סקר של "הניו יורק טיימס" שפורסם בשבוע שעבר עורר גלי הדף במערכת הפוליטית האמריקאית, כשחשף כי בשש מדינות מתנדנדות, דונלד טראמפ מוביל על ג'ו ביידן במספרים משמעותיים: בפנסילבניה ב־4%, במישיגן ובאריזונה ב־5%, בג'ורג'יה ב־6% ובנוואדה ב־10%. רק בוויסקונסין נרשמה הובלה של ביידן, ב־2% בלבד.

התוצאות נשענות על תמיכה נמוכה באופן יחסי לדמוקרטים בקרב שחורים, היספנים וצעירים. בהתמודדות תיאורטית בה מצטרפים מועמדים שלישיים כמו רוברט קנדי ג'וניור – בן לשושלת קנדי ומפיץ סדרתי של קונספירציות נגד חיסונים – קנדי מקבל בין 22% ל־26% תמיכה, אחוזים גבוהים ברמה היסטורית.

למרות הנטייה הטבעית ליפול לשגיאת הייחוס הבסיסית, התוצאות האלה לא ממש קשורות למלחמה באזורנו. הנושא העיקרי העומד בסדר העדיפויות של המצביעים הוא הכלכלה, גם בסקר הזה.

אף שהאינדיקטורים הכלכליים בארה"ב במצב לא רע בכלל – האינפלציה ירדה ל־3.6%, האבטלה בשיעור של 4% וברבעון האחרון נרשמה צמיחה בשיעור שנתי של למעלה מ־4% – בתפיסות של הבוחרים מצבם הכלכלי לא משתפר ואף מורע.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן משוחח עם התקשורת בבית הלבן, 9 בנובמבר 2023 (צילום: ANDREW CABALLERO-REYNOLDS / AFP)

גורם נוסף שעומד בעוכריו של ביידן הוא גילו: 71% מהעונים סבורים שביידן מבוגר מדי להיות נשיא. וכאשר במקום ביידן מוצג מועמד דמוקרטי גנרי, מועמד דמוקרטי גנרי מנצח את טראמפ ב־8%.

לאור העובדה שביידן לא מראה שום סימנים של ירידה בכושר וביכולות להיות נשיא (והלכה למעשה מחזיק בסדר יום אינטסיבי עשרות מונים מזה של קודמו לתפקיד), ומכיוון שמידת התמיכה בטענה נגד גילו של ביידן נמצאת בקורלציה הפוכה לגיל המשיבים, יש מקום לחשוד שיש גילנות מסוימת מאחוריה.

יש מקום לחשוד שיש גילנות מסוימת. אולם, לו היה ליד ביידן סגן או סגנית בעלת שיעור קומה משמעותי יותר, גילו היה כנראה פחות בעייתי בעיני הבוחרים

כך או כך, התפיסה בדבר גילו של ביידן היא עובדה, והיא משמעותית כל כך בעיקר בשל הבחירה הלא מוצלחת בקאמלה האריס כסגנית – בהתמודדות היפותטית בינה לבין טראמפ היא זוכה לתוצאות דומות לאלו של ביידן. לו היה ליד ביידן סגן או סגנית בעלת שיעור קומה משמעותי יותר, גילו היה כנראה פחות בעייתי בעיני הבוחרים.

ואחרי כל הניתוח הזה, ראוי לזכור שזה בסך הכול סקר אחד, שנה שלמה לפני הבחירות לנשיאות. בסקרים של נובמבר 2011, אובמה הפסיד למיט רומני באחוז, בעוד שבבחירות הוא ניצח ב־4%. זה סקר מדאיג לביידן, והוא מעיד על מגמות בעייתיות מאוד עבורו, אבל הרבה עוד יקרה בשנה הזו; בין השאר, לפי כל הסימנים, הרשעה של טראמפ באחד המשפטים בהם הוא מואשם.

תומכי דונלד טראמפ בעצרת בחירות בניו המפשייר, 11 בנובמבר 2023 (צילום: JOSEPH PREZIOSO / AFP)

אם טראמפ יורשע במשפט על ניסיון הטיית הבחירות – בג'ורג'יה או במשפט הפדרלי בוושינגטון – לא יפתיע אם יהיו מאמצים משפטיים רציניים למנוע ממנו לרוץ על בסיס התיקון ה־14 לחוקה.

