JavaScript is required for our website accessibility to work properly. תומר פלג: איפה נמצאת הסכנה הקיומית האמיתית? | זמן ישראל

איפה נמצאת הסכנה הקיומית האמיתית?

בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר במליאת הכנסת, 28 בדצמבר 2022 (צילום: אוליבייה פיטוסי/פלאש90)
אוליבייה פיטוסי/פלאש90
בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר במליאת הכנסת, 28 בדצמבר 2022

סגן הממונה על התקציבים לנושא מקרו ותקציב, איתי טמקין, הודיע על סיום תפקידו, דיווחו האתרים השונים באופן די לקוני. קרוב לוודאי שגם רוב הקוראים לא נרעשו מהידיעה.

אלא שהידיעה הזו לא פחות קריטית לעתיד המדינה משלל הדיווחים הנוגעים לאירועי המלחמה, שמציפים אותנו יום-יום. הידיעה עוסקת במגמה מדאיגה שהולכת וצוברת תאוצה – אנשי מקצוע ותיקים, מיומנים ומוצלחים, "פקידים" בז'רגון של דודי אמסלם ודומיו, עוזבים את השירות הציבורי לטובת המגזר הפרטי, שם התנאים מפנקים וטובים בהרבה.

הידיעה הלקונית עוסקת במגמה מדאיגה שצוברת תאוצה – אנשי מקצוע ותיקים, מיומנים ומוצלחים, "פקידים" בז'רגון אמסלם ודומיו, עוזבים את השירות הציבורי למגזר הפרטי, שם התנאים מפנקים בהרבה

אנשי המקצוע לא בהכרח מפרטים מדוע החליטו לפרוש (מן הראוי שטמקין יציג את הסיבה לפרישתו), אך צבר העזיבות מדבר בעד עצמו ומצביע על חוסר אמון בסיסי בינם לדרג הנבחר או ליתר דיוק – לשרים הממונים עליהם.

לפרישה של איתי טמקין, שקידם בתפקידו שורה ארוכה של רפורמות כמו העלאת גיל הפרישה לנשים ופתיחת שוק התשלומים בישראל לתחרות (וצפוי לעזוב בפועל לאחר שיאושר התקציב), קדמה התפטרותו של סגן הממונה הוותיק על השכר במשרד האוצר, מוחמד רחמאן. האם העובדה שהשר הממונה עליהם, בצלאל סמוטריץ', מצפצף על אנשי המקצוע ומסרב לוותר על כספים קואליציוניים בניגוד לחוות דעתם, היוותה שיקול מרכזי בפרישה של השניים? לא יהיה זה מופרך להניח שכן.

גל הפרישות של בכירים בשירות הציבורי לא מתרחש רק במשרד האוצר. רק לאחרונה הודיעה מנהלת רשות החברות הממשלתיות, מיכל רוזנבוים, על החלטתה להתפטר לאחר עימות ממושך עם השר דודי אמסלם, בעל תואר מאסטר במינוי מקורבים, האחראי על רשות החברות.

בשיחה עם ynet, בסוף חודש דצמבר, אמרה רוזנבוים:

"מ-1 בינואר רשות החברות תעבור ממשרד האוצר למשרד לשיתוף פעולה אזורי שבו מכהן השר דוד אמסלם ולאחר שלא הצליח להשתלט עליי, הוא ישתלט כך על כל החברות הממשלתיות וימנה את מקורביו לדירקטורים. לא אוכל לשאת באחריות למצב הזה".

אנשי המקצוע לא בהכרח מפרטים מדוע החליטו לפרוש, אך צבר העזיבות מדבר בעד עצמו ומצביע על חוסר אמון בסיסי בינם לדרג הנבחר או ליתר דיוק – לשרים הממונים עליהם

גם מנכ"ל הרשות לבטיחות בדרכים, ארז קיטה, הודיע לפני כחודשיים על סיום הקדנציה הקצרה, לאחר שמונה לתפקיד ביוני 2022 על ידי שרת התחבורה הקודמת, מרב מיכאלי. קיטה הוא איש מקצוע מוערך ומנוסה בתחומו שכיהן במשך יותר מחמש שנים כמנכ"ל העמותה למאבק בתאונות הדרכים – אור ירוק.

עוד לפני הפרישה של מנכ"ל הרלב"ד, בחודש מאי האחרון, הודיע מנכ"ל רכבת ישראל מיכה מייקסנר כי החליט להתפטר, לאחר שהשרה מירי רגב ניסתה להדיחו. מייקסנר נחשב למנכ"ל מוערך שקידם את חברת הרכבת, הוביל בהצלחה את פרויקט החשמול שלה, והשלים את ההסכם הקיבוצי החשוב עם ועד עובדי הרכבת לאחר התנגשויות רבות בין ההנהלה לעובדים.

