לכל אחד מראשי הממשלה שהיו לנו היו זכויות רבות וגם משגים, לעתים אף משגים חמורים. איש מהם לא הציב את שיקוליו האישיים מעל השיקול הלאומי – ממלכתי כפי שעושה זאת בנימין נתניהו, חדשות לבקרים.

רשימת חטאיו ארוכה, תקצר היריעה מלפרטם. שניים הגדישו את הסאה והביאוני למסקנה, שעם כל הרצון הטוב לשמור על לכידות העם בשעת מלחמה, ראש הממשלה הוא מכשול לכך, והראה שאינו כשיר להנהיג את צה"ל והמדינה בשׂוּם שכל, אומץ לב ותוך מיקוד ודבקות מלאה באינטרס הממלכתי.

רשימת חטאיו ארוכה, תקצר היריעה מלפרטם, ושניים מהם הגדישו את הסאה. הבנתי שעם כל הרצון לשמור על לכידות העם בעת מלחמה, רה"מ הוא מכשול לכך, והראה שאינו כשיר להנהיג את צה"ל והמדינה

אגב, גדולים ממני, שהיטיבו להכירו מקרוב, ידעו לאבחן את חולשותיו אלה לפני שנים רבות, בעודם בחיים. הרמטכ"ל לשעבר, אמנון ליפקין שחק, ששרת כשנתיים תחת מרותו של נתניהו, קבע עם פרישתו מצה"ל וכניסתו לחיים הפוליטיים כי נתניהו "מסוכן לישראל". רה"מ אריאל שרון קבע כי נתניהו לא עומד בלחצים, וראש המוסד מאיר דגן, ציין בהיותו על ערש דווי, כי הוא יודע שסופו קרב וכי הוא כואב את העובדה, שבראש המדינה ניצב עדיין אדם שכאשר השיקול האישי שלו נוגע באינטרס הלאומי, הממלכתי – השיקול האישי יגבר.

1

החטא הראשון הוא ניצול המתחים הקיימים מאז ומתמיד בחברה הישראלית, כדי לממש רווחים פוליטיים, צרים ואישיים, גם במחיר שיסוי איש באחיו, והבאת השנאה לרמות מפחידות של שטנה, עד כדי אלימות ממשית.

זה התחיל לפני שנים ("הם שכחו מה זה להיות יהודים") והגיע לשיאים יוצאי דופן בהקשריה של ההפיכה המשטרית, שהעמיקה את הקרע בעם ואת השנאה בין מתנגדי המהלך השנוי במחלוקת עזה ובין תומכיו.

אנשים, שבכל השנים וגם בימים קשים אלה הם מלח הארץ, טובי בנינו ובנותינו, בחזית ובעורף, הפכו בחסות ראש ממשלתם לבוגדים, אנרכיסטים, מוגלה, פריווילגים, ועוד כהנה וכהנה קריאות, המלבות את אש השנאה והתיעוב בין המחנות, בנאומים מחפירים שנישאו בידי עושי דברו של רה"מ, שרים וחברי כנסת.

החטא הראשון הוא ניצול המתחים הקיימים מאז ומתמיד בחברה הישראלית, כדי לממש רווחים פוליטיים, צרים ואישיים, גם במחיר שיסוי איש באחיו, והבאת השנאה לרמות מפחידות של שטנה, עד כדי אלימות ממשית

כל זאת, בצד הנחישות להעביר את ההפיכה המשפטית בכנסת, חרף תנועת המחאה חסרת התקדים בהיקפיה ובהתמדתה, הביאו לפגיעה ממשית בחוסן הלאומי של מדינת ישראל ובכושר ההרתעה של צה"ל. אזהרות על כך הונחו בפני רה"מ ע"י שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וראש השב"כ, פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, והוא בשלו, יהיר וזחוח עד "השבת השחורה".

או אז, "בום טראח, הבלון התפוצץ" (פרפרזה מנאומו הלעגני של נתניהו במליאת הכנסת – מעשה בחמישה בלונים, מ-26 יוני 2023).

הסתבר כי משוואת ההרתעה מול חמאס לא שונתה, כפי שהזהיר ח"כ אביגדור ליברמן, וחמאס לא הוחזר עשור לאחור בעקבות מבצע "שומר חומות", כפי שהצהיר נתניהו בלעג.