מעבר לסקרים, בשבוע שעבר התרחשו גם בחירות אמיתיות בארה"ב, בשלל מרוצים מקומיים יותר או פחות, ולדמוקרטים היה יום מוצלח למדי, עם ניצחון כמעט בכל המרוצים המשמעותיים:

• אנדי בישיר, המושל הדמוקרט של קנטאקי האדומה, זכה בכהונה שנייה ברוב של 5%, שיפור משמעותי מבחירות 2019, בהן זכה בהפרש של פחות מאחוז.
• משאל עם באוהיו שיעגן את הזכות להפלות בחוקת המדינה עבר ברוב של 12%, ומשאל עם ההופך שימוש במריחואנה לחוקי עבר ברוב דומה.
• הדמוקרטים שמרו על הרוב שלהם בסנאט של וירג'יניה וזכו לרוב בבית הנבחרים של המדינה.
• דניאל מקאפי הדמוקרט זכה במרוץ למושב בבית המשפט העליון של פנסילבניה, גם הוא בהפרש של 5%.

נשיא ארה"ב ג'ו ביידן וסגניתו קמלה האריס בקבר החייל האלמוני בבית הקברות הלאומי ארלינגטון שבווירג'יניה, 11 בנובמבר 2023 (צילום: AP Photo/Andrew Harnik)

שני המרוצים המשמעותיים היחידים שבהם זכו רפובליקאים הם במושלות מיסיסיפי: טייט ריבס המושל זכה בכהונה שנייה בשיעור דומה לזה שבו זכה ב־2019; ובראשות עיריית מנצ'סטר בניו המפשייר, ג'יי רואייס זכה בניצחון מפתיע.

צריך להיזהר מלהסיק מסקנות נמהרות לגבי 2024 גם מהתוצאות האלה. בבחירות בשבוע שעבר השתתף אלקטורט מצומצם ביותר. בעבר, בחירות כאלה היו נוטות לצד הרפובליקאי, אבל מאז ההערכות מחדש של האלקטורט בעקבות טראמפ, האלקטורט הרפובליקאי הוא דווקא זה המבוסס על מצביעים ממעמדות נמוכים יותר, כאלה שלא מצביעים בבחירות שאינן נשיאותיות. ועדיין, כנראה שהתמונה מורכבת יותר.

בהחלטה אסטרטגית הקהילה החרדית בלייקווד החליטה להריץ את הרב אבי שנאל כדמוקרט, כדי לקדם את האינטרסים של הקהילה במסגרת הרוב הדמוקרטי בבית המחוקקים. במאמץ מרוכז הם הצליחו

ולבסוף, שתי נקודות שחוזרות לשכונה שלנו.

ראשית, מרוץ אזוטרי אך מעניין התרחש במחוז ה־30 של בית המחוקקים של ניו ג'רזי. מחוז זה כולל את העיירה לייקווד, שבה ישיבה חרדית־ליטאית וקהילה חרדית גדולה. מלבד לייקווד, זהו מחוז כפרי ובשנים האחרונות מאוד רפובליקאי: טראמפ זכה בו ברוב של 30% ב־2020.

אלא שבהחלטה אסטרטגית הקהילה החרדית בלייקווד החליטה להריץ את הרב אבי שנאל כדמוקרט, כדי לקדם את האינטרסים של הקהילה במסגרת הרוב הדמוקרטי בבית המחוקקים. במאמץ מרוכז הם הצליחו, ושנאל נבחר אתמול ברוב של 31% מול 18% לנד תומפסון, המעומד הרפובליקאי.

חרדים בלייקווד, 4 בנובמבר 2022 (צילום: AP Photo/Wayne Parry)

זה אומנם מרוץ מאוד מקומי, אבל העובדה שמועמד חרדי בחר לרוץ כדמוקרט, ולו מסיבות טקטיות, מעידה שהמפלגה הדמוקרטית לא רעילה לחלוטין בקרב הקהילה היהודית־אורתודוקסית.

ולבסוף, המלחמה. בעוד שהמלחמה בעזה לא משפיעה באופן משמעותי על האלקטורט הכללי, היא כן יוצרת שברים בתוך הקואליציה הדמוקרטית: מחד, נציגי הסקווד והשוליים הפרוגרסיביים שמביעים עמדה פרו־פלסטינית משמעותית בקמפוסים; מאידך, המיינסטרים הדמוקרטי – ולא רק המבוגר ביותר – שתומך תמיכה משמעותית בישראל.

