התביעה בהאשמה של רצח עם שהוגשה בבית המשפט הבינלאומי לצדק עוררה בקרב רבים בישראל פליאה. הטיב לבטא אותה בנימין נתניהו שתהה, בנאום צדקני, כיצד ייתכן שדווקא ישראל בהנהגתו הואשמה בפשע כה חמור.

אם נתעלם משפע דברי ההבל וגילויי הטיפשות שביטאו תומכיו, אשר יצרו את התשתית לאותה תביעה, הרי שניתן לכאורה לפטור אותה כגילוי נוסף של ההתנגדות למדינת ישראל, שכל כך רווח בקרב חוגים רחבים בשמאל האירופאי והאמריקאי. התנגדות אשר נובעת מאנטישמיות חדשה, מבורות ומשנאת יהודים מסורתית שלובשת לבוש של שנאת ישראל.

אם נתעלם משפע דברי ההבל שביטאו תומכי נתניהו, אשר יצרו את התשתית לתביעה בהאג, ניתן לכאורה לפטור אותה כגילוי נוסף של ההתנגדות לישראל, הרווח בחוגי השמאל האירופאי והאמריקאי

הסברים אלו, גם אם יש בהם קורטוב אמת, הם חלקיים בלבד, שהרי ביקורת נוקבת כלפי ישראל נשמעת גם בקרב חוגים רחבים ביהדות ארצות הברית. נראה כי את ההסבר העמוק והמהותי לאותה אנטי-ישראליות או אנטי-ציונות יש למצוא בהתנגדותם של אותם חוגים למורשת המערב עצמו ולמעשיו בהיסטוריה, שישראל נתפסת כמבטאת המוחלטת של אותם ערכים.

מעניין לציין, כי התשתית הרעיונית לאותו עולם מושגים אנטי מערבי, שהלך והקצין מאמצע המאה העשרים ועד היום, הניחו דווקא שני הוגים יהודיים: קלוד לוי-שטראוס וז'ק דרידה.

בעיקרו של דבר ההומניזם המערבי ינק מתפיסות רציונליות של פילוסופיית הנאורות, שביטאה אמונה בתבונה האנושית ובכוחו של האדם להביא לתיקון חברתי ולשיפור מצבו, כאשר ביטוי מעשי לאותה השקפה נמצא במהפכה הצרפתית ובמהפכה האמריקאית.

ההנחה הייתה שכל אדם, מעצם היותו אדם, שואף לאותם ערכים של חירות, שוויון, חופש ורווחה. ערעורים על אותה הנחה החלו להישמע באמצע המאה העשרים, וביטוי להם נמצא במשנתו של האנתרופולוג היהודי-צרפתי קלוד לוי-שטראוס, אשר טען כי כל חברה וכל מבנה פוליטי הם תוצאה של ערכים תרבותיים ומסורות היסטוריות, שאותם לא ניתן לפרוץ או לשנות.

תיאוריה זו לא רק הניחה כי האדם הוא תבנית נוף תרבותו ומורשתו ההיסטורית אלא שלא ניתן להביא את "בשורת המערב" לתרבות אחרת כי יש לכבד את "האחר התרבותי" ששומר על ה"אותנטיות" שלו.

מעניין לציין, כי התשתית הרעיונית לעולם המושגים האנטי-מערבי, שהלך והקצין מאמצע המאה העשרים ועד היום, הניחו דווקא שני הוגים יהודיים: קלוד לוי-שטראוס וז'ק דרידה

תפיסות אלו התחזקו על רקע מלחמת השחרור של אלג'יר משלטון צרפת; ספרו של פרנץ פנון "המקוללים עלי אדמות", וספרו המאוחר יותר של אדוארד סעיד, "אוריינטליזם", העצימו את תחושת הבושה האירופית על התקופה הקולוניאלית, שתיארה את מעצמות אירופה כמי שביקשו להשמיד תרבויות ססגוניות בשם "העליונות האירופית" של האדם הלבן.

מכאן התפתחה מגמה בקרב חסידי לוי-שטראוס לפאר ולהלל את תרבויות העולם השלישי על פני התרבות האירופית, שנתפסה כמנוונת ומושחתת וככזו שהרחיקה את האחר במקום לחבק ולאמץ אותו אל חיקה.

המשך לאותה מגמה נמצא במשנתו של ז'ק דרידה, אשר הוקיעה את ערכי הליברליזם הקפיטליסטי המערבי. הוא הוצג כקולוניאליזם מודרני בעל שאיפות של השתלטות גלובלית.

משנתו של דרידה התאפיינה בשלילה וערעור על כל הנחת יסוד ועל כל ערך מקובל למעט החתירה לצדק, שנתפס כמושג מעורפל אשר לעולם לא יושג, אך בה בעת יש לחתור בהתמדה להשגתו. במילים אחרות, משנתו של דרידה לא רק שהוסיפה לביקורת העצמית וערערה על כל ערכי המערב, כמו: ערכי הדמוקרטיה הליברלית, ערכי המורשת לאומית-התרבותי או ערכי המוסר היהודי-נוצרי – אלא גם העמידה בראש את השאיפה לצדק, שתורגם בידי קבוצות שמאל רבות כשאיפה לצדק כלפי אותם עמים שנרדפו בתקופה הקולוניאלית.

בקרב חסידי לוי-שטראוס התפתחה מגמה לפאר ולהלל את תרבויות העולם השלישי על פני התרבות האירופית, שנתפסה כמנוונת ומושחתת וככזו שהרחיקה את האחר במקום לחבק ולאמץ אותו אל חיקה

הגות זו, שזוכה להצלחה רבה גם בארצות הברית, לא רק שיצרה את התנאים לפתיחת שערי אירופה בפני המהגרים ממדינות העולם השלישי, הפוסט-קולוניאלי, וגיבוש "סל קליטה" לכל מהגר, אלא יצרה עולם מושגים חדש שבמרכזו מאבק בכל פעולה מערבית שנראית כביטוי לקולוניאליזם חדש, הפוגע בתרבויות אותנטיות של עולם שלישי.

מכאן מצטיירת ישראל, יותר ויותר, כמבטאת של כל השלילה של מורשת המערב האירופי. בידי אומני התעמולה הפלסטינית הוצגה ישראל לא רק כתוצר של הקולוניאליזם האירופי, שממניעים אנטישמיים נטע חברה זרה, אירופית במהותה, בלב העולם האסלאמי – אלא שאותה חברה ניאו-קולוניאלית נאבקת בתרבות האסלאמית המקומית "אותנטית", בעוד שזו נלחמת על זכויותיה "הטבעיות" ועל שמירת תרבותה. תרבות שאותה, כמובן, יש לכבד.

ד"ר עופר חן הוא בוגר החוגים להיסטוריה, פילוסופיה ותלמוד ובעל פוסט דוקטורט במשפטים מאוניברסיטת תל אביב. ספריו ומחקריו מקיפים נושאים רבים ומגוונים, החל מחקר המשיחיות היהודית, היסטוריה של המשפט הישראלי וכלה בספרות מודרנית ותולדות ההלכה. משמש כחוקר במכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב. חבר אגודת הסופרים.