העידן הזה – אין באמת תחליף לאחריות עיתונאית של פעם.

מוטב אם כן שעורכי החדשות יפנימו את הלקח מהתקופה הזאת ויתמידו בו – בשגרה כבחירום. עדיף קושמרו עם עיניים לחות מדבר מהשטח על מה שחשוב לנו, מאשר קושמרו באולפן חוטף סנוקרת מדיסטל־אטבריאן

היא יכולה להופיע באלפי גוונים ובאין־ספור פורמטים, אבל בסופו של יום אף עורך לא יכול למכור ריב אולפן דבילי בין ירון אברהם לטלי גוטליב בתור "עיתונות". זה אולי (בדוחק) בידור, וגם בספקטרום הבידורי זה נמוך מים הפינס.

מוטב אם כן שעורכי החדשות יפנימו את הלקח מהתקופה הזאת ויתמידו בו – בשגרה כבחירום. עדיף קושמרו עם עיניים לחות מדבר מהשטח על מה שחשוב לנו, מאשר קושמרו באולפן חוטף סנוקרת מדיסטל־אטבריאן.

ח"כ שמחה רוטמן גוער בח"כ טלי גוטליב במליאת הכנסת, 14 ביוני 2023 (צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת)

דיסטל־אטבריאן, כמו גוטליב, ביסמוט, קרעי, בן גביר, גולן, ברדוגו ושאר חבריהם, אינם תורמים לחופש הביטוי, לשיח הדמוקרטי, לשוק הדעות, לאור השמש המחטא ושאר ירקות וביטויים. אין כל צורך לסכור את פיהם, טוויטר וערוץ 14 עומדים לרשותם לנצח.

כדאי לכן להקפיד שעם שוך הקרבות, לא נצלול חזרה אל מתחת למי הנורמליות. גם בימים בהם אין מלחמה, אין שום סיבה לדרדר חזרה את הרמה.