1

האיש ממשרד התחבורה הנמיך את הקול מעברו השני של הקו ועבר כמעט ללחישה. "לגבי זה שאנחנו מפעילים אוטובוסים ורכבות בשבת", אמר כממתיק סוד, "דע שיש בעיה. יש גורמים שרוצים לקחת על זה טרמפ ולחולל שינוי זוחל בסטטוס קוו".

אני לא יודע מיהם הגורמים המסתוריים שאליהם התכוון בן שיחי, אולי לרוב הציבור הישראלי שבאופן מובהק תומך בהפעלה מדודה של תחבורה ציבורית בשבת.

הדברים הללו בעיקר מעידים על כך שגם בזמן מלחמה, אנשיה של מירי רגב היו מודאגים מההשלכות העתידיות של הפעלת הרכבות בשבת לטובת המילואימניקים והחיילים, ומהסכנה שהחילונים הערמומיים ינצלו את המצב כדי לשנות סדרי בראשית.

גם בזמן מלחמה, אנשיה של מירי רגב היו מודאגים מההשלכות העתידיות של הפעלת הרכבות בשבת לטובת המילואימניקים והחיילים, ומהסכנה שהחילונים הערמומיים ינצלו את המצב כדי לשנות סדרי בראשית.

כשזו רוח הדברים, לא פלא שמשרד התחבורה הודיע לקראת סוף השבוע הנוכחי על ביטול הגרסה המלחמתית של התחבורה הציבורית בשבת. קרב הגרסאות שהתפתח בין משרדי התחבורה והביטחון על האחריות היה מביך, בלשון המעטה.

תחנת רכבת. אילוסטרציה (צילום: יוסי אלוני/פלאש90)

עם פרוץ המלחמה, משרד הביטחון הפקיע בצו חירום אלפי אוטובוסים ונהגים לטובת שינוע מאות אלפי אנשי מילואים שקיבלו צו 8. המהלך הזה ארך כ-72 שעות, שלאחריהן רוב הכלים והנהגים הוחזרו לחברות האוטובוסים. מאותו רגע התפעול של התחבורה הציבורית חזר להיות עניינו של משרד התחבורה. ברצותו יפעיל תחבורה בשבת, ברצותו ישבית.

לזכותו של משרד התחבורה, אגב, עומדת העובדה שחודש אחרי השבת השחורה כ-95% ממערך האוטובוסים בישראל עובד כיום כרגיל. באזורים מסוימים היקף הפעילות מגיע ל-99%. קצב ההתאוששות מסגרי הקורונה, אומרים גורמים בענף התחבורה, היה הרבה יותר איטי.

הממוצע הארצי מושפע מהעובדה שבקרבת גבול הצפון ובעוטף קווי האוטובוס מושבתים, שכמה מאות נהגים עדיין נמצאים בצו 8, ומכך ששירותים ייעודיים כמו קווי לילה וקווים למכללות לא עובדים מסיבות מובנות.

הממוצע הארצי מושפע מהעובדה שבקרבת גבול הצפון ובעוטף קווי האוטובוס מושבתים, שכמה מאות נהגים עדיין נמצאים בצו 8, ומכך ששירותים ייעודיים כמו קווי לילה וקווים למכללות לא עובדים מסיבות מובנות

בכל הנוגע להפעלת השירות בשבת, רגב מצאה את עצמה הולכת בין הטיפות: מצד אחד ספגה ביקורת מהציבור הרחב על כך שהתחבורה הציבורית שהופעלה בשבת חלקית מאוד ולא באמת עונה על הצרכים של הזמנים הלא שגרתיים (למשל – חיילי מילואים צעירים שמשרתים בבסיסים עורפיים ואין להם איך להגיע ליחידה בשבת);

נוסעים ממתינים לרכבת בתחנת השלום בתל אביב באוקטובר 2023. אילוסטרציה (צילום: Yossi Aloni/Flash90)

מנגד – ברגע שמשרד הביטחון לא מגדיר את הפעלת השירות בשבת כצורך בטחוני דחוף (שמיתרגם במונחים הדתיים לפיקוח נפש), השותפים החרדים מתחילים להרים גבה ולשאול שאלות. ואם יש משהו שרגב לא רוצה, זה להרגיז את החרדים.

למען ההגינות, צריך לציין שרוב החילונים שזעמו על השבתת הרכבת בשבת לא נסעו בה בחודש האחרון. מספר הנוסעים ברכבת בשבתות עמד על 500-1,000 בסך הכול – לא היקף שמצדיק הפעלה חריגה. אך אי אפשר לנתק את ההיענות הנמוכה מהעובדה שהמערכת לא עשתה שום מאמץ כדי שהציבור הרחב יידע על האפשרות הזו.

