בימים האחרונים עלה שוב ושוב עניין תאריך הבחירות המקומיות. זאת לאחר ששר הפנים משה ארבל הודיע כי הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו ב-30 בינואר, לנוכח מלחמת חרבות ברזל.

על החלטתו בעניין אמר השר ארבל, שהתקבלה "לאחר שקיימתי דיון בראשותי עם גורמי המקצוע במשרד הפנים, ובחנתי את עמדות גורמי הביטחון כפי שהוצגו לי, ועמדתי על ההיתכנות לקיומן של הבחירות במועד האמור במרבית שטח המדינה, ובשים לב למשקל שיש ליתן לקיום הבחירות במועדן, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בכוונתי לפעול לדחיית מועד הבחירות הכלליות". כך על פי מכתבו ליו"ר ועדת הפנים, ולאחר שבחן אפשרות לדחות את הבחירות המקומיות בחודש נוסף.

"הגעתי לכלל מסקנה כי אין בכוונתי לפעול לדחיית מועד הבחירות", כתב שר הפנים משה ארבל ליו"ר ועדת הפנים, לאחר שבחן אפשרות לדחות את הבחירות המקומיות בחודש נוסף

השר ארבל בחן את עמדות מערכת הביטחון כשלנגד עיניו ההיתכנות לקיום הבחירות, שזה המצופה מהשר שנושא זה הוא תחת אחריותו. אך כדי לקבל החלטה שכזו, בעת מלחמה, צריך לצאת לרגע מהתפקיד המוגדר שלך ומ"דחיפת" הנושאים שעליהם אתה אמון כשר הממונה, ולראות את התמונה הגדולה יותר. כיצד ניתן לקבל החלטה כזו, כשלמעשה אתה מציב את המועמדים בכלל ואת אלו המשרתים במילואים בפרט, בסיטואציה כמעט בלתי אפשרית?

המועמדים בבחירות המוניציפליות כעת, לפחות אלו שלא גויסו, כי מי שכן משרת כעת לא יכול לקיים בכלל קמפיין, עומדים מול מציאות מאוד קשה, שלא לומר בלתי אפשרית, כאמור.

המועמדים נאלצים לקיים קמפיין בעת לחימה כשעל סדר היום הציבורי והתקשורתי ניצבים רק מצב הפצועים וההרוגים, תמונת התקדמות הלחימה של צה"ל וכמובן מצב השבויים והנעדרים וכיצד ישראל נערכת להחזרתם הביתה.

מכאן, גם העורף ותשומת ליבו עוסקים רק בשאלות אלו ולא במי ינהיג את העירייה וידאג לניקיון הכיכרות או למופעי ילדים יותר שווים. עבור הציבור – אלו זוטות ומותרות, אחרי שכולנו נוכחנו ב-7 באוקטובר שמה שחשוב הוא לחיות כאן בביטחון, לפני הכל.

המועמדים בבחירות המוניציפליות כעת, לפחות אלו שלא גויסו, כי מי שכן משרת כעת לא יכול לקיים בכלל קמפיין, עומדים מול מציאות מאוד קשה, שלא לומר בלתי אפשרית, של קמפיין בעת לחימה

אז איך מועמדים שבכל זאת יחליטו לקיים קמפיין אמורים לנהוג, והאם יש כללי אצבע שחשוב שיישמו?

1

הדבר הראשון ואולי החשוב ביותר, על אף שזה נוגד מרבית מהאסטרטגיה של קמפיינים פוליטיים בכלל ומקומיים בפרט עד כה (ככל שהפוליטיקה יותר קטנה כך אכזריות הקמפיינים יותר גדולה) הוא לקיים קמפיין נקי וחיובי.

הציבור שבע מחודשים של סכסוך פנימי שהסיט את תשומת הלב הציבורית מאויבינו החיצוניים למלחמות פנימיות בינינו, ולא יקבל בקלות ובזרועות פתוחות כבעבר מועמדים, שכל אסטרטגיית הקמפיין שלהם היא הכפשת האחר. הגיע הזמן לדבר על עצמך ועל מה שאתה תביא ולא מה הוא לא יעשה או לא עשה וכמה הוא גרוע.

2

הדבר השני שיכול להסיט את הכף לטובת מועמדים הוא המעורבות כעת בלחימה, בין אם כאזרח או כמשרת מילואים. לא סתם הציבור הישראלי ראה במשך שנים בגנרלים בדימוס את מנהיגי העתיד. הרזומה הצבאי של אדם, הרואה עצמו מנהיג, היה קריטי בעבר, כי הקונספציה (שכולנו היינו שבויים בה והתנפצה) עסקה בכך שמי שהגיע לדרגות פיקוד גבוהות במערכת ידע לנווט את הספינה בחוכמה תוך התייחסות לנושא הביטחון הן תקציבית והן מדינית.

