בסרט הפולקלוריסטי של עמרי אסנהיים "הליכודניקים", שחלקו הראשון שודר אתמול בערוץ 12, יש קטע קצר בשחור לבן עם אריאל שרון. "הניסיונות של המערך להפחיד אותנו מזכירים לי ימים אחרים", אמר שרון בזעם ערב בחירות 1977.

המערך של אז אכן ניסה להפחיד את הציבור מפני ממשלה שבה יישבו מנחם בגין, אריאל שרון, עזר ויצמן וניצי המפד"ל הצעירים, והיא תגרור את ישראל למלחמת אין-קץ מול האויבים מסביבנו. פה ושם גם נזרקו רמזים על שימוש פזיז בכוח גרעיני.

בשבוע האחרון עושה גם ראש הממשלה בנימין נתניהו שימוש-יתר בסיפור הביטחוני.

זה התחיל בנאום שנשא בטרקלין שאגאל בכנסת ביום חמישי האחרון, אחרי טקס ההשבעה של חברי הכנסת באולם המליאה. הנאום קרא לממשלת אחדות על בסיס המצב הביטחוני שהולך ומחמיר. נתניהו דיבר על ההעזה של האיראנים ועל טילי השיוט שהם שולחים לעבר מתקני הנפט הסעודים. נושא דברו, השר יובל שטייניץ, דיבר אתמול בראיון ברדיו על "האיראנים שיושבים על הגדרות".

מכיוון שנתניהו הוא חשוד מיידי בשימוש העתיק בביטחון בימים של מצוקה פוליטית, ממש כמו המערך – נתפסו דבריו כמו ספין, למרות שהוא ניסה לבטל גם את האפשרות הזו.

אתמול כינס נתניהו את שרי הקבינט לדיון של חמש שעות על האיום האיראני המתחדש והופך לממשי יותר. ההדלפות דיברו על תכנית הגנה אווירית שנתניהו מנסה לקדם באמצעות השרים, בעלות של מיליארדי שקלים, אחרי שייקבעו סדרי עדיפויות תקציביים אחרים במערכת הביטחון.

אני רוצה להאמין שגם בעולם הציני של ימינו, נתניהו לא כינס את הקבינט כדי לקדם ממשלת אחדות, אלא לדון באמת בסכנה המרחפת מאיראן וחיזבאללה אחרי הפעילות במפרץ והתגובה האמריקאית הרפה. ביקשתי לדעת משר בקבינט, אחרי שיצא מהדיון, אם אני צריך לרדת ולהכין את המקלט. השר ענה לי באימוג'י של חיוך וקריצה. לך תדע.

ביקשתי לדעת משר בקבינט, אחרי שיצא מהדיון, אם אני צריך לרדת ולהכין את המקלט. השר ענה לי באימוג'י של חיוך וקריצה. לך תדע

בינתיים גם אביגדור ליברמן רוכב על הסוס הביטחוני. ליברמן חוזר וטוען שאנחנו במצב חירום שמחייב ממשלת אחדות של הליכוד, כחול-לבן וישראל ביתנו. ליברמן מבטיח שיגיש הצעה משלו לאחדות כאשר נתניהו יחזיר את המנדט לנשיא המדינה. נתניהו לא יחזיר את המנדט השבוע, אומרים לי מקורביו, כך שההצעה של ליברמן תידחה בינתיים.

ליברמן יתבע בהצעה שלו משני הצדדים שלא יפסלו איש. זה ייראה קצת מוזר, דווקא אחרי שעוזריו של ליברמן משתלחים בנתניהו כמעט בלי רסן. ליברמן יגיש גם קווי יסוד כלליים שמקובלים על שתי המפלגות, ועליו כמובן, ויניח בבסיס ההצעה את מתווה הנשיא.

האנשים של ליברמן אומרים שגם החרדים יוכלו לחיות עם הפרמטרים שלו (חוק הגיוס שהם כבר הסכימו לו; גיור על ידי רבני ערים; פתיחת מרכולים על פי חוק עזר עירוני רק באזורים חילוניים; וכו'). על הנושאים הללו הוא דיבר כנראה עם יאיר לפיד בפגישה בכנסת בשבוע שעבר, שבה לפיד דיווח לליברמן כי הוא מוותר על הרוטציה. האם לפיד הבטיח לו שיסיר את ההתנגדות לנתניהו? אין סיכוי.

יאיר לפיד ואביגדור ליברמן במזנון הכנסת, ב-3 באוקטובר 2019 (צילום: ראול ווטליף)

לתוך המצב הביטחוני המטריד והקיפאון במשא ומתן הקואליציוני נכנסים גם שלושה אירועים נוספים: האלימות והמחאה הגואה במגזר הערבי, השימוע של ראש הממשלה, שנכנס היום ליומו הרביעי, וסיפור הפריימריז שעלה וירד בליכוד במהירות.

גם האירועים הללו, בדיוק כמו המגעים להקמת הממשלה והנימוק הביטחוני, מתרכזים סביב משבר אמון טוטאלי בכל מקום ובכל נושא, שמלווה אותנו במיוחד בימים האלה.

משבר האמון בין הממשלה והאוכלוסייה הערבית הופך כל מהלך של נתניהו והשר לביטחון פנים גלעד ארדן ללעג ושנינה. כל אמירה של השניים, גם חיובית ואכפתית לכאורה, נשמעת לציבור הערבי כמו ניסיון התחמקות נוסף מטיפול במעשי הרצח היומיומיים.

על השימוע של ראש הממשלה אין צורך להוסיף מלים. גם הוא מסמל את משבר היחסים בינו ובין רשויות החוק ואת חוסר האמון הטוטאלי בין הצדדים, שכמוהו לא ידענו כנראה בתולדות המדינה.

וגם הפריימריז שהגה נתניהו מלמדים על חוסר ביטחון ואמון בסיסי של ראש הממשלה בכל מי שסובב אותו. בסרטו של אסנהיים הוקדש אמש פרק נרחב לפרשת הקלטת המפורסמת.

בפריימריז הראשונים שלו על ראשות הליכוד נתניהו הציג את יריביו כחבורה של פושעים שסוחטים אותו על רקע אישי, מה שהסתבר בסופו של דבר כסיפורי בדים. נדמה שהיום נתניהו חי באותה תחושה של נרדפות, למרות שהוא ראש ממשלה ויו"ר הליכוד עשרות שנים לסירוגין.

נתניהו הציע פריימריז כדי לאתר יריבים פנימיים, ואחרי שמצא את גדעון סער – הוא נסוג בו ומבטל אותם. עכשיו הוא מכנס את מרכז הליכוד, בלי שום הצדקה תקנונית, רק כדי לקבל חיבוק. אולי אחרי הכינוס בגני התערוכה הוא יירגע? לא, אין מצב.