כאשר עזה בהריסות עם למעלה ממיליון עקורים, האם זה הזמן לדבר על ביטול המימון לארגון האו"ם העיקרי המשרת את הפליטים הפלסטינים? ובכן, כן. וכאשר בוחנים מחדש את סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם (אונר"א), אולי כדאי גם ללחוץ קצת גם על הצלב האדום, על אף שמצבו מורכב.

אונר"א כידוע על הקרשים לאחר חשיפת ישראל לפיה מספר מאנשי הצוות שלה השתתפו בטבח ב-7 באוקטובר. ארה"ב (המספקת כשליש מתקציבה השנתי של כמיליארד דולר) ועוד כתריסר מדינות אחרות, מבריטניה ועד יפן, השעו את המימון.

אבל הבעיה האמיתית של אונר"א היא לא אובדן שליטה על מספר קטן מ-13,000 אנשי הצוות שלה בעזה. זה יכול לקרות. הבעיה היא שבקנה מידה רחב הרבה יותר, נראה שהארגון  די התמסר באופן כללי לחמאס. וזה כבר מתחבר לאסון של רלטיביזם כללי בעולם המערבי, עצל אינטלקטואלית ופושט רגל מוסרית, שמתרץ את הרוע ןמכיל כל טירוף כל עוד הוא בא מ"מדוכאים".

נראה שהארגון די התמסר לחמאס וזה כבר מתחבר לאסון של רלטיביזם בעולם המערבי, עצל אינטלקטואלית ופושט רגל מוסרית, שמתרץ את הרוע ומכיל כל טירוף כל עוד הוא בא מ"מדוכאים"

אונר"א מפעילה מאות בתי ספר בלבנון, סוריה, ירדן, הגדה המערבית ועזה – בכל מקום שבו נמצאים פליטים פלסטינים, שהם כמעט בכל המקרים צאצאים של פליטים מלפני כמעט 80 שנה.

הארגון אחראי על חינוך רוב התלמידים בעזה – וחינוך זה רוב מכריע של התקציב שלו. כלומר שאונר"א הייתה שותפה מלאה בחינוך דורות של ילדים פלסטינים לפאר את מות הקדושים במלחמה אינסופית ביהודים.

"אונר"א בחרה בכוונה ללמד מיליוני תלמידי בית ספר לאמץ אלימות וג'יהאד על פני שלום ותקווה – אבל זה נתיב שאנחנו כבר לא יכולים להרשות לעצמנו ללכת בו", אומר מרקוס שף, העומד בראש  IMPACT-SE,  ארגון לא ממשלתי הבוחן את מערכות הלימוד באזור וקורא לרפורמה מקיפה.

הדו"ח של הארגון מנובמבר 2023 שכותרתו "ספרי לימוד וטרור" זוועתי. הוא מזהה עשרות מורים של אונר"א שמקדמים שנאה ואלימות ברשתות החברתיות ומוצא "החדרה שיטתית של אלימות, מות קדושים, אנטישמיות גלויה וג'יהאד בכל הכיתות והמקצועות, עם התפשטות הלאומיות הקיצונית והאידיאולוגיות האסלאמיסטיות בכל תכנית הלימודים, כולל ספרי לימוד מדעיים ומתמטיקה".

למען ההגינות, החומרים המדוברים אינם של אונר"א – מקורם ברשות הפלסטינית. אני אמנם בעד החזרת הרשות לשלטון בעזה – ממנה גורש על ידי חמאס ב-2007 – אבל יש סיבה מדוע אנשים מדברים על צורך ברענונה. העובדה שחמאס מקבל ללא עוררין את תוכנית הלימודים של הרשות מלמדת הכל על המידה שבה הסילבוס של הרשות ה"מתונה" מעודד דו-קיום.

הארגון אחראי על חינוך רוב התלמידים בעזה – וחינוך זה רוב מכריע של התקציב שלו. כלומר שאונר"א הייתה שותפה מלאה בחינוך דורות של ילדים פלסטינים לפאר את מות הקדושים במלחמה אינסופית ביהודים

דוגמאות מהדו"ח: המורים מלמדים את תלמידי כיתות ו' כי "הציונים הם הטרוריסטים של העידן המודרני, וגורלם להיעלם". מבצע פיגוע ב-1978 בכביש החוף, בו נהרגו 35 בני אדם כולל 9 ילדים, נחשב "בן אלמוות בלב הפלסטינים".