למען ההגינות, צריך לציין שרוב החילונים שזעמו על השבתת הרכבת בשבת לא נסעו בה בחודש האחרון. מספר הנוסעים ברכבת בשבתות עמד על 500-1,000 בסך הכול – לא היקף שמצדיק הפעלה חריגה

לא מעט ישראלים למדו על כך שהייתה רכבת בשבת רק כשיצאה ההודעה על ביטולה. הרכבות שנסעו בשבתות האחרונות עשו את זה מתחת לרדאר – בדיוק כמו עבודות החשמול והתשתיות שמבוצעות מדי שבת בימי שיגרה, כשהפוליטיקאים החרדים מקפידים להסתכל לצד השני ולהעמיד פנים שהם לא רואים.

אם לרגע היה נדמה שאחרי שהתברר שהשמיים לא נפלו כשהתחבורה הציבורית פעלה בשבת (באופן חלקי מאוד) יהיה לזה המשך אחרי המלחמה, רגב דאגה להבהיר השבוע שבהרכב הממשלה הנוכחי זה לא יקרה.

שרת התחבורה מירי רגב (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

בשולי הדברים, אחת התופעות שמאפיינות את המלחמה הזו הן אלפי המכוניות הפרטיות של המילואימניקים שחונות בצידי הדרכים בצפון ובדרום, לצד הבסיסים, שטחי הכינוס ובעצם בכל מקום אפשרי.

על אף מערך ההיסעים שצה"ל מפעיל, ולמרות העובדה שלחלק מיחידות המילואים יש אוטובוס צמוד (מדובר באוטובוסים של חברות היסעים פרטיות, שבניגוד לאלה של התחבורה הציבורית עדיין מגויסים כרכב חירום), המילואימניקים הביאו מהאזרחות את חוסר האמון הבסיסי בתחבורה הציבורית: המדינה שולחת אותם למלחמה, אבל את הדרך חזרה הביתה הם מעדיפים לעשות בכוחות עצמם ובמכונית הפרטית שלהם.

המילואימניקים הביאו מהאזרחות את חוסר האמון הבסיסי בתחבורה הציבורית: המדינה שולחת אותם למלחמה, אבל את הדרך חזרה הביתה הם מעדיפים לעשות בכוחות עצמם ובמכונית הפרטית שלהם

2

כשבועיים אחרי שפרצה המלחמה, כשהתחיל להתברר עומק המשבר בחקלאות – בכלל הארץ, לא רק זו של העוטף – כתב אסף בשן, אגרונום צעיר שהחקלאות הישראלית בוערת בו, פוסט נוקב.

הוא הסביר שעם כל הקסם שטמון בגל המתנדבים ששוטף את החלקות החקלאיות, מדובר בבעיה ארוכת טווח שמחייבת היערכות מסודרת ולא התבססות על התגייסות עממית, חשובה ומוערכת ככל שתהיה.

מתנדבים קוטפים כרוב במושב פטיש, 11 בנובמבר 2023 (צילום: גיא שם טוב, קבוצת "צו 8 לחקלאות" בפייסבוק)

בשן פירט שורה של צעדים מעשיים שיש לקדם באופן מיידי כדי להציל את החקלאות: המוסדות האקדמיים צריכים להעניק לסטודנטים נקודות זכות והטבות ממשיות כנגד עבודה בחקלאות; בתי הספר צריכים לקחת את תלמידי השכבות הבוגרות לעבודה מאורגנת – מה יותר חינוכי מזה; מכינות קדם צבאיות – כנ"ל.

המוסדות האקדמיים צריכים להעניק לסטודנטים נקודות זכות והטבות ממשיות כנגד עבודה בחקלאות; בתי הספר צריכים לקחת את תלמידי השכבות הבוגרות לעבודה מאורגנת; מכינות קדם צבאיות – כנ"ל

"תיכוניסטים, מכיניסטים, שנת שירות", כתב בשן, "לא צריכים לשבת בבית אלא להתגייס להחזקת המשקים כפי שנעשה במלחמת יום כיפור. חסרה מאוד קריאה של מנהלי בתי הספר לשר החינוך לתמוך במהלך כזה – הסעות, ביטוח וכו'. מרוב שזה מתבקש זה פשוט לא קורה, והלוואי ואתבדה".

