ישראל צודקת לחלוטין בהתעקשותה לחסל את שלטון חמאס בעזה. אבל  הפוליטיקאים והגנרלים האחראים יותר יודעים שיש יותר מדרך אחת להשיג זאת, שלמלחמה אינסופית יש חסרונות, ושהדרך היהודית היא לחפש חוכמה ולא רק כוח.

כל זה לא חל על בנימין נתניהו. שלטונו האסוני מגיע בימים אלה לשפל חדש. לאחר מחדל ה-7 באוקטובר, נתניהו עסוק בקדחתנות בדחיית תוכנית שבישל ממשל ביידן בסיוע מדינות ערב ואירופה, שהייתה משיגה את מטרות ישראל להורדת חמאס והחזרת החטופים.

לאחר מחדל ה-7 באוקטובר, נתניהו עסוק בקדחתנות בדחיית תוכנית שבישל ממשל ביידן בסיוע מדינות ערב ואירופה, שהייתה משיגה את מטרות ישראל להורדת חמאס והחזרת החטופים

נתניהו בבירור מחשב שקץ המלחמה יביא לקץ שלטונו, מהסיבות הידועות, והוא מקווה שמספיק ישראלים יקנו את הפורענות הזו כ"עמידה איתנה".

אני לא רוצה לראות את העולם כופה שום דבר על ישראל – זה יהיה סוג של ניצחון לג'יהאד העולמי, דבר נורא. מכיוון שנתניהו הוא כמעט בוודאות בלתי ניתן לתיקון, מי שצריכים להראות לו את הדלת הם הישראלים עצמם.

וישראלים אלה בהחלט מתחילים לחוש שמשהו לא ממש כשורה, ויש ספק גובר לגבי הרעיון ששתי המטרות ניתנות להשגה באמצעות מבצע צבאי ממושך. רבים חוששים שמלחמה ממושכת, אולי למשך כל 2024, תגרור שורה של עלויות קשות, כולל הקרבת מעל 130 בני הערובה, מותם של עוד מאות חיילים, מכה קשה מאוד לכלכלה, והרס מעמדה של ישראל, כולל סכסוך גובר עם ממשל ביידן, שיהיה אסון אסטרטגי.

בינתיים, שר החוץ האמריקאי אנטוני בלינקן מנסה למכור תכנית אמריקאית בהשתתפות גורמים ערבים מתונים ואירופאים. זה רק מתווה, אך אם ישראל הייתה חכמה יותר היא הייתה משתפת פעולה ודואגת לפרטים שחשובים לה.

נתניהו בבירור מחשב שקץ המלחמה יביא לקץ שלטונו, מהסיבות הידועות, והוא מקווה שמספיק ישראלים יקנו את הפורענות הזו של מלחמה ממושכת, עם כל העלויות הקשות שתגרור – כ"עמידה איתנה"

כך או כך, הנה – בהתבסס על דיווחים ושיחות – קווי המתאר:

• החזרת בני הערובה שרבים בישראל רוצים לתעדף.
• גיוס ערב הסעודית, מדינות מתונות במפרץ ובאזור וכל המערב מאחורי המטרה של ישראל שחמאס לא ישלוט יותר בעזה.
• עזרת סעודיה ומדינות ערביות אחרות בשליטה זמנית בעזה ובשיקומה, תוך התאמת האינטרסים שלהן לאלו של ישראל והרחקת חמאס – פריצת דרך אסטרטגית גדולה.
• פורמליזציה של נתיב השלום עם סעודיה, שתועלותיו האסטרטגיות, הכלכליות והפוליטיות כבירות – כולל חיזוק ברית נגד איראן ושלוחותיה.
• אפשרות לסוף העימות עם חזבאללה וכניסה לנתיב מדיני עם לבנון – או פתרון שלא בדרכי נועם ללא ההסחה בעזה.
• סוף לטירוף עם החות'ים בים סוף, דבר שיוערך בכל העולם.

מה שישראל צריכה לעשות בתמורה הוא להסכים להיכנס לדיונים על חזרתה לעזה של רשות פלסטינית מחודשת, ולהסכים לעקרון של פתרון שתי המדינות. נתניהו מציג זאת כעלות בלתי מתקבלת על הדעת. אבל למעשה, גם זה יתרון.

מה שישראל צריכה לעשות הוא להסכים לדיונים על חזרת רשות פלסטינית מחודשת לעזה, ולהסכים לעקרון פתרון שתי המדינות. נתניהו מציג זאת כעלות בלתי מתקבלת על הדעת. אך גם זה יתרון

אחר הפלישה ב-7 באוקטובר מעזה, הישראלים חוששים ממסירת שטחים, זה נכון. אבל ישראל לא מתבקשת להסיג את כוחותיה מהגדה המערבית מחר אלא להיכנס לתהליך שיוביל לחלוקה ולגרסה כלשהי של עצמאות פלסטינית.

זה עקרון שכבר התקבל על ידי כל אחד מקודמיו של נתניהו עוד משנת 1993, ואכן התקבל על ידי נתניהו עצמו בנאום בר אילן ב-2009 (אם כי אפשר לחשוד ששיקר). וזה משהו שישראל עצמה צריכה, כי אם היא תשלוט בגדה המערבית ובעזה לנצח היא תהיה מדינה עם מיעוט יהודי, ואם לא תעניק לפלסטינים זכות הצבעה – העולם בסוף יכפה זאת.

אין מנוס למדינה דמוקרטית עם כלכלה מוטת ייצוא, המוקפת בשכנים שעלולים להיות עוינים ונשענת במידה רבה על מטרייה צבאית ודיפלומטית אמריקאית. התעלמות מכך בשם האידיאולוגיה או מעיקרון ההסתמכות העצמית היא אידיוטיות.