לפני מייקסנר עזבו את משרד התחבורה מנהל רשות התחבורה הארצית רן שדמי, ראש מנהל התשתיות במשרד התחבורה שי קדם, היועצת המשפטית של רשות המטרו עו"ד יערה למברגר ועוד. האנשים הרציניים הללו עזבו את משרד התחבורה בעידוד השרה רגב, שמינתה למנכ"ל משרדה את משה בן זקן, מי ששימש בעבר כראש המטה שלה, והרזומה שלו כולל את התואר רב הרושם "מארגן הליכודיאדה".

פיטורי יו"ר דירקטוריון הדואר המוצלח מישאל וקנין, שהשר דודי אמסלם והשר שלמה קרעי ניסו להדיחו רק כי מונה בתקופת הממשלה הקודמת (חטא בל יכופר), הוקפאו לעת עתה הודות לצו הביניים שהוציאו שופטי בג"ץ, אך סביר להניח כי צמד השרים הסוררים ימשיכו בניסיון ההדחה. לכך מצטרף ניסיון ההדחה של דובר מערך ההסברה הלאומי לתקשורת הזרה, אילון לוי, על ידי שרה נתניהו רק מכיוון שהתנגד להפיכה המשטרית.

האנשים הרציניים עזבו את משרד התחבורה בעידוד השרה רגב, שמינתה למנכ"ל משרדה את משה בן זקן, מי ששימש בעבר כראש המטה שלה, והרזומה שלו כולל את התואר רב הרושם "מארגן הליכודיאדה"

שירות ציבורי איכותי מהווה את עמוד השדרה של חברה דמוקרטית בריאה, הגונה ומשגשגת. העזיבה המסיבית של בכירים בשירות המדינה, רובם הגדול מוערכים ועתירי הישגים, מסכנת את עתיד המדינה לא פחות משלל האיומים הביטחוניים.

בהתחשב בעובדה שמי שממלאים את מקומם של אותם הפורשים/מופרשים הם יס-מנים של השרים או אנשים חסרי כישורים מינימליים לתפקיד שאליו נכנסו, הפגיעה בתפקוד השוטף של משרדי ממשלה – חיוניים ועתירי תקציב – מגיעה לממדים מבהילים. באווירה שכזו, לא פלא שמדינת ישראל ממשיכה להתדרדר במדד השחיתות העולמי.

מקצועני השירות הציבורי היו יכולים להמשיך להיאבק על עמדתם המקצועית אך היות שהם לא מאמינים ביכולתם להשפיע ולקדם צעדים חיוניים בממשלה בה שיקולים פוליטיים, אישים וסקטוריאליים גוברים על טובת המדינה – הם בורחים למגזר הפרטי. כמו שראשי הימין כל כך אוהבים להגיד בהקשר לסוגייה הפלסטינית, לבכירים בשירות המדינה "אין פרטנר" לקידום האינטרס הציבורי.

תומר פלג, עוסק בייעוץ תקשורת ויחסי ציבור. שירת בדובר צה"ל. בוגר ביה"ס לעיתונאות "כותרת" ובעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. עבד 7 שנים ב"ידיעות תל אביב". שימש כדובר של ח"כ לשעבר איל בן ראובן (המחנה הציוני) ושל חברת הכנסת אמילי מואטי (עבודה).

תכנים המתפרסמים בזירת הבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הכותב/ת וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1

ועכשיו אנו זקוקים לתמיכה שלך עזרו לנו להמשיך ליצור עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית

תמכו בנו
לפוסט המלא עוד 692 מילים ו-1 תגובות
כל הזמן // יום ראשון, 7 ביוני 2026
מה שחשוב ומעניין עכשיו
התחברו לזמן ישראל

רוצים להגיב לכתבות? התחברו עכשיו

  • לכל תגובה עמוד בזמן ישראל שניתן לשתף ישירות ברשתות החברתיות ולשלוח באימייל
  • העמוד שלך בזמן ישראל יציג את כל התגובות שפרסמת באתר
  • קבלו את המהדורה היומית ישירות לתיבת האימייל שלכם
הערה: כאשר אתם מתחברים לזמן ישראל אתם מסכימים לתנאי השימוש
Register to continue
Or Continue with
Log in to continue
Sign in or Register
Or Continue with
שלחנו לך אימייל
לינק לקביעת סיסמה חדשה מחכה לך בתיבה
סגירה
בחזרה לכתבה

עיתונות איכותית מתקיימת בזכות קוראים שתומכים בה

תמכו בנו

עיתונות אמינה, מקצועית וליברלית היא יסוד הכרחי לחברה חופשית ובריאה.

ישראל מתמודדת עם מתקפה חסרת מעצורים על יסודות הדמוקרטיה ועל כל המוסדות הממלכתיים שלה. ובמקביל, התקשורת הישראלית מאבדת את עצמאותה ואת יכולתה לבקר את השלטון. זמן ישראל הוכיח שאפשר גם אחרת: שניתן ליצור עיתונות חופשית, אחראית, ביקורתית ונחושה, המגינה על שלטון החוק ועל זכות הציבור לדעת.

תמיכתכם תאפשר לנו להמשיך לפרסם תחקירים, ניתוחים וכתבות עומק הנשענים על עובדות, ועל עבודה עיתונאית מקצועית ויסודית.