אחת הטענות הרווחות בשנים האחרונות היא שבנו של בנימין נתניהו, יאיר, שולט באביו, מחליט החלטות במקומו ואולי אף רודה בו ודוחף אותו להתבטאויות ולהחלטות קיצוניות; כמו למשל היפוך עמדתו של האב לתמיכה באלאור עזריה, או ההתעקשות (לזמן מה) שלא להסיר את המגנומטרים בכניסה להר הבית. יש אף שהציעו כי ההודעה שבה הטיל נתניהו את האחריות לאסון ה-7 באוקטובר על ראש אמ"ן וראש השב"כ, נעשתה בשעה מאוחרת של הלילה בשל הפרשי השעות עם שעון מיאמי, שם מתגורר הבן.

העיסוק בחולשתו של נתניהו ביחס לסובבים אותו אף התחזק מאז כינון הממשלה הנוכחית, ונטען כי חולשה זו היא המאפשרת לבצלאל סמוטריץ' ולאיתמר בן גביר להסיט את מדיניות הממשלה למטרותיהם. חולשה דומה מיוחסת לנתניהו גם כלפי מובילי המהפכה החוקתית והמשטרית (ה"רפורמה המשפטית"), ובעיקר כלפי השר יריב לוין, עם ההנחה כי למעשה נתניהו לא באמת שולט בתהליך.

אולם בחינת הדברים מעלה אפשרות אחרת להבנתם, שהרי כאשר רצה נתניהו לעצור את גלגלי המהפכה החוקתית, למשל בעקבות מחאת ליל יואב גלנט, לא היה לו קושי לעשות כן. כך גם פסקה פעילותו התקשורתית של יאיר כשזו לא תאמה את מטרותיו של האב.

כשנתניהו רצה לעצור את גלגלי "הרפורמה המשפטית", למשל בעקבות מחאת ליל גלנט, הוא לא התקשה בכך. כך גם פסקה פעילותו התקשורתית של בנו כשלא תאמה את מטרותיו

בהתאם, אף שיאיר מתואר בתקשורת כבטלן שאינו עובד לפרנסתו וחי על חשבון הוריו (כלומר על חשבון משלם המיסים), ניתן גם לטעון כי בשל החשיבות הרבה שנתניהו מייחס למסרים המועברים מטעמו בתקשורת וברשתות החברתיות – הרי שיאיר אינו פרזיט או עצלן כלל. הבן בעצם עובד כאיש יחסי הציבור של אביו ברשתות החברתיות, ואפשר לומר אף שהוא מסור לעבודה 24/7.

הרשתות החברתיות הן כלי התקשורת מהעוצמתיים והמשפיעים כיום, ויש בהן נטייה מובנית להקצנה ולבוטות. יעילה בהן היכולת להתקיף את היריב, גם באמצעים מלוכלכים, גם בגסות, גם באמצעות שקרים (כמו למשל הטענה שאהוד ברק הוא פדופיל). על כן, יש המכנים ערוצי תקשורת אלה הפועלים למען נתניהו בשם "מכונת הרעל".

עם זאת, בהתאם להשערה המוצעת כאן, ניתן להניח כי בעיני נתניהו אלה כלים לגיטימיים (כי במלחמה כמו במלחמה) – רק שהוא זקוק למי שיתווך עבורו פעילות זו. נתניהו האב, הנלחם על מטרותיו הפוליטיות והאישיות, משתמש בבנו, העושה את מה שהוא עצמו (האב המנהיג, המכובד, הממלכתי) לא יכול לעשות. הבן מייצר אייטמים תקשורתיים – כאשר האב יכול להתנער מהם. הבן מלכלך את ידיו (ואת פיו) עבור אביו.

