מה אם גורלם של החטופים יהיה כגורלו של רון ארד

תמונות הישראלים החטופים בעזה מול הכנסת, 6 בנובמבר 2023 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
תמונות הישראלים החטופים בעזה מול הכנסת, 6 בנובמבר 2023

באוקטובר 1986 הופל מטוס פנטום ישראלי מדגם F4 מעל העיר צידון שבלבנון לאחר שאחת מהפצצות שנשא התפוצצה מתחת לכנף. בעקבות הפיצוץ נטשו הטייס והנווט את המטוס וצנחו בשלום אל הקרקע. אך בעוד שהטייס חולץ לישראל במבצע נועז תחת אש על ידי מסוק קוברה ישראלי, הצליחו אנשי ארגון אמאל, מיליציה לבנונית-שיעית תחת הנהגתו של עמד נביה בארי, לשים את ידיהם על נווט המטוס, רון ארד, ולקחתו בשבי.

כשנה לאחר מכן עוד קיבלה משפחתו של ארד מספר מכתבים מארד השבוי ואף תמונה; אלו היוו אישור לכך שעודו בחיים, וכן שהוא מוחזק בשבי הארגון. אך ניסיונות רבים להשיג מידע נוסף בדבר מיקומו של ארד העלו חרס.

כשנה לאחר מכן עוד קיבלה משפחתו של רון ארד מספר מכתבים מארד השבוי ואף תמונה; אלו היוו אישור לכך שעודו בחיים ומוחזק בשבי הארגון. אך ניסיונות רבים להשיג מידע נוסף בדבר מיקומו העלו חרס

עם כישלונו של המשא ומתן שנוהל עם הארגון בשנת 1988 בניסיון להביא לשחרורו, הוא הועבר לידי כוחות איראניים בלבנון על ידי פעיל אמאל הבכיר דאז, מוסטפא דיראני. מאז נעלמו עקבותיו של ארד, והאיראניים מכחישים בכל תוקף כי הוא מוחזק בידיהם או שיש ברשותם מידע כזה או אחר על מצבו ועל מקום הימצאו.

כמעט 37 שנים חלפו מאז חטיפתו של ארד ועד לשבת הארורה של ה-7 באוקטובר, אז נחטפו 253 אזרחים וחיילים על ידי מחבלי החמאס. עד סוף שנת 2023, הושבו מתוכם ארצה 110 חטופים חיים וחלק מהם נרצחו ע"י מחבלי חמאס וגופותיהם מוחזקות בעזה.

נכון לעכשיו, מוחזקים בידי החמאס 136 חטופים (מתוכם ארבעה – אברה מנגיסטו והישאם א-סייד, וכן גופותיהם של אורון שאול והדר גולדין, שנחטפו בשנים קודמות), ביניהם נשים וגברים, ילדים וקשישים, כאלו הסובלים מפציעות קשות, והחולים במחלות כרוניות מורכבות. כבר נקבע מותם של חלק החטופים, שנרצחו על ידי מחבלי חמאס וגופותיהם מוחזקות בעזה.

בנקודת הזמן הזו נראה כי אין מידע קונקרטי לגבי מיקומם של החטופים. במידה רבה, נדמה כי פעילותם העצימה של צה"ל וגופי המודיעין בדרום הרצועה נשענת על נקודת המוצא, שרבים מהחטופים מוחזקים שם במנהרות חמאס. זאת ועוד, לפי אחת ההערכות מצויים גם בכירי חמאס בחלק הדרומי של הרצועה תוך שהם מקיפים עצמם בחטופים המשמשים כמעין מגן אנושי לאלו.

נדמה כי פעילותם העצימה של צה"ל וגופי המודיעין בדרום הרצועה נשענת על נקודת המוצא, שרבים מהחטופים מוחזקים שם במנהרות חמאס. לפי אחת ההערכות מצויים שם גם בכירי חמאס, מוקפים בחטופים

אבל ישנו גם תסריט נוסף. על בסיס ההנחה כי לאורך שנים מהווה אזור מעבר הגבול עם מצרים ברפיח כציר הברחות משמעותי, הנשען, יש להניח, על תשתית מנהרות חמאס המסועפת, שחלקים ממנה אולי מצויים גם מתחת לציר פילדלפי – ייתכן שאותו ציר משמש גם להובלתם של חלק מהחטופים בכיוון ההפוך. אל תוך שטח מצרים, שם אין לישראל חופש פעולה צבאי – לא מהאוויר, ובוודאי שלא מהקרקע.

בתסריט כזה ישנה גם האפשרות כי חלק מהחטופים מועברים בדקות אלו ממש בשטח מצרים לידי ארגונים פרו-איראניים, ומשם כבר לא ניתן יהיה להתחקות אחר עקבותיהם.

הנה, כבר עתה מפורסמים דיווחים בעיתון אל אח'באר הלבנוני, כי ישנן פעולות מודיעיניות ענפות של כוחות הביטחון הישראליים בסיני, בסודאן ובלוב, מחשש שמנהיגי חמאס ינסו לשרטט את דרכם אל מחוץ לרצועה בנתיבים אלו, ואיתם חלק מהחטופים.