הציבור שבע מחודשים של סכסוך פנימי שהסיט את תשומת הלב הציבורית מאויבינו החיצוניים למלחמות פנימיות בינינו, ולא יקבל בקלות כבעבר מועמדים, שכל אסטרטגיית הקמפיין שלהם היא הכפשת האחר

לאחר ה-7 באוקטובר, מסופקני כמה הציבור סומך על הגנרלים שלו, אך על דרגי הביניים של מ"פים ומג"דים במילואים, שנלחמים כעת בדרום או שומרים על הגזרה הצפונית מלהתלקח, הציבור סומך ויודע שאלו האנשים שהוא רוצה לראות גם בעמדות מפתח.

אלו טובי בנינו, שנמנעו מהעיסוק הפוליטי מכיוון שמנהיגינו בשנים האחרונות הוציאו שם רע למי שרוצה לעמוד בראש ולקבל החלטות עבור ציבור שאכפת לו ממנו.

חשוב לומר, גם אלו שלא שירתו באופן פעיל במסגרת מילואים בלחימה כעת ולקחו חלק משמעותי בחברה האזרחית שהחליפה את פעילות הממשלה דה פקטו, יקבל נקודות על כך ויוכל להציג את פעילותו לבוחריו הפוטנציאליים על מנת שאלו יחליטו כי הוא ראוי להנהיג.

כי פה, כמו גם בעניין הקמפיין הפוזיטיבי לעומת הנגטיבי, הציבור מעוניין במנהיגים שהלב שלהם במקום הנכון ולא כאלו שמחפשים כח, שליטה וקומבינות למקורבים.

3

הדבר השלישי הוא אופי הקמפיין. אם עד כה בחירות מוניציפליות הוכרעו פעמים רבות דרך השטח, חוגי הבית והסחף שמועמד יצר באמצעות נוכחות פיזית – כעת צריך לעשות חשיבה מחודשת ולהפגין נוכחות וירטואלית ופרסומית שתנכיח את שמו של המועמד באופן בולט, כך שביום הבחירות כולם יכירו את שמו.

לאחר ה-7 באוק', הציבור לא בהכרח סומך על הגנרלים שלו, אך על דרגי הביניים של מ"פים ומג"דים במילואים, שנלחמים כעת בדרום או שומרים על הגזרה הצפונית, הציבור סומך ורוצה לראות גם בעמדות מפתח

לאור סדר היום הציבורי והעניין שהציבור מגלה בבחירות, יהיה קשה למועמדים לייצר חוגי בית מידי ערב ולשטוף את הרחובות בדוכנים, תוך חיבוק ונישוק תינוקות ביום שישי במרכז המסחרי. הפעולות הללו ייראו מנותקות מהמצב בעורף ובחזית. לכן, על המועמדים לייצר קמפיינים מותאמים – הן במסרים והן בדרכי הפצתם. במקרה הזה, מי שלא מוכר עד כה אולי כבר לא יוכל לגשר על הפער של חוסר המודעות אליו, וללא כיס עמוק ייתכן שלא יוכל גם לתת פייט בבחירות הקרובות.

*  *  *

ועוד מילה, הפעם לא למועמדים אלא להנהגה. למרות ההחלטה הלא הוגנת לקיים את הבחירות במועד האמור, לאור כך שכ-10% מהמועמדים (הן לראשות והן כחברי מועצה) משרתים כעת, ועוד מאות אלפים מהבוחרים גם הם על מדים, לפחות את אופי יום הבחירות עוד ניתן לשנות.

אסור שיום הבחירות המקומיות 2024 יהיה יום שבתון. המשק סובל ומתקשה לחזור לשגרה. מחד, העסקים שוברים את הראש מה לעשות עם היעדר עובדים שמשרתים, ומנגד מלקקים את הפצעים במכירות מהחודש הראשון ללחימה.

יום שבתון עלול להיות מכת מוות לעסקים הקטנים, שיאלצו לסגור, להעניק יום חופש לעובדים וכמובן להיות עם הילדים בבית, במקום במסגרות. וזאת אחרי שכולנו זוכרים שחופשת החגים התארכה בלית ברירה, ובחלק מהרשויות בישראל, לא כולל אלו שפונו, עוד לא חזרו לשגרה מלאה וההורים נאלצים לג'נגל בין עבודה לשמירה על הילדים.

שי שחף הוא יועץ תקשורת ואסטרטגיה, המתמחה בתחום העמותות ומגזר שלישי, בתחום המוניציפלי ובקמפיינים. מייסד ובעלים משותף של משרד \"זליגמן שחף ייעוץ תקשורת בע\"מ\". נשוי באושר ואבא של עמית, ניצן וכרמי, רץ חובב וחולה על מכבי חיפה