על פניו נראה כי יאיר מזדהה עם תפקיד זה, ואף נהנה ממנו. אומנם הוא סופג ביקורת, כעס ולעג, אך קל לזהות שהוא פועל מתוך תחושת שליחות. הוא חדור אמונה במעשיו, ופועל למען אידיאל שעימו הוא מזדהה. ומהו אידיאל זה? זה האידיאל של אביו (ימין חזק). או יותר מדויק, זה אביו עצמו (המנהיג החזק). המנהיג שיודע לדאוג לביטחון העם היהודי, המדבר עם מנהיגי העולם בגובה העיניים ("ליגה אחרת") וזה האחראי לפריחה הכלכלית של המדינה (כי קודם לו הייצוא כלל רק תפוזים). אביו הוא הדמות הנערצת עליו, על שלטונו הוא שומר ובמתנגדים לו הוא נלחם מלחמת חורמה ("בוגדים").

ניתן לטעון כי בשל החשיבות שנתניהו מייחס למסרים מטעמו בתקשורת וברשתות – הרי שיאיר אינו פרזיט או עצלן כלל, אלא עובד כאיש יח"צ של אביו ברשתות החברתיות, ואף מסור לעבודה 24/7

אינני מכיר את בנימין נתניהו או את בנו יאיר באופן אישי, וגם לא הייתי עד באופן אישי לדינמיקה המשפחתית שלהם. כך שאין לי כוונה או יכולת לאבחן אותם או את יחסיהם באופן מקצועי. אך בחינת ההתנהלות המתוארת לעיל, לאורן של תיאוריות פסיכולוגיות מוכרות, יכולה להציע תובנות אפשריות לאידיאליזציה מועצמת כזו – ולמחירה.

אידיאליזציה מוקצנת – ביטוי להפרעה באיזון הנרקיסיסטי

זיגמונד פרויד, במאמרו הקנוני "הצגת הנרקיסיזם", תיאר כיצד הזדהות והתמזגות עם אידיאל האני (למשל עם אידיאלים של האב, או עם האב) היא אחת הדרכים להשקעת הליבידו (הדחף) ולהתפתחות. אם כי לפי גישתו, רצוי כי השקעה זו באידיאל תהיה מאוזנת עם השקעתו של האדם באובייקט (בזולת) וכן עם השקעתו הנרקיסיסטית ב"אני" (בעצמי).

רעיון זה פותח על ידי היינץ קוהוט, שסבר כי אחת הצורות התקינות של התפתחות נרקיסיזם בריא מתבטאת בהתמזגות עם זולת אידיאלי, מה שמאפשר תחושת ביטחון (כדברי השיר: "לאבא שלי יש סולם, מגיע כמעט עד שמים").

עם זאת חשוב כי האובייקט, האב למשל, יתאים את עצמו להתפתחותו ולצרכיו המשתנים של הסובייקט, בנו במקרה זה. כלומר יאפשר לבן להכיר בהדרגה את חולשותיו ואת מגבלותיו (של האב), ולא יתעקש להישאר בתפקיד האידיאל הדורש הערצה כדמות גרנדיוזית הגדולה מהחיים. כך, בהדרגה, כשהאב מכיר בכשליו ומעודד את עצמאותו של בנו, הוא מאפשר לו לפתח את העצמי שלו, בתוך כך את הערכים הנפרדים שלו ואת היכולת להתמודד עם המציאות (החיצונית והפנימית), ולבנות את חייו שלו.

לפי קוהוט, כשהאב מכיר בכשליו ומעודד את עצמאות בנו, הוא מאפשר לו לפתח את העצמי שלו, את ערכיו הנפרדים ואת היכולת להתמודד עם המציאות (החיצונית והפנימית), ולבנות את חייו שלו

מכיוון אחר, הסבירה מלני קליין בכתיבתה כיצד אידיאליזציה יכולה להיות מנגנון הגנה המוחק את ה"רע" מן האובייקט ומותיר אותו "טוב" בלבד (מהימן, נאמן, איכותי, אנושי וזכאי). זאת מחשש שמא תגובה של כעס או של ביקורת כלפי חלקים "רעים" באובייקט תביא להתרחקות האובייקט ולהריסתו – וכך הסובייקט ייוותר לבדו, חסר הגנה. באופן זה מהווה האידיאליזציה הגנה מפני היכולת להכיר במציאות (הפנימית והחיצונית), הגנה אשר מונעת או מעכבת את התפתחות העצמי.

