לאמיר אלמוג
הפתיחה שלך מעידה עליך – השוואה מטופשת אתה קורא לה – ובכן מיש שמחשיב את עצמו עד כדי להרשות לעצמו לכנות דעה אחרת מטופשת ראוי למעט מאוד כבוד. אתיחס לטיעונים שלך "שהרי אדריאנוס הוציא לעצמו את החשק להילחם לאלפיים השנים הבאות. מסתבר שכוח והרבה כוח, עוזר גם עוזר. את העזתים יש ללמד את השיעור של אדריאנוס ולגרש ולפזר בעולם. הם בניגוד אלינו לא ישובו לכאן עוד לעולם. ואם אכן ישובו בעוד 2000 שנה הרי גם זה הישג נפלא של השימוש בכוח" ראשית נראה שיש כאן טעות כתיב – אדריאנוס הוציא לעמנו – לא לעצמו את החשק להילחם. אדריאנוס המשיך להילחם בחשק גדול. בוא נבחן את הטענה שכוח והרבה כוח עוזר – אכן הרבה כוח עוזר למי שיש את הכוח לעוד כוח. למי שאין את הכוח לעוד כוח – זה לא יעזור. לאמריקאים שהיה להם עוד כוח להרבה כוח עזר נגד הגרמנים והיפנים, לגרמנים וליפנים זה לא עזר. עכשיו לשאלה – האם אנחנו במעמד האימפריה הרומית אל מול הפלסטינים או לא? האם עוד כוח ועוד כוח שלנו יגרום להם להתפזר בעולם עד כדי 2000 שנות גלות. אז כאן כמובן אם אתה מאמין שאלוהים עובד רק בשבילנו והוא הקובע את הכל בעולם אז יש לך איזה יסוד לחשוב שיש לך מספיק כוח לעוד כוח. אם לשפוט על פי ההתנהלות של אלוהים ביחס לרגעים קריטיים בחיי העם – האמונה שיש על מי לסמוך די רעועה. ודווקא מרד בר כוזיבא מוכיח את הטענה. מצב העם היהודי בפרוץ המרד היה הטהור ביותר, שמירת מצוות בשיאה הגדול ביותר בכל ההיסטוריה של העם, לימוד תורה "והגית בה יומם ולילה" בכל שדרות העם כמעט, הישיבות הכי מפוארות וגדולות אושא, ציפורי, טבריה, בית שערים, לוד, יבנה, ברור חיל ועוד בשיא כוחן וגדולתן, תנאים דור שני בשיא גדולתם, הנה רשימה קצרה – גמליאל דיבנה, יוחנן בן זכאי, טרפון (מההגדה של פסח), יהושוע בן חנניה, נחום איש גמזו, בן זומא (גם הוא מההגדה של פסח) חנינא בן אנטיגנוס, חנינא בן תרדיון, יהודה הנחתום, יוסי הגלילי, ישמעאל בן אלישע, וכמובן רשב"י ורבי עקיבא. בתקופה הזאת, כשאין מתיוונים, אין שחיתות וטומאה בפוליטיקה סביב בית המקדש, דווקא בתקופה הזאת – אלוהים זונח את עמו, כמתואר בתלמוד חורבן ביתר – הדם של הנרצחים זרם ברחובות והגיע לנחירי הסוסים של הרומאים. והמשיח שהכתיר רבי עקיבא מתגלה כסתם פורע חוק שהצליח לרגע קט לשטות ברומאים שהיו עסוקים בזירות אחרות והחזיקו חיל לא גדול במיוחד כאן. אז אם את סומך על אותו אלוהים שבמצב שבו בעולם יגידו – נמאסתם עלינו עם השחצנות והיהירות והכוחנות שלכם, איננו חייבים לכם דבר – רוצים להמשיך להשתמש בכוח – ספקו לעצמכם בעצמכם את האמצעים לכוח – את הטילים ואת חלקי החילוף של המנועים והמטוסים ואת הפגזים ואם יש לכם כסף לכבישים בכל גבעה ביו"ש אז שלמו מכספכם על המטוסים והמנועים שלהם שאנחנו מספקים לכם. כאשר יטילו סנקציות – נראה את אלוהים עושה משהו בנדון. מה הוא יעשה – יכה את וושינגטון במכות דבר, ערוב, צפרדעים, שחין, מכת בכורות? יכה את בייג'ין ברעידת אדמה עצומה? יקפיא את מוסקבה בגל קור של מינוס 100 וישרוף את פריז בלהבות או יכסה את רומא באפר מהר געש כמו שקרה בפומפיי? באמת נראה לך שזה מה שיקרה? אז חסוך מאיתנו את דברי הרהב שכוח ועוד כוח זה מה שיביא את הפלסטינים להתפזר בעולם ל 2,000 שנה. מאיפה אתם מביאים את ההזיות האלו?

נהניתי לקרוא את המאמר, אין לי ספק שהאנלוגיה אכן תואמת את המציאות שנכפתה עלינו אבל בהבדל אחד: הרומאים התגרו ביהודים החיים תחת עול הכיבוש וגזרו עליהם גזרות קשות נגד דתם, אנו היהודים לא שמנו לנו כמטרה למחוק את האסלאם ממשפחת הדתות.

