שלל אזהרות המודיעין והמידע שעמד לפני צה"ל ערב התקפת חמאס, הוא מדהים. מדהים בהיקפו, בעומקו, ובעיקר מדהים מדוע צה"ל לא פעל כדי להגן על מדינת ישראל. הרי זו משימתו העיקרית. לשם כך הוא מקבל עשרות מיליארדים כל שנה ואת הדבר היקר ביותר מבחינת אזרחי ישראל – את אמונם. את הביטחון שהצבא יגן עליהם מול כל אויב בכל רגע של חייהם. בכל מקום.

שלוש אזהרות של סימני מודיעין קיבל הרמטכ"ל הרצי הלוי ערב התקפת חמאס. 10 שעות לפני, 5 שעות לפני ושעתיים קודם.

הרמטכ"ל וראש שב"כ רונן בר עשו הערכת מצב בערב, יותר מפעם אחת. ראש שב"כ לפי הפרסומים אף שלח לדרום צוות התערבות למקרה של אירוע בני ערובה. המח"טים של קו עזה נפגשו גם הם באותו לילה, ואלוף פיקוד דרום היה בהתייעצות עם הרמטכ"ל.

שלוש אזהרות מודיעין קיבל הרמטכ"ל ערב התקפת חמאס. 10 שעות לפני, 5 שעות לפני ושעתיים קודם. הרמטכ"ל וראש שב"כ עשו הערכת מצב בערב, יותר מפעם אחת

הסימנים שהטרידו את הרמטכ"ל, את אלוף פיקוד דרום ואת ראש שב"כ (כנראה גם את ראש אמ"ן, אלא שהוא הרשה לעצמו לבלות באילת), מצטרפים לאזהרות של נגדת המודיעין, שעקבה אחרי אימוני חמאס וכתבה מסמך המתאר ומזהיר כי חמאס יבצע התקפה על ישובי הדרום לאחר שכל יחידותיו סיימו אימונים בדיוק למטרה זו.

התרעות אלו מצטרפות להתרעות התצפיתניות אליהן נחשפנו בשבועות האחרונים, אל סרטי האימונים הגלויים שחמאס שידר בלי להסתיר דבר ואל התרעות קשבים אזרחיים שהתריעו שוב ושוב בפני הרבש"צים ואנשי אמ"ן כי חמאס מתכנן לכבוש ישובים, לקחת בני ערובה, להשתלט על בסיסים, לרצוח קיבוצים שלמים.

מדוע אם כן הרמטכ"ל לא פעל?

מדוע לא הפעיל את נוהל "אביר לילה" – הפקודה להתקפת מחבלים על ישובי הדרום? מדוע לא הוריד לפחות הוראה לכוננות עם שחר לכל הכוחות בקו הגבול? מדוע לא הקפיץ את חיל האוויר, מטוסי תצפית, מסוקי קרב, לסייר להיות מוכן לאפשרות שתפרוץ מלחמה?

קשה להאמין שכל ההתרעות, האזהרות והמידע שמונח לפנינו כיום, כולל תכנית התקיפה של חמאס שצה"ל החזיקה בה שנה לפני, לא הגיעו אל הרמטכ"ל. מדוע הוא לא פעל?

קשה להאמין שכל ההתרעות, האזהרות והמידע שמונח לפנינו כיום, כולל תכנית התקיפה של חמאס שצה"ל החזיקה בה שנה לפני, לא הגיעו אל הרמטכ"ל.  מדוע הוא לא פעל?

כדי לענות לשאלה הזו צריך ללכת פשוט אל יחסי הדרג המדיני והצבאי בשנה האחרונה. להיזכר בעימותים שהרמטכ"ל נאלץ לנהל מול ראש הממשלה בנימין נתניהו על רקע משבר ההפיכה המשפטית. בהתרעה על הפגיעה במוכנות הצבא בשל מכתבי אנשי המילואים, החוששים שישראל תהפוך לדיקטטורה והם ישרתו וילחמו למען דיקטטור.

התרעות שנתניהו הגיב להן באטימות, באדישות בזלזול מופגן. הוא העדיף, כזכור, לסגור טייסות ולא להחליף את הרכב הממשלה. העדיף לא להיענות לבקשת הרמטכ"ל לפגוש אותו לפני ההצבעה על ביטול עילת הסבירות.

נתניהו: המדינה יכולה להסתדר בלי כמה טייסות, אבל לא בלי ממשלה | מתוך הטור של @amit_segal ב"ידיעות אחרונות"https://t.co/S4I82yeGst pic.twitter.com/ghsYZxQOQL

— ynet עדכוני (@ynetalerts) July 14, 2023

תחת הנהגה פוליטית כזו הרמטכ"ל היה צריך לשקול אם לנקוט פעולה צבאית אקטיבית ערב התקפת חמאס, בשעת לילה מאוחרת, כאשר יש לו רק סימנים ולא מידע מוצק על שעת ההתקפה והיקף הכוחות התוקפים.