כלומר, כאשר האידיאליזציה נותרת מוקצנת בשל צורך הגנתי, כאשר אדם מקדיש את חייו למלחמה על צרכיו של אביו הנתפס עבורו כאידיאל, נוטה מצב זה להיות כרוך בפגיעה בהתפתחות העצמי, ובהיוותרות של תלות באב האידיאלי, שקרבתו והיכולת להיות חלק ממנו היא המגדירה את הערך העצמי (כפי שהאוהב הנואש חש שבלי אהובתו חייו אינם חיים).

תלות כזו בזולת אידיאלי מלווה לרוב בתחושה של סכנה לאבדו, ולכן גם לנטייה למאבק נואש (ואף תוקפני אם צריך) לשמור עליו, אך זאת במחיר של חסר פנימי, ועם קושי לפתח חיים עצמאיים ובוגרים.

במקרה כזה, היחסים מתהפכים במובן מסוים, ובמקום שהאב יהווה זולת הפנוי לשימושו של בנו, הבן הופך להיות כלי לשימושו של אביו. הופך עבורו לחפץ.

תלות כזו בזולת אידיאלי מלווה לרוב בתחושה של סכנה לאבדו, ולכן גם לנטייה למאבק נואש (ואף תוקפני אם צריך) לשמור עליו, אך זאת במחיר של חסר פנימי, ועם קושי לפתח חיים עצמאיים ובוגרים

לפאר ולרומם ולשבח ולהלל

התזה ההיפותטית שאני מתאר כאן על יחסי האב­­ ובנו מעלה השערות גם לגבי ההתנהלות הציבורית שלהם. לפיהן, התנהלותו של יאיר נתניהו מבטאת צורכי אידיאליזציה שלא עברו הבשלה, מה שיכול להסביר את הצורך שלו להתמקם כלוחם חסר עכבות (וגם גס רוח) על כבודו ועל דרכו של אביו; על הגרנדיוזיות של אביו ועל האידיאליות שבו. אבל כל זמן שהבן נותר איש יחסי הציבור של אביו, הוא נשאר כלוא ונותר בו חלל ריק.

בהתאם להנחה זו, הפעילות התקשורתית של יאיר מאפשרת לבנימין האב להתמקם "מעל" לרעל ולהסתה שברשתות החברתיות – כשהוא נשאר בוגר ואחראי, מרוחק ונקי.

הוא אומנם יכול להבין לליבם של האנשים המתלהמים ברשתות, אך הוא לא כזה. הדברים הנאמרים שם אינם מייצגים אותו. הוא מעדיף לקרוא ספר או לשאת דברים באנגלית משובחת בתוכניות אירוח בחו"ל. הוא נותר אידיאלי.

הוא מציג אמפתיה כלפי בני משפחתו המתפרעים, אך הוא נשאר מהוגן ומוגן. הוא לא מלכלך על אהוד ברק. הוא לא גוער ברמטכ"ל. הוא לא מסית. הוא רוצה שכולנו נהיה יחד. מאוחדים. אחים. אלה האחרים שמקלקלים.

זהו בנו שמגדף ברשתות (והופך למבוזה). זו אשתו שרוצה שמפניות ומתנות (ונעשית נלעגת). זה דודי אמסלם המייחל רעות לאנשי מערכת המשפט (ומותקף על כך) וזה יריב לוין שרוצה את ההפיכה המשטרית – הגם שפעולות אלו כולן נעשות בהתאם לרצונו.

בהתאם להנחה על יחסי האב והבן, הפעילות התקשורתית של יאיר מאפשרת לבנימין האב להתמקם "מעל" לרעל ולהסתה שברשתות החברתיות – כשהוא נשאר בוגר ואחראי, מרוחק ונקי

על כן, בהתאם להערכה זו, המהפכה המשטרית (שאמורה לבסס את שלטונו ולהסיר את איום המשפט המתנהל נגדו מסדר היום) היא בעצם יוזמה של נתניהו, ומכאן גם שהניסיונות מטעמו לקדמה לא ייפסקו. רק שבהתאם לאסטרטגיה זו, או בהתאם לקווי אופיו כפי שמוצע כאן, הוא שולח את האחרים לעשות את מה שנדרש עבורו, את העבודה המלוכלכת. אם כך, האנשים הנאמנים לו, שהם אנשים בשליטתו, הם כולם חפצים עבורו.