ישי שלום. קראתי בעניין את הניתוח שלך לסינדרום אדריאנוס. רוב הנקודות שהעלית נכונות ומתארות נכונה את ה"רומן" של היהודים עם האימפריה הרומית. השאלה שאני שואל היא מה המניע של העם היהודי לפעול בדרך שהביאה לחורבן הנורא ביותר בעת העתיקה? להבנתי המניע נעוץ בשלב מוקדם מאוד של יצירת הנרטיב של העם. המניע בעיניי הוא כבר בשלב מוקדם. אלוהים מבטיח הבטחה לאברהם. עד לאותו רגע אלוהים הוא "אבא" אוניברסלי. ברא את העולם, פיקשש פה ושם, העולם התחרבש וסטה מהתכנית של אלוהים. ואז נוצר הנרטיב שלנו – אלוהים מחליט שזהו, נמאס לו מכל בני האדם והוא בוחר לו עם שיהיה שלו וילך בהתאם לתכנית האלוהית. בזה שניכס לו עם אחד יצר לו בעצם עם שמנכס לעצמו את אלוהים כרכושו ב 100 אחוז. זה מקור האמונה שאלוהים שלנו וממנה נובע כל השאר. רק עם שבטוח שהאלוהים שברא את העולם הכל יכול הוא שלו מתנגש פעם אחר פעם עם עולם חזק, גדול ומפסיד בהתנגשויות האלו הפסדים כואבים ועדיין בטוח שהאלוהים הזה 100 אחוז שלו. כך חורבן בית ראשון, בית שני ואם כל זה לא הספיק ואפילו שחכמים רבים כבר הבינו שיש גבולות ל 100 אחוז הזה והתנגדו למרד בר כוזיבא העם הלך אחרי האמונה והתנגש התנגשות אכזרית עם האימפריה הרומית. לא לשווא הלקח נלמד על ידי היהדות החרדית. עדיין לא ברורות לי הסיבות מדוע רבי עקיבא זכה לכבוד עד היום למרות שהוא היה מחולל האסון ואילו בר כוזיבא נחשב לאסון. רק החילונים שבאו לארץ והיו זקוקים לגיבורים הוציאו אותו מהנפטלין. החילונים שהוציאו אותו השתמשו בו אבל הפנימו את הלקח המדיני מההרפתקה הנוראית ודבקו בדרך של מניעת התנגשות עם העולם. עכשיו בא העם הזה שבטוח שאלוהים שלו ב 100 אחוז ורוצה לחזור להתנגשות עם העולם תוך שהוא שוכח את הלקח שאי אפשר לסמוך שאלוהים מסכים שהוא שלנו ב 100 אחוזים והלקח גם הפעם יהיה כואב מאוד. אם לא נשכיל לעצור את זה כמו שכל חכמי דור שני של התנאים לא השכילו לעצור את רבי עקיבא ובר כוזיבא נשלם מחיר יקר מאוד. שמי ד"ר גבי לוין כתובת המייל שלי gabiruth@hotmail.com אשמח לשמוע ממך.

הבעיה באנלוגיה הזו, לדעתי, היא לא רק ההנחה שהפלסטינים דומים ליהודים של ימי מרד בר כוכבא, אלא גם שישראל של היום דומה לרומא של אותה תקופה.
ובכן, שתי ההנחות כל כך רחוקות מן המציאות, שהן שוללות גם כל היתכנות של אפילו התקרבות לתוצאה המתוארת במאמר.
ראשית, אנחנו איננו מעצמה עולמית בשום קנה מידה, גם אם הצלחנו לבנות "וילה בג'ונגל", ואכן הצלחנו. אבל קצת צניעות ממש לא תזיק.
שנית, חשוב יותר: הפלסטינים, ובוודאי אלה שחונכו על ברכי החמאס מתחילת המאה ה-21, אינם דומים בשום דרך ליהודים של בר כוכבא – לא בתרבותם, לא בדתם (האיסלם היא דת אגרסיבית ומדכאת בכל מקום שהיא מגיעה אליו), לא באמונותיהם, ובעיקר לא ברצחנותם.
שלישית, הפלסטינים של היום זוכים לגיבוי אוטומטי וחובק עולם – קודם כל של מדינות האיסלם, לאחר מכן – של רבות ממדינות "העולם השלישי", ולבסוף גם של ה"פרוגרסיבים ליברלים רדיקלים" בעולם המערבי.
עכשיו צא וחשוב מה היה קורה לו, לבר כוכבא, אילו קיבל את הגיבוי של האימפריה הפרתית, האימפריה הקושנית במרכז אסיה והאימפריה ההאנית בסיןַ באותה שנה, אחרי שהשמיד את הלגיונות העשירי והשישי ולפני שהגיעו שלושת הלגיונות ששלח אדריאנוס לדכא את המרד…
רביעית, לפלסטינים אין את רבי יוחנן בן זכאי, שיאמר לאספסיאנוס: "תן לי את יבנה וחכמיה".
ואחרון אחרון: אתה רואה את הפלסטינים מוותרים על אל אקצה כפי שהיהודים נאלצו לוותר על המקדש?
ואיך זיל גמור.

השוואה מטופשת. חוסר הבנה עמוק לגורמים למרד בר כוכבא.
מאידך מול היה הכותב להסיק דווקא המסקנה ההגיונית ממעשה אדריאנוס. שהרי אדריאנוס הוציא לעצמו את החשק להילחם לאלפיים השנים הבאות. מסתבר שכוח והרבה כוח, עוזר גם עוזר.
את העזתים יש ללמד את השיעור של אדריאנוס ולגרש ולפזר בעולם. הם בניגוד אלינו לא ישובו לכאן עוד לעולם. ואם אכן ישובו בעוד 2000 שנה הרי גם זה הישג נפלא של השימוש בכוח.