יש לו חשש לאור המידע המוקדם שפורט לעיל, אבל אין לו מודיעין קונקרטי, והוא צריך להחליט אם לספוג את הבוז של הדרג המדיני למקרה שינקוט בפעולה צבאית והמידע יתברר כהתרעת שווא.

בשעת לילה מאוחרת, כשיש לו חשש לאור המידע המוקדם, אבל אין לו מודיעין קונקרטי, הרמטכ"ל היה צריך להחליט אם לספוג את הבוז של הדרג המדיני למקרה שינקוט בפעולה צבאית והמידע יתתברר כהתרעת שווא

תחת חוסר האמון הזה בין הרמטכ"ל לרה"מ – צריך היה הרמטכ"ל להחליט אם יש לו "ליל ברווזים" או התקפת אמת.

אילו היו שוררים יחסי אמון בין הדרג הפוליטי לדרג הצבאי, היה לרמטכ"ל מרחב של טעות. ראש ממשלה היה מבין את הצעד הזהיר שנקט לפי המודיעין ומשבח את הרמטכ"ל, גם אם היה מתברר שזו הייתה התרעת שווא.

אבל הדרג המדיני הרקוב והמושחת היה עסוק בהפיכה משטרית ובהגנה על נתניהו הנאשם בפלילים. הצבא הפך מבחינתו לאבן נגף במסע לשינוי המשטר בישראל. ביטחון המדינה, כפי שהרמטכ"ל והצבא ראה אותו, היה רק תירוץ מבחינת הדרג המדיני. קצינים הואשמו בשמאלנות. אלופים, שנשלחו לכנסת להסביר לשרים את חומרת המצב, לא זכו בכלל להיפגש עם השרים.

נתניהו צעק על הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר: "אתם פוגעים בהרתעה"; הרמטכ"ל השיב: "לא אעמוד מנגד כשהכשירות נפגעת"

לכל הפרטים – https://t.co/Ofn1nXnWYO@sefiova pic.twitter.com/pgZVtR6HUP

— חדשות 13 (@newsisrael13) August 13, 2023

באווירה כזו הדרג הצבאי לא יסתכן בפעולה צבאית אקטיבית שעם בוקר עלולה להתברר כטעות בהערכת המצב ולעלות לפיקוד הצבאי במשבר אמון ואולי אף בהדחה.

אילו היו שוררים יחסי אמון בין הדרג הפוליטי לדרג הצבאי, היה לרמטכ"ל מרחב של טעות. ראש ממשלה היה מבין את הצעד הזהיר שנקט לפי המודיעין ומשבח את הרמטכ"ל, גם אם היה מתברר שזו הייתה התרעת שווא

מזה חודשיים וחצי שואל את עצמו כל אזרח, מדוע המפקדים הללו, שהתלבטו אם לנקוט צעד כלשהו בלילה שלפני מתקפת הרצח ולא נקטו בו, לא אמרו לעצמם "ומה אם אני טועה?".

למה לא אמרו לעצמם: ואם אני טועה באותן הערכות מצב בלילה לפני וחמאס כן יתקוף, האם אני יכול לעמוד במחיר הטעות?

מדוע הרצי הלוי ורונן בר לא שאלו את עצמם האם ניתן לסכן את גורלם של תושבי העוטף – אם הסימנים שמדאיגים את שניהם יתממשו במציאות? מדובר בשני אנשים רציניים, מקצוענים, חושבים, בעלי אינטגריטי ואחריות.

ובכן, ככל שהופכים בדילמה הזו, רק סיבה אחת הייתה יכולה לגרום להם להמתין לבוקר למרות כל המידע והסימנים – המחשבה על תגובת הדרג המדיני. המחשבה על תגובת נתניהו. שר הביטחון הרי כבר זכה לפיטורים כאשר הזהיר מפני הסכנות בחודש מרץ.

בשעות הקריטיות שלפני מלחמת יום הכיפורים ביקש הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר לגייס את המילואים. כבר היה ברור שתהיה מלחמה. הדרג המדיני אישר רק גיוס חלקי. איש לא איים עליו בפיטורים.