מבנה נפשי כזה, בו הזולת נדרש למלא את הצרכים למען שימור השליטה והערך העצמי, ובו היחס אל הזולת הוא כאל חפץ, הוא מבנה נרקיסיסטי, של הפרעה נרקיסיסטית, המתבטא בצורכי גרנדיוזיות מועצמים.

מבנה כזה נוטה להכיל בגרעינו ספק (שבר), לכן נדרש אישור חוזר של גרנדיוזיות זו (כיבודים, יחס מעריץ ומתבטל, מיטה זוגית במטוס) – כאשר ככל שיש יותר ספק פנימי כך צריך יותר אישור חיצוני.

במבנה אישיותי כזה עולה הצורך כי כל מי שקרוב ותומך יתמוך באופן מלא, ללא סייגים, יהיה נאמן, כלומר נאמנות מלאה, נאמנות מוחלטת, נאמנות לכל שיידרש (בדף המסרים למשל), וכי ימשיך תמיד לפאר ולרומם ולשבח ולהלל.

בו בזמן אישיות כזו נוטה לנהל מלחמה כלפי כל מי שמאיים על גרנדיוזיות זו (המנהיגות, המשילות), כאשר נדרשת פעולה של מיגור וחיסול של כל המתנגדים ושל כל מי שעלול להיות מתנגד בעתיד.

בהתאם לאסטרטגיה זו, או בהתאם לקווי אופיו כפי שמוצע כאן, הוא שולח את האחרים לעשות את מה שנדרש עבורו, את העבודה המלוכלכת. אם כך, האנשים הנאמנים לו, שהם אנשים בשליטתו, הם כולם חפצים עבורו

ומיהו מתנגד? ההגדרה המלאה היא זו: מתנגד הוא מי שאינו נאמן באופן מלא. כי מי שאינו נאמן באופן מלא מהווה סכנה. מי שהוא נפרד ועצמאי עלול להיות מסוכן, ומי שעלול להיות מסוכן הוא מסוכן. מי שאיננו "חפץ לשימוש" עלול להיות איום על הגרנדיוזיות, איום שבמבנה אישיותי כזה הוא איום קיומי (כמו "מלחמת העצמאות השנייה").

בהתאם להשערות אלה, אפשר להבין מדוע בנימין נתניהו לא לוקח אחריות על המחדל של ה-7 באוקטובר. הוא לא מסוגל לעשות זאת באמת. הוא לא יכול שמשהו כה שלילי ייוחס אליו. חייב להיות אחראי אחר, אחראים אחרים. כישלון כזה אסור שיהיה שלו. האחריות שלו אמורה להיות רק לניצחון.

ההרסנות שבצורכי הגרנדיוזיות חסרת הגבולות

רק שבהתאם להשערות ולהנחות המוצעות כאן על מבנהו הנפשי של בנימין נתניהו ועל יחסיו הבין אישיים, הוא אחראי לכישלון ולאסון הנורא לא רק כמי שנמצא בראש המערכת, אלא גם באופן ישיר. ראשית משום שהוא פעל להחליש את מערכת הביטחון משום שחש מאוים, ושנית משום ששגה באסטרטגיה מול חמאס, דבר שניתן להסבירו בכך שנלכד בתפישה הגרנדיוזית של עצמו ושלטונו.