המלחמה עודנה בראשיתה, והמחיר כבר כבד מנשוא. יישובים נהרסו ועולמן של אלפי משפחות נחרב עליהן, אלה שכבר קברו את מתיהן, אלה שגורל יקיריהן עודנו לוט בערפל, ורק בימים אלה מנסים למצוא מסילות אל ליבן. למרבה הצער, עוד עלולות להתווסף לאלפי המשפחות הללו עוד משפחות. כולנו תפילה ותקווה, שמספרן יהיה הכי קרוב לאפס.

הסתבר כי משוואת ההרתעה מול חמאס לא שונתה, כפי שהזהיר ליברמן, וחמאס לא הוחזר עשור לאחור בעקבות מבצע "שומר חומות", כפי שהצהיר נתניהו בלעג. המלחמה עודנה בראשיתה והמחיר כבר כבד מנשוא

2

החטא השני גלום בהתנהלותו של נתניהו מאז "השבת השחורה", ובייחוד התעקשותו לא לקחת אחריות באופן ראוי ומפורש, ועל כן חוסר יכולתו להעביר לעם מסרים אמינים בדבר אחדות העם במלחמה וגם אחריה.

שום מילה מאחדת שנשמעה עד כה מפי נתניהו, לא שכנעה בכנותה. נהפוך הוא. במסיבת העיתונאים הראשונה שקיים מאז "השבת השחורה", נתניהו החמיץ הזדמנות מצוינת ואותנטית לשכנע את כולנו בכנות המסרים שביקש להעביר, וכן באשר לכשירותו בעת הזאת להנהיג אותנו כעם מלוכד בשעת משבר כה קשה, משבר שעוד עלול להסלים.

הדברים שלא אמר, שפת הגוף של שלושת הדוברים (רה"מ, שר הביטחון והשר בני גנץ) ומגעים שקיים בשבועיים האחרונים והודלפו, ככל הנראה במכוון (שתי פגישות עם יצחק בריק, בר פלוגתא של הרמטכ"לים האחרונים, שניים מהם חברים בקבינט ניהול המלחמה, ופגישה עם גבי אשכנזי שמערכת יחסיו עם שר הביטחון ידועה), כל אלה ועוד הדלפות מגמתיות בדבר אחריות הדרגים הביטחוניים – תרמו לחוסר אמון רציני. חוסר אמון שכל הצגה מול המצלמות לא יכולה לטשטש.

אם לא די בכך, בא הציוץ בשעות הקטנות של הלילה, בו רה"מ ייחס באופן מפורש את האחריות לכל ראשי המערכת הביטחונית העסוקים בלחימה, לאחר שכל אחד מהם כבר הודיע פומבית על אחריותו לגבי כל המחדלים שנעשו בתחומי אחריותו. זאת בעוד שהוא, ראש המערכת, עדיין מתעקש להימנע מכך.

החטא השני גלום בהתנהלותו של נתניהו מאז "השבת השחורה", ובייחוד התעקשותו לא לקחת אחריות באופן ראוי ומפורש, ועל כן חוסר יכולתו להעביר לעם מסרים אמינים בדבר אחדות העם במלחמה וגם אחריה

התנצלות רה"מ על הציוץ, שהגיעה שעות ספורות לאחר מכן, אינה מקהה מחומרת המעשה. ירי בתוך נגמ"ש הלחימה. רה"מ, שעד כה הקפיד לומר כי הכל ייבדק לאחר המלחמה, המחיש בציוצו זה כי ראשו טרוד בסיכון שמא תדבק בו האחריות על מחדלי העבר.

רה"מ הצליח לקבל פוליסת ביטוח לכישלונות עתידיים, אם חלילה יהיו במלחמה, בדמות בני גנץ-גדי אייזנקוט, שהתנדבו להתייצב מתחת לאלונקה. כל זאת בעוד הוא ממשיך לעסוק ב"פוליטיקה קטנה", להזין את הבייס שלו ב"אמת" כפי שהיא מנקודת מבטו, ולהדוף ממנו אל עבר הדרג הביצועי כל גרם של אחריות.