נראה שהסנטימנט הזה רחב באלקטורט: בסקר של איי־פי שפורסם בשבוע שעבר, 44% מהאמריקאים רואים בישראל בעלת ברית השותפה לערכים האמריקאים ו־40% כשותפה שארה"ב צריכה לשתף עימה פעולה

הדוגמה האחרונה היא ג'ון פטרמן, הסנאטור מפנסילבניה שנבחר ב־2022 והפך לאחד הכוכבים הבולטים במפלגה: פטרמן כיסה את קירות משרדו בסנאט בתמונות של הישראלים החטופים בעזה.

נראה שהסנטימנט הזה רחב באלקטורט: בסקר של איי־פי שפורסם בשבוע שעבר, 44% מהאמריקאים רואים בישראל בעלת ברית השותפה לערכים האמריקאים ו־40% כשותפה שארה"ב צריכה לשתף עימה פעולה – שינוי מ־32% ו־43% בהתאמה באוגוסט.

מחאת פעילי "קול יהודי לשלום" ברחבת פסל החירות בניו יורק נגד המלחמה בעזה, 6 בנובמבר 2023 (צילום: STEPHANIE KEITH / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / Getty Images via AFP)

63% חושבים שארה"ב תומכת במידה מספקת או פחות מדי בישראל. 56% סבורים שהתגובה הישראלית מתאימה או לא חריפה מספיק, אל מול 40% שחושבים שהתגובה מרחיקת לכת מדי. גם בקרב דמוקרטים, רוב של 54% סבור שארה"ב תומכת במידה מספקת או פחותה מדי בישראל, אם כי רוב של 58% חושב שהתגובה הישראלית חריפה מדי.

העמדה הפרו־פלסטינית החריפה בקמפוסים מייצגת מיעוט משמעותי למדי, וככל שהיא מתבטאת במעשים יותר פרובוקטיביים – למשל, תלישת מודעות על חטופים ישראלים – סביר שתגרום לתגובת נגד מצד הציבור הכללי, ולהתרחבות של הביקורת על תפיסת ה"ווק" מהצד הימני של המפה הפוליטית לעבר המיינסטרים.

העמדה הפרו־פלסטינית החריפה בקמפוסים מייצגת מיעוט משמעותי למדי, וככל שהיא מתבטאת במעשים יותר פרובוקטיביים – למשל, תלישת מודעות על חטופים ישראלים – סביר שתגרום לתגובת נגד מצד הציבור הכללי

בשבוע שעבר, בית הנבחרים הצביע על גינוי רשמי (Censure) לחברת הבית הדמוקרטית ממוצא פלסטיני ראשידה טאליב, על כך שהיללה את הסיסמה "From the river to the sea, Palestine will be free" – שכמובן נושאת בחובה קריאה להשמדת מדינת ישראל.

22 דמוקרטים הצטרפו ל־212 רפובליקאים בהצבעה נגד הנציגה הדמוקרטית. זו דינמיקה שמתחילה להזכיר את 1968, שהייתה שנה קשה לארה"ב ככלל ולמפלגה הדמוקרטית בפרט.

ראשידה טאליב (צילום: AP Photo/J. Scott Applewhite)

ההפגנות נגד מלחמת וייטנאם הפכו המוניות ואלימות יותר, והביאו לבסוף את הנשיא לינדון ג'ונסון לוותר על כהונה שנייה; בובי קנדי, מועמד התקווה הגדול, נרצח בליל הפריימריז בקליפורניה.

בשיאה, המחאה נגד המלחמה הגיעה לכדי התפרעות המונית ואלימה בתוך אולם הוועידה הדמוקרטית. הרצח של מרטין לותר קינג עורר גל זעם והפגנות אלימות במרכזי הערים. הציבור הרחב שיווע ל"חוק וסדר", ועל הרצון הזה רכב ריצ'רד ניקסון כל הדרך לבית הלבן.

המפלגה הדמוקרטית של היום לא סובלת מאותו משבר מנהיגות כמו זה של 1968, אבל התמונות ממצעדי התמיכה בחמאס מתחילות להזכיר את הרוחות של 1968. וזה בוודאי לא יעשה טוב למפלגה הדמוקרטית

המפלגה הדמוקרטית של היום לא סובלת מאותו משבר מנהיגות כמו זה של 1968, אבל התמונות ממצעדי התמיכה בחמאס מתחילות להזכיר את הרוחות של 1968. וזה בוודאי לא יעשה טוב למפלגה הדמוקרטית.