ההבדל המשמעותי היחיד בין ועדת חקירה ממלכתית ובין ועדת בדיקה ממשלתית טמון בזהות הגורם הממנה את חברי הוועדה. בכל יתר הפרמטרים, לפחות על הנייר, קיימת זהות או לפחות לא קיים פער משמעותי בין שני סוגי הוועדות.

אך השוני בזהות הגורם הממנה את חברי הוועדה הוא כל ההבדל שבעולם. זהו ההבדל שבין ועדת חקירה עצמאית ואובייקטיבית – ובין ועדה מטעם; ועדה של בובות קש.

ביום שני פורסם בחדשות 12 כי בסביבתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כבר מתכננים לפעול, בתום המלחמה, להקמת ועדת בדיקה ממשלתית – ולסכל את הקמתה של ועדת חקירה ממלכתית.

התגובה שנשלחה מהליכוד לפרסום רק חיזקה את ההערכות שאלה אכן תוכניותיו של נתניהו: "הפרסום לגבי ועדת חקירה כזאת או אחרת אינו נכון. ראש הממשלה עסוק עכשיו אך ורק בלחימה לניצחון מוחלט על חמאס".

ראש הממשלה בנימין נתניהו ולוחמים מחטיבת גולני סמוך לגבול עם עזה, 19 באוקטובר 2023 (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)

לפחות על הנייר, בכל יתר ההיבטים שבהם ניתן להשוות את אופן הקמתה ופעולתה של ועדת חקירה ממלכתית לאלה של ועדת בדיקה ממשלתית – ההבדלים מזעריים עד בלתי קיימים.

כך, למשל, את כתב המינוי של ועדת חקירה ממלכתית מנסחת הממשלה עצמה (במקרה שהוועדה מוקמת על־ידי הממשלה ולא על־ידי הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, האוחזת בסמכות מקבילה להקמת ועדת חקירה), בדיוק כפי שהממשלה מחליטה מה יהיה היקף המנדט והנושאים הנבדקים על־ידי ועדת בדיקה.

הימנעות מלהעניק לוועדת הבדיקה את סמכויות החקירה הנדרשות עלולה, בסבירות גבוהה, להוביל לכך שההחלטה להסתפק בוועדת בדיקה תתבטל בבג"ץ

כך גם באשר לסמכויות וכלי הבדיקה המצויים בידי הוועדה. ועדת חקירה ממלכתית פועלת על פי חוק ועדות חקירה, הנותן בידיה כלים לחייב עדים להופיע בפניה, ולחייב אנשים למסור לה כל מסמך וחומר שהיא מעוניינת לקבל, ואף להטיל סנקציות בגין היעדר שיתוף פעולה.

ועדות בדיקה ממשלתיות, המוקמות בהתאם לסעיף 8א לחוק הממשלה, לכאורה אינן נהנות מהסמכויות הללו. אולם, עד היום כל ועדות הבדיקה הממשלתיות שהוקמו קיבלו סמכויות מקבילות באותה החלטת ממשלה שבאמצעותה הוקמו.

ישיבת הממשלה בראשות בנימין נתניהו, 10 בספטמבר 2023 (צילום: חיים גולדברג/פלאש90)

הממשלה אומנם רשאית, באופן תיאורטי, להקים ועדת בדיקה ממשלתית ולהימנע מלהעניק לה את כלי החקירה הדרושים, אך מעבר לעובדה שהדבר לא קרה עד היום, ניתן גם לקבוע שאם ממשלת ישראל תקים ועדת בדיקה לחקר מלחמת סוכות שתהיה חסרת שיניים במתכוון – הדבר יהווה שיקול מרכזי בבחינה שיערוך בג"ץ, בעתירות שבוודאי יוגשו לביטול אותה החלטה.

הימנעות מלהעניק לוועדת הבדיקה את סמכויות החקירה הנדרשות עלולה, בסבירות גבוהה, להוביל לכך שההחלטה להסתפק בוועדת בדיקה תתבטל בבג"ץ. בניגוד לתחושה הרווחת, אין בהיסטוריה הישראלית תרבות נרחבת של הקמת ועדות חקירה לאחר מלחמות.

ועדת וינוגרד אכן הסיקה מסקנות אישיות נגד ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ, אך היא עשתה זאת על אף שמונתה כוועדת בדיקה, ולא בשל כך

שתי הדוגמאות הבולטות הן של ועדת אגרנט, ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה לאחר מלחמת יום הכיפורים; ושל ועדת וינוגרד, שהוקמה דווקא כוועדת בדיקה ממשלתית לאחר מלחמת לבנון השנייה. ועדת כהן בשנת 1982 לא חקרה את מלוא היבטי המלחמה אלא רק את הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה.

ועדת וינוגרד, שממשלת אהוד אולמרט התעקשה להקימה כוועדת בדיקה ממשלתית, היא הטיעון המרכזי בפיו של נתניהו, כתקדים היסטורי וכהצדקה להסתפקות בהקמת ועדת בדיקה ממשלתית לאחר סיום המלחמה הנוכחית.

ועדת וינוגרד לבדיקת אירועי מלחמת לבנון השנייה (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

הטענה של נתניהו ואנשיו תהיה שוועדת וינוגרד חקרה ואף הסיקה מסקנות ללא מורא וללא משוא פנים, אף שהיא חקרה גם את הדרג הממשלתי של אותה ממשלה שמינתה את הוועדה.