בהתאם להשערות אלה, אפשר להבין מדוע נתניהו לא לוקח אחריות על מחדל ה-7 באוקטובר. חייב להיות אחראי אחר. כישלון כזה אסור שיהיה שלו. אחריותו שלו אמורה להיות רק לניצחון

עוד קודם למשפטו פעל נתניהו להחליש גופים או מוסדות במדינה שנתפסו כמאיימים עליו ועל מעמדו, כמו התקשורת או שירות המדינה, תוך שהוא מרחיק בהדרגה ממוקדי הכוח כל אדם או גורם בעל יכולת לאתגר אותו, ומקיף את עצמו בנאמנים. לאחר תחילת חקירותיו הפליליות החל להתקיף גם את מערכת המשפט, מה שהתגבר עוד יותר בממשלתו הנוכחית.

בממשלה זו עשה נתניהו פעולות גם להחלשת מערכת הביטחון, שהתבטאו במינוי שר נוסף (בצלאל סמוטריץ') במשרד הביטחון, מה שהחליש את מעמדו של השר ושיבש את עבודתו; בניסיון להפיכה המשטרית שערער את היסודות של מוסדות המדינה ובהם צה"ל ושירותי הביטחון; בפיטורי שר הביטחון, שאומנם בלחץ הציבור בוטלו, אך הותירו את מעמדו של שר הביטחון רעוע; כמו כן, אנשיו של נתניהו ברשתות יצאו בהתקפה נגד הרמטכ"ל ואנשי הצבא על שהם אינם מטפלים כראוי ב"סרבנות של אנשי המילואים"; ונתניהו סירב לשמוע את הסתייגויות הרמטכ"ל קודם להצבעה על החוק העוסק בעילת הסבירות והחליש כך את מעמדו ואת יכולתו להגיע לשיח גלוי ופתוח.

בהתאם להשערות שהועלו כאן, ניתן להעריך כי ההתקפה על ראשי הצבא ומערכת הביטחון נבעה מכך שהם לא נחוו נאמנים מספיק – ולכן מאיימים. בו בזמן, על רקע התפרעויות של מתנחלים ביהודה ושומרון ודרישות של מפלגות הימין הקיצוני (הנאמנים) לאבטחה של יישובי פרא ואירועים מיוחדים (סוכה בחווארה), הוזרמו יחידות צבאיות נוספות לשטחי יהודה ושומרון ודולדל הכוח בגבולות. דולדל הכוח בעוטף עזה.

אסטרטגית, נתניהו סבר כי ניתן להגיע ליחסי שלום עם מדינות ערב סביבנו תוך התעלמות מקיומם של הפלסטינים. לשם הוא חתר. בהתאם להבנות ולהנחות שהועלו כאן, ניתן להעריך כי חלק מקו אסטרטגי זה נשען על צורכי הגרנדיוזיות של נתניהו, כמי שהצלת עתיד העם היהודי מונחת על כתפיו, וכי יש ביכולותיו להעלים את קיומם של הפלסטינים – שהם אויבי האידיאל המגלומני של ארץ ישראל המובטחת לעם היהודי בשלמותה.

בהתאם להבנות שהועלו כאן, ניתן להעריך שחלק מאסטרטגיית השלום עם מדינות ערב נשען על צורכי הגרנדיוזיות של נתניהו, כמי שהצלת עתיד העם היהודי על כתפיו, וכי ביכולתו להעלים את קיום הפלסטינים

הבעיה היא שתהליכים נפשיים הגנתיים נוטים להתנכר למציאות. לכן הם מביאים לחולשה. וזו, המציאות, נוטה לפרוץ ולהודיע על קיומה. רע ומר הוא, עצוב ונורא הוא, שכך הופיעה המציאות, בהתקפה המרושעת והאכזרית של החמאס ב-7 באוקטובר, שהציגה את חולשתה של ישראל בהנהגת בנימין נתניהו – החלש וההרסני במנהיגי ישראל מעולם.

ד"ר גיא אור הוא פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי מנחה בחברה הפסיכואנליטית בישראל. מלמד במספר תוכניות לפסיכותרפיה, מדריך צוותים בבית חולים אברבנאל, מטפל בקליניקה פרטית בתל אביב, ועוסק גם בתהליכים קבוצתיים וארגוניים. בעבר ניהל את המחלקה לאשפוז יום בבי"ח שיבא תל השומר.