מה שיש לשים לב אליו במתקפה האיראנית על ישראל הוא מה שלא קרה – הפעם הזאת לא ניצבה לימין ישראל הקואליציה הערבית-סונית, וישראל התמודדה מול האתגר רק עם ארצות הברית.

למה זה חשוב? מכיוון שכעת, כאשר שוקלים את התגובה של ישראל על מתקפת הטילים מאיראן, יש להביא בחשבון כי אין לישראל את הנדבך התומך האזורי שהיה לה לפני שסגרה את מעבר רפיח בפני מצרים, האמירויות ואינדונזיה. מדינות אלה היו מעוניינות להתמודד באתגר של היום שאחרי בעזה כחלק מן הברית האזורית מול איראן.

פנחס ענברי הוא חוקר בכיר של מזרח התיכון, עיתונאי, סופר, תסריטאי ומשורר. שימש שנים רבות חוקר במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה. חיבר ספרי עיון על בבעיה הפלסטינית. הרומנים שחיבר יחד עם אשתו אביבה הם: "על גב סופה" - על אתגרי הקהילות הנוצריות בגליל המערבי בימי המנדט הבריטי מול האסלאם הרדיקלי ומעמד האישה, ו"שומר השאול" עוסק בשחיתות הישראלית.

זה לא יהיה פופולרי בימים אלה של חיסולים מוצלחים ואופוריה מיליטריסטית לאומית, לומר שלמרות 200 טילים בליסטיים צריך להתאפק מול איראן ולא להגיב. לשמור את הכוחות והטייסים, את המטרות ואת ההפתעות לשעת הכושר האמיתית.

אבל זה גם לא יהיה מקורי לומר זאת. יצחק שמיר, ראש ממשלה מהליכוד, כבר עשה זאת במלחמת המפרץ, ולמרות 40 טילים שנורו על אוכלוסיית ישראל מעיראק הוא הורה על איפוק כדי לשמר את הקואליציה הבינלאומית שהקימה ארה"ב ובה גם סוריה, כדי להיאבק בסדאם חוסיין.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.