הבנת הנקרא נלמדת באמצעות סיפור אלים המקדם פיגועי התאבדות על ידי אלה ש"חבשו חגורות נפץ, ובכך הפכו את גופם לאש", ואז חלקי גופות ישראלים "הופכים למזון לחיות בר ביבשה ולעופות דורסים בשמים". נערות פלסטיניות מעודדות להרוג, להיהרג ולשלוח את ילדיהן למות. וכולי.

החטא של אונר"א הוא חטא של פסיביות. הם סירבו למנף את התלות בהם כדי להתעקש על שינויים – כפי שמותר להם וכיאה להצהרות המשימה הנעלות שלה ולעקרונות היסוד של האו"ם.

במקום זאת, יש דיווחים אמינים לפיהם חמאס הצליח לאחסן נשק במתקני אונר"א; חטוף ששוחרר דיווח שהוחזק בידי מורה של אונר"א; ישראל פרסמה מודיעין שלעשירית מעובדי אונר"א יש קשרים עם ארגוני טרור. ועוד ועוד – כתב אישום הרסני. כעת האיחוד האירופי קרא לארגון לחקור את כל עובדיו עזה.

אני מבין אם פקידי אונר"א הרגישו שהם צריכים להשתחוות בפני מאפיה רצחנית, להשאיר את תוכנית הלימודים כפי שהיא, ולהעסיק תומכי טרור. לא פשוט העסק. אבל יש כאן גם משהו אחר: חולשה לעמוד על ערכים "מערביים" מתוך כבוד מוגזם לכל נרטיב של מדוכאים – גם אם הוא ברברי. יש גבול, ועברו כל גבול. בוודאי בנוגע לחינוך אם לא לפעילויות האחרות של אונר"א (שירותי בריאות ורווחה). נדרשת רפורמה טוטלית (והפעם באמת, לא כמו עם הבולשיט על מערכת המשפט).

במקום שינוי, יש דיווחים אמינים לפיהם חמאס אחסן נשק במתקני אונר"א; חטוף ששוחרר הוחזק בידי מורה של אונר"א; ישראל פרסמה מודיעין שלעשירית מעובדי אונר"א יש קשרים עם ארגוני טרור

זו לא איזו טובה לישראל. האו"ם עצמו מפרט במשך עשרות שנים את הרקורד האומלל של העולם הערבי בכמעט כל אינדיקטור הקשור להתפתחות אנושית, מהשתתפות נשים בשוק העבודה ועד תמותת תינוקות ופרסומים מדעיים לנפש. העמדת פנים שהכל בסדר – התפיסה האוריינטליסטית שאסור לאנשים מבחוץ לנזוף – לא תשפר את המצב.

בינתיים, זה כמעט ארבעה חודשים שכ-130 חטופים נמקים בשבי חמאס. הצלב האדום, הארגון שתפקידו להבטיח יחס אנושי בכאלה מקרים, טרם ביקר אותם. חמאס לא יאפשר זאת.

חמאס, שהוא בעצם ממשלת עזה, אינו חבר בפדרציה הבינלאומית של אגודות הצלב האדום והסהר האדום, וגם לא הצטרף לאמנות ז'נבה. אז הוא לא בדיוק מפר הבטחה כשהוא מסרב גישה לבני הערובה, לא מספק סימני חיים ובכלל  מתנהג כמו חיות אדם.

שרה דייויס, דוברת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום באזור, סיפקה לי רשימה מקיפה של קריאות של פקידי הצלב האדום לשחרור בני ערובה – אבל לא היה שם לחץ אמיתי.

דייויס ציינה ששיחות מתקיימות "במספר ערוצים פומביים, כמו גם בדיון ישיר עם חמאס, ישראל ורשויות אחרות… (אבל) מושג ה'מינוף' הוא מאוד פוליטי, ולא כך אנו פועלים. אנחנו לא יכולים לכפות על צדדים להגיע להחלטות מסוימות, בשום עימות. לעתים רחוקות מאוד, אם בכלל, אנו מגנים בפומבי צדדים לסכסוך. אנחנו נשארים ניטרליים. השפה שלנו במהלך הסכסוך הזה אינה שונה".