כשקראתי את הפוסט לראשונה זה נראה אוטופי. רק שכמה ימים אחרי שהוא התפרסם (והפך לוויראלי למדי), כל ההצעות של בשן התחילו לקרום עור וגידים:

• שורה של אוניברסיטאות ומכללות מעניקות נקודות זכות לסטודנטים עבור עבודה בחקלאות;
• השבוע הסתיים בהצלחה פיילוט בהשתתפות ארבע מכינות קדם-צבאיות שחניכיהן עבדו בחקלאות וזה עומד להתרחב;
• בתי ספר רבים (עדיין לא מספיק) שלחו קבוצות תלמידים לסייע לחקלאים במקום לשבת בכיתה בעוד שיעור שהם ממילא לא יכולים להתרכז בו;
• ובנק לאומי הציע "מלגת קטיף" – שכר לימוד לשנה לסטודנטים שיעבדו חודש בחקלאות.

מלגת קטיף לסטודנטים שיעבדו בחקלאות

כל זה כמובן לא יכול להחליף את כוח האדם המיומן והעובדים הזרים שבתקווה יגיעו מתישהו כדי להחזיק את המשקים על הכתפיים; אבל זה מסייע לחקלאים לעבור איכשהו את תקופת הקטיף, ומספק תזכורת שמאז 7 באוקטובר לא רק התגייסות ההמונים החליפה את המדינה בשלל מישורים, אלא גם חוכמת ההמונים – במקרה הזה חוכמתו של אגרונום אחד.

ואם הדור הצעיר יסיים את המלחמה הזו כשהוא קרוב יותר לעגבניה, לתות ולאדמה שהם גדלים עליה, אז בכלל דיינו.

3

בשעת אחר צהריים של אחד מימי השבוע האחרון רכבתי בשלווה יחסית על שביל האופניים בשדרות רוטשילד. תל אביב של ימי המלחמה שקטה מהרגיל. ואז נשמע לידי רעש מבהיל.

בשנייה או שתיים הראשונות הראש מתמלא סימני שאלה: אזעקה? יריות? חולפת עוד שנייה ואני מבין: אופנוע. החלאה שדהר בכביש האיץ בבת אחת ויצר בכוונה אפקט של מסור חשמלי שפילח את האוויר. לפחות לפי המראה החיצוני שלו, זו אפילו לא הייתה הרעשה על בסיס לאומני. סתם סדיסט שנהנה להחריד את העוברים ושבים בימים שבהם כולם מתוחים עד הקצה.

החלאה שדהר בכביש האיץ בבת אחת ויצר בכוונה אפקט של מסור חשמלי שפילח את האוויר. לפחות לפי המראה החיצוני שלו, זו אפילו לא הייתה הרעשה על בסיס לאומני

אופנועים בעיר. אילוסטרציה (צילום: Alex Linch/iStock)

אין רע בלי טוב: מאז פרוץ המלחמה המשטרה הורידה מהכביש עשרות אופנועים ש"שודרגו" על ידי בעליהם כך שכל סיבוב של דוושת הגז מתורגם לצווחה של המנוע ולפעמים למה שנשמע כמו צרור יריות.

אין רע בלי טוב: מאז פרוץ המלחמה המשטרה הורידה מהכביש עשרות אופנועים ש"שודרגו" על ידי בעליהם כך שכל סיבוב של דוושת הגז מתורגם לצווחה של המנוע ולפעמים למה שנשמע כמו צרור יריות

טיפול כזה באופנוע אינו חוקי ובימי שגרה הרעש מחריש האוזניים שהוא מייצר מהווה מפגע סביבתי מובהק. כבר שנים מדברים על הצורך לבצע אכיפה נחושה כלפי בעלי האופנועים האלה. במשרד להגנת הסביבה סימנו אותם כיעד בעדיפות ראשונה, אבל על האכיפה הסביבתית בישראל כידוע אי אפשר לבנות.

ואז באה המלחמה, חלק מהאופנוענים הללו יצאו למסעות הפחדה בפאתי יישובים והמשטרה החליטה להתלבש עליהם הרבה יותר ברצינות. נותר רק לקוות שהנחישות הזו לא תיעלם בשש אחרי המלחמה. יש דברים שלא מגיע לנו לסבול גם בימי שלום.

4

ראו בתמונה את כביש הגישה לאחד מקיבוצי העוטף השבוע. מי היה מאמין שערימות חציר יהפכו לחלק ממערך המיגון ובידוק הרכבים בכניסה.

כביש הגישה לאחד מקיבוצי העוטף במערב הנגב, נובמבר 2023 (צילום: אביב לביא)