הטיעון הזה מתעתע. ועדת וינוגרד אכן הסיקה מסקנות אישיות נגד ראש הממשלה אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ, אך היא עשתה זאת על אף שמונתה כוועדת בדיקה, ולא בשל כך.

למעשה, המאבקים על היקף סמכויות ועדת וינוגרד ועל מתכונת הקמתה הביאו לשינויים בהרכב חבריה בשלבי ההחלטה על מינויה, באופן שגרע במידה ניכרת מהאמון הציבורי באי־תלותה ועצמאותה

למעשה, המאבקים על היקף סמכויות הוועדה ועל מתכונת הקמתה הביאו לשינויים בהרכב חבריה בשלבי ההחלטה על מינויה, באופן שגרע במידה ניכרת מהאמון הציבורי באי־תלותה ועצמאותה של הוועדה. הדוגמה ההיסטורית של ועדת וינוגרד איננה מודל לחיקוי, אלא להיפך – להימנעות.

ואכן, הפרמטר הנוסף שלפיו נבחנת ועדת חקירה הוא אולי המרכיב החשוב ביותר, דווקא בגלל היותו בלתי פורמלי. זהו המרכיב החמקמק של אמון הציבור.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב גלנט במליאת הכנסת במהלך ההצבעה על החוק לביטול עילת הסבירות, 24 ביולי 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

ככלל, ועדות חקירה ממלכתיות נהנות מיוקרה ציבורית רבה. מסקנותיהן מתקבלות כבעלות משקל רב, וההמלצות האישיות ביחס לאישים המעורבים בפרשה הנחקרת – שהוזהרו במהלך עבודת הוועדה וניתנה להם הזדמנות להתגונן בטרם פורסמו ההמלצות בעניינם – נחשבות להמלצות כמעט מחייבות. אם לא מבחינה משפטית, הרי שלפחות מהבחינה הציבורית. גולדה מאיר ואריאל שרון יכולים לספר על כך לנתניהו.

ועדות בדיקה ממשלתיות אינן זוכות לאותה יוקרה, ולו בשל העובדה שחבריהן מתמנים על־ידי הממשלה ולא על־ידי נשיא בית המשפט העליון. הן אינן נתפסות כגוף אובייקטיבי, חיצוני לרשות המבצעת במובנה הרחב, המשוחרר מכל מנופי לחץ ומסוגל לחקור ללא מורא גם את הבכירים ביותר.

כאשר נחקר אירוע נרחב ורב־מערכתי כמו מלחמה, מטבע הדברים שהחקירה צריכה לכלול גם את מקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי. לא ניתן להעלות על הדעת ועדת חקירה או בדיקה, שתחקור רק את הדרג הצבאי

כאשר נחקר אירוע נרחב ורב־מערכתי כמו מלחמה, מטבע הדברים שהחקירה צריכה לכלול גם את מקבלי ההחלטות בדרג הפוליטי. לא ניתן להעלות על הדעת ועדת חקירה או בדיקה, בעקבות המלחמה עם חמאס, שתחקור רק את פעולות הדרג הצבאי ותותיר את התנהלות הממשלה, הקבינט, השרים וראש הממשלה חסינים, מחוץ לתחום הבדיקה.

דווקא משום כך, קיים הכרח שיו"ר ועדת החקירה וחברי הוועדה לא ייבחרו על־ידי הממשלה, אלא על־ידי נשיא בית המשפט העליון. או במילים אחרות – שזו תהיה ועדת חקירה ממלכתית ולא ועדת בדיקה ממשלתית.

בנימין נתניהו מגיע למסור עדות בוועדת החקירה הממלכתית לחקר האסון במירון, 21 ביולי 2022 (צילום: יונתן זינדל, פלאש90)

הקמת ועדה לחקר כשלי המלחמה, שחבריה יתמנו על ידי הממשלה הנחקרת, היא חסרת תכלית. היא תהיה ועדה חשודה, בין אם תחליט לנקוט יד רכה עם הדרג הפוליטי, ובין אם גישתה תהיה קשוחה וקפדנית. הציבור ממילא לא ייתן בה כל אמון, והדבר יוביל בתורו לכך שמסקנותיה לא יכובדו ולא ייושמו, הן במישור המערכתי והן במישור האישי.

בסמוך לאחר הקמת ממשלת השינוי בשנת 2021, החליטה הממשלה על הקמת שתי ועדות חקירה ממלכתיות – ועדת נאור (שהפכה לאחר מותה לוועדת ברלינר) לחקר אסון מירון; וועדת גרוניס, החוקרת את פרשת הצוללות וכלי השיט.

הקמת ועדה לחקר כשלי המלחמה, שחבריה יתמנו על ידי הממשלה הנחקרת, היא חסרת תכלית. היא תהיה ועדה חשודה, בין אם תחליט לנקוט יד רכה עם הדרג הפוליטי, ובין אם גישתה תהיה קשוחה וקפדנית

נתניהו גם גורש מהעיר (כשהוקמה ממשלה שאינה בראשותו) וגם אכל את הדגים המסריחים (כשממשלת בנט–לפיד עשתה את מה שממשלת נתניהו נמנעה מלעשות). לפחות בהקשר הזה, מוטב לנתניהו ללמוד את לקחי העבר הקרוב. אם ממשלתו שלו לא תקים ועדת חקירה ממלכתית לחקר המלחמה עם חמאס – תעשה זאת הממשלה שתקום לאחר נפילת ממשלת נתניהו.