הבריטים הוכו בהלם עם חזרתו של דיוויד קמרון למשרת שר החוץ של בריטניה לפני כמה ימים – שבע שנים לאחר שהתפטר מתפקידו כראש הממשלה משום שהמצביעים הפנו לו גב כשהצביעו לעזוב את האיחוד האירופי. הימור משאל העם שלו בעניין הברקזיט כשל ותוך שעות הוא הלך הביתה, פניו קודרות אך  ראשו מורם.

ביקורו של אותו קמרון בקיבוץ בארי היום סיפק לישראלים רבים הזדמנות להשוות בצער את הבריטי המהוגן לבנימין נתניהו התחמן שלהם, שמתעלם מהצעקה הגוברת להתפטרותו בגלל מחדל טבח ה-7 באוקטובר, האסון הגדול ביותר בתולדות ישראל.

ביקור קמרון בקיבוץ בארי סיפק הזדמנות להשוות בצער את הבריטי המהוגן לנתניהו התחמן, שמתעלם מהצעקה הגוברת להתפטרותו בשל מחדל טבח ה-7 באוקטובר, האסון הגדול בתולדות ישראל

לכאורה, ההבדל נובע מהניגוד במסורות הפוליטיות; לישראל יש פחות מהכבוד למסורת ולדרך הארץ, גם בחוגים שמנסים להחזיר עטרה ליושנה. אבל בעצם, ישראל דווקא ידעה מנהיגים שהתפטרו בנסיבות מגוונות. בגלל לחץ ציבורי (גולדה מאיר ב-1974 לאחר מלחמת יום הכיפורים), הפרה אתית (יצחק רבין ב-1976, בגלל חשבון בנק לא מדווח) או פשלות אסוניות (מנחם בגין ב-1983, לאחר מלחמת לבנון).

מעשה שטן, לחובת נתניהו עומד כל מגוון הנסיבות הללו. הוא נאשם בפלילים העומד למשפט בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים. סקרים מראים ששלושה רבעים מהישראלים רוצים שיפרוש. והוא נחל כישלון כמעט בלתי נתפס ממש (גם אם ניקח בחשבון שהוא הקים ממשלה הבנויה לקטסטרופות).

עם חזרתו לשלטון בבחירות לפני שנה (די בפוקס, כי האופוזיציה העניקה לו את הניצחון באמצעות פיצולים אידיוטיים שגרמו לזריקה לפח של 6% מהקולות), הוא החל בתוכנית הפוטיניזציה של המדינה. ניסיונו לחסל את הפיקוח על הממשלה הצית את תנועת המחאה הגדולה ביותר שידעה ישראל אי פעם, ויצר פילוגים שראשי הביטחון הזהירו לשווא שהם מחלישים את הביטחון הלאומי.

בהתבססו על ממשלת קנאים, נתניהו הניח למתנחלים להתפרע בגדה המערבית, תוך יצירת מתחים שהסיחו את דעתו של הצבא קשות בבוקר ה-7 באוקטובר.

נתניהו אף היה התומך העיקרי של קונספציה שקרסה כמו מעטות בהיסטוריה האנושית: שכדאי שמאפיה ג'יהאדיסטית צמאת דם תשלוט בעזה כדי לפלג את הפלסטינים ולהחליש את הרשות הפלסטינית המתונה בגדה המערבית, ובזאת להקל את הלחץ על ישראל שתדון על מדינה פלסטינית. הסוף ידוע: קריסה מוחלטת, יותר מ-1200 נרצחים ומלחמה עקובה מדם.

מעשה שטן, לחובת נתניהו עומד כל מגוון הנסיבות שגרמו לאחרים להתפטר. הוא נאשם בפלילים העומד למשפט. סקרים מראים שרוב הישראלים רוצים שיפרוש. והוא נחל כישלון כמעט בלתי נתפס

בשיטה הפרלמנטרית על כל גווניה מנהיג לא אמור לשרוד תקלה ברמה הזו. הם פורשים, בדיוק כפי שהציבור דורש כעת מנתניהו.

אך מתברר מיום ליום שנתניהו מעדיף להוציא לעצמו עין מאשר לוותר על המשרה המאפשרת לו להעמיד פני קיסר ולקושש נסיעות וחופשות ועינוגים ומסעות קניות ברחבי תבל – עם הרעיה – על חשבון הברון, או משלם המיסים, או מי שלא יהיה. יותר סביר שנחזה בהתגיירות המונית של ראשי חמאס.