בראיון לכתב חדשות ערוץ 2 לשעבר, יורם בינור, בשנת 2006 הצהיר כבר יחיא סנוואר, אז אסיר בטחוני בכלא הישראלי, כי יעשה כל שביכולתו על מנת למרר לישראל את החיים. סנוואר מכיר לבטח את סיפורו של רון ארד, והוא גם יודע כי הבטן הרכה של החברה הישראלית, אולי של כל חברה נאורה, הוא אי הידיעה בדבר גורל חטופיה – במידת מה, אף יותר מעצם הידיעה הוודאית על מותם.

אל אח'באר הלבנוני מדווח על פעולות מודיעיניות ענפות של כוחות הביטחון הישראליים בסיני, סודאן ולוב, מחשש שמנהיגי חמאס ינסו לשרטט דרכם אל מחוץ לרצועה בנתיבים אלו, ואיתם חטופים

לראיה, תיארה לפני זמן קצר יובל ארד, בתו של הנווט השבוי, כיצד גם הבטן שלה מתהפכת נוכח המציאות הבלתי אפשרית: "שיננתי איך החור בלב שאבא שלי הותיר בי רק מתרחב", כתבה ארד בפוסט בפייסבוק. "כל הצער הזה מלווה כל העת בסצנות היסטוריות אם תרצו, של מהלך השבי של אבא שלי ואיך תמיד, אבל תמיד, היינו צעד אחד מאחור, איך תמיד היו חכמים בדיעבד, איך ידעו לשער איפה היה ומתי 'עד לפני מספר חודשים' ואיך לא הבינו שזמן בשבי הוא חלון הזדמנויות שבכל רגע עלול להיסגר לעד". היום, כותבת ארד, אבא שלה הוא "פוסטר" שאף אחד לא רוצה להיות.

סיפור גורלו של רון ארד הופך את הקרביים; היה היה פעם אדם בעולם, ויום אחד הוא נעלם. The End. אבל חשוב לזכור, גם מבלי להיכנס לפרטי הפרטים, שבסופו של דבר גורל שחרורו מהשבי של ארד נתון היה לפרקים בידיהם של בני אדם, שחלקם פשוט קיבלו בנקודות זמן מסוימות לאורך הדרך את ההחלטות הלא נכונות.

וזה קשה. וזה לא נעים. ובימים אלו אסור כמעט לומר את זה. ואף אחד לבטח לא מעוניין לשמוע את זה. אבל אין לנו ברירה כי אם לחשוב את זה. אין ברירה, כי זו חובתנו המוסרית. לחשוב, ולהזכיר לנציגי הקבינט הביטחוני את מקרה רון ארד.

להזכיר, ושוב פעם להזכיר. בזעקה גדולה להזכיר, ולשאול האם יוכלו נציגיו של הקבינט הביטחוני לישון בשקט אם לצד תמונתו של ארד, שגורלו עדיין לא ידוע, יתנוססו בשנים הקרובות עוד כמאה תמונות נוספות של חטופים וחטופות רק כי מישהו שם למעלה לקח מסיבה כזו או אחרת את הפנייה הלא נכונה. או אז ייחתם גורלם של החטופים בסוף כואב ועצוב. והעצב, כידוע, אין לו סוף.

ד"ר יונתן אילן, מרצה בכיר וחוקר בבית הספר לתקשורת באוניברסיטת בר אילן. תחומי מחקר עיקריים: התרבות הויזואלית על שלל גווניה (ובמיוחד צילום, טלוויזיה); חדשות וייצורן (ובככל זה ארגוני חדשות בזירה המקומית והבינלאומית); ארגוני מדיה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
4
מסכים לגמרי- לצערי רבין עשה טעות גדולה בסוף שנות השמונים בעניין רון ארד, ולא האמנתי בהתחלה כששמעתי ש-"הוא סירב", עד שהבנתי את הפרטים.. בניגוד לרבין, שהיה לו אכפת מהמדינה, ואני מניח שהוא... המשך קריאה

מסכים לגמרי- לצערי רבין עשה טעות גדולה בסוף שנות השמונים בעניין רון ארד, ולא האמנתי בהתחלה כששמעתי ש-"הוא סירב", עד שהבנתי את הפרטים.. בניגוד לרבין, שהיה לו אכפת מהמדינה, ואני מניח שהוא המשיך עד הירצחו לעשות דרכים להשיב את רון ארד: איש אחר בשם נתניהו, רוצה מצד אחד לא למוטט את חמאס, ומצד שמי גם לא להשיב חטופים ושהם יהפכו לעוד "רון ארדים" , בגלל מצבו המשפטי, הוא רק מסבך את עצמו עוד יותר, אבל לא אכפת לו לעשות "מהלך התאבדותי על חשבון העם והמדינה כמו סינוואר, אבל גם כמו ההוא בבונקר בברלין ב-1945..

עוד 833 מילים ו-4 תגובות
סגירה