אפשר לטעון שכל זה לא רלוונטי כי חמאס עצמו לא קיבל את ההצעה. ואכן, חמאס התנה עד כה את שחרור החטופים בחזרה לסטטוס קוו אנטה – קו שישראל בצדק דוחה אותו, ושעולם המערבי, בנסיבות הנכונות, יגבה את ישראל בדחייתו.

אחר הפלישה ב-7 באוקטובר מעזה, ישראלים חוששים ממסירת שטחים, זה נכון. אבל ישראל לא מתבקשת להסיג את כוחותיה מהגדה מחר, אלא להיכנס לתהליך שיוביל לחלוקה ולגרסה כלשהי של עצמאות פלסטינית

יתרה מכך, יש רושם גובר שהנהגת חמאס מתחילה להבין שלהישאר לבד בתוך ההרס המוחלט בעזה, ללא מי שמוכן לממן שיקום, זה מתכון די טוב כדי להיקרע לגזרים על ידי האוכלוסייה הנואשת שם (סוף סוף). יש סימנים שההנהגה תסכים לגלות, ואכן, מגיע להם כל כך למות שהם צריכים לקחת כל אפשרות כזו בשתי ידיים.

ישראל צריכה לקבל את התוכנית האמריקאית כבסיס, ולוודא שהיא מנוסחת בצורה כזו שתכלול דה-לגיטימציה מוחלטת של חמאס ואיסור על השתתפותו בכל בחירות פלסטיניות.

אין סיבה שישראל לא תעשה את זה, תהנה מהרצון הטוב של העולם ותיתן ללחץ לעבור לחמאס. אחד החסרונות הבסיסיים של הממשלה הנוכחית – והם, כמובן, רבים מספור – הוא שנראה שהם לא מבינים משהו כל כך בסיסי.

ואכן, אם ממשלת ישראל הייתה מבינה בהעברת מסרים, אם היא הייתה מבינה את הדבר הראשון בניהול נרטיב יזום, היא הייתה מציפה את התקשורת בהצעות לסיים את המלחמה לאלתר בתנאי שחמאס ייכנע וימסור את החטופים.

ישראל הייתה גם בונה בעצמה את הקואליציה הערבית לייצוב עזה ולא מחכה שהאמריקאים יעשו את זה – שלא לומר שלא הייתה יורקת להם בפרצוף כאשר זה כבר קורה.

ישראל צריכה לקבל את התוכנית האמריקאית כבסיס, ולוודא שהיא מנוסחת בצורה כזו שתכלול דה-לגיטימציה מוחלטת של חמאס ואיסור על השתתפותו בכל בחירות פלסטיניות

יותר ויותר הגיוני להסיק – כפי שעשו רבים בישראל ובבית הלבן – שנתניהו מעדיף להאריך את המלחמה, תוך שהוא טוען שבזמן מלחמה אין מחליפים מנהיגים.

הוא נאשם פלילי העומד לדין בגין שוחד, חבול פוליטית בגלל המחדל הבלתי-ייאמן ב-7 באוקטובר, ומבין ששלושה רבעים מהציבור מעדיף שיתפטר. תקוותו היא לגרור זמן עד שזיכרונות הקטסטרופה אולי יתפוגגו, ושדונלד טראמפ יוחזר לבית הלבן.

ואכן, דווקא על ידי נשיכת ידו של ג'ו ביידן גם כשהיד הזו מאכילה אותו, נתניהו יכול לעזור להביא את התוצאה הזו. זה לא רק סותר את האינטרסים של ישראל, אלא מקרין חוסר תודה מביש לביידן, שטס לישראל בימים שלאחר הטבח ותמך בה כמו חבר בנפש. ללא תמיכה זו, מצבה של ישראל, לאחר שגרמה לכל כך הרבה מוות והרס בעזה, היה כבר בלתי אפשרי – ממועצת הביטחון ועד האג ועד לעניין הבסיסי של אספקת אמצעי לחימה.

ביידן משלם מחיר פוליטי עצום בשנת בחירות – עם אמריקאים מוסלמים שהוא צריך במישיגן, עם מיעוטים ופרוגרסיביים שהוא צריך בכל מקום. זה ללא ספק עוזר לטראמפ, לאימת העולם.

לא צריך להיות ציניקן גדול כדי לחשוד שנתניהו נוהג כך בתקווה לראות את טראמפ חוזר, כי אז לא יהיה מי שילחץ עליו. יש קו ישר מהסכסוך הנוכחי של נתניהו עם ביידן – לנאומו ב-2015 בקונגרס נגד המאמץ של הנשיא ברק אובמה להגיע להסכם גרעין עם איראן.

הנאשם הפלילי בשוחד, החבול פוליטית בגלל המחדל הבלתי-ייאמן ב-7 באוקטובר, מבין שרוב מהציבור מעדיף שיתפטר. תקוותו היא לגרור זמן עד שזיכרונות הקטסטרופה אולי יתפוגגו וטראמפ יוחזר לבית הלבן

כך זה נגמר: ישראל מאוסה בקרב המחצית הדמוקרטית של ארה"ב ובקרב צעיריה בכלל – ואיראן היא מדינת סף גרעיני כי נתניהו שכנע את טראמפ לפרוש מאותה עסקה כמה שנים מאוחר יותר. הקו של נתניהו הביא בעיקר סכנות ואסונות.

זה פחות או יותר מסכם את מה שנתניהו מציע. המשך שלטונו הוא תקלה ענקית המהווה סכנה ממשית למדינה, לאזור ולעולם.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com