נתניהו לא באמת רוצה להיות ראש ממשלה – הוא רוצה להיות מלך. לא טקסי, כמו צ'רלס – אלא ביצועי, כמו, נו, אלה מהמרחב.

לכן הוא מתחמק מעיתונאים ישראלים (או זרים שיושבים בארץ ומבינים את השיטה) וכאשר הוא נדחק לפינה הוא מודה רק באחריות "לעתיד המדינה". לכן סריסיו מסבירים שאין מחליפים מנהיג בעת מלחמה ושהמלחמה תימשך שנה.

יש מי שמפזר ברשת בדיחות על "אין מחזירים ארוחה מקולקלת לפני שמסיימים אותה" ו"את לא עוזבת בעל מתעלל לפני שהוא מסיים להכות אותך". ויש פרשנים שמחפשים בנרות חברי קואליציה שיסכימו לגאול את ישראל מהגועל ולהפיל את הממשלה הנוראית בתולדותיה (בפער גדול מאוד מכל השאר, והיו נוראיות).

מתברר מיום ליום שנתניהו מעדיף להוציא לעצמו עין מאשר לוותר על המשרה המאפשרת לו להעמיד פני קיסר על חשבון הברון או משלם המיסים. יותר סביר שנחזה בהתגיירות המונית של ראשי חמאס

ישראלים למדו בעל פה את המלצת נתניהו לאהוד אולמרט ב-2009, שלראש ממשלה "ששקוע עד צוואר בחקירות משטרה" אין מנדט מוסרי לקבוע גורלות כיוון שקיים חשש "לא בלתי מבוסס" שיכריע על בסיס האינטרס האישי ולא  הציבורי. חפשו בכל ההיסטוריה וספק אם תמצאו צביעות יותר טהורה מזו.

העסק מביך ומעיק, ויש שיאמרו מסוכן. אז אני רוצה להעניק לנתניהו המסכן סולם. משיחותי הספורות איתו מאז 1988 ומקריאתי כמה מספריו, אני מעריך שהאיש הוא סוג של אינטלקטואל. אז אני מבקש להאיר את עיניו ליסודות הפילוסופיים של הליכתו הביתה כפי שמתחנן הציבור.

ראשית חוכמה, אני חושד שנתניהו, כמו רבים, קורא לא נכון את המושג "רצון לעוצמה" של פרידריך ניטשה. למעשה, אין מדובר בשליטה בלתי נגמרת באחרים אלא  בחתירה מתמדת להשגת התגברות עצמית ושליטה עצמית. כלומר, ניטשה היה מציע הליכה לקנוסה ולא עוד ריצה בבחירות.

אכן, קריאת מגוון רחב של יצירות פילוסופיות מובילות מותירה באדם את הרושם המובהק שכאשר מנהיגים לאומיים נכשלים בצורה הרת אסון במילוי תפקידם, ההתפטרות הופכת להכרח מוסרי ואתי, מעשה של אחריות. בזמנים כאלה התפטרות היא לא רק מעשה של פורמליות פוליטית אלא ציווי מוסרי המושרש בעקרונות אתיים שנוסחו על ידי גדולי התורה של המערב (שנערץ בזכור גם על ידי הרעיה).

תיאוריית האמנה החברתית של תומס הובס, קריאתו של ז'אן ז'אק רוסו לענווה, התובנות של פרידריך האייק על מגבלות הריכוזיות, הדגשתו של עמנואל קאנט את מושג החובה המוסרית וחשיבות הפעולה בהתאם לערכים אוניברסליים – כל אלה מצביעים על כיוון של פרישת המנהיג שפישל בענק.

קריאת מגוון רחב של יצירות פילוסופיות מובילות מותירה באדם את הרושם המובהק שכאשר מנהיגים לאומיים נכשלים בצורה הרת אסון במילוי תפקידם, ההתפטרות הופכת להכרח מוסרי ואתי, מעשה של אחריות

קאנט ניסח זאת היטב: "אין זה הכרחי שבזמן שאני חי אחיה באושר; אבל הכרחי שכל עוד אני חי אחיה בכבוד." אבל מכיוון שנתניהו הוא לאומן יהודי, אולי העצה הטובה ביותר לתת לו תהיה זו של הלל: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש".

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com