זאת ועוד, בעקבות התחמקותו של רה"מ ממתן מענה, שראוי היה לתיתו בנסיבות אלה, לשאלה שהופנתה אליו בעניין גורל ההפיכה המשטרית, ניתן להעריך בסבירות גבוהה כי, ב"שש לאחר המלחמה" נשוב ונדרש למאבק פנימי סוער במיוחד בעד מינויה של ועדת חקירה ממלכתית ונגד ההפיכה המשטרית, במקום להתפנות לחקירה ותהליך יסודי של הפקת לקחים כדי לשפר היערכות ולהיות במוכנות טובה יותר לקראת הבאות.

הציפיה הייתה, שרה"מ ינצל את ההזדמנות ויבהיר כי ממשלתו תקבל לאחר המלחמה החלטה על מינויה של ועדת חקירה כזו. ובעניין יוזמת ההפיכה המשטרית, הוא כבר הנחה או שבכוונתו להנחות את שר המשפטים לסגת לאלתר מכל הצעות החקיקה שכבר הותנעו בהקשריה של ההפיכה, וכן לכנס מיידית את הוועדה למינוי שופטים, למנות לאלתר נשיא לביהמ"ש העליון, בהתאם לנוהג שהשתרש, ועשרות שופטים נוספים.

רה"מ קיבל פוליסת ביטוח לכישלונות עתידיים, אם חלילה יהיו במלחמה, בדמות גנץ-אייזנקוט, שהתנדבו להתייצב מתחת לאלונקה. כל זאת בעודו ממשיך לעסוק בפוליטיקה קטנה והדיפת אחריות

הציפייה הייתה שיובהר כי כל שינוי חקיקה מוצע בנושאים אלה יידון בכנסת הבאה. כאמור, נתניהו לא התבטא כמצופה, ובמקום זאת המחיש לכולנו שהוא טרם הפנים את המצב לאשורו, והוא ממחיש לכל העוקב אחריו – אנטיתזה למנהיג.

ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון קבע כי  "תדע כל אם עברייה (ולא עברייה – ד"ע) כי מסרה את בנה בידי מפקדים הראויים לכך". המשפט הזה קבוע לעין כל בחדר הדיונים של המטה הכללי, ולאורו מתחנכים כל מפקדי הצבא.

על אותו משקל חשוב גם כי יידע הציבור כולו שצבאו נתון למרותה של ממשלה הראויה לכך. מה שחווינו בשנה האחרונה ובחודש האחרון, נתן לנו סיבות רבות לפקפק בכך. ויותר מכך לפקפק ביכולתו של נתניהו לרכוש מחדש את אמון העם, ויותר מכך את אמון הדרגים הפיקודיים בגופי הביטחון, בו וביושרתו האישית.

בנסיבות שנוצרו ולנוכח חוסר האמון העמוק הקיים בתוך קבינט ניהול הלחימה, אני קורא לחברי הכנסת מכל המפלגות להתעלות על עצמם. אין רגעים רבים בהיסטוריה בהם גורל האומה תלוי, במידה כה רבה, באומץ לבם הפוליטי של כה מעטים.

כל הנדרש כעת הוא להעלות הצעת אי אמון קונסטרוקטיבי שתביא להקמת ממשלה חדשה ע"י מועמד מוסכם, שאינו ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בנסיבות שנוצרו ולנוכח חוסר האמון העמוק בקבינט ניהול הלחימה, אני קורא לח"כים כל המפלגות להתעלות על עצמם. אין רגעים רבים בהיסטוריה, בהם גורל האומה תלוי במידה כה רבה באומץ לבם הפוליטי של כה מעטים

ממשלה שתייצב את השורות במדינה. ממשלה שתטפל בעורף באופן אחראי ומהיר ותנהל את המלחמה באופן מקצועי וענייני, בלי שטיקים, טריקים ומלחמות על קרדיטים בתוכנו. פשוט לשרת את האינטרס הממלכתי, על מלא!

דן עפרוני הוא אלוף בשירות מילואים והפרקליט הצבאי הראשי לשעבר, כיום חוקר במכון פדרמן לחקר משפט הסייבר באוניברסיטה העברית וחבר המועצה האקדמית במכון ברנדייס לחברה, לכלכלה ולדמוקרטיה במכללה למינהל.