שרה דייויס, דוברת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום באזור, סיפקה לי רשימה מקיפה של קריאות של פקידי הצלב האדום לשחרור בני ערובה – אבל לא היה שם לחץ אמיתי

נשיאת הצלב האדום הבינלאומי, מיריאנה ספולריץ' איגר, ביקרה בישראל בדצמבר – לראשונה מאז פרוץ המלחמה – ואמרה לבנימין נתניהו כי "ככל שנעשה יותר לחץ ציבורי, כך הם יסגרו את הדלת". זה נתן לנתניהו הזדמנות נדירה להיות האדם היותר סביר בחדר: "אני לא בטוח לגבי זה. למה שלא תנסו?" שאל.

אני מבין את כל הניטרליות הזו. בעבר, בסכסוכים אחרים, היא סיבכה מדי פעם את הארגון על רקע צביעות ומוסר כפול, אבל הוא גם עשה עבודה טובה וחיונית. תירוץ הניטרליות אינו מופרך  אך האם אין שום גבולות?

בתיאוריה, לפחות, הצלב האדום יכול לעורר מהומה מקסימלית. יש לו אפשרות ללחוץ על קטאר – הפטרון הראשי של חמאס, אבל גם מדינה שרוצה מקום בין האומות המתורבתות – וניתן לדרוש זאת ממנה. קטאר היא חברה בצלב האדום – וכך גם ישראל. לחץ עליה עשוי היה לעזור. אפשר גם לאיים שיותר לא יניפו אצבע עבור שום עזתי מבלי לראות גם את החטופים. זה לא שוויץ פה, יא צלב אדום.

באופן כללי, לדעתי המזרח התיכון זקוק למעט פחות ניטרליות.

זה נכון בשני הכיוונים. ישראל משחקת משחקים בגדה המערבית, שם מצבם של הפלסטינים בלתי נסבל. אז די לסבול את זה. ישראל צריכה לדעת שהעולם שם לב למצב השערורייתי שבו למתנחלים יהודים יש זכויות דמוקרטיות מלאות ולשכניהם הפלסטינים אין. זה דפוק לחלוטין.

אבל מעטים באמת מבינים איזה טירוף מתחולל בצד השני. למשל, שרק בירדן הוענקה אזרחות לצאצאי פליטים פלסטינים. בלבנון, למשל, מונעים מהפלסטינים שירותי בריאות בסיסיים ושירותים חברתיים אחרים. מה נסגר?

המזה"ת זקוק למעט פחות ניטרליות – בשני הכיוונים. ישראל משחקת משחקים בגדה המערבית, שם מצב הפלסטינים בלתי נסבל. אבל גם בצד השני מתחולל טירוף. בלבנון, למשל מונעים מהפלסטינים שירותי בריאות

צריך לפוצץ את כל המעמד הפליטי התורשתי הזה. מיליוני הצאצאים לא יהגרו לישראל, כמו שחצי מפקיסטן לא חוזרת להודו, המוני גרמנים לא חוזרים לארץ הסודטים, ויהודים שברחו מבגדד לא חוזרים לעיראק. די לעודד את סיפור המפתחות; הוא לא נוגע ללב אלא גורם להנצחת הסכסוך.

אונר"א היא חלק מהנוף הבינלאומי כשהשלימה עם הנרטיב הזה ונרמלה שטויות כאלה. היא הפכה לביורוקרטיה שמנציחה את עצמה עם אינטרס לשמר את הפיקציה המסוכנת, לפיה ישנם מיליונים רבים של "פליטים" פלסטינים – במקום אנשים חסרי זכויות בסיסיות במדינות לידתם, שאת שפתן הם מדברים באופן טבעי ואשר את מנהגיהן הם חולקים באופן מלא.

לישראל יש על מה לכפר. אבל זה לא הדבר היחיד שחייב להשתנות, ביום שאחרי.

הדבר הנוסף שחייב להשתנות הוא הקלות הבלתי נסבלת שבה ישראל עוברת דמוניזציה בעולם. הסבטקסט היה שקנאות היא איכשהו מקובלת אם ההקשר הוא לחימה בישראל. לא רק אונר"א זקוקה לרפורמה אלא הלך הרוח הבסיסי הזה. אני חש, אפילו בתוך החשכה, ששינוי כזה קרב.

דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com