ככל שהופכים בדילמה, רק סיבה אחת הייתה יכולה לגרום להם להמתין לבוקר חרף המידע והסימנים – המחשבה על תגובת הדרג המדיני. על תגובת נתניהו. שר הביטחון הרי כבר זכה לפיטורים כשהזהיר מפני הסכנות בחודש מרץ

דדו ביקש מכת מנע, והדרג המדיני סירב כדי לא להצטייר כמי שפתח במלחמה.
במקרה של הרצי הלוי ונתניהו, לא שררו כלל יחסי אמון ושיח המאפשרים אפילו לבטים כאלה. ספק אם הרמטכ"ל התקשר אל רה"מ, המבלה באותן שעות בעוד חופשה במלון פאר אי שם בנוה אטיב או בגולן, כדי להפריע לו עם אותן ידיעות מטרידות.

אווירת המשטמה, ההסתה והאשמה שהנחילה ממשלת נתניהו לדרג הצבאי – היא שהביאה לשיתוק ואי קבלת החלטות קריטיות בשעות הקריטיות שלפני התקפת חמאס.

אל האווירה הזו צריך לחבר את הקונספציה של נתניהו – לחזק את חמאס כדי למנוע מדינה פלסטינית. מדיניות שנתניהו התבטא לגביה בגלוי.

זו כזכור לגמרי הפררוגטיבה של הדרג המדיני לקבוע מדיניות מול שלטון חמאס. לאפשר העברת כספים לחמאס והכנסת עובדים, ולחשוב שאפשר לנהל את הסכסוך ולהרגיע ארגון טרור פונדמנטליסטי אסלאמי עד שיוותר על האידאולוגיה שלו.

זה טרגי, אבל זו זכותו של הדרג המדיני לנהל מדיניות כזו גם אם היא שגויה ומסוכנת. הוא הרי אחראי.

זו לגמרי הפררוגטיבה של הדרג המדיני לקבוע מדיניות מול חמאס. לאפשר לו העברת כספים והכנסת עובדים, ולחשוב שאפשר לנהל את הסכסוך ולהרגיע ארגון טרור פונדמנטליסטי אסלאמי עד שיוותר על האידאולוגיה שלו

שש פעמים – כך העיד שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן – מנע נתניהו את חיסול יחיא סנוואר. זה קרה תחת שלושה ראשי שב"כ שונים.

צה"ל ושב"כ הזהירו אין ספור פעמים שהחלשת הרשות הפלסטינית וחיזוק חמאס הם צעדים מסוכנים שפוגעים בביטחון. אבל נתניהו וחבורת עבדיו בממשלה לעגו, התעלמו והמשיכו בנסיעה מטורפת אל הקיר.

באווירה הזו, של מדיניות כזו ושל חוסר אמון מוחלט בין הדרג הצבאי למדיני, הופקרו נשים, ילדים, גברים בני 88, תצפיתניות בלי נשק וחיילים שלחמו בגבול עזה. באווירה הזו הצבא לא קיבל פקודה ואזרחים לא הוזהרו.

כך הפקיר נתניהו את מדינת ישראל למחדלי עיסוקו המופרע בשינוי שיטת המשטר, כדי להימלט ממשפטו. כך הפקיר נתניהו את שרשרת קבלת ההחלטות הביטחוניות הרגישות ביותר, כדי להשמיץ את מפקדי צה"ל מול בסיס תומכיו הפוליטיים ולהפוך אותם למי שרוצים בהפלתו ותו לא.

לא צריך ועדת חקירה ממלכתית כדי להבין מדוע הרמטכ"ל לא פעל כפי שהיה מצופה ממנו בכל מדינה נורמלית אחרת.

צריך ועדת חקירה כדי לקבוע מדוע ראש הממשלה והממשלה פעלו כדי לסרס את הצבא והתעלמו מכל האזהרות שהוא והם קיבלו במהלך השנה האחרונה היישר מראש חטיבת מחקר באמ"ן.

הוועדה לא צריכה למרוח ולהתמסמס יותר מידי זמן כמו ועדת המירון וועדת הצוללות. הלקחים כתובים וחרוטים בדם רב.

6 פעמים – כך העיד שר הביטחון לשעבר ליברמן – מנע נתניהו את חיסול סנוואר. זה קרה תחת 3 ראשי שב"כ שונים. צה"ל ושב"כ הזהירו אין ספור פעמים שהחלשת הרשות הפלסטינית וחיזוק חמאס הם צעדים מסוכנים

כשיגיע היום בו הרמטכ"ל יישא באחריותו למרות התנאים הבלתי אפשריים בהם תפקד מול דרג מדיני לעומתי, שקרן וחסר אחריות, היום בו הרצי הלוי יניח את הדרגות – יצטרך הציבור כולו, לצאת לרחוב.

הניצולים, משפחות החטופים וההורים והאלמנות השכולים, חיילי המילואים וכל מי שמבין לאן דרדר נתניהו את ביטחון המדינה, יהיו חייבים לצאת לסלק את האחראי למחדל